׳ושלח ביד איש עתי׳
האדם המזומן לדבר לטוב ולרע
צריך אדם מזומן לכל דבר - כהן המזומן לברכה
לָמַדְנוּ, ׳וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה׳ (ויקרא טז, כא) - מַהוּ אִישׁ עִתִּי? אֶלָּא סוֹד הַדָּבָר כָּךְ הוּא - בְּכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה, צָרִיךְ אָדָם מְזֻמָּן לְאוֹתוֹ דָבָר. יֵשׁ אָדָם שֶׁהַבְּרָכָה מִתְקַיֶּמֶת עַל יָדוֹ יוֹתֵר מֵאַחֵר. בּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב בְּכֹהֵן, ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ׳ (משלי כב, ט) - אַל תִּקְרֵי יְבֹרָךְ אֶלָּא יְבָרֵךְ, כִּי הוּא מְזֻמָּן שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּרָכָה עַל יָדוֹ בָּזֶה. (ושורה הַבְּרָכָה בהשגחתו).
בלשון הזוהר
תָּאנָא, ׳וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה׳ (ויקרא טז, כא). - מַהוּ ׳אִישׁ עִתִּי׳. אֶלָּא רָזָא דְּמִלָּה הָכִי הוּא בְּכָל מַה דְּאִתְעָבִיד, בָּעֵי בַּר נָשׁ זַמִּין לְהַהִיא מִלָּה. אִית בַּר נָשׁ דְּבִרְכְתָא אִתְקַיָּים עַל יְדֵיהּ יַתִּיר מֵאָחֳרָא. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב בֵּיהּ בְּכַהֲנָא, ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ׳ (משלי כב, ט), אַל תִּקְרֵי יְבוֹרָךְ, אֶלָּא יְבָרֵךְ, בְּגִין דְּהוּא זַמִּין דְּיִתְקַיָּים בִּרְכָתָא עַל יְדֵיהּ בְּהַאי. (ס"א ושארי ברכתא באשגחותא דיליה).
בלעם רע עין - מזומן לקללה ואין ברכתו ברכה
וְיִשִׁ אָדָם שֶׁמְּזֻמָּן שֶׁיִּתְקַיְּמוּ עַל יָדוֹ קְלָלוֹת, וּבְכָל מַה שֶּׁיִּתְבּוֹנֵן יָבֹאוּ קְלָלוֹת וּמְאֵרָה וּבְעָתָה, כְּמוֹ בִּלְעָם שֶׁנִּקְרָא רַע עַיִן, שֶׁהָיָה מְזֻמָּן לְכָל רַע וְלֹא הָיָה מְזֻמָּן לְטוֹב, וְאַף עַל גַּב שֶׁבֵּרַךְ, בִּרְכָתוֹ אֵינָהּ בְּרָכָה וְלֹא הִתְקַיְּמָה. וּכְשֶׁהָיָה מְקַלֵּל, כָּל מַה שֶּׁקִּלֵּל הִתְקַיֵּם, וַאֲפִלּוּ בְּרֶגַע אֶחָד, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳שְׁתֻם הָעָיִן׳ (במדבר כד, ג). בְּכָל מָקוֹם שֶׁעֵינוֹ שָׁלְטָה - הִתְקַלֵּל.
בלשון הזוהר
וְאִית בַּר נָשׁ דְּהוּא זַמִּין לְאִתְקַיְּימָא לְוָוטִין עַל יְדֵיהּ, וּבְכָל מַה דְּיַשְׁגַח לֵיתֵי לְוָוטַיָיא וּמְאֵרָה וּבְעִיתָא כְּגוֹן בִּלְעָם, דְּאִקְרֵי רַע עַיִן, דְּהֲוָה זַמִּין בְּכָל בִּישׁ, וְלָא הֲוָה זַמִּין לְטָב. וְאַף עַל גַּב דִבְרָךְ, בִּרְכָתֵיהּ לָא בִּרְכָתָא, וְלָא אִתְקְיָּים. וְכַד הֲוָה לָיִיט, כָּל מַאן דְּלָיִיט אִתְקְיָּים, וְאַפִילּוּ בְּרִגְעָא חֲדָא, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳שְׁתֻם הָעָיִן׳ (במדבר כד, ג). בְּכָל אֲתַר דְּעֵינֵיהּ שַׁלְטָא - אִתְלַטְּיָיא.
הטיית פניו למדבר לעורר ההלשנה - וההרחקה מרע עין
בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, (שם) ׳וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו׳, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר מֵאוֹתוֹ צַד שֶׁהוּא שׁוֹלֵט שָׁם, וְיָבֹא בְהַלְשָׁנָה עַל יִשְׂרָאֵל - מַה כָּתוּב בַּכֹּהֲנִים? ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ׳ (משלי כב, ט), שֶׁהוּא הָיָה מְזֻמָּן לָזֶה וְשׁוֹרָה בְרָכָה בַּהַשְׁגָּחָה שֶׁלּוֹ - וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, יִסְטֶה אָדָם אֲפִלּוּ מִמֵּאָה דְרָכִים וְלֹא יִפְגֹּשׁ אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַיִן רָעָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב. ׳וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו׳ (במדבר כד, א), בְּגִין דְּיִתְעַר מֵהַהוּא סִטְרָא הַהוּא דְּשַׁלְטָא תַּמָּן, וְיֵיתֵי בְּדַלְטוֹרְיָא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. - מַה כְּתִיב בְּהוּ בְּכַהֲנֵי, ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ׳ (משלי כב, ט), דְּהוּא הֲוָה זַמִּין בְּהַאי, וְשָׁארִי בִּרְכָתָא בְּאַשְׁגָּחוּתָא דִּילֵיהּ. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, יִסְטֵי בַּר נָשׁ אֲפִילּוּ מִמֵּאָה אָרְחִין, וְלָא יִאְרַע בְּבַּר נָשׁ דְּאִית לֵיהּ עֵינָא בִּישָׁא.
הכרת הכהן באיש העתי - בסימני עיניו ומבטו
אַף כָּאן, ׳וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי׳ (ויקרא טז, כא) - שֶׁהוּא מְזֻמָּן לָזֶה וְרָשׁוּם לָזֶה, וְהַכֹּהֵן הָיָה מַכִּיר בּוֹ עַיִן אַחַת יוֹתֵר מֵאַחֶרֶת מְעַט. הָעוֹר שֶׁעַל הָעַיִן מְכֻסֶּה בִּשְׂעָרוֹת רַבּוֹת, הָעַיִן מְכֻחֶלֶת וְלֹא מִסְתַּכֵּל יָשָׁר, זֶהוּ הָאָדָם הַמְזֻמָּן לְכָךְ וְהָרָאוּי לוֹ. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳בְּיַד אִישׁ עִתִּי׳.
בלשון הזוהר
אוּף הָכָא ׳וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי׳ (ויקרא טז, כא), דְּהוּא זַמִּין לְהַאי. וְרָשִׁים לְהַאי, וְכַהֲנָא הֲוָה אִשְׁתְּמוֹדַע בֵּיהּ, חַד עֵינָא יַתִיר מֵאָחֳרָא פּוּרְתָא. סוּרְטָא דְּעַל עֵינָא אִתְחַפְּיָא בְּשַׂעֲרִין סַגִיאִין. מְכַּחֲלָא עֵינָא, וְלָא מִסְתָּכַּל בְּמֵישָׁר. הַאי הוּא בַּר נָשׁ זַמִּין לְהַאי, וְכַדְקָא חֲזֵי לֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳בְּיַד אִישׁ עִתִּי׳.
מעשה באיש מגוש חלב ובאיש מסוריא המזומנים לרע
בְּגוּשׁ חָלָב הָיָה אָדָם, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּכֶּה בְּיָדוֹ, הָיָה מֵת, וְלֹא הָיוּ אֲנָשִׁים מִתְקָרְבִים אֵלָיו. בְּסוּרְיָה הָיָה אָדָם, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ הִסְתַּכֵּל, אֲפִלּוּ לְטוֹב, הַכֹּל הִתְהַפֵּךְ לְרַע. יוֹם אֶחָד הָיָה אִישׁ אֶחָד הוֹלֵךְ בַּשּׁוּק, וְהָיוּ פָנָיו מְאִירוֹת. בָּא אוֹתוֹ אִישׁ וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְנִבְקְעָה עֵינוֹ. מִשּׁוּם כָּךְ לַכֹּל הָיָה אָדָם מוּכָן, לָזֶה וְלָזֶה. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ׳ (משלי כב, ט) - אַל תִּקְרֵי יְבֹרָךְ אֶלָּא יְבָרֵךְ.
בלשון הזוהר
בְּגוּשׁ חֲלָבָא הֲוָה בַּר נָשׁ, דִּבְכָל אֲתַר דְּמָחֵי בִּידוֹי, הֲוָה מִית, וְלָא הֲווֹ בְּנֵי נָשָׂא מְקָרְבִין בַּהֲדֵיהּ. בְּסוּרְיָּא הֲוָה בַּר נָשׁ, דִּבְכָל אֲתַר דְּאִסְתָּכַּל אֲפִילּוּ לְטָב, כֹּלָּא אִתְהַפָּךְ לְבִישׁ. יוֹמָא חַד הֲוָה חַד בַּר נָשׁ אָזִיל בְּשׁוּקָא, וַהֲווּ אַנְפּוֹי נְהִירִין. אָתָא הַהוּא בַּר נָשׁ וְאִסְתָּכַּל בֵּיהּ, וְאִתְבָּקַע עֵינֵיהּ. בְּגִין כָּךְ, בְּכֹלָּא הֲוָה בַּר נָשׁ זַמִּין, לְהַאי וּלְהַאי. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ׳, אַל תִּקְרֵי יְבוֹרָךְ אֶלָּא יְבָרֵךְ.
דחיית השעיר מן ההר - והשלכת החטאים במצולות ים
וְלָמַדְנוּ, הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לַמִּדְבָּר, כְּשֶׁהִגִּיעַ שָׁם אוֹתוֹ שָׂעִיר, הָיָה עוֹלֶה לָהָר, וְדוֹחֶה אוֹתוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֵיבָרִים אֵיבָרִים, וְאוֹתוֹ אִישׁ הָיָה אוֹמֵר: כָּךְ יִמָּחוּ עֲווֹנוֹת עַמְּךְ וְגוֹ'. וּמִשּׁוּם שֶׁעוֹלֶה אוֹתוֹ קָטֵגוֹר וְנַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָז הקב"ה, אֶת כָּל חֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל מַה שֶּׁכָּתוּב בְּאוֹתָם פְּתָקִים שֶׁלְּמַעְלָה לְהַזְכִּיר אֶת חֲטָאֵי בְּנֵי הָאָדָם, הוּא נוֹטֵל אוֹתָם וְזוֹרֵק אוֹתָם כְּמוֹ זֶה לְמָקוֹם שֶׁנִּקְרָא מְצוּלוֹת יָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם׳ (מיכה ז).
בלשון הזוהר
וְתָאנָא, הַאי בַּר נָשׁ דְּהֲוָה אָזִיל לְמַדְבְּרָא, כַּד מָטָא בֵּיהּ בְּהַהוּא שְׂעִירָא הֲוָה סָלִיק לְטוּרָא, וְדָחֵי לֵיהּ בִּתְרֵין יְדוֹי. וְלָא הֲוָה נָחִית לְפַלְגוּת טוּרָא, עַד דְּאִתְעָבִיד שַׁיְיפִין שַׁיְיפִין. וְהַהוּא בַּר נָשׁ הֲוָה אָמַר, כַּךְ יִמָּחוּ עֲוֹנוֹת עַמְּךָ וְגוֹ'. וּבְגִין דְּסָלִיק הַהוּא קַטֵיגוֹרְיָא וְאִתְעָבִיד סַנֵיגוֹרְיָא דְּיִשְׂרָאֵל, כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל חוֹבַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְכָל מַה דִּכְתִיב ׳בְּאִינּוּן פִּתְקִין דִּלְעֵילָּא, לְאַדְכְּרָא חוֹבַיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא, נָטִיל לוֹן וּרְמֵי לוֹן כְּהַאי גַּוְונָא, לַאֲתַר דְּאִתְקְרֵי מְצוּלוֹת יָם׳. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם׳ (מיכה ז, יט).
׳ומאת עדת בני ישראל׳
כפרת הכל בשעירים ורמז ׳איש חלק׳
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.