ביומו תתן שכרו
סוד מטטרון כשכר שכיר כנגד חי ברכות התפילה ומשל עבד אברהם ורבקה
ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש - מצוה לתת שכר שכיר בזמנו, מטטרון הוא שכר שכיר מחי העולמים כנגד חי ברכות התפילה
׳בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְגוֹ'׳ (דברים כד, טו). פָּתַח רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן וְאָמַר, מִצְוָה אַחַר זוֹ לָתֵת שְׂכַר שָׂכִיר בִּזְמַנּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ׳ - בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, שִׁמְעוּ. מְטַטְרוֹן הוּא שְׂכַר שָׂכִיר מֵחַ"י הָעוֹלָמִים, שָׁלִיחַ שֶׁלּוֹ, כְּנֶגֶד חַ"י בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה בְּכָל יוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְלָכֵן ׳בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ׳ - זוֹ תְּפִלַּת שַׁחֲרִית. ׳וְלֹא תָבֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ׳ - זוֹ תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁאִם עָבַר יוֹמוֹ, בָּטֵל קָרְבָּנוֹ. ׳כִּי עָנִי הוּא׳ - (שֶׁל צַדִּיק) וַדַּאי, ׳עָנִי הוּא׳ בַּגָּלוּת, אֵין לוֹ מִשֶּׁלּוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ בַּתְּפִלָּה. מִשּׁוּם זֶה תְּפִלָּה הִיא תְּפִלָּה שֶׁלּוֹ, ׳תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף׳ (תהילים קב, א) - בַּעֲטִיפַת צִיצִית, תְּפִלָּה שֶׁל יָד הִיא.
בלשון הזוהר
׳בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ וְגוֹ'׳ (דברים כד, טו). פָּתַח רַעְיָא מְהֵימָנָא וְאָמַר, פִּקּוּדָא בָּתַר דָּא, לָתֵת שְׂכַר שָׂכִיר בִּזְמַנּוֹ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, ׳בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ׳ - מָארֵי מְתִיבְתָאן עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, שְׁמָעוּ. מְטַטְרוֹן אִיהוּ שְׂכַר שָׂכִיר, מֵחַ"י עָלְמִין, שְׁלִיחַ דִּילֵיהּ, לְקַבְּלָא חַ"י בִּרְכָאן דִּצְלוֹתָא, בְּכָל יוֹמָא, תְּלַת זִמְנִין. וּבְגִין דָּא, ׳בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ׳ - דָּא צְלוֹתָא דְּשַׁחֲרִית. ׳וְלֹא תָבֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ׳ - דָּא צְלוֹתָא דְּמִנְחָה, דְּאִי עָבַר יוֹמוֹ, בָּטֵל קָרְבָּנוֹ. ׳כִּי עָנִי הוּא׳ - (דְּצַדִּיק) וַדַּאי, ׳עָנִי הוּא׳ בְּגָלוּתָא, לֵית לֵיהּ מִדִּילֵיהּ, אֶלָּא מַאי דְּיַהֲבִינָן לֵיהּ בִּצְלוֹתָא. בְּגִין דָּא צְלוֹתָא תְּפִלָּה דִּילֵיהּ, ׳תְּפִלָּה לְעָנִי כִּי יַעֲטוֹף׳ (תהילים קב, א) - בַּעֲטִיפַת צִיצִית, תְּפִלָּה דְּיָד אִיהִי.
ואליו הוא נשא את נפשו זו תפילת ערבית שהיא אמורים ופדרים - שירי קרבנות היום, ואני שדרגתי עמוד האמצעי קורא לעצמי גר בגלות
׳וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ׳ (דברים כד, טו) - זוֹ תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁהִיא אֵמוּרִים וּפְדָרִים, שְׁיָרֵי קָרְבְּנוֹת הַיּוֹם. וְהֵם כְּמוֹ פֶּרֶט הַכֶּרֶם, ׳וּפְאַת שָׂדְךָ׳ (ויקרא יט, י), שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, שְׁיָרֵי מִצְוָה מְעַכְּבִים אֶת הַפֻּרְעָנוּת. ׳לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם׳ - שֶׁעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא מִחוּץ לִמְקוֹמוֹ נִקְרָא גֵּר. וּמִשּׁוּם זֶה, אֲנִי שֶׁדַּרְגָּתִי עַמּוּד הָאֶמְצָעִי, קוֹרֵא לְעַצְמִי גֵּר בְּגָלוּת הָרִאשׁוֹנִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה׳ (שמות ב, כב), שֶׁהוּא בְּגָלוּת רְבִיעִית בִּגְלָלָם.
בלשון הזוהר
׳וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ׳ (דברים כד, טו) - דָּא תְּפִלַּת עַרְבִית, דְּאִיהִי אֱמוּרִים וּפְדָרִים, שִׁיּוּרִין דְּקָרְבְּנִין דְּיוֹמָא. וְאִינּוּן כְּגוֹן פֶּרֶט הַכֶּרֶם, ׳וּפְאַת שָׂדְךָ׳ (ויקרא יט, י), דְּעָלַיְיהוּ אִתְּמַר, שִׁיְּרֵי מִצְוָה מְעַכְּבִין אֶת הַפּוּרְעָנוּת. ׳לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזוֹב אוֹתָם׳ - דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא בַּר מֵאַתְרֵיהּ, גֵּר אִתְקְרֵי. וּבְגִין דָּא, אֲנָא דְּדַרְגָּא דִּילִי עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, קָרֵינָא גַּרְמָאי גֵּר בְּגָלוּתָא קַדְמָאֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה׳ (שמות ב, כב), דְּאִיהוּ בְּגָלוּתָא רְבִיעָא בְּגִינַיְיהוּ.
שאלו אותו בעלי המשנה הרי מצוה זו היו מקימים ישראל בארץ - אמר להם כדי לעורר רחמים על אלו שגרשו ממקומם, כצפור נודדת מן קנה
שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, הֲרֵי מִצְוָה זוֹ הָיוּ מְקַיְּמִים יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (אוֹ לֹא). אָמַר לָהֶם, כְּדֵי לְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל אֵלּוּ שֶׁגֹּרְשׁוּ מִמְּקוֹמָם. שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁהוּא מִחוּץ לִמְקוֹמוֹ, נִקְרָא גֵּר, כָּל שֶׁכֵּן עַל נְשָׁמוֹת שֶׁהוֹלְכוֹת מְעֻרְטָלוֹת מֵאוֹתוֹ עוֹלָם וּבָאוֹת לָעוֹלָם הַזֶּה. בִּגְלָלָם זֶהוּ מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב, ׳כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ׳ (משלי כז, ח) - זוֹ הַנְּשָׁמָה, שֶׁשְּׁכִינָה לֹא זָזָה מִמֶּנָּה. ׳כֵּן אִישׁ׳ - שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳יהו"ה אִישׁ מִלְחָמָה׳ (שמות טו, ג) - ׳נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳ - שֶׁהוּא נָע וָנָד מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁהוּא עוֹלָם הַבָּא, בִּינָה. וְנָד אַחֲרֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַד שֶׁתַּשְׁלִים יָמִים שֶׁהִתְחַיְּבָה לָלֶכֶת מִחוּץ לִמְקוֹמָהּ. וְהוּא שׁוֹמֵר אוֹתָהּ עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ, וְנִשְׁבַּע שֶׁהוּא לֹא יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ. וּמִי שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, כְּמִי שֶׁהֶחֱזִיר אֶת הקב"ה וְהַשְּׁכִינָה לִמְקוֹמָהּ. וְזֶה סוֹד הַגְּאֻלָּה, שֶׁאָמַר ׳הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ׳ (תהילים צה, ז).
בלשון הזוהר
שָׁאִילוּ לֵיהּ מָארֵי מַתְנִיתִין, רַעְיָא מְהֵימָנָא, הָא פִּקּוּדָא דָּא הֲווֹ מְקַיְּימִין יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל (אוֹ לֹא). אָמַר לוֹן, בְּגִין לְאִתְעָרָא רַחֲמֵי, עַל אִלֵּין דְּמִתַרְכֵי מֵאַתְרַיְיהוּ. דְּבַר נָשׁ כַּד אִיהוּ לְבַר מֵאַתְרֵיהּ, גִּיּוֹרָא אִתְקְרֵי, כָּל שֶׁכֵּן עַל נִשְׁמָתִין דְּאַזְלִין עַרְטִילָאִין מֵהַהוּא עָלְמָא, וְאַתְיָין לְעָלְמָא דֵּין. בְּגִינַיְיהוּ, הַאי אִיהוּ דְּאָמַר קְרָא, ׳כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ׳ (משלי כז, ח) - דָּא נִשְׁמְתָא, דִּשְׁכִינְתָּא לָא זָזָה מִנָהּ. ׳כֵּן אִישׁ׳, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳יהו"ה אִישׁ מִלְחָמָה׳ (שמות טו, ג) - ׳נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳ - דְּאִיהוּ נָע וָנָד מֵאַתְרֵיהּ, דְּאִיהוּ עָלְמָא דְּאָתֵי, בִּינָה. וָנָד אֲבַּתְרָהּ בְּעָלְמָא דֵּין, עַד דְּתַשְׁלִים יוֹמִין דְּאִתְחַיְּיבַת לְמֵיזַל לְבַר מֵאַתְרָהָא. וְאִיהוּ נָטִיר לָהּ, עַד דְּיַחֲזִיר לָהּ לְאַתְרָהָא, וְאוֹמֵי דְּלָא יַחֲזוֹר אִיהוּ לְאַתְרֵיהּ, עַד דְּיַחֲזִיר לָהּ לְאַתְרָהָא. וּמַאן דְּחָזַר בְּתִיּוּבְתָא, כְּמַאן דְּאַחְזָר לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתָּא לְאַתְרָהָא. וְדָא רָזָא דְּפוּרְקָנָא, דְּאָמַר ׳הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ׳ (תהילים צה, ז).
אמרו בעלי המשנה של הישיבה העליונה והתחתונה רועה הנאמן אנו שלוחי רבון העולם - אשרי חלקך שאתה בעל תשובה שקול לששים רבוא ישראל
אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁל הַיְשִׁיבָה הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה, רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, אָנוּ שְׁלוּחֵי רִבּוֹן הָעוֹלָם אֵלֶיךָ. אַשְׁרֵי חֶלְקְךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל תְּשׁוּבָה, שָׁקוּל לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה הֶחֱזַרְתָּ אֶת הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ לִמְקוֹמוֹ, מַעְלָה וּמַטָּה. וּבִגְלָלְךָ יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל וְיַחְזְרוּ לִמְקוֹמָם. וְאֵין כֹּחַ לַמְּשִׁיחִים לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל חוּץ מִמְּךָ, וּבִגְלָלְךָ הֵם מִתְעַכְּבִים. הַשְׁלֵם דְּבָרִים נִכְבָּדִים הַלָּלוּ, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, ׳הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים׳ (תהילים יט, יא).
בלשון הזוהר
אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין דִּמְתִיבְתָא עִלָּאָה וְתַתָּאָה, רַעְיָא מְהֵימָנָא, אֲנָן שְׁלִיחָן דְּמָארֵי עָלְמָא לְגַבָּךְ. זַכָּאָה חוּלָקָךְ, דְּאַנְתְּ בַּעַל תְּשׁוּבָה, שָׁקוּל לְשִׁתִּין רִבְוָון דְּיִשְׂרָאֵל, וְאַנְתְּ הַדְרַת לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ לְאַתְרֵיהּ, עֵילָּא וְתַתָּא. וּבְגִינָךְ יִתְפָּרְקוּן יִשְׂרָאֵל וְיַחְזְרוּן לְאַתְרַיְיהוּ. וְלֵית חֵילָא לַמְּשִׁיחִין, לְמִפְרַק לְיִשְׂרָאֵל, בַּר מִינָּךְ, וּבְגִינָךְ אִינּוּן מִתְעַכְּבִין. אַשְׁלִים מִלִּין יְקָרִין אִלֵּין, דְּעָלַיְיהוּ אִתְּמַר, ׳הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים׳ (תהילים יט, יא).
אמר להם בעלי הישיבה בגלל השכיר הזה שהוא עבד שבא לקבל שלש תפלות - תקנו להיות האדם בשלש ברכות ראשונות כעבד שמסדר שבחים
אָמַר לָהֶם, בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבָה, בִּגְלַל הַשָּׂכִיר הַזֶּה, שֶׁהוּא עֶבֶד, שֶׁבָּא לְקַבֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת, תִּקְּנוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁלָּכֶם לִהְיוֹת הָאָדָם בְּשָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת כְּעֶבֶד שֶׁמְּסַדֵּר שְׁבָחִים לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, וּבָאֶמְצָעִיּוֹת, כְּעֶבֶד שֶׁמְּקַבֵּל פְּרָס מֵרִבּוֹנוֹ, וּבָאַחֲרוֹנוֹת, כְּעֶבֶד שֶׁנּוֹטֵל פְּרָס מֵרִבּוֹנוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר לוֹן, מָארֵי מְתִיבְתָאן, בְּגִין הַאי שָׂכִיר, דְּאִיהוּ עֶבֶד, דְּאָתֵי לְקַבְּלָא תְּלַת צְלוֹתִין, תַּקִּינוּ מָארֵי מַתְנִיתִין דִּלְכוֹן, לְמֶהֱוֵי בַּר נָשׁ, בִּתְלַת בִּרְכָאן קַדְמָאִין, כְּעֶבֶד דִּמְסַדֵּר שְׁבָחִין קַמֵּי מָארֵיהּ, וּבְאֶמְצָעִיּוֹת, כְּעֶבֶד דִּמְקַבֵּל פְּרָס מִמָּארֵיהּ, וּבְבַתְרָאֵי, כְּעֶבֶד דְּנָטַל פְּרָס מִמָּארֵיהּ, וְאָזִיל לֵיהּ.
ומשום זה עבד אברהם ורבקה הוא משל לזה כשהקבה ישלח את מטטרון - אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי, כלומר אולי התפילה לא רוצה ללכת אחרי
וּמִשּׁוּם זֶה עֶבֶד אַבְרָהָם וְרִבְקָה הוּא מָשָׁל לָזֶה. כְּשֶׁהַקָּב"ה יִשְׁלַח אֶת מְטַטְרוֹן, שֶׁהוּא עַבְדּוֹ, בִּגְלַל תְּפִלָּה, הוּא יֹאמַר אֵלָיו: ׳אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי׳ (בראשית כד, ה) - כְּלוֹמַר, אוּלַי הַתְּפִלָּה לֹא רוֹצָה ׳לָלֶכֶת אַחֲרַי׳. אָמַר לוֹ הַקָּב"ה: וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹּאת. שֶׁחָכְמָה הִיא אַבָּא, שֶׁיּוֹרֶדֶת בְּצַדִּיק, לִשְׁמֹר שְׁכִינָה בַּגָּלוּת, וּמִשָּׁם שָׁלַח בִּגְלָלָהּ.
בלשון הזוהר
וּבְגִין דָּא, עֶבֶד אַבְרָהָם, וְרִבְקָה, אִיהוּ אַמְתַּלָּא לְהַאי, כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יִשְׁלַח לִמְטַטְרוֹן דְּאִיהוּ עַבְדָּא דִּילֵיהּ, בְּגִין צְלוֹתָא אִיהוּ יֵימַר לְגַבֵּיהּ, ׳אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי׳ (בראשית כד, ה) - כְּלוֹמַר, אוּלַי צְלוֹתָא לָא בָּעֵי לְמֵיזָל אֲבַתְרָאי. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: וְנִקִּיתָ מִשְּׁבוּעָתִי זֹאת. דְּחָכְמָה אִיהוּ אַבָּא, דְּנָחִית בְּצַדִיק, לְנַטְרָא שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא, וּמִתַּמָּן שָׁלַח בְּגִינָהּ.
ז) אמר לו אותו שליח תן לי סימנים לדעת בתפילה ששם הבת - אמר הקב"ה ׳והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה׳
אָמַר לוֹ אוֹתוֹ שָׁלִיחַ: תֵּן לִי סִימָנִים לָדַעַת בַּתְּפִלָּה, שֶׁשָּׁם הַבַּת. אָמַר הַקָּב"ה: ׳וְהָיָה הַנַּעֲרָ׳ [ ה ] ׳אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה׳ (בראשית כד, יד) - וְאִם לֹא, אֶלָּא שֶׁאֶמְצָא כָּל אֵיבְרֵי הַגּוּף מְלֵאִים חֲטָאִים וְלֹא נִמְצָא בּוֹ אֵיבָר (נ"א: בִּפְנֵי אַבְרָהָם) לִשְׁרוֹת בּוֹ תּוֹרָה, שֶׁהִיא בַּדְּיוֹקָן עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְלֹא מִצְוָה, שֶׁהִיא דְּיוֹקָן שֶׁל רִבְקָה, שֶׁהָיְתָה ׳שׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים׳ (שיר השירים ב, ב), שֶׁהֵם רְשָׁעִים גְּמוּרִים - צִוָּה לִמְטַטְרוֹן עַבְדּוֹ: ׳הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה׳ (בראשית כד, ו) - שֶׁהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. שֶׁהֲרֵי מִצְוָה הִיא נֶפֶשׁ, רוּחַ הִיא תּוֹרָה.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ הַהוּא שָׁלִיחַ: הַב לִי סִימָנִין, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בִּצְלוֹתָא, דְּתַּמָּן בְּרַתָּא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: וְהָיָה הַנַּעֲרָה ׳אֲשֶׁר אוֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה׳ - וְאִם לָאו, אֶלָּא דְּאַשְׁכַּח כָּל אֵבָרִין דְּגוּפָא מַלְיָין חוֹבִין, וְלָא אַשְׁכָּחַת בֵּיהּ אֵבֶר (נ"א: בְּאַפֵּי אַבְרָהָם) לְשַׁרְיָיא בֵּיהּ תּוֹרָה, דְּאִיהוּ בְּדִיּוּקְנָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְלָא מִצְוָה, דְּאִיהוּ דִּיּוּקְנָא דְּרִבְקָה, דְּהֲוָה ׳שׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים׳ (שיר השירים ב, ב), דְּאִינּוּן רְשָׁעִים גְּמוּרִים - מָנֵּי לְעַבְדֵיהּ מְטַטְרוֹן: ׳הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה׳ (בראשית כד, ו) - דְּאִיהוּ רוּחָא דְּקוּדְשָׁא. דְּהָא מִצְוָה אִיהוּ נַפְשָׁא, רוּחָא אִיהוּ תּוֹרָה.
לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה
סוד יראת חטאו הקודמת לחכמתו ושני משיחים כשתי כנפי יונה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.