׳ונתן אהרן על שני השעירים גורלות׳
סוד הגורלות למטה ולמעלה
שאלת רבי אבא - טעם הגורלות ונתינתם על ידי אהרן
בָּא רַבִּי אַבָּא וְשָׁאַל, כָּתוּב ׳וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גֹּרָלוֹת וְגוֹ'׳ (ויקרא טז, ח). הַגּוֹרָלוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? וְאַהֲרֹן לָמָּה לוֹ לָתֵת גּוֹרָלוֹת? וְהַפָּרָשָׁה הַזּוֹ לָמָּה? וַהֲרֵי לָמַדְנוּ לִפְנֵי מוֹרֵנוּ אֶת סֵדֶר הַיּוֹם, וַהֲרֵי רוֹצִים לָדַעַת.
בלשון הזוהר
אָתָא רִבִּי אַבָּא וְשָׁאִיל, כְּתִיב ׳וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת וְגוֹ'׳ (ויקרא טז, ח). - הָנֵי עַדְבִין לָמָּה. וְאַהֲרֹן לָמָּה לֵיהּ לְמֵיהַב עַדְבִין. וּפַרְשְׁתָּא דָּא לָמָּה. וְהָא אוֹלִיפְנָא קַמֵּי דְּמַר סִדְרָא דְּיוֹמָא, וְהַאי בְּעֵינָא לְמִנְדַּע.
נטילת שמעון בידי יוסף - ששמעון פתיחת הדין בכל מקום
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם׳ (בראשית מב, כד) - וְכִי מָה רָאָה יוֹסֵף לָקַחַת אֶת שִׁמְעוֹן עִמּוֹ יוֹתֵר מֵאֶחָיו? אֶלָּא אָמַר יוֹסֵף בְּכָל מָקוֹם שִׁמְעוֹן (וְלֵוִי) הוּא (הֵם) פְּתִיחַת הַדִּין, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁהָלַכְתִּי מֵאָבִי אֶל אָחִי, שִׁמְעוֹן פָּתַח בָּרִאשׁוֹנָה בְּדִין, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא וְעַתָּה לְכוּ וְגוֹ'׳ (שם לז). אַחַר כָּךְ בִּשְׁכֶם, ׳וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְּנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי כֻּלָּם בְּדִין הָיוּ׳ (שם לד). טוֹב לָקַחַת אֶת זֶה, וְלֹא יָעִיר קְטָטָה עִם כָּל הַשְּׁבָטִים.
בלשון הזוהר
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳וַיִקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסוֹר אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם׳ (בראשית מב, כד). - וְכִי מַה חָמָא יוֹסֵף לְמֵיסַב לְשִׁמְעוֹן עִמֵּיהּ יַתִּיר מֵאֲחוֹהִי. אֶלָּא, אָמַר יוֹסֵף, בְכָל אֲתַר שִׁמְעוֹן (ולוי) פְּתִיחוּתָא דְּדִינָא אִיהוּ (אינון), וְהַהִיא שַׁעֲתָא דַּאֲזִילְנָא מֵאַבָּא לְגַבַּיְיהוּ דְּאֶחָי, שִׁמְעוֹן פָּתַח בְּקַדְמִיתָא בְּדִינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא וְעַתָּה לְכוּ וְגוֹ'׳ (בראשית לז, יט-כ). לְבָתַר בִשְׁכֶם, ׳וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְּנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, כֻּלְּהוּ בְּדִינָא הֲווֹ׳ (בראשית לד, כה). טַב לְמֵיסַב דָּא, וְלָא יִתְּעַר קְטָטוּתָא בְּכֻלְּהוּ שְׁבָטִין.
נטילת לוי לחלקו של מקום - שלא יחריבו את העולם
וְשָׁנִינוּ, מָה רָאָה שִׁמְעוֹן לְהִזְדַּוֵּג עִם לֵוִי יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וַהֲרֵי רְאוּבֵן הָיָה אָחִיו וְסָמוּךְ לוֹ? אֶלָּא שִׁמְעוֹן רָאָה וְיָדַע שֶׁלֵּוִי בָּא מִצַּד הַדִּין, וְשִׁמְעוֹן נֶאֱחָז יוֹתֵר בְּצַד הַדִּין הַקָּשֶׁה. אָמַר, נִתְעָרֵב אֵחָד עִם אֶחָד, וְאָנוּ נַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. מֶה עָשָׂה הקב"ה? נָטַל לְחֶלְקוֹ אֶת לֵוִי וְאָמַר: מִכָּאן וָהָלְאָה שֶׁיֵּשֵׁב שִׁמְעוֹן עִם שַׁלְשֶׁלֶת הַגְּבוּרָה עִמּוֹ לְבַדּוֹ.
בלשון הזוהר
וְתָנֵינָן, מַאי קָא חָמָא שִׁמְעוֹן לְאִזְדַּוְּוגָא בְּלֵוִי יַתִּיר מִכֹּלָּא. וְהָא רְאוּבֵן הֲוָה אָחוּהָּ וְסָמִיךְ לֵיהּ, אֶלָּא שִׁמְעוֹן חָמָא וְיָדַע דְּלֵוִי מִסִּטְרָא דְּדִינָא קָא אָתֵי, וְשִׁמְעוֹן מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא יַתִּיר אִתְאֲחָד. אָמַר נִתְעֲרָב חַד בְּחַד וַאֲנָן נֶחֱרִיב עָלְמָא. מָה עָבֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נָטַל לֵיהּ לְחוּלָקֵיהּ לְלֵוִי, אָמַר מִכָּאן וּלְהָלְאָה שִׁמְעוֹן לֵיתִיב בְּקוּפְטִירָא בַּהֲדֵּיהּ בִּלְחוֹדוֹי.
שני שומרים חוקרי דין מצד האם - המרגלים את הארץ
לָמַדְנוּ, בְּצַד הָאֵם שְׁנֵי שׁוֹמְרִים חוֹקְרֵי דִין (מָגִנִּים) אֲחוּזִים בְּיָד שְׂמֹאל, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁהֵם מְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְהַיְנוּ סוֹד הַכָּתוּב, ׳שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְ רַגְּלִים׳ (יהושע ב).
בלשון הזוהר
תָּאנָא בְּסִטְרָא דְּאִימָא, תְּרֵין גַּרְדִּינֵי טְהִירִין (ס"א תריסין) אִתְאַחֲדָן בִּידָא שְׂמָאלָא, וְהָא אוֹקִימְנָא דְּאִינּוּן מְאַלְלֵי אַרְעָא בְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, וְהַיְינוּ רָזָא דִּכְתִּיב, ׳שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים׳ (יהושע ב, א).
יום אחד בשנה שנתן הקב"ה לישראל לטהרם מאהבתו
וְשָׁנִינוּ, אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכָּל הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שהקב"ה רוֹצֶה לְטַהֵר אוֹתָם וּלְרַחֵם עֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים לב) ׳כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ וְגוֹ'׳. וְכָתוּב (שם) ׳יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ׳. עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ דַּוְקָא, שֶׁהֲרֵי הֵם אֲחוּזִים לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְעַל כֵּן אַהֲבָתוֹ שֶׁל הקב"ה נִדְבֶּקֶת בָּהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (מלאכי א) ׳אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה' - וְכָתוּב׳ (דברים ז) ׳כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וְגוֹ'׳. וּמִתּוֹךְ הָאַהֲבָה הַיְתֵרָה שֶׁאוֹהֵב אוֹתָם, נָתַן לָהֶם יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה לְטַהֵר אוֹתָם וּלְזַכּוֹת אוֹתָם מִכָּל חֲטָאֵיהֶם, שֶׁכָּתוּב כִּי בַיּוֹם הַזֶּה וְגוֹ', כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא יִמָּצֵא בָהֶם חֵטְא. וְעַל כֵּן בַּיּוֹם הַזֶּה מִתְעַטְּרִים יִשְׂרָאֵל וְשׁוֹלְטִים עַל כָּל חוֹקְרֵי הַדִּין וְעַל כָּל הָרוּחוֹת.
בלשון הזוהר
וְתָאנָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל יַתִּיר מִכָּל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְדַכְּאָה לְהוּ, וּלְרַחֲמָא עָלַיְיהוּ, דְּאִינּוּן חוּלָקֵיהּ וְעַדְבֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לב) ׳כִּי חֵלֶק יהו"ה עַמּוֹ וְגוֹ'׳, וּכְתִיב (דברים לב) ׳יַרְכִּיבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ׳. עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ דַּיְיקָא. דְּהָא אִינּוּן אִתְאַחֲדָן לְעֵילָּא לְעֵילָּא. וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְחִימוּתָא דִּילֵיהּ אִתְדְּבָק בְּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (מלאכי א ב) ׳אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יהו"ה׳, וּכְתִיב (דברים ז ח) ׳כִּי מֵאַהֲבַת יהו"ה אֶתְכֶם׳ וְגוֹ', וּמִגּוֹ רְחִימוּתָא יַתִּירָא דְּרָחִים לְהוּ, יָהַב לוֹן יוֹמָא חַד בְּשַׁתָּא לְדַכְאָה לְהוּ, וּלְזַכָּאָה לְהוּ מִכָּל חוֹבֵיהוֹן, דִּכְתִּיב, (ויקרא טז) ׳כִּי בַיּוֹם הַזֶּה וְגוֹ'׳. בְּגִין דִּיהוֹן זַכָּאִין בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְלָא יִשְׁתְּכַּח בְּהוּ חוֹבָא. וְעַל דָּא בְּיוֹמָא דָּא, מִתְעַטְּרִין יִשְׂרָאֵל, וְשַׁלְטִין עַל כֻּלְּהוּ גַּרְדִּינִין, וְעַל כֻּלְּהוּ טְהִירִין.
ישיבת שעיר אחד אצל המלך ושילוח האחד לשוטט בעולם
לָמַדְנוּ, ׳וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גֹּרָלוֹת׳ (ויקרא טז, ח) - וְנָתַן אַהֲרֹן, מִשּׁוּם שֶׁבָּא מִצַּד הַחֶסֶד. ׳עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים׳ - בְּדִיּוּק עַל, כְּדֵי שֶׁתִּתְבַּשֵּׂם הַמַּטְרוֹנִיתָא. גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל, וַהֲרֵי שְׁנֵי שְׂעִירִים הֵם. אָז לָמָּה אֶחָד לַה'? אֶלָּא אָמַר הקב"ה: יֵשֵׁב זֶה אֶצְלִי, וְאֶחָד יֵלֵךְ וִישׁוֹטֵט בָּעוֹלָם, שֶׁאִלְמָלֵא שְׁנֵיהֶם מִזְדַּוְּגִים, לֹא יָכוֹל הָעוֹלָם לִסְבֹּל.
בלשון הזוהר
תָּאנָא ׳וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת׳ (ויקרא טז, ח). - ׳וְנָתַן אַהֲרֹן׳, בְּגִין דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד. ׳עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים׳ - עַל דַּיְיקָא, בְּגִין דְּתִתְבֲּסַם מַטְרוֹנִיתָא. ׳גּוֹרָל אֶחָד לַיהו"ה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל׳ וְהָא תְּרֵין שְׂעִירִין אִינּוּן, אֲמַאי חַד לַיהו"ה. אֶלָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: יֵתִיב הַאי גַּבָּאי, וְחַד יֵזִיל וְיִשׁוֹט בְּעָלְמָא, דְּאִלְמָלֵי תַּרְוַיְיהוּ מִזְדַּוְּוגָן, לָא יָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל.
מציאת ישראל בשלום - ואין המקטרג יכול להלשין עליהם
יָצָא זֶה, הוֹלֵךְ וּמְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם, וּמוֹצֵא אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכַמָּה עֲבוֹדוֹת, בְּכַמָּה דְרָגוֹת, בְּכַמָּה הַנְהָגוֹת טוֹבוֹת, וְלֹא יָכוֹל לָהֶם, בֵּין כֻּלָּם שָׁלוֹם, וְלֹא יָכוֹל לְהִכָּנֵס עִמָּהֶם בְּמַלְשִׁינוּת. (הוֹלֵךְ וּמְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם וּמוֹצֵא אֶת יִשְׂרָאֵל בַּצּוּרָה הַזּוֹ) (אַף יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה כָּךְ בַּצּוּרָה הַזּוֹ) אֶת הַשָּׂעִיר הָאַחֵר שׁוֹלְחִים אוֹתוֹ עִם מַשָּׂא שֶׁל כָּל חֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
נָפַק הַאי, אָזִיל וְשָׁאט בְּעָלְמָא, וְאַשְׁכַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, בְּכַמָּה פּוּלְחָנִין, בְּכַמָּה דַּרְגִּין, בְּכַמָּה נִמוּסִין טָבָן, לָא יָכִיל לְהוּ, כֻּלְּהוּ שְׁלָמָא בֵּינַיְיהוּ, לָא יָכִיל לְמֵיעָל בְּהוּ בְּדַלְטוֹרָא. (אזל ושאט בעלמא, ואשכח לישראל כהאי גוונא) (נ"א ישראל לתתא אוף הכי כהאי גוונא) הַאי שְׂעִירָא שַׁלְחִין לֵיהּ בְּמַטוּלָא דְּכָל חוֹבַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל.
הגעת השעיר להר - הקטגור חוזר ונעשה סנגור
לָמַדְנוּ, כַּמָּה קְבוּצוֹת מְחַבְּלִים מִזְדַּוְּגִים (מִזְדַּמְּנִים), שֶׁהֵם תַּחַת יָדוֹ, וּמְמֻנִּים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ עַל כָּל אוֹתָם שֶׁעוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וְאוֹתוֹ יוֹם לֹא מָצוּי הַמַּלְשִׁין (פִּתְחוֹן) לְדַבֵּר עַל יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַשָּׂעִיר הַזֶּה אֶל הָהָר, כַּמָּה שִׂמְחָה עַל שִׂמְחָה מִתְבַּשְּׂמִים כֻּלָּם בּוֹ. וְאוֹתוֹ שׁוֹמֵר שֶׁיּוֹצֵא, חוֹזֵר וְאוֹמֵר אֶת תִּשְׁבַּחְתָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הַקָּטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, כַּמָה חֲבִילֵי טְרִיקִין מִזְדַּוְּוגָן (נ"א מזדמנן), דְּאִינּוּן תְּחוֹת יְדֵיהּ, וּמְמָנָן לְאַלְלָא אַרְעָא, עַל כָּל אִינּוּן דְּעַבְרִין עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא. וְהַהוּא יוֹמָא, לָא שְׁכִיחַ דַּלְטּוֹרָא (ס"א פטרא) לְמַלְּלָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. כַּד מָטָא הַאי שְׂעִירָא לְגַבֵּי טוּרָא, כַּמָה חֵידוּ עַל חֵידוּ מִתְבַסְּמִין כֻּלְּהוּ בֵּיהּ. וְהַהוּא גַרְדִינָא דְּנָפִיק, אַהְדָּר וְאָמַר תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּיִשְׂרָאֵל, קַטֵיגוֹרָא אִתְעָבִיד סַנֵיגוֹרָא.
עצה לקשור בעלי הדין ולבשמם בקרבנות - והכל להקב"ה
וּבֹא רְאֵה, לֹא זֶה לְבַדּוֹ הוּא, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁרוֹצִים יִשְׂרָאֵל לְהִטָּהֵר מֵחֲטָאֵיהֶם, הקב"ה נוֹתֵן לָהֶם עֵצָה לִקְשֹׁר אֶת בַּעֲלֵי הַדִּין וּלְבַשֵּׂם אוֹתָם בְּאוֹתָם קָרְבָּנוֹת וְעוֹלוֹת שֶׁקְּרֵבִים לִפְנֵי הקב"ה, וְאָז לֹא יְכוֹלִים לְהָרַע. וְאוֹתוֹ יוֹם יוֹתֵר עַל הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְבַשְּׂמִים לְמַטָּה אֶת הַכֹּל, כָּךְ מְבַשְּׂמִים אֶת כָּל אֵלּוּ שֶׁלָּהֶם יֵשׁ הַלְשָׁנָה (פִּתְחוֹן), וְהַכֹּל הוּא קָרְבָּן וַעֲבוֹדָה שֶׁל הקב"ה.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, לָאו דָּא בִּלְחוֹדוֹי הוּא, אֶלָּא בְּכָל אֲתַר דְּבַעְיָין יִשְׂרָאֵל לְאִתְדַכְּאָה מֵחוֹבַיְיהוּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לוֹן עֵיטָא לְקַשְּׁרָא מָארֵי דְּדִינָא, וּלְבַסְּמָא לְהוּ בְּאִינּוּן קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון, דִּקְרֵבִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּכְדֵין לָא יַכְלִין לְאַבְאָשָׁא. וְהַהוּא יוֹמָא יַתִּיר עַל כֹּלָּא, כְּמָה דְּמְבַסְּמִין יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא לְכֹלָּא, הָכִי מְבַסְּמִין לְכָל אִינּוּן דְּאִית לְהוּ דַּלְטּוֹרָא (ס"א פטרא) וְכֹלָּא קָרְבְּנָא הוּא וּפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
נתינת הגורלות למטה ולמעלה - ומדבר עליון כנגד התחתון
לָמַדְנוּ, בְּאוֹתָה שָׁעָה שֶׁכָּתוּב וְלָקַח אַהֲרֹן אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְגוֹ', הֵם מִתְעוֹרְרִים בְּאוֹת יוֹם לְמַעְלָה וְרוֹצִים לִשְׁלֹט (לשטות) וְלָצֵאת לָעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁהַכֹּהֵן מַקְרִיב אֶת אֵלּוּ לְמַטָּה, אָז נִקְרָבִים אוֹתָם שֶׁלְּמַעְלָה, וְאָז עוֹלִים הַגּוֹרָלוֹת בְּכָל הַצְּדָדִים. הַכֹּהֵן נוֹתֵן גּוֹרָלוֹת לְמַטָּה, הַכֹּהֵן נוֹתֵן גּוֹרָלוֹת לְמַעְלָה. כְּמוֹ שֶׁאֶחָד נִשְׁאָר עִם הקב"ה לְמַטָּה, וְאֶת הָאֶחָד מוֹצִיאִים לְאוֹתוֹ הַמִּדְבָּר, כָּךְ גַּם לְמַעְלָה אֶחָד נִשְׁאָר עִם הקב"ה, וְאֶחָד יוֹצֵא לְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם לְאוֹתוֹ הַמִּדְבָּר הָעֶלְיוֹן, וְאֶחָד נִקְשָׁר בְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דִּכְתִּיב, ׳וְלָקַח אַהֲרֹן אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְגוֹ', מִתְעָרִין אִינּוּן בְּהַהוּא יוֹמָא לְעֵילָּא, וּבַעְיָין לְשַׁלְּטָאָה (נ"א לשטאה) וּלְמֵיפָּק בְּעָלְמָא׳. כֵּיוָן דְּכַהֲנָא מְקָרֵב אִלֵּין לְתַתָּא, מִתְקָרְבִין אִינּוּן לְעֵילָּא, כְּדֵין עַדְבִין סַלְּקִין בְּכָל סִטְרִין, כַּהֲנָא יָהַב עַדְבִין לְתַתָּא, כַּהֲנָא יָהִיב עַדְבִין לְעֵילָּא. כְּמָה דְּחַד אִשְׁתְּאַר בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְתַתָּא. וְחַד אַפְּקִין לֵיהּ לְהַהוּא מַדְבְּרָא, הָכִי נָמֵי לְעֵילָּא, חָד אִשְׁתְּאַר בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְחַד נָפִיק וְשָׁט בְּעָלְמָא, לְהַהוּא מַדְבְּרָא עִלָּאָה, וְחַד בְּחַד מִתְקַשָּׁר.
סמיכת שתי הידים - ו ׳החי׳ להכליל את שלמעלה
כָּתוּב ׳וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו וְגוֹ'׳ (ויקרא טז, כא). מִשּׁוּם כָּךְ ׳וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו׳ - שהקב"ה הִסְכִּים עַל יָדוֹ. ׳עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי׳ - הַחַי דַּוְקָא, לְהַכְלִיל אוֹתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
כְּתִיב ׳וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו וְגוֹ'׳ (ויקרא טז, כא). - בְּגִין כָּךְ ׳וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו׳, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִסְתְּכַּם עַל יְדוֹי. ׳עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי׳, הַחַי דַּיְיקָא, לְאַכְלְלָא הַהוּא דִּלְעֵילָּא.
׳והתודה עליו׳ - שישארו כל העוונות על השעיר
׳וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲונֹת׳ (ויקרא טז, כא), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ׳ (ויקרא ה, ה) - וּבֵאַרְנוּ עָלֶיהָ, שֶׁנִּטְהָר הָאָדָם וְנִשְׁאָר עָלֶיהָ כָּל אוֹתוֹ הַחֵטְא. אַף כָּאן וְהִתְוַדָּה עָלָיו, אַחַר שֶׁהִתְוַדָּה הַכֹּהֵן בַּעֲבוּרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל - עָלָיו, כְּלוֹמַר, כֻּלָּם יִשָּׁאֲרוּ עָלָיו.
בלשון הזוהר
׳וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹת׳ (ויקרא טז, כא), כְּמָה דִּכְתִּיב ׳וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ׳ (ויקרא ה, ה). וְאוֹקִימְנָא עָלֶיהָ, דְּאִתְדָכֵּי בַּר נָשׁ וְאִשְׁתְּאַר עָלֶיהָ כָּל הַהוּא חוֹבָא. אוּף הָכִי וְהִתְוַדָּה עָלָיו, בָּתַר דְּאוֹדֵי כַּהֲנָא בְּגִינַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, עָלָיו: כְּלוֹמַר, יִשְׁתַּאֲרוּן כֻּלְּהוּ עָלָיו.
׳ולא יזבחו עוד לשעירים׳ - שם פולחן וכאן קרבן להקב"ה
אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, אִם כָּךְ, כָּתוּב ׳וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִים׳ (ויקרא יז, ז) - אָמַר לוֹ, כָּאן שׁוֹנֶה, שֶׁשָּׁם לַשְּׂעִירִים הָיוּ מַקְרִיבִים קָרְבָּן, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא כָתוּב ׳וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם׳ - שְׂעִירִים, אֶלָּא לַשְּׂעִירִים - שֶׁשָּׁם לַשְּׂעִירִים הָיוּ עוֹשִׂים פֻּלְחָן וְשִׁלְטוֹן, וְכָאן - ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲונֹתָם׳ (ויקרא טז, כב) - וְהַקָּרְבָּן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה אֶלָּא להקב"ה. בֹּא וּרְאֵה שֶׁבִּגְלַל הַקָּרְבָּן מִתְבַּשְּׂמִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְהַדִּין לֹא שׁוֹלֵט וְשׁוֹרֶה עַל יִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, אִי הָכִי וְהָא כְּתִיב ׳וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִים׳ (ויקרא יז, ז), אָמַר לֵיהּ שָׁאנֵי הָכָא, דְּהָתָם לַשְּׂעִירִים הֲווֹ קְרֵבִין קָרְבְּנָא, וּבְגִין כָּךְ לָא כְּתִיב ׳וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם׳ שְׂעִירִים, אֶלָּא לַשְּׂעִירִים, דְּהָתָם לַשְּׂעִירִים הֲווֹ עַבְדֵּי פּוּלְחָנָא, וְשׁוּלְטָנוּתָא. וְהָכָא ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם׳, וְקָרְבְּנָא לָא אִתְעָבִיד אֶלָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תָּא חֲזֵי, דִּבְגִינֵי קָרְבְּנָא מִתְבַּסְּמָן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְדִינָא לָא שַׁרְיָא וְשַׁלְטָא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל.
׳ושלח ביד איש עתי׳
האדם המזומן לדבר לטוב ולרע
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.