ממלכת הזוהר › זוהר › כי תצא › מאמר 7: ביומו תתן שכרו - סוד מטטרון כשכר שכיר כנגד חי ברכות התפילה ומשל עבד אברהם ורבקה

ביומו תתן שכרו - סוד מטטרון כשכר שכיר כנגד חי ברכות התפילה ומשל עבד אברהם ורבקה

כי תצא · מאמר 7 · 7 פסקאות · מתחיל בדף

  1. ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש - מצוה לתת שכר שכיר בזמנו, מטטרון הוא שכר שכיר מחי העולמים כנגד חי ברכות התפילה (רעח ע"א)
    ׳ביומו תתן שכרו וגו'׳ . פתח רעיא מהימנא ואמר, פקודא בתר דא, לתת שכר שכיר בזמנו. הדא הוא דכתיב, ׳ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש׳ - מארי מתיבתאן עלאי ותתאי, שמעו.… לדף הפיסקה
  2. ואליו הוא נשא את נפשו זו תפילת ערבית שהיא אמורים ופדרים - שירי קרבנות היום, ואני שדרגתי עמוד האמצעי קורא לעצמי גר בגלות (רעח ע"א)
    ׳ואליו הוא נושא את נפשו׳ - דא תפלת ערבית, דאיהי אמורים ופדרים, שיורין דקרבנין דיומא. ואינון כגון פרט הכרם, ׳ופאת שדך׳ , דעלייהו אתמר, שירי מצוה מעכבין את הפורענות.… לדף הפיסקה
  3. שאלו אותו בעלי המשנה הרי מצוה זו היו מקימים ישראל בארץ - אמר להם כדי לעורר רחמים על אלו שגרשו ממקומם, כצפור נודדת מן קנה (רעח ע"א)
    שאילו ליה מארי מתניתין, רעיא מהימנא, הא פקודא דא הוו מקיימין ישראל בארעא דישראל . אמר לון, בגין לאתערא רחמי, על אלין דמתרכי מאתרייהו. דבר נש כד איהו לבר מאתריה, גיורא… לדף הפיסקה
  4. אמרו בעלי המשנה של הישיבה העליונה והתחתונה רועה הנאמן אנו שלוחי רבון העולם - אשרי חלקך שאתה בעל תשובה שקול לששים רבוא ישראל (רעח ע"א)
    אמרו מארי מתניתין דמתיבתא עלאה ותתאה, רעיא מהימנא, אנן שליחן דמארי עלמא לגבך, זכאה חולקך, דאנת בעל תשובה, שקול לשתין רבוון דישראל, ואנת הדרת לקודשא בריך הוא ושכינתיה… לדף הפיסקה
  5. אמר להם בעלי הישיבה בגלל השכיר הזה שהוא עבד שבא לקבל שלש תפלות - תקנו להיות האדם בשלש ברכות ראשונות כעבד שמסדר שבחים (רעח ע"א)
    אמר לון, מארי מתיבתאן, בגין האי שכיר, דאיהו עבד, דאתי לקבלא תלת צלותין, תקינו מארי מתניתין דלכון, למהוי בר נש, בתלת ברכאן קדמאין, כעבד דמסדר שבחין קמי מאריה, ובאמצעיות,… לדף הפיסקה
  6. ומשום זה עבד אברהם ורבקה הוא משל לזה כשהקבה ישלח את מטטרון - אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי, כלומר אולי התפילה לא רוצה ללכת אחרי (רעח ע"א)
    ובגין דא, עבד אברהם, ורבקה, איהו אמתלא להאי, כד קודשא בריך הוא, ישלח למטטרון דאיהו עבדא דיליה, בגין צלותא איהו יימר לגביה, ׳אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי׳ - כלומר, אולי… לדף הפיסקה
  7. אמר לו אותו שליח תן לי סימנים לדעת בתפילה ששם הבת - אמר הקבה והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה (רעח ע"ב)
    אמר ליה ההוא שליח: הב לי סימנין, לאשתמודעא בצלותא, דתמן ברתא. אמר קודשא בריך הוא: והיה הנערה ׳אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה׳ - ואם לאו, אלא דאשכח כל אברין… לדף הפיסקה