ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 47: ׳הללויה הללו עבדי ה׳ - סוד השבח הנסתר והמשכת יהי מלמעלה למטה › פיסקה 7 (רלג ע"א)

׳עד מבואו׳ - מקום קשר המהימנותא שממנו ניזון העולם

ויחי · ׳הללויה הללו עבדי ה׳ - סוד השבח הנסתר והמשכת יהי מלמעלה למטה · מאמר 47 · פיסקה 7 · דף רלג ע"א

לשון הזוהר

וְעַד מְבוֹאוֹ, דָּא הוּא אֲתַר קִשְׁרָא, דְּאִתְקַּשַּׁר בֵּיהּ מְהֵימְנוּתָא כְּדְקָא חָזֵי, וּמִתַּמָּן נָפְקָן בִּרְכָאן לְכֹלָּא, וְעַלְמָא מֵהָכָא אִתְּזָן, כְּמָה דְאִתְּמָר. וּבְגִין כָּךְ קָיְימָא הַאי אֲתַר לְאִתְּזָנָא מֵעֵילָא, וּלְאִתְבָּרְכָא מִתַּמָּן. וְכֹלָּא קָיְימָא בְּאִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא, דְּמִתְעָרֵי אִינוּן עַבְדֵּי יהו"ה, כַּד מְבָרְכֵי שְׁמָא קַדִּישָׁא, כִּדְקָאֲמָרָן. ובְגִין כָּךְ דְּאִיהוּ בְּאִתְגַּלְּיָיא, כְּתִיב ׳הַלְּלוּ עַבְדֵּי יהו"ה הַלְּלוּ אֶת שֵׁם יהו"ה׳.

תרגום

וְעַד מְבוֹאוֹ - זֶהוּ מְקוֹם הַקֶּשֶׁר שֶׁנִּקְשֶׁרֶת בּוֹ הָאֱמוּנָה כָּרָאוּי, וּמִשָּׁם יוֹצְאוֹת בְּרָכוֹת לַכֹּל, וְהָעוֹלָם מִכָּאן נִזּוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וּמִשּׁוּם כָּךְ עוֹמֵד מָקוֹם זֶה לְהִזּוֹן מִלְמַעְלָה וּלְהִתְבָּרֵךְ מִשָּׁם, וְהַכֹּל עוֹמֵד בַּהִתְעוֹרְרוּת הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁמְּעוֹרְרִים אוֹתָם עַבְדֵי ה' כְּשֶׁמְּבָרְכִים אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ שֶׁהוּא בְּהִתְגַּלּוּת, כָּתוּב הַלְלוּ עַבְדֵי ה' הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועד מבואו, דא הוא אתר קשרא, דאתקשר ביה מהימנותא כדקא חזי, ומתמן נפקן ברכאן לכלא, ועלמא מהכא אתזן, כמה דאתמר. ובגין כך קיימא האי אתר לאתזנא מעילא, ולאתברכא מתמן. וכלא קיימא באתערותא דלתתא, דמתערי אינון עבדי יהו"ה, כד מברכי שמא קדישא, כדקאמרן. ובגין כך דאיהו באתגלייא, כתיב ׳הללו עבדי יהו"ה הללו את שם יהו"ה׳.

התרגום: ועד מבואו - זהו מקום הקשר שנקשרת בו האמונה כראוי, ומשם יוצאות ברכות לכל, והעולם מכאן נזון, כמו שנתבאר, ומשום כך עומד מקום זה להזון מלמעלה ולהתברך משם, והכל עומד בהתעוררות התחתונה שמעוררים אותם עבדי ה' כשמברכים את השם הקדוש, כפי שאמרנו. ומשום כך שהוא בהתגלות, כתוב הללו עבדי ה' הללו את שם ה'.

מן המפרשים

אור החמה: ההוא בינה וא"ת מלכות מדת לילה איקרי וי"ל כי כיון שהיא בבחינת שהיא אתמנא על ברכאן כדקאמר יום איקרי שהרי ברכות מימינא ועתה שהיא בבחינת היותה ממונה על הברכות ראוי שתקרא יום ומה גם בהיותה נקשרת בבינה שאז והיה אור הלבנה כאור החמה.…

הסולם: ועד מבואו: זהו מקום קשר, שנתקשרה בו האמונה, שהיא הנוקבא, כראוי. ששם יחוד ז"א ונוקבא, ומשם יוצאות הברכות לכל, והעולם, שהוא הנוקבא, ניזון מכאן, כמו שלמדנו. ומשום זה, עומד מקום זה, שהיא הנוקבא, להיות ניזון מלמעלה ולהתברך משם.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: