מדוע שולחים אותו ביד איש עתי פגום - כי הצדדים האחרים בעלי מומים נקראים שעירים ונושא כל חובות ישראל
פנחס · שני השעירים גורל אחד להוי ואחד לעזאזל - סוד השחד לסמאל בגלל מעוט הלבנה · מאמר 102 · פיסקה 3 · דף רמח ע"א
לשון הזוהר
וַאֲמַאי הֲווֹ שַׁלְחִין לֵיהּ ׳בְּיַד אִישׁ עִתִּי׳, פָּגִים. בְּגִין דְּסִטְרִין אַחֲרָנִין כֻּלְּהוּ מָארֵי מוּמִין, וְאִתְקְרִיאוּ שְׂעִירִים, דִּכְתִּיב, ׳וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם׳ (ישעיהו יג, כא). וְאִתְּמַר בְּהוֹן, ׳וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִים׳ (ויקרא יז, ז). דְּעָלַיְיהוּ אִתְּמַר, ׳יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלוֹהַּ׳ (דברים לב, יז). וּבְשָׂעִיר דָּא, אִתְפְּרַשׁ מִכֹּלָּא, וְנוֹשֵׂא כָּל חוֹבִין דְּיִשְׂרָאֵל עָלֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם׳ (ויקרא טז, כב). וְעוֹד, בָּתַר דְּנָטִיל אִיהוּ וְנָשָׂא. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳נוֹשֵׂא עָוֹן׳. (שמות לד ז). ׳מַאי בֵּין נוֹשֵׂא לְנָשָׂא׳. נָשָׂא: מָטוּלָא. נוֹשֵׂא: סְלִיקוּ דְּמָטוּלָא. (ובחבורא קדמאה) (ע"כ רע"מ)
תרגום
וּמַדּוּעַ הָיוּ שׁוֹלְחִים אוֹתוֹ ׳בְּיַד אִישׁ עִתִּי׳, פָּגוּם? מִשּׁוּם שֶׁהַצְּדָדִים הָאֲחֵרִים כֻּלָּם בַּעֲלֵי מוּמִים, וְנִקְרְאוּ שְׂעִירִים, שֶׁכָּתוּב (ישעיה יג) ׳וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם׳ - וְנֶאֱמַר בָּהֶם, (ויקרא יז) ׳וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם׳ - שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (דברים לב) ׳יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ (דברים לב, יז)׳ - וּבְשָׂעִיר זֶה נִפְרָשׁ מֵהַכֹּל, וְנוֹשֵׂא אֶת כָּל חוֹבוֹת יִשְׂרָאֵל עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז) ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם׳ - וְעוֹד, אַחַר שֶׁנּוֹטֵל הוּא - וְנָשָׂא. הקב"ה (שמות לד) נֹשֵׂא עָוֹן. מַה בֵּין נוֹשֵׂא לְנָשָׂא? נָשָׂא - מַשּׂאוֹי. נֹשֵׂא - הֲרָמַת הַמַּשּׂאוֹי. (וּבְחִבּוּר קַדְמוֹן) (ע"כ רעיא מהימנא).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואמאי הוו שלחין ליה ׳ביד איש עתי׳, פגים. בגין דסטרין אחרנין כלהו מארי מומין, ואתקריאו שעירים, דכתיב, ׳ושעירים ירקדו שם׳ (ישעיהו יג, כא). ואתמר בהון, ׳ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים׳ (ויקרא יז, ז). דעלייהו אתמר, ׳יזבחו לשדים לא אלוה׳ (דברים לב, יז). ובשעיר דא, אתפרש מכלא, ונושא כל חובין דישראל עליה, כמה דאת אמר, ׳ונשא השעיר עליו את כל עונותם׳ (ויקרא טז, כב). ועוד, בתר דנטיל איהו ונשא. קודשא בריך הוא ׳נושא עון׳. (שמות לד ז). ׳מאי בין נושא לנשא׳. נשא: מטולא. נושא: סליקו דמטולא. (ובחבורא קדמאה) (ע"כ רע"מ)
התרגום: ומדוע היו שולחים אותו ׳ביד איש עתי׳, פגום? משום שהצדדים האחרים כלם בעלי מומים, ונקראו שעירים, שכתוב (ישעיה יג) ׳ושעירים ירקדו שם׳ - ונאמר בהם, (ויקרא יז) ׳ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם׳ - שעליהם נאמר (דברים לב) ׳יזבחו לשדים לא אלה (דברים לב, יז)׳ - ובשעיר זה נפרש מהכל, ונושא את כל חובות ישראל עליו, כמו שנאמר (ויקרא טז) ׳ונשא השעיר עליו את כל עונתם׳ - ועוד, אחר שנוטל הוא - ונשא. הקב"ה (שמות לד) נשא עון. מה בין נושא לנשא? נשא - משאוי. נשא - הרמת המשאוי. (ובחבור קדמון) (ע"כ רעיא מהימנא).
מן המפרשים
קרני אור: בתר דנטיל איהו בתר דנטיל איהו. ר"ל לאחר שנשא השעיר עליו העוונות זה שנאמר בפסוק 'ונשא', לאחר זה 'קב"ה נושא עון':
הסולם: ואמאי הוו שלחין וכו' : שואל, ולמה שולחים את העזאזל ביד איש עתי בעל מום. ומשיב, משום שהסטרא אחרא כולו הם בעלי מומים, ונקראים שעירים. שכתוב, ושעירים ירקדו שם. ונאמר בהם, ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, ועליהם נאמר, יזבחו לשדים…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: