אמר לו אותו שליח תן לי סימנים לדעת בתפילה ששם הבת - אמר הקבה והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה
כי תצא · ביומו תתן שכרו - סוד מטטרון כשכר שכיר כנגד חי ברכות התפילה ומשל עבד אברהם ורבקה · מאמר 7 · פיסקה 7 · דף רעח ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ הַהוּא שָׁלִיחַ: הַב לִי סִימָנִין, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בִּצְלוֹתָא, דְּתַּמָּן בְּרַתָּא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: וְהָיָה הַנַּעֲרָה ׳אֲשֶׁר אוֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה׳ - וְאִם לָאו, אֶלָּא דְּאַשְׁכַּח כָּל אֵבָרִין דְּגוּפָא מַלְיָין חוֹבִין, וְלָא אַשְׁכָּחַת בֵּיהּ אֵבֶר (נ"א באפי אברהם) לְשַׁרְיָיא בֵּיהּ תּוֹרָה, דְּאִיהוּ בְּדִיּוּקְנָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְלָא מִצְוָה, דְּאִיהוּ דִּיּוּקְנָא דְּרִבְקָה, דְּהֲוָה ׳שׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, דְּאִינּוּן רְשָׁעִים גְּמוּרִים׳ (שיר השירים ב) - מָנֵּי לְעַבְדֵיהּ מְטַטְרוֹן: ׳הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה דְּאִיהוּ רוּחָא דְּקוּדְשָׁא. דְּהָא מִצְוָה אִיהוּ נַפְשָׁא, רוּחָא אִיהוּ תּוֹרָה׳ (בראשית כד, ו).
תרגום
אָמַר לוֹ אוֹתוֹ שָׁלִיחַ: תֵּן לִי סִימָנִים לָדַעַת בַּתְּפִלָּה, שֶׁשָּׁם הַבַּת. אָמַר הקב"ה: וְהָיָה הַנַּעֲרָ [ ה ] ׳אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה׳ (בראשית כד, יד) - וְאִם לֹא, אֶלָּא שֶׁאֶמְצָא כָּל אֵיבְרֵי הַגּוּף מְלֵאִים חֲטָאִים וְלֹא נִמְצָא בּוֹ אֵיבָר [ בִּפְנֵי אַבְרָהָם ] לִשְׁרוֹת בּוֹ תּוֹרָה, שֶׁהִיא בַּדְּיוֹקָן עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְלֹא מִצְוָה, שֶׁהִיא דְּיוֹקָן שֶׁל רִבְקָה, שֶׁהָיְתָה (שיר השירים ב, ב) שׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, שֶׁהֵם רְשָׁעִים גְּמוּרִים - צִוָּה לִמְטַטְרוֹן עַבְדּוֹ: ׳הִשָּׁמֵר לְךְ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה׳ (בראשית כד, ו) - שֶׁהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. שֶׁהֲרֵי מִצְוָה הִיא נֶפֶשׁ, רוּחַ הִיא תּוֹרָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ליה ההוא שליח: הב לי סימנין, לאשתמודעא בצלותא, דתמן ברתא. אמר קודשא בריך הוא: והיה הנערה ׳אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה׳ - ואם לאו, אלא דאשכח כל אברין דגופא מליין חובין, ולא אשכחת ביה אבר (נ"א באפי אברהם) לשרייא ביה תורה, דאיהו בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא, ולא מצוה, דאיהו דיוקנא דרבקה, דהוה ׳שושנה בין החוחים, דאינון רשעים גמורים׳ (שיר השירים ב) - מני לעבדיה מטטרון: ׳השמר לך פן תשיב את בני שמה דאיהו רוחא דקודשא. דהא מצוה איהו נפשא, רוחא איהו תורה׳ (בראשית כד, ו).
התרגום: אמר לו אותו שליח: תן לי סימנים לדעת בתפלה, ששם הבת. אמר הקב"ה: והיה הנער [ ה ] ׳אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה׳ (בראשית כד, יד) - ואם לא, אלא שאמצא כל איברי הגוף מלאים חטאים ולא נמצא בו איבר [ בפני אברהם ] לשרות בו תורה, שהיא בדיוקן עמודא דאמצעיתא, ולא מצוה, שהיא דיוקן של רבקה, שהיתה (שיר השירים ב, ב) שושנה בין החוחים, שהם רשעים גמורים - צוה למטטרון עבדו: ׳השמר לך פן תשיב את בני שמה׳ (בראשית כד, ו) - שהיא רוח הקדש. שהרי מצוה היא נפש, רוח היא תורה.
מן המפרשים
אור החמה: אלא דאשכח וכו' דלאו דוקא שיהיה טהור מכל וכל דאי הכי אין שום תפלה מתקבלת אלא הכוונה שאפילו אבר א' טהור יספיק הכוונה אפילו מצוה א'. וז"ש ולא אשכח בה אפילו אבר מפני שהשכינה שורה על אבר א' טהור אפי' יהיו שאר אברים פגומים כענין…
אור יקר: לשרייא ביה תורה יספיק לענין תפלה לבד" דאיחי רוחא כי כשהאדם זוכה נותנים לו נפש טהורה ורוח טהורה ואם לאו מסלקין ממנו רוח הקדוש ונפש טהורה ונשאר בו נפש פחותה כדפירשו בזהר דאית נפש ואית נפש והארכתי בספ״ר בשער מהות והנהגה,
הסולם: אמר ליה ההוא וכו': אמר לו אותו השליח, מטטרון, תן לי סמנים להכיר בתפלה, ששם נמצאת הבת, דהיינו השכינה, אמר הקב"ה, והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה, דהיינו אם התפלה תהיה להשקות אותי, שתהיה לעשות לי נחת רוח. אז…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: