משל לכלב רעב שנותנים לו בשר שלא ינשך - יחזר לאהבתו של אדם
פנחס · שני השעירים גורל אחד להוי ואחד לעזאזל - סוד השחד לסמאל בגלל מעוט הלבנה · מאמר 102 · פיסקה 2 · דף רמח ע"א
לשון הזוהר
לְכַלְבָּא דְּאִיהוּ רָעֵב, וּמַאן דְּבָעֵי דְּלָא נָשִׁיךְ לֵיהּ, יָהִיב לֵיהּ בִּשְׂרָא לְמֵיכַל, אוֹ נָהֲמָא, וְיַשְׁקֵי לֵיהּ מַיָּא. וְרָזָא דְּמִלָּה, ׳אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם וְגוֹ'׳ (משלי כה, כא). וּבְדָא יִתְהָדַּר רְחִימוּ דְּבַּר נָשׁ, דְּלָא דַּיהו"ה דְּלָא נָשִׁיךְ לֵיהּ בְּכַמָּה יִסּוּרִין, אֶלָּא אִתְהַדָּר לְמֶהֱוִי לֵיהּ סַנֵּיגוֹרָא, וְאִתְהַדָּר רְחִימוֹי.
תרגום
מָשָׁל לְכֶלֶב שֶׁהוּא רָעֵב, וּמִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁלֹּא יִנְשֹׁךְ אוֹתוֹ, נוֹתֵן לוֹ בָּשָׂר לֶאֱכֹל אוֹ לֶחֶם, וְיַשְׁקֶה אוֹתוֹ מַיִם. וְסוֹד הַדָּבָר - ׳אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךְ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְגוֹ'׳ (משלי כה, כא). וּבָזֶה יַחֲזֹר לְאַהֲבָתוֹ שֶׁל הָאָדָם. שֶׁלֹּא דַי שֶׁלֹּא יִנְשֹׁךְ אוֹתוֹ בְּכַמָּה יִסּוּרִים, אֶלָּא יַחֲזֹר לִהְיוֹת עָלָיו סָנֵגוֹר, וְיַחֲזֹר לִהְיוֹת אוֹהֲבוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: לכלבא דאיהו רעב, ומאן דבעי דלא נשיך ליה, יהיב ליה בשרא למיכל, או נהמא, וישקי ליה מיא. ורזא דמלה, ׳אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו'׳ (משלי כה, כא). ובדא יתהדר רחימו דבר נש, דלא דיהו"ה דלא נשיך ליה בכמה יסורין, אלא אתהדר למהוי ליה סניגורא, ואתהדר רחימוי.
התרגום: משל לכלב שהוא רעב, ומי שרוצה שלא ינשך אותו, נותן לו בשר לאכל או לחם, וישקה אותו מים. וסוד הדבר - ׳אם רעב שנאך האכלהו לחם וגו'׳ (משלי כה, כא). ובזה יחזר לאהבתו של האדם. שלא די שלא ינשך אותו בכמה יסורים, אלא יחזר להיות עליו סנגור, ויחזר להיות אוהבו.
מן המפרשים
הסולם: לכלבא דאיהו רעב וכו' : בדומה לכלב שהוא רעב, ומי שרוצה שלא ישך אותו, נותן לו בשר או לחם לאכול ומשקהו מים. וסוד הדבר, אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו'. ובזה הוא נעשה אוהב אל האדם, שלא די שאינו נושך אותו, בכמה יסורים, אלא נתהפך…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: