כשעמד אדם היתה נקבתו תקועה בצדו - ונסר הקב"ה את האדם ותיקן את נקבתו כמו כלה לחופה
ויקרא · לילית רוח נוקבא מנקב תהום רבה - בריחתה מן האדם לכרכי הים, ורפואת השמירה בשעת הזיווג · מאמר 45 · פיסקה 3 · דף יט ע"א
לשון הזוהר
וכַד קָם אָדָם, הֲוַות נוּקְבָתֵיהּ תְּקוּעָה בְּסִטְרוֹי. וְהַהִיא נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא דְּבֵיהּ, הֲוָה אַסְגֵּי לְהַאי סִטְרָא, וּלְהַאי סִטְרָא, וְסַגֵי לְהַאי וּלְהַאי, בְּגִין דְּהָכִי אִתְכְּלִילַת. לְבָתַר נָסַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם, וְתָקִין לְנוּקְבֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּבֶן יהו"ה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע וְגוֹ'׳ (בראשית ב, כב). אֶת הַצֵּלָע הָא אוֹקִימְנָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות כו, כ). ׳וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם׳ - בְּתִקּוּנָהָא כְּכַלָּה לַחוּפָּה.
תרגום
וּכְשֶׁעָמַד אָדָם, הָיְתָה נְקֵבָתוֹ תְקוּעָה בְצִדּוֹ, וְאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבּוֹ הָיְתָה מִתְפַּשֶּׁטֶת לַצַּד הַזֶּה וְלַצַּד הַזֶּה, וְהָיְתָה מַסְפִּיקָה לָזֶה וְלָזֶה, מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ נִכְלְלָה. אַחַר כָּךְ נִסֵּר הקב"ה אֶת הָאָדָם, וְתִקֵּן אֶת נְקֵבָתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע וְגוֹ'׳. אֶת הַצֵּלָע, הֲרֵי בֵּאַרְנוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן׳ (ויקרא מד, כ) - ׳וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם׳ (בראשית ב, כב) - בְּתִקּוּנֶיהָ כְּמוֹ כַּלָּה לַחֻפָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכד קם אדם, הוות נוקבתיה תקועה בסטרוי. וההיא נשמתא קדישא דביה, הוה אסגי להאי סטרא, ולהאי סטרא, וסגי להאי ולהאי, בגין דהכי אתכלילת. לבתר נסר קודשא בריך הוא לאדם, ותקין לנוקביה, הדא הוא דכתיב ׳ויבן יהו"ה אלהים את הצלע וגו'׳ (בראשית ב, כב). את הצלע הא אוקימנא, כמה דאת אמר ׳ולצלע המשכן׳ (שמות כו, כ). ׳ויביאה אל האדם׳ - בתקונהא ככלה לחופה.
התרגום: וכשעמד אדם, היתה נקבתו תקועה בצדו, ואותה הנשמה הקדושה שבו היתה מתפשטת לצד הזה ולצד הזה, והיתה מספיקה לזה ולזה, משום שכך נכללה. אחר כך נסר הקב"ה את האדם, ותקן את נקבתו. זהו שכתוב (שם) ׳ויבן ה' אלהים את הצלע וגו'׳. את הצלע, הרי בארנו, כמו שנאמר ׳ולצלע המשכן׳ (ויקרא מד, כ) - ׳ויביאה אל האדם׳ (בראשית ב, כב) - בתקוניה כמו כלה לחפה.
מן המפרשים
הסולם: וכד קם אדם וכו׳: וכשקם אדם, אחר שקבל את הנפש חיה, היתה הנוקבא שלו תקועה בצדו, והנשמה הקדושה שבו היתה מתפשטת לצד זה של הדכר, ולצד זה של הנוקבא, והיתה דיה לזה ולזה, לדכר ולנוקבא, משום שהיתה כלולה כך מדכר ונוקבא. אחר כך נסר הקב״ה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: