ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 47: ׳הללויה הללו עבדי ה׳ - סוד השבח הנסתר והמשכת יהי מלמעלה למטה

׳הללויה הללו עבדי ה׳ - סוד השבח הנסתר והמשכת יהי מלמעלה למטה

ויחי · מאמר 47 · 8 פסקאות · מתחיל בדף רלב ע"ב

  1. שבח יתר על כבוד המשתבח - מגלה את גנותו (רלב ע"ב)
    רבי חזקיה פתח ואמר, ׳הללו יה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'׳ , האי קרא אית לאסתכלא ביה, כיון דאמר הללויה, אמאי ׳הללו עבדי ה'׳, ולבתר ׳הללו את שם ה'׳. אלא הכי תנינן, מאן… לדף הפיסקה
  2. הללויה - שבח עליון למקום הטמיר, ששמו י-ה (רלב ע"ב)
    תא חזי, הללויה, הכא אית שבחא עלאה דמארי דכלא. אתר דלא שלטא ביה עינא למנדע ולאסתכלא , דאיהו טמירא דכל טמירין. ומאן איהו, י"ה. שמא עלאה על כלא. ובגין כך הללויה, שבחא ושמא… לדף הפיסקה
  3. דרגה ראשונה נסתרת, שנייה נסתרת וגלויה - עבדי ה' משבחים (רלב ע"ב)
    קדמאה סתים דלא גליא, סתים וגליא, ובגין דקיימא באתגלייא, אמר אינון דקא משבחי לההוא אתר, מאן אינון. וקאמר דאינון עבדי ה', דאתחזון לשבחא לאתר דא. לדף הפיסקה
  4. ׳יהי׳ - סוד ההמשכה מהעליון עד יו"ד הברית (רלב ע"ב)
    יהי שם ה' מבורך, מאי שנא דקאמר יהי. אלא יהי, רזא דאמשכותא מההוא אתר עלאה, דאיהו סתים דקאמרן, דאיהו י"ה, עד רזא דברית, דאיהו יו"ד תתאה, כגוונא דיו"ד עלאה, שירותא כסופא. לדף הפיסקה
  5. ׳יהי׳ בכל מעשה בראשית - המשכה עד הדרגה התחתונה (רלב ע"ב)
    ובגין כך יהי, רזא דאמשכותא מטמירא דכל טמירין, עד דרגא תתאה. ובמלה דא אתקיים כל עובדא דבראשית. כמא דאת אמר, יה"י רקיע, יה"י מאורות, יה"י אור. בכל אינון עובדין דלעילא… לדף הפיסקה
  6. מעשים תחתונים - סוד עליון שאינו מתקיים אלא למעלה (רלג ע"א)
    בכל אינון עובדין דלתתא, לא כתיב יה"י. בגין דרזא דא דאיהו מרזא עלאה, סתימין דכל סתימין, לא אתקיים אלא במלין עלאי דלעילא, ולא אתמר באינון מלין תתאין דלתתא. ובדא מתברך שמא… לדף הפיסקה
  7. ׳עד מבואו׳ - מקום קשר המהימנותא שממנו ניזון העולם (רלג ע"א)
    ועד מבואו, דא הוא אתר קשרא, דאתקשר ביה מהימנותא כדקא חזי, ומתמן נפקן ברכאן לכלא, ועלמא מהכא אתזן, כמה דאתמר. ובגין כך קיימא האי אתר לאתזנא מעילא, ולאתברכא מתמן. וכלא… לדף הפיסקה
  8. מעשה ביציאתם מהמערה ולימודם בחצות הלילה (רלג ע"א)
    אדהכי הוה נהיר צפרא, נפקו מן מערתא, ובההוא ליליא לא דמיכו. אזלו בארחא, כד נפקו מאינון טורין, יתבו וצלו צלותא. מטו לחד כפר, ויתבו תמן כל ההוא יומא, בההוא ליליא נמו, עד… לדף הפיסקה