לילית רוח נוקבא מנקב תהום רבה - בריחתה מן האדם לכרכי הים, ורפואת השמירה בשעת הזיווג
ויקרא · מאמר 45 · 7 פסקאות · מתחיל בדף יט ע"א
- מנקב תהום רבה נמצאת רוח נוקבא לילית - אלף רוחות משמאל רצו להכנס באדם ולא היו יכולות (יט ע"א)תא חזי, מנוקבא דתהומא רבא עלאה, אשתכחת חד נוקבא רוחתא דכל רוחין, והא אוקימנא לילית שמה. והיא אשתכחת בקדמיתא לגבי אדם. ובשעתא דאתברי אדם, ואשתלים גופיה, אזדמנו על ההוא… לדף הפיסקה
- ירד ענן ודחה את הרוחות - ׳תוצא הארץ נפש חיה׳, ׳ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׳ (יט ע"א)בההיא שעתא נחית עננא חד, ודחא לכל אינון רוחין. ובשעתא דא כתיב, ׳ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה והא אוקימנא, דנוקבא אתעברת מן דכורא מן ההוא נפש דאדם, והיא אפיקת ההוא… לדף הפיסקה
- כשעמד אדם היתה נקבתו תקועה בצדו - ונסר הקב"ה את האדם ותיקן את נקבתו כמו כלה לחופה (יט ע"א)וכד קם אדם, הוות נוקבתיה תקועה בסטרוי. וההיא נשמתא קדישא דביה, הוה אסגי להאי סטרא, ולהאי סטרא, וסגי להאי ולהאי, בגין דהכי אתכלילת. לבתר נסר קודשא בריך הוא לאדם, ותקין… לדף הפיסקה
- כשראתה לילית כך ברחה לכרכי הים - ועתיד הקב"ה להעלותה ולשים אותה בחורבן רומי (יט ע"א)כיון דחמת לילית דא, ערקת, והיא בכרכי ימא, ועד כען היא זמינא לאבאשא בני עלמא. וכד זמין קודשא בריך הוא לחרבא רומי רשיעתא, ולמהוי חורבן לעלמין, יסלק להאי לילית, וישרי לה… לדף הפיסקה
- בספרי הראשונים: היתה מזדווגת עם אדם טרם שתוקנה נקבתו - ואחר כך ברחה לים להזיק לבני העולם (יט ע"א)ובספרי קדמאי אמרי, דאיהי ערקת מן אדם מקדמת דנא, ואנן לא תנינן הכי, בגין דהא נוקבא דא אשתכחת עמיה, אבל עד לא קמת האי נפש עמיה דאדם כדקא יאות, הות מזדווגא עמיה וכד האי… לדף הפיסקה
- הרפואה: בשעת הזיווג יכוין לבו בקדושה ויאמר ׳העטופה בסדין... שובי שובי הים רועש׳ (יט ע"א)אסוותא להאי, בההיא שעתא דאזדווג בר נש באתתיה, יכוון לביה בקדושה דמארי, ולימא הכי, עטיפא בקטפא אזדמנת, שארי שארי, לא תעול ולא תנפוק, לא דידך ולא בעדבך. תוב תוב, ימא… לדף הפיסקה
- לכסות ראשו ואת אשתו עד שעה - שלושה ימים לקליטה, ובספר אשמדאי לשלמה שלושים יום (יט ע"א)ולחפיא ליה לרישיה ולאתתיה עד שעתא חדא, וכן בכל זמנא, עד ג' יומין לקליטה, דכל הרכבה דלא קולטת לג' יומין, תוב ליתא קולטת. ובספרא דאנח אשמדאי לשלמה מלכא אמר, תלתין יומין.… לדף הפיסקה