לילית רוח נוקבא מנקב תהום רבה
בריחתה מן האדם לכרכי הים, ורפואת השמירה בשעת הזיווג
מנקב תהום רבה נמצאת רוח נוקבא לילית - אלף רוחות משמאל רצו להכנס באדם ולא היו יכולות
בֹּא רְאֵה, מִנֶּקֶב תְּהוֹם רַבָּה נִמְצֵאת רוּחַ נוּקְבָּא, רוּחַ שֶׁל כָּל הָרוּחוֹת, וּבֵאַרְנוּ שֶׁשְּׁמָהּ לִילִית, וְהִיא נִמְצְאָה לָרִאשׁוֹנָה אֵצֶל אָדָם. וּבְשָׁעָה שֶׁנִּבְרָא אָדָם וְנִשְׁלַם גּוּפוֹ, הִזְדַּמְּנוּ עַל אוֹתוֹ הַגּוּף אֶלֶף רוּחוֹת מִצַּד הַשְּׂמֹאל. זֶה רָצָה לְהִכָּנֵס בּוֹ, וְזֶה רָצָה לְהִכָּנֵס בּוֹ, וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים. עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶם הקב"ה, וְאָדָם הָיָה שׁוֹכֵב גּוּף בְּלִי רוּחַ, וּמַרְאֵהוּ הָיָה יָרֹק, וְכָל אוֹתָן רוּחוֹת סוֹבְבוֹת אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזִי, מִנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא עִלָּאָה, אִשְׁתְּכַחַת חַד נוּקְבָּא רוּחַתָא דְּכָל רוּחִין, וְהָא אוֹקִימְנָא לִילִית שְׁמָהּ. וְהִיא אִשְׁתְּכַחַת בְּקַדְמִיתָא לְגַבֵּי אָדָם. וּבְשַׁעֲתָא דְּאִתְבְּרֵי אָדָם, וְאִשְׁתְּלִים גּוּפֵיהּ, אִזְדְּמָנוּ עַל הַהוּא גּוּפָא אֶלֶף רוּחִין מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. דָּא בְּדָא לְאַעֲלָא בֵּיהּ, וְדָא בָּעָא לְאַעֲלָא בֵּיהּ, וְלָא הֲווֹ יַכְלֵי, עַד דְּגָעַר בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאָדָם הֲוָה שָׁכִיב גּוּפָא בְּלָא רוּחָא, וְחֵיזוּ דִּילֵיהּ יְרוֹקָא הֲוָה, וְכָל אִינּוּן רוּחִין סָחֲרָן עָלֵיהּ.
ירד ענן ודחה את הרוחות - ׳תוצא הארץ נפש חיה׳, ׳ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׳
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד עָנָן אֶחָד וְדָחָה (וְזָרַק) אֶת כָּל אוֹתָן הָרוּחוֹת, וּבַשָּׁעָה הַזּוֹ כָּתוּב, ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳ (בראשית א, כד) - וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שֶׁנוּקְבָּא מִתְעַבֶּרֶת מִן הַזָּכָר מִן אוֹתָהּ נֶפֶשׁ שֶׁל אָדָם, וְהִיא מוֹצִיאָה אוֹתָהּ הָרוּחַ לְנַשֵּׁב אוֹתָהּ בָּאָדָם, כְּלוּלָה מִשְּׁנֵי צְדָדִים כָּרָאוּי. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה׳ (בראשית ב, ז). ׳לְנֶפֶשׁ חַיָּה׳ מַמָּשׁ. וּמִי שֶׁמִּסְתַּפֵּק בָּזֶה, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הַחַיָּה הַזּוֹ הִיא הַחַיָּה הַתַּחְתּוֹנָה, אוֹ הַחַיָּה שֶׁשְּׁמָהּ יִשְׂרָאֵל, אוֹ מֵהַזָּכָר אוֹ מֵהַנּוּקְבָּא. אֲבָל לֹא כָתוּב ׳לְנֶפֶשׁ הַחַיָּה׳, אֶלָּא ׳לְנֶפֶשׁ חַיָּה׳ סְתָם, שֶׁמַּשְׁמָע הַכֹּל.
בלשון הזוהר
בְּהַהִיא שַׁעֲתָא נָחִית עֲנָנָא חַד, ודָחָא (וזריק) לְכָל אִינּוּן רוּחִין. וּבְשַׁעֲתָא דָּא כְּתִיב, ׳וַיֹאמֶר אֱלהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה׳ (בראשית א, כד) וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּנוּקְבָּא אִתְעַבְּרַת מִן דְּכוּרָא מִן הַהוּא נֶפֶשׁ דְּאָדָם, וְהִיא אַפִּיקַת הַהוּא רוּחָא, לְנָשְׁבָא בֵּיהּ בָּאָדָם, כָּלִיל מִתְּרֵין סִטְרִין כַּדְקָא חֲזִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשיתב) ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה׳. ׳לְנֶפֶשׁ חַיָּה׳ מַמָּשׁ. וּמַאן דְּאִסְתָּפַּק בְּהַאי, בְּגִין דְּלָא יָדַע, אִי חַיָּה זוֹ הִיא חַיָּה תַּתָּאָה, אוֹ חַיָּה דִּשְׁמָהּ יִשְׂרָאֵל, אוֹ מִדְּכוּרָא אוֹ מִנוּקְבָּא. אֲבָל לָא כְּתִיב ׳לְנֶפֶשׁ הַחַיָּה׳, אֶלָּא ׳לְנְפֶשׁ חַיָּה׳ סְתָם, דְּמַשְׁמַע כֹּלָּא.
כשעמד אדם היתה נקבתו תקועה בצדו - ונסר הקב"ה את האדם ותיקן את נקבתו כמו כלה לחופה
וּכְשֶׁעָמַד אָדָם, הָיְתָה נְקֵבָתוֹ תְקוּעָה בְצִדּוֹ, וְאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבּוֹ הָיְתָה מִתְפַּשֶּׁטֶת לַצַּד הַזֶּה וְלַצַּד הַזֶּה, וְהָיְתָה מַסְפִּיקָה לָזֶה וְלָזֶה, מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ נִכְלְלָה. אַחַר כָּךְ נִסֵּר הקב"ה אֶת הָאָדָם, וְתִקֵּן אֶת נְקֵבָתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע וְגוֹ'׳. אֶת הַצֵּלָע, הֲרֵי בֵּאַרְנוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן׳ (ויקרא מד, כ) - ׳וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם׳ (בראשית ב, כב) - בְּתִקּוּנֶיהָ כְּמוֹ כַּלָּה לַחֻפָּה.
בלשון הזוהר
וכַד קָם אָדָם, הֲוַות נוּקְבָתֵיהּ תְּקוּעָה בְּסִטְרוֹי. וְהַהִיא נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא דְּבֵיהּ, הֲוָה אַסְגֵּי לְהַאי סִטְרָא, וּלְהַאי סִטְרָא, וְסַגֵי לְהַאי וּלְהַאי, בְּגִין דְּהָכִי אִתְכְּלִילַת. לְבָתַר נָסַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם, וְתָקִין לְנוּקְבֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּבֶן יהו"ה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע וְגוֹ'׳ (בראשית ב, כב). אֶת הַצֵּלָע הָא אוֹקִימְנָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות כו, כ). ׳וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם׳ - בְּתִקּוּנָהָא כְּכַלָּה לַחוּפָּה.
כשראתה לילית כך ברחה לכרכי הים - ועתיד הקב"ה להעלותה ולשים אותה בחורבן רומי
כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה לִילִית כָּךְ, בָּרְחָה, וְהִיא בִּכְרַכֵּי הַיָּם, וְעַד עַכְשָׁו הִיא מְזֻמֶּנֶת לְהָרַע לִבְנֵי הָעוֹלָם. וּכְשֶׁעָתִיד הקב"ה לְהַחֲרִיב אֶת רוֹמִי הָרְשָׁעָה וְשֶׁתֶּחֱרַב לְעוֹלָמִים, הוּא יַעֲלֶה אֶת לִילִית הַזּוֹ, וְיָשִׂים אוֹתָהּ בַּחֻרְבָּן הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא חֻרְבָּנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ׳ (ישעיה לד, יד).
בלשון הזוהר
כֵּיון דְּחָמַת לִילִית דָּא, עַרְקַת, וְהִיא בִּכְרַכֵי יַמָּא, וְעַד כְּעַן הִיא זְמִינָא לְאַבְאָשָׁא בְּנֵי עָלְמָא. וְכַד זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַרְבָּא רוֹמִי רְשִׁיעָתָא, וּלְמֶהֱוֵי חוֹרְבָּן לְעָלְמִין, יְסַלֵּק לְהַאי לִילִית, וְיִשְׁרֵי לָהּ לְהַאי חוּרְבָּא, בְּגִין דְּהִיא חוֹרְבְּנָא דְּעָלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ׳ (ישעיה לה).
בספרי הראשונים: היתה מזדווגת עם אדם טרם שתוקנה נקבתו - ואחר כך ברחה לים להזיק לבני העולם
וּבְסִפְרֵי הָרִאשׁוֹנִים אָמְרוּ, שֶׁהִיא בָּרְחָה מִן הָאָדָם מִקֹּדֶם לָכֵן, אֲבָל אָנוּ לֹא שָׁנִינוּ כָּךְ, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי נוּקְבָּא זוֹ נִמְצְאָה עִמּוֹ, אֲבָל טֶרֶם שֶׁקָּמָה הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ (שֶׁהֲרֵי נוּקְבָּא זוֹ לֹא נמצאה עמו, אֲבָל טֶרֶם שתקנה הַנּוּקְבָּא הַזּוֹ) עִם אָדָם כָּרָאוּי, הָיְתָה מִזְדַּוֶּגֶת עִמּוֹ, וּכְשֶׁזּוֹ תֻּקְּנָה עִמּוֹ כָּרָאוּי, הִיא בָּרְחָה לַיָּם, וּמְזֻמֶּנֶת לְהַזִּיק לִבְנֵי הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וּבְסִפְרֵי קַדְמָאֵי אַמְרֵי, דְּאִיהִי עַרְקַת מִן אָדָם מִקַּדְמַת דְּנָא, וַאֲנָן לָא תָּנֵינָן הָכֵי, בְּגִין דְּהָא נוּקְבָּא דָּא אִשְׁתְּכָּחַת עִמֵּיהּ, אֲבָל עַד לָא קַמָת הַאי נֶפֶשׁ (ס"א דהא נוקבא דא לא אשתכחת עמיה אבל עד לא אתתקנת נוקבא דא) עִמֵּיהּ דְּאָדָם כְּדְקָא יֵאוֹת, הֲוַת מִזְדַּוְוגָא עִמֵּיהּ וְכַד הַאי אִתְתַּקְּנַת עִמֵּיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת, עַרְקַת הִיא לְיַמָא, וּזְמִינָא לְאַבְאָשָׁא בְּנִי עָלְמָא.
הרפואה: בשעת הזיווג יכוין לבו בקדושה ויאמר ׳העטופה בסדין... שובי שובי הים רועש׳
הָרְפוּאָה לָזֶה - בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָדָם מִזְדַּוֵּג עִם אִשְׁתּוֹ, יְכַוֵּן לִבּוֹ בִּקְדֻשַּׁת רִבּוֹנוֹ וְיֹאמַר כָּךְ: הָעֲטוּפָה בְסָדִין הִזְדַּמְּנָה, מֻתֶּרֶת מֻתֶּרֶת, אַל תִּכָּנְסִי וְאַל תֵּצְאִי, לֹא שֶׁלָּךְ וְלֹא בְּחֶלְקֵךְ. שׁוּבִי שׁוּבִי, הַיָּם רוֹעֵשׁ, הַגַּלִּים שֶׁלּוֹ קוֹרְאִים לָךְ, בְּחֵלֶק קָדוֹשׁ אֲנִי אָחוּז, וּבִקְדֻשַּׁת הַמֶּלֶךְ הִתְעַטַּפְתִּי.
בלשון הזוהר
אַסְוָותָא לְהַאי, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאִזְדָּוַּוג בַּר נָשׁ בְּאִתְּתֵיהּ, יְכַוִּון לִבֵּיהּ בִּקְדוּשָּׁה דְּמָארֵי, וְלֵימָא הָכֵי, עֲטִיפָא בְּקִטְפָא אִזְדַּמְּנַת, שָׁארֵי שָׁארֵי, לָא תִּעוֹל וְלָא תִּנְפּוֹק, לָא דִּידָךְ וְלָא בְּעַדְבָךְ. תּוּב תּוּב, יַמָּא אִתְרְגִישָׁא, גַּלְגַּלּוֹי לִיךְ קָרָאן, בְּחוּלָקָא קַדִּישָׁא אֲחִידְנָא, בִּקְדוּשָּׁה דְּמַלְכָּא אִתְעָטַּפְנָא.
לכסות ראשו ואת אשתו עד שעה - שלושה ימים לקליטה, ובספר אשמדאי לשלמה שלושים יום
וּלְכַסּוֹת אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ עַד שָׁעָה אַחַת, וְכֵן בְּכָל פַּעַם, עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים לַקְּלִיטָה, שֶׁכָּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵין קוֹלֶטֶת לִשְׁלֹשָׁה יָמִים, שׁוּב אֵין קוֹלֶטֶת. וּבַסֵּפֶר שֶׁהִנִּיחַ אַשְׁמְדַאי לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, אוֹמֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאָמַר, שֶׁלְּאַחַר שֶׁסִּיֵּם אֶת הַמַּעֲשֶׂה, יִשְׁפֹּךְ מַיִם צְלוּלִים סְבִיב מִטָּתוֹ, וְזוֹ שְׁמִירָה שֶׁל הַכֹּל. (אַחַר כָּךְ)
בלשון הזוהר
וּלְחַפְיָא לֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ וּלְאִתְּתֵיהּ עַד שַׁעֲתָא חֲדָא, וְכֵן בְּכָל זִמְנָא, עַד ג' יוֹמִין לַקְּלִיטָה, דְּכָל הַרְכָּבָה דְּלָא קוֹלֶטֶת לְג' יוֹמִין, תּוּב לֵיתָא קוֹלֶטֶת. וּבְסִפְרָא דְּאָנַח אַשְׁמְדָאי לִשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אָמַר, תְּלָתִין יוֹמִין. וְאָמַר דִּלְבָתַר דְּסִיֵּים עוֹבָדָא, לִישְׁדֵי מַיִין צְלִילָן סוֹחֲרָנֵיהּ לְעַרְסֵיהּ. וּנְטוּרָא דְּכֹלָּא. (לבתר)
המניקה תינוק וזמן הזיווג
והעוסק בתורה מתעטר בשם הקדוש ואינו פוחד לעולם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.