הללויה - שבח עליון למקום הטמיר, ששמו י-ה
ויחי · ׳הללויה הללו עבדי ה׳ - סוד השבח הנסתר והמשכת יהי מלמעלה למטה · מאמר 47 · פיסקה 2 · דף רלב ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַלְלוּיָהּ, הָכָא אִית שְׁבָחָא עִלָּאָה דְּמָארֵי דְכֹלָּא. אֲתַר דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא לְמִנְדַע וּלְאִסְתַּכָּלָא (ס"א אתר), דְּאִיהוּ טְמִירָא דְכָל טְמִירִין. וּמַאן אִיהוּ, י"ה. שְׁמָא עִלָּאָה עַל כֹּלָּא. וּבְגִין כָּךְ הַלְּלוּיָהּ, שְׁבָחָא וּשְׁמָא כְּחֲדָא, כְּלִילָן כְּחֲדָא. וְהָכָא סָתִים מִלָּה דְּאָמַר הַלְּלוּיָהּ, וְלָא אָמַר מַאן הַלְּלוּיָהּ, לְמַאן אָמְרוּ הַלְּלוּ, אֶלָּא כְּמָה דְּי"ה סָתִים, הָכִי שְׁבָחָא דְּשַׁבּוּחֵי סָתִים אִינוּן, דִּמְשַׁבְּחֵי לָא יְדַעְנָא מַאן אִינוּן, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא סָתִים, בְּרָזָא עִלָּאָה. וּלְבָתַר דְּסָתִים בְּרָזָא עִלָּאָה, גַּלֵּי וְאָמַר, ׳הַלְּלוּ עַבְדֵּי ה' הַלְּלוּ אֶת שֵׁם ה'׳. בְּגִין דְּדָא אִיהוּ אֲתַר דְּלָא סָתִים כְּהַהוּא עִלָּאָה טְמִירָא דְּכָל טְמִירִין. דָּא הוּא אֲתַר דְּאִקְרֵי שֵׁם, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳אֲשֶׁר נִקְרָא שָׁם שֵׁם ה'׳ (שמואל ב ו, ב).
תרגום
בֹּא רְאֵה, הַלְלוּיָהּ, כָּאן יֵשׁ שֶׁבַח עֶלְיוֹן שֶׁל רִבּוֹן הַכֹּל, מָקוֹם שֶׁאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בּוֹ לָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן (מָקוֹם), שֶׁהוּא טָמִיר שֶׁל כָּל הַטְּמִירִים, וּמִיהוּ? יָ"הּ, שֵׁם עֶלְיוֹן עַל הַכֹּל. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַלְלוּיָהּ, שֶׁבַח וְשֵׁם כְּאֶחָד, כְּלוּלִים כְּאֶחָד, וְכָאן נִסְתָּר הַדָּבָר שֶׁאָמַר הַלְלוּיָהּ וְלֹא אָמַר מִי הַלְלוּיָהּ, לְמִי אָמְרוּ הַלְלוּ? אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁיָּ"הּ נִסְתָּר, כָּךְ שֶׁבַח שֶׁמְּשַׁבְּחִים הֵם נִסְתָּרִים, שֶׁמְּשַׁבְּחִים לֹא יָדַעְנוּ מִי הֵם, וְכָךְ צָרִיךְ הַכֹּל לִהְיוֹת נִסְתָּר בְּסוֹד עֶלְיוֹן. וְאַחַר שֶׁנִּסְתָּר בְּסוֹד עֶלְיוֹן, גִּלָּה וְאָמַר הַלְלוּ עַבְדֵי ה' הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' (תהלים קיג, א) - מִשּׁוּם שֶׁזֶּהוּ מָקוֹם שֶׁלֹּא נִסְתָּר, כְּאוֹתוֹ עֶלְיוֹן הַטָּמִיר שֶׁל כָּל הַטְּמִירִים. זֶהוּ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא שֵׁם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר׳ אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה'׳ (שמואל ב ו, ב).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, הללויה, הכא אית שבחא עלאה דמארי דכלא. אתר דלא שלטא ביה עינא למנדע ולאסתכלא (ס"א אתר), דאיהו טמירא דכל טמירין. ומאן איהו, י"ה. שמא עלאה על כלא. ובגין כך הללויה, שבחא ושמא כחדא, כלילן כחדא. והכא סתים מלה דאמר הללויה, ולא אמר מאן הללויה, למאן אמרו הללו, אלא כמה די"ה סתים, הכי שבחא דשבוחי סתים אינון, דמשבחי לא ידענא מאן אינון, והכי אצטריך למהוי כלא סתים, ברזא עלאה. ולבתר דסתים ברזא עלאה, גלי ואמר, ׳הללו עבדי ה' הללו את שם ה'׳. בגין דדא איהו אתר דלא סתים כההוא עלאה טמירא דכל טמירין. דא הוא אתר דאקרי שם, כמא דאת אמר, ׳אשר נקרא שם שם ה'׳ (שמואל ב ו, ב).
התרגום: בא ראה, הללויה, כאן יש שבח עליון של רבון הכל, מקום שאין העין שולטת בו לדעת ולהתבונן (מקום), שהוא טמיר של כל הטמירים, ומיהו? י"ה, שם עליון על הכל. ומשום כך הללויה, שבח ושם כאחד, כלולים כאחד, וכאן נסתר הדבר שאמר הללויה ולא אמר מי הללויה, למי אמרו הללו? אלא כמו שי"ה נסתר, כך שבח שמשבחים הם נסתרים, שמשבחים לא ידענו מי הם, וכך צריך הכל להיות נסתר בסוד עליון. ואחר שנסתר בסוד עליון, גלה ואמר הללו עבדי ה' הללו את שם ה' (תהלים קיג, א) - משום שזהו מקום שלא נסתר, כאותו עליון הטמיר של כל הטמירים. זהו מקום שנקרא שם, כמו שנאמר׳ אשר נקרא שם שם ה'׳ (שמואל ב ו, ב).
מן המפרשים
אור החמה: ת"ח הללויה הכא אית שבחא עלאה וגו' נודע ששם י"ה כולל ג' מדות י' חכמה ה' בינה קוצו של יוד כתר. וז"ש שבחא עילאה דמארי דכולא דהיינו בינה שהיא בעלת כל הספירו' למטה והיא אם הבנים תשובה שבה תשובתם בסוד היובל. ועוד חכמה וזהו שאמר אתר…
מהרח"ו: שבחא ושמא כחדא וגו'. נתבאר לעיל פרשת וישלח קע"ח ב' ]: דףרלג.אדף
רמ"א: דסתים דסתים כו'. עיין לעיל מ"א, 'דסתימא' היא הבינה עלמא עלאה, 'דאתגליא' העט' עלמא תתאה:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: