באדם נברא ראש השנה עמד בדין ושב בתשובה - מצוה להתענות ביום הכפורים בחמשה עינויים
אמור · אך בעשור לחדש השביעי יום הכפרים - סוד זווג האם העליונה ושעיר לעזאזל · מאמר 40 · פיסקה 4 · דף קא ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם, וְקָאִים בְּדִינָא קַמֵּי מָארֵיהּ, וְתָב בְּתִיּוּבְתָּא, וְקַבִּיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר לֵיהּ, אָדָם, אַנְתְּ תְּהֵא סִימָנָא לִבְנָיִךְ לְדָרֵי דָּרִין, בְּהַאי יוֹמָא קַיְימִין בְּדִינָא. וְאִי יְתוּבוּן אֲנָא אֲקַבֵּל לוֹן, וְאֵיקוּם מִכּוּרְסְיָיא דְּדִינָא, וְאֶתְקַיֵּים עַל כּוּרְסְיָיא דְּרַחֲמֵי, וַאֲרַחֵם עָלַיְיהוּ. וְדָוִד אָמַר, ׳אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יהו"ה אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי׳ (תהילים קטז, א) - וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא׳ (תהילים קל, ד) - וּכְתִיב, ׳כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר׳ (תהילים לו, י) - רעיא מהימנא פִּקּוּדָא (מ"ג) דָּא, לְאִתְעַנָּאָה בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, לְאַכְנְעָא גּוּפָא וְנַפְשָׁא, בְּרָזָא דְּחֲמִשָּׁה עִנּוּיִין, דְּחֲמִשָּׁה דַּרְגִּין דְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי. דְּהָא מְקַטְרְגָא קָא אָתֵי לְאַדְכְּרָא חוֹבֵיהוֹן, כְּמָה דְּאִתְּמַר, וְכֻלְּהוּ בְּתִיּוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא קַמֵּי אֲבוּהוֹן. כֹּלָּא, כְּמָה דְּאִתְּמַר בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי. (ע"כ רעיא מהימנא) (פקודא מ"ד למפלח כהנא וכו' ס"ג ע"א) ׳אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם׳ (ויקרא כג, כז). רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חַטָאָה׳ (תהילים לב, א) - ׳לְדָוִד מַשְׂכִּיל׳, הָא תָּנֵינָן בְּי' זִינֵי זִמְרָא (נ"א אתתקן) אִתְקְרֵי סֵפֶר תְּהִלִּים: בְּנִצוּחַ, בְּנִגוּן, בְּמַשְׂכִּיל, בְּמִכְתָּם, בְּמִזְמוֹר, בְּשִׁיר, בְּאַשְׁרֵי, בִּתְפִלָּה, בְּהוֹדָאָה, בְּהַלְלוּיָהּ. וְעִלָּאָה מְכֻלְּהוּ - הַלְלוּיָהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ.
תרגום
אָמַר רַבִּי אַבָּא, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם, וְעָמַד בְּדִין לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה, וְקִבֵּל אוֹתוֹ הקב"ה. אָמַר לוֹ, אָדָם, אַתָּה תִּהְיֶה סִימָן לְבָנֶיךְ לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, בַּיּוֹם הַזֶּה יַעַמְדוּ בְדִין. אִם יָשׁוּבוּ, אֲנִי אֲקַבֵּל אוֹתָם, וְאֶעֱמֹד מִכִּסֵּא דִין, וְאֶתְיַשֵּׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וַאֲרַחֵם עֲלֵיהֶם. וְדָוִד אָמַר, ׳אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי׳ (תהלים קד, א) - וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳כִּי עִמְּךְ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא׳ (שם קל, ד) - וְכָתוּב, ׳כִּי עִמְּךְ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךְ נִרְאֶה אוֹר׳ (שם לו, י) - מִצְוָה זוֹ, לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, לְהַכְנִיעַ אֶת הַגּוּף וְאֶת הַנֶּפֶשׁ, בְּסוֹד שֶׁל חֲמִשָּׁה עִנּוּיִים שֶׁל חָמֵשׁ דְּרָגוֹת שֶׁל ׳יוֹם הַכִּפּוּרִים׳. שֶׁהֲרֵי הַמְקַטְרֵג בָּא לְהַזְכִּיר אֶת חֲטָאֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְכֻלָּם בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לִפְנֵי אֲבִיהֶם. הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת׳. (ע"כ רעיא מהימנא). ׳אַךָ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם׳ (ויקרא כג, כז). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה׳ (שם לב, א) - ׳לְדָוִד מַשְׂכִּיל׳, הֲרֵי שָׁנִינוּ, בַּעֲשָׂרָה מִינֵי זֶמֶר נִקְרָא (נִתְקַן) סֵפֶר תְּהִלִּים: בְּנִצּוּחַ, בְּנִגּוּן, בְּמַשְׂכִּיל, בְּמִכְתָּם, בְּמִזְמוֹר, בְּשִׁיר, בְּאַשְׁרֵי, בִּתְפִלָּה, בְּהוֹדָאָה, בְּהַלְלוּיָהּ. וְהָעֶלְיוֹן מִכֻּלָּם - הַלְלוּיָהּ, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. דַ יָּא מְהֵיּמְנָא
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי אבא, בראש השנה נברא אדם, וקאים בדינא קמי מאריה, ותב בתיובתא, וקביל ליה קודשא בריך הוא. אמר ליה, אדם, אנת תהא סימנא לבניך לדרי דרין, בהאי יומא קיימין בדינא. ואי יתובון אנא אקבל לון, ואיקום מכורסייא דדינא, ואתקיים על כורסייא דרחמי, וארחם עלייהו. ודוד אמר, ׳אהבתי כי ישמע יהו"ה את קולי תחנוני׳ (תהילים קטז, א) - ועל דא כתיב, ׳כי עמך הסליחה למען תורא׳ (תהילים קל, ד) - וכתיב, ׳כי עמך מקור חיים באורך נראה אור׳ (תהילים לו, י) - רעיא מהימנא פקודא (מ"ג) דא, לאתענאה ביומא דכפורי, לאכנעא גופא ונפשא, ברזא דחמשה ענויין, דחמשה דרגין דיומא דכפורי. דהא מקטרגא קא אתי לאדכרא חוביהון, כמה דאתמר, וכלהו בתיובתא שלימתא קמי אבוהון. כלא, כמה דאתמר בכמה דוכתי. (ע"כ רעיא מהימנא) (פקודא מ"ד למפלח כהנא וכו' ס"ג ע"א) ׳אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם׳ (ויקרא כג, כז). רבי חייא פתח, ׳לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה׳ (תהילים לב, א) - ׳לדוד משכיל׳, הא תנינן בי' זיני זמרא (נ"א אתתקן) אתקרי ספר תהלים: בנצוח, בנגון, במשכיל, במכתם, במזמור, בשיר, באשרי, בתפלה, בהודאה, בהללויה. ועלאה מכלהו - הללויה, והא אוקמוה.
התרגום: אמר רבי אבא, בראש השנה נברא אדם, ועמד בדין לפני אדונו ושב בתשובה, וקבל אותו הקב"ה. אמר לו, אדם, אתה תהיה סימן לבניך לדורי דורות, ביום הזה יעמדו בדין. אם ישובו, אני אקבל אותם, ואעמד מכסא דין, ואתישב על כסא רחמים וארחם עליהם. ודוד אמר, ׳אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני׳ (תהלים קד, א) - ועל זה כתוב, ׳כי עמך הסליחה למען תורא׳ (שם קל, ד) - וכתוב, ׳כי עמך מקור חיים באורך נראה אור׳ (שם לו, י) - מצוה זו, להתענות ביום הכפורים, להכניע את הגוף ואת הנפש, בסוד של חמשה ענויים של חמש דרגות של ׳יום הכפורים׳. שהרי המקטרג בא להזכיר את חטאיהם, כמו שנתבאר, וכלם בתשובה שלמה לפני אביהם. הכל כמו שנאמר ׳בכמה מקומות׳. (ע"כ רעיא מהימנא). ׳אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם׳ (ויקרא כג, כז). רבי חייא פתח, ׳לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה׳ (שם לב, א) - ׳לדוד משכיל׳, הרי שנינו, בעשרה מיני זמר נקרא (נתקן) ספר תהלים: בנצוח, בנגון, במשכיל, במכתם, במזמור, בשיר, באשרי, בתפלה, בהודאה, בהללויה. והעליון מכלם - הללויה, והרי פרשוה. ד יא מהימנא
מן המפרשים
אור החמה: קא. נפשא וגופא ששניהם כא' חטאו עד שעלה הפגם למעלה לכך צריכים העינוי והדין מהתשובה יום הכפורים למתק שש קציות ותוכיותם דהיינו גופא ונפשא. חמש ענויין דחמש וגומר היינו כנגד ה' גבורות המשתלשלות מהבינה ה' עליונה גבורה דכליל כל…
הסולם: א א"ר אבא בראש השנה וכו' : אר"א, בר"ה נברא אדם, ועמד בדין לפני אדונו, על שאכל מעץ הדעת, וחזר בתשובה, וקיבל אותו הקב"ה. אמר לו אדם, אתה תהיה סימן לבניך לדורי דורות, שביום הזה עומדים לדין, ואם ישובו אני אקבל אותם, ואקום מכסא דין…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: