ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 19: ׳ונתן אהרן על שני השעירים גורלות׳ - סוד הגורלות למטה ולמעלה › פיסקה 13 (סג ע"א)

׳ולא יזבחו עוד לשעירים׳ - שם פולחן וכאן קרבן להקב"ה

אחרי מות · ׳ונתן אהרן על שני השעירים גורלות׳ - סוד הגורלות למטה ולמעלה · מאמר 19 · פיסקה 13 · דף סג ע"א

לשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, אִי הָכִי וְהָא כְּתִיב ׳וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִים׳, אָמַר לֵיהּ שָׁאנֵי הָכָא, דְּהָתָם לַשְּׂעִירִים הֲווֹ קְרֵבִין קָרְבְּנָא, וּבְגִין כָּךְ לָא כְּתִיב ׳וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם׳ שְׂעִירִים, אֶלָּא לַשְּׂעִירִים, דְּהָתָם לַשְּׂעִירִים הֲווֹ עַבְדֵּי פּוּלְחָנָא, וְשׁוּלְטָנוּתָא. וְהָכָא ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם׳, וְקָרְבְּנָא לָא אִתְעָבִיד אֶלָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תָּא חֲזֵי, דִּבְגִינֵי קָרְבְּנָא מִתְבַּסְּמָן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְדִינָא לָא שַׁרְיָא וְשַׁלְטָא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל.

תרגום

אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, אִם כָּךְ, כָּתוּב ׳וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִים׳ (ויקרא יז, ז) - אָמַר לוֹ, כָּאן שׁוֹנֶה, שֶׁשָּׁם לַשְּׂעִירִים הָיוּ מַקְרִיבִים קָרְבָּן, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא כָתוּב ׳וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם׳ - שְׂעִירִים, אֶלָּא לַשְּׂעִירִים - שֶׁשָּׁם לַשְּׂעִירִים הָיוּ עוֹשִׂים פֻּלְחָן וְשִׁלְטוֹן, וְכָאן - ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲונֹתָם׳ (ויקרא טז, כב) - וְהַקָּרְבָּן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה אֶלָּא להקב"ה. בֹּא וּרְאֵה שֶׁבִּגְלַל הַקָּרְבָּן מִתְבַּשְּׂמִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְהַדִּין לֹא שׁוֹלֵט וְשׁוֹרֶה עַל יִשְׂרָאֵל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה רבי אבא, אי הכי והא כתיב ׳ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים׳, אמר ליה שאני הכא, דהתם לשעירים הוו קרבין קרבנא, ובגין כך לא כתיב ׳ולא יזבחו עוד את זבחיהם׳ שעירים, אלא לשעירים, דהתם לשעירים הוו עבדי פולחנא, ושולטנותא. והכא ׳ונשא השעיר עליו את כל עונותם׳, וקרבנא לא אתעביד אלא לקודשא בריך הוא. תא חזי, דבגיני קרבנא מתבסמן עלאין ותתאין, ודינא לא שריא ושלטא עלייהו דישראל.

התרגום: אמר לו רבי אבא, אם כך, כתוב ׳ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים׳ (ויקרא יז, ז) - אמר לו, כאן שונה, ששם לשעירים היו מקריבים קרבן, ומשום כך לא כתוב ׳ולא יזבחו עוד את זבחיהם׳ - שעירים, אלא לשעירים - ששם לשעירים היו עושים פלחן ושלטון, וכאן - ׳ונשא השעיר עליו את כל עונתם׳ (ויקרא טז, כב) - והקרבן אינו נעשה אלא להקב"ה. בא וראה שבגלל הקרבן מתבשמים עליונים ותחתונים והדין לא שולט ושורה על ישראל.

מן המפרשים

הסולם: א"ל ר' אבא וכו': א"ל ר"א, אם כן, והרי כתוב, ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים , ואיך אתה אומר שהשעיר לעזאזל מכוון כנגד השעיר שלמעלה. אמר לו, כאן הוא משונה, כי שם היו מקריבים הקרבן לשעירים, כי לא כתוב, ולא יזבחו עוד את זבחיהם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: