שאלו אותו בעלי המשנה הרי מצוה זו היו מקימים ישראל בארץ - אמר להם כדי לעורר רחמים על אלו שגרשו ממקומם, כצפור נודדת מן קנה
כי תצא · ביומו תתן שכרו - סוד מטטרון כשכר שכיר כנגד חי ברכות התפילה ומשל עבד אברהם ורבקה · מאמר 7 · פיסקה 3 · דף רעח ע"א
לשון הזוהר
שָׁאִילוּ לֵיהּ מָארֵי מַתְנִיתִין, רַעְיָא מְהֵימָנָא, הָא פִּקּוּדָא דָּא הֲווֹ מְקַיְּימִין יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל (או לא). אָמַר לוֹן, בְּגִין לְאִתְעָרָא רַחֲמֵי, עַל אִלֵּין דְּמִתַרְכֵי מֵאַתְרַיְיהוּ. דְּבַר נָשׁ כַּד אִיהוּ לְבַר מֵאַתְרֵיהּ, גִּיּוֹרָא אִתְקְרֵי, כָּל שֶׁכֵּן עַל נִשְׁמָתִין דְּאַזְלִין עַרְטִילָאִין מֵהַהוּא עָלְמָא, וְאַתְיָין לְעָלְמָא דֵּין. בְּגִינַיְיהוּ, הַאי אִיהוּ דְּאָמַר קְרָא, ׳כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ׳ (משלי כז, ח), דָּא נִשְׁמְתָא, דִּשְׁכִינְתָא לָא זָזָה מִנָהּ - ׳כֵּן אִישׁ׳, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳יהו"ה אִישׁ מִלְחָמָה׳ (שמות טו, ג) - ׳נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳ - דְּאִיהוּ נָע וָנָד מֵאַתְרֵיהּ, דְּאִיהוּ עָלְמָא דְּאָתֵי, בִּינָה. וָנָד אֲבַּתְרָהּ בְּעָלְמָא דֵּין, עַד דְּתַשְׁלִים יוֹמִין דְּאִתְחַיְּיבַת לְמֵיזַל לְבַר מֵאַתְרָהָא, וְאִיהוּ נָטִיר לָהּ, עַד דְּיַחֲזִיר לָהּ לְאַתְרָהָא, וְאוֹמֵי דְּלָא יַחֲזוֹר אִיהוּ לְאַתְרֵיהּ, עַד דְּיַחֲזִיר לָהּ לְאַתְרָהָא. וּמַאן דְּחָזַר בְּתִיּוּבְתָא, כְּמַאן דְּאַחְזָר לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתָּא לְאַתְרָהָא. וְדָא רָזָא דְּפוּרְקָנָא, דְּאָמַר ׳הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ׳ (תהילים צה, ז).
תרגום
שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, הֲרֵי מִצְוָה זוֹ הָיוּ מְקַיְּמִים יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל [ אוֹ לֹא ]. אָמַר לָהֶם, כְּדֵי לְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל אֵלּוּ שֶׁגֹּרְשׁוּ מִמְּקוֹמָם. שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁהוּא מִחוּץ לִמְקוֹמוֹ, נִקְרָא גֵר, כָּל שֶׁכֵּן עַל נְשָׁמוֹת שֶׁהוֹלְכוֹת מְעֻרְטָלוֹת מֵאוֹתוֹ עוֹלָם וּבָאוֹת לָעוֹלָם הַזֶּה. בִּגְלָלָם זֶהוּ מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב, ׳כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ׳ (משלי כז, ח), זוֹ הַנְּשָׁמָה שֶׁשְּׁכִינָה לֹא זָזָה מִמֶּנָּה - ׳כֵּן אִישׁ׳ - שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳ה' אִישׁ מִלְחָמָה׳ (שמות טו, ג) - ׳נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳ - שֶׁהוּא נָע וָנָד מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁהוּא עוֹלָם הַבָּא בִּינָה, וְנָד אַחֲרֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַד שֶׁתַּשְׁלִים יָמִים שֶׁהִתְחַיְּבָה לָלֶכֶת מִחוּץ לִמְקוֹמָהּ, וְהוּא שׁוֹמֵר אוֹתָהּ עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ, וְנִשְׁבַּע שֶׁהוּא לֹא יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ (שמות טו, ג). וּמִי שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, כְּמִי שֶׁהֶחֱזִיר אֶת הקב"ה וְהַשְּׁכִינָה לִמְקוֹמָהּ. וְזֶה סוֹד הַגְּאֻלָּה, שֶׁאָמַר ׳הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ׳ (תהלים צה, ז).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: שאילו ליה מארי מתניתין, רעיא מהימנא, הא פקודא דא הוו מקיימין ישראל בארעא דישראל (או לא). אמר לון, בגין לאתערא רחמי, על אלין דמתרכי מאתרייהו. דבר נש כד איהו לבר מאתריה, גיורא אתקרי, כל שכן על נשמתין דאזלין ערטילאין מההוא עלמא, ואתיין לעלמא דין. בגינייהו, האי איהו דאמר קרא, ׳כצפור נודדת מן קנה׳ (משלי כז, ח), דא נשמתא, דשכינתא לא זזה מנה - ׳כן איש׳, דאתמר ביה ׳יהו"ה איש מלחמה׳ (שמות טו, ג) - ׳נודד ממקומו׳ - דאיהו נע ונד מאתריה, דאיהו עלמא דאתי, בינה. ונד אבתרה בעלמא דין, עד דתשלים יומין דאתחייבת למיזל לבר מאתרהא, ואיהו נטיר לה, עד דיחזיר לה לאתרהא, ואומי דלא יחזור איהו לאתריה, עד דיחזיר לה לאתרהא. ומאן דחזר בתיובתא, כמאן דאחזר לקודשא בריך הוא ושכינתא לאתרהא. ודא רזא דפורקנא, דאמר ׳היום אם בקולו תשמעו׳ (תהילים צה, ז).
התרגום: שאלו אותו בעלי המשנה, רועה הנאמן, הרי מצוה זו היו מקימים ישראל בארץ ישראל [ או לא ]. אמר להם, כדי לעורר רחמים על אלו שגרשו ממקומם. שהאדם, כשהוא מחוץ למקומו, נקרא גר, כל שכן על נשמות שהולכות מערטלות מאותו עולם ובאות לעולם הזה. בגללם זהו מה שאמר הכתוב, ׳כצפור נודדת מן קנה׳ (משלי כז, ח), זו הנשמה ששכינה לא זזה ממנה - ׳כן איש׳ - שנאמר בו ׳ה' איש מלחמה׳ (שמות טו, ג) - ׳נודד ממקומו׳ - שהוא נע ונד ממקומו, שהוא עולם הבא בינה, ונד אחריה בעולם הזה, עד שתשלים ימים שהתחיבה ללכת מחוץ למקומה, והוא שומר אותה עד שיחזירנה למקומה, ונשבע שהוא לא יחזר למקומו עד שיחזירנה למקומה (שמות טו, ג). ומי שחוזר בתשובה, כמי שהחזיר את הקב"ה והשכינה למקומה. וזה סוד הגאלה, שאמר ׳היום אם בקלו תשמעו׳ (תהלים צה, ז).
מן המפרשים
אור יקר: זזה מינה, כן איש תפארת מפני שאחר שהשכינה נעה ונדה אחריו בחינת התפארת הנקשר עם אותה בחינה נודד ממקומו, ואחר דקרא נקט מקנח ממקומו צריכים אנו לבאר שהם מקומות מחולפים ולפרש שהנשמה נודדת מקנה שהוא הלבוש העליון יוכרח לפרש מקומו…
הסולם: שאילו ליה מארי וכו': שאלו אותו בעלי המשנה, רעיא מהימנא, הרי מצוה זו, לקט ופאה היו מקיימים ישראל בארץ ישראל, שאז היה הקב"ה במקומו ולא גר, ולמה כתוב לעני ולגר וגו'. אמר להם הוא כדי לעורר רחמים על אלו הנשמות שנגרשו ממקומן, כי אדם…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: על אינון דמתרבי הם היהודים שהיו בזמן הבית יוצאים לח"ל וכההוא דשנינו סוף פ"ק דמכות סנהדרין נוהגת בארץ ובח"ל שכל הדרים בח"ל נכנעים תחת ממשלת הע' שרים ונקרא גרים וצריכים רחמים כ"ש על נשמתין וכו' שהן גולות ממקומם העליון לחזור לעוה"ז:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: