אך בעשור לחדש השביעי יום הכפרים
סוד זווג האם העליונה ושעיר לעזאזל
ביום הזה מתכסה הלבנה עד העשור כשישראל שבים בתשובה והאם העליונה שבה ומאירה
בֹּא רְאֵה, בַּיּוֹם הַזֶּה מִתְכַּסָּה הַלְּבָנָה, וְלֹא מְאִירָה עַד בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, כְּשֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה, וְהָאֵם הָעֶלְיוֹנָה שָׁבָה וּמְאִירָה לָהּ. וְהַיּוֹם הַזֶּה אֶת אוֹר הָאֵם נוֹטֵל, וְנִמְצֵאת שִׂמְחָה בַּכֹּל. וְעַל כֵּן כָּתוּב, ׳יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא׳ (ויקרא כג, כז) - יוֹם כִּפּוּר הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁשְּׁנֵי מְאוֹרוֹת מְאִירִים כְּאֶחָד. הַמָּאוֹר הָעֶלְיוֹן מֵאִיר לַמָּאוֹר הַתַּחְתּוֹן, וּבַיּוֹם הַזֶּה מֵאִיר מֵהָאוֹר הָעֶלְיוֹן, וְלֹא מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּהַאי יוֹמָא אִתְכַּסְּיָיא סִיהֲרָא, וְלָא נָהִיר עַד בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, דְּיִשְׂרָאֵל תַּיְיבִין כֻּלְּהוּ בְּתִיּוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא, וְאִימָא עִלָּאָה תָּאבַת וְנָהֲרַת לָהּ. וְהַאי יוֹמָא נְהִירוּ דְּאִימָא נַטְלָא, וְאִשְׁתְּכַח חֵידוּ בְּכֹלָּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא. - יוֹם כִּפּוּר מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאן יוֹם הַכִּפּוּרִים. אֶלָּא בְּגִין דִּתְרֵי נְהוֹרִין נָהָרִין בְּחַד. בּוּצִינָא עִלָּאָה, נָהִיר לְבוּצִינָא תַּתָּאָה, וּבְהַאי יוֹמָא מִנְּהוֹרָא עִלָּאָה נָהִיר, וְלָא מִנְּהוֹרָא דְּשִׁמְשָׁא, וּבְגִין כָּךְ בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ כְּתִיב.
רבי אבא שואל מתי הזווג - רשבי משיב אחתי בת אבי ולא בת אמי מבית אבא
רַבִּי אַבָּא שָׁלַח לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר, מָתַי הַזִּוּוּג שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עִם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ? שָׁלַח לוֹ, ׳וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה׳ (בראשית כ, יב) - הִתְרַגֵּשׁ רַבִּי אַבָּא, הֵרִים קוֹלוֹ, בָּכָה וְאָמַר, רַבִּי רַבִּי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, אוֹי וַאֲבוֹי לָעוֹלָם כְּשֶׁתֵּצֵא מִמֶּנּוּ! אוֹי לַדּוֹר שֶׁיִּהְיו בָעוֹלָם כְּשֶׁתִּסְתַּלֵּק מֵהֶם וְיִשָּׁאֲרוּ יְתוֹמִים מִמְּךְ! ׳אָמַר לוֹ׳ רַבִּי חִיָּיא לְרַבִּי אַבָּא, זֶה שֶׁשָּׁלַח לְעֻמָּתְךְ, ׳מָה אָמַר׳?
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא שָׁלַח לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, אֵימָתַי זִוּוּגָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. שָׁלַח לֵיהּ, (בראשית כ יב). ׳וְגַם אָמְנָה אֲחוֹתִי בַת אָבִי׳ הִיא ׳אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה׳. אִתְרְגִישׁ רִבִּי אַבָּא, אָרִים קַלֵיהּ, בָּכָה וְאָמַר, רִבִּי רִבִּי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וַוי, וַוי לְעָלְמָא כַּד תִּפּוּק מִנֵּיהּ, וַוי לְדָרָא דִּיהוֹן בְּעָלְמָא כַּד תִּסְתָּלַּק מִנְּהוֹן וְיִשְׁתַּאֲרוּן יַתְמִין מִנָךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָּיא לְרִבִּי אַבָּא, הַאי דְּשָׁלַח לָקֳבְלָךְ. מַאי קָאָמַר.
אין זווג המלך והמטרוניתא אלא בזמן שמאיר מהאב העליון ולכן תשמיש אסור ביום הכפורים
אָמַר, וַדַּאי שֶׁאֵין זִוּוּג הַמֶּלֶךְ עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁמֵּאִיר מֵהָאָב הָעֶלְיוֹן, וּכְשֶׁנָּאוֹר מִמֶּנּוּ, קוֹרְאִים לוֹ קֹדֶשׁ, שֶׁהֲרֵי מִבֵּית אַבָּא זֶה נוֹטֵל, וְאָז מִזְדַּוְּגִים כְּאֶחָד, מִשּׁוּם שֶׁהַמֶּלֶךְ נִקְרָא קֹדֶשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל׳ (ירמיה כ, ג) לַה', שֶׁנּוֹטֵל מִמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ. אֲזַי ׳אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי׳ - שֶׁהֲרֵי מִבֵּית אַבָּא הַשֵּׁם הַזֶּה, וְלֹא מִבֵּית אִמָּא. ׳וְעַל כֵּן׳ ׳וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה׳ - לְהִזְדַּוֵּג כְּאֶחָד, בַּזְּמַן הַזֶּה וְלֹא בִּזְמַן אַחֵר, בִּזְמַן שֶׁנּוֹטְלִים מִבֵּית אַבָּא, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁנּוֹטְלִים מִבֵּית אִמָּא. וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מוֹכִיחַ, שֶׁתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אָסוּר, מִשּׁוּם שֶׁאֵין נִמְצָא זִוּוּג, שֶׁהֲרֵי מִבֵּית אִמָּא נוֹטֵל, וְלֹא מִבֵּית אַבָּא. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, וַדַּאי אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ. אַשְׁרֵי אוֹתָם שֶׁעוֹמְדִים לְפָנָיו כָּל יוֹם.
בלשון הזוהר
אָמַר ודַּאי לָאו זִוּוּגָא דְּמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּנַהֲרָא מֵאַבָּא עִלָּאָה, וְכַד אִתְנַהֲרָא מִנֵּיהּ, קָרֵינָן לָהּ קֹדֶשׁ דְּהָא מִבֵּי אַבָּא נַטְלָא הַאי. וּכְדֵין מִזְדַּוְּוגֵי כַּחֲדָא, בְּגִין דְּמַלְכָּא קֹדֶשׁ אִקְרֵי, דִּכְתִּיב, ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה׳ (ירמיה ב, ג), דְּנָטִיל מֵאֲתַר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ. כְּדֵין ׳אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִי׳ - דְּהָא מִבֵּי אַבָּא שְׁמָא דָּא, וְלָא מִבֵּי אִימָּא. וְעַל דָּא ׳וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה׳ - לְאִזְדַּוְּוגָא כַּחֲדָא, בְּזִמְנָא דָּא, וְלָא בְּזִמְנָא אָחֳרָא, בְּזִמְנָא דְּנַטְלָא מִבֵּי אַבָּא, וְלָא בְּזִמְנָא דְּנַטְלָא מִבֵּי אִימָּא. וְיוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹכַח, דְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אָסוּר, בְּגִין דְּזִוּוּגָא לָא אִשְׁתְּכַח, דְּהָא מִבֵּי אִימָּא נַטְלָא, וְלָא מִבֵּי אַבָּא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, וַדַּאי זַכָּאָה דָּרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁארֵי בְּגַוִּיהּ. זַכָּאִין אִינּוּן דְּקַיְימִין קַמֵּיהּ כָּל יוֹמָא.
באדם נברא ראש השנה עמד בדין ושב בתשובה - מצוה להתענות ביום הכפורים בחמשה עינויים
אָמַר רַבִּי אַבָּא, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם, וְעָמַד בְּדִין לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה, וְקִבֵּל אוֹתוֹ הקב"ה. אָמַר לוֹ, אָדָם, אַתָּה תִּהְיֶה סִימָן לְבָנֶיךְ לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, בַּיּוֹם הַזֶּה יַעַמְדוּ בְדִין. אִם יָשׁוּבוּ, אֲנִי אֲקַבֵּל אוֹתָם, וְאֶעֱמֹד מִכִּסֵּא דִין, וְאֶתְיַשֵּׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וַאֲרַחֵם עֲלֵיהֶם. וְעִנִּיתֶם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם. וְדָוִד אָמַר, ׳אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי׳ (תהלים קד, א) - וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳כִּי עִמְּךְ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא׳ (שם קל, ד) - וְכָתוּב, ׳כִּי עִמְּךְ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךְ נִרְאֶה אוֹר׳ (שם לו, י) - מִצְוָה זוֹ, לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, לְהַכְנִיעַ אֶתכוחות הַגּוּף וְאֶת הַנֶּפֶשׁ, כי שניהם חטאו (סנהדרין צט:) בְּסוֹד שֶׁל חֲמִשָּׁה עִנּוּיִים שֶׁלשהם כנגד חָמֵשׁ דְּרָגוֹתחמש גבורות ממותקות מאמא עילאה עצמה העומדות בסוד כוחו שֶׁל ׳יוֹם הַכִּפּוּרִים׳. שֶׁהֲרֵי הַמְקַטְרֵג בָּא לְהַזְכִּיר אֶת חֲטָאֵיהֶם,דווקא ביום הזה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְכֻלָּםיכולים לינצל מקטרוג שלו בשעה שעומדים בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לִפְנֵי אֲבִיהֶם. הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת׳. (ע"כ רעיא מהימנא). ׳אַךָ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם׳ (ויקרא כג, כז). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה׳ (שם לב, א) - ׳לְדָוִד מַשְׂכִּיל׳, הֲרֵי שָׁנִינוּ, בַּעֲשָׂרָה מִינֵי זֶמֶר נִקְרָא (נִתְקַן) סֵפֶר תְּהִלִּים: בְּנִצּוּחַ, בְּנִגּוּן, בְּמַשְׂכִּיל, בְּמִכְתָּם, בְּמִזְמוֹר, בְּשִׁיר, בְּאַשְׁרֵי, בִּתְפִלָּה, בְּהוֹדָאָה, בְּהַלְלוּיָהּ. וְהָעֶלְיוֹן מִכֻּלָּם - הַלְלוּיָהּ, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. דַ יָּא מְהֵיּמְנָא
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם, וְקָאִים בְּדִינָא קַמֵּי מָארֵיהּ, וְתָב בְּתִיּוּבְתָּא, וְקַבִּיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר לֵיהּ, אָדָם, אַנְתְּ תְּהֵא סִימָנָא לִבְנָיִךְ לְדָרֵי דָּרִין, בְּהַאי יוֹמָא קַיְימִין בְּדִינָא. וְאִי יְתוּבוּן אֲנָא אֲקַבֵּל לוֹן, וְאֵיקוּם מִכּוּרְסְיָיא דְּדִינָא, וְאֶתְקַיֵּים עַל כּוּרְסְיָיא דְּרַחֲמֵי, וַאֲרַחֵם עָלַיְיהוּ. וְדָוִד אָמַר, ׳אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יהו"ה אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי׳ (תהילים קטז, א) - וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא׳ (תהילים קל, ד) - וּכְתִיב, ׳כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר׳ (תהילים לו, י) - רעיא מהימנא פִּקּוּדָא (מ"ג) דָּא, לְאִתְעַנָּאָה בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, לְאַכְנְעָא גּוּפָא וְנַפְשָׁא, בְּרָזָא דְּחֲמִשָּׁה עִנּוּיִין, דְּחֲמִשָּׁה דַּרְגִּין דְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי. דְּהָא מְקַטְרְגָא קָא אָתֵי לְאַדְכְּרָא חוֹבֵיהוֹן, כְּמָה דְּאִתְּמַר, וְכֻלְּהוּ בְּתִיּוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא קַמֵּי אֲבוּהוֹן. כֹּלָּא, כְּמָה דְּאִתְּמַר בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי. (ע"כ רעיא מהימנא) (פקודא מ"ד למפלח כהנא וכו' ס"ג ע"א) ׳אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם׳ (ויקרא כג, כז). רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חַטָאָה׳ (תהילים לב, א) - ׳לְדָוִד מַשְׂכִּיל׳, הָא תָּנֵינָן בְּי' זִינֵי זִמְרָא (נ"א אתתקן) אִתְקְרֵי סֵפֶר תְּהִלִּים: בְּנִצוּחַ, בְּנִגוּן, בְּמַשְׂכִּיל, בְּמִכְתָּם, בְּמִזְמוֹר, בְּשִׁיר, בְּאַשְׁרֵי, בִּתְפִלָּה, בְּהוֹדָאָה, בְּהַלְלוּיָהּ. וְעִלָּאָה מְכֻלְּהוּ - הַלְלוּיָהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ.
מהו משכיל - מים שמחכימים השותים אותם ותלויה בו סליחה חרות החרויות
כָּאן מַשְׂכִּיל, מְקוֹמוֹ יָדוּעַ. מַהוּ מַשְׂכִּיל? מַיִם שֶׁמַּחְכִּימִים אֶת אוֹתָם שֶׁשּׁוֹתִים אוֹתָם, אוֹתוֹ הַמָּקוֹם (שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם) שֶׁנִּקְרָא מַשְׂכִּיל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב׳ (משלי טז, כ) - וּמִשּׁוּם שֶׁנִּקְרָא כָּךְ, תְּלוּיָה בּוֹ סְלִיחָה, חֵרוּת הַחֵרֻיּוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה׳ (תהלים לב, א).
בלשון הזוהר
הָכָא מַשְׂכִּיל, אַתְרֵיהּ יְדִיעַ. מַהוּ מַשְׂכִּיל, מַיָּא דְּאֲחְכִּימוּ לְאִינּוּן דְּשָׁתוּ לְהוּ, הַהוּא אֲתַר (ס"א דמשתדלן בההוא אתר) דְּאִקְרֵי מַשְׂכִּיל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב׳ (משלי טז, כ) - וּבְגִין דְּאִקְרֵי הָכֵי, תַּלְיָא בֵּיהּ סְלִיחָה, חֵירוּ דְּחִירִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חַטָאָה׳.
כסוי חטאה - כשאדם הולך בדרך רבונו ומזדמן לו חטא אחד הכל מכסים עליו
מַה זֶּה כְּסוּי חֲטָאָה? הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁהוּא כִּסּוּי מִבְּנֵי אָדָם אוֹתוֹ חֵטְא שֶׁחָטָא להקב"ה וְהוֹדָה לִפְנֵי הקב"ה. אֲבָל (כְּסוּי חטָאָה) בא רְאֵה, כְּשֶׁאָדָם חוֹטֵא, ומתחיב פַּעַם אַחַת וּפַעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ וְלֹא חוֹזֵר בּוֹ, הֲרֵי חֲטָאָיו הֵם בגלוי, ומפרסמים אוֹתָם לְמַעְלָה, ומפרסמים אוֹתָם לְמַטָּה. והכרוזים הוֹלְכִים לְפָנָיו וּמַכְרִיזִים: הִסְתַּלְּקוּ מִסָּבִיב לִפְלוֹנִי, נָזוּף הוּא מאדונו, נָזוּף הוּא לְמַעְלָה, נָזוּף הוּא לְמַטָּה, אוֹי לוֹ שֶׁפָּגַם אֶת דיוקן רִבּוֹנוֹ! אוֹי לוֹ שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל כְּבוֹד רִבּוֹנוֹ! הקב"ה מְגַלֶּה חֶטְאוֹ לְמַעְלָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳יגלו שָׁמַיִם עֲונוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לו׳ (איוב כ, כז) - וּכְשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ בדרך רִבּוֹנוֹ וּמִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְהִזְדַּמֵּן לוֹ חטא אֶחָד - הַכֹּל מכסים עָלָיו, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, זֶה נִקְרָא כְּסוּי חטאה. אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, עַד עַכְשָׁו לֹא הִגַּעְתָּ לְעִקַּר הַדָּבָר, וְיָפֶה אָמַרְתָּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ הַחֲבֵרִים - יָפֶה. אֲבָל אִם כָּךְ, מְכֻסֶּה חֲטָאָה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַהוּ כְּסוּי חֲטָאָה?
בלשון הזוהר
מַאי כְּסוּי חַטָאָה. הָא אוּקְמוּהָ, דְּהוּא כַּסוּי מִבְּנֵי נָשָׁא, הַהוּא חַטָּאָה דְּחָב לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאוֹדֵי קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֲבָל (ס"א כסוי חטאה) תָּא חֲזֵי, כַּד בַּר נָשׁ חָטֵי, וְחָב זִמְנָא חֲדָא, וּתְרֵין וּתְלָתָא, וְלָא אַהְדָּר בֵּיהּ, הָא חוֹבוֹי בְּאִתְגַּלְיָא אִינּוּן וּמְפַרְסְּמֵי לוֹן לְעֵילָּא, וּמְפַרְסְּמֵי לוֹן לְתַתָּא. וְכָרוֹזֵי אָזְלִין קַמֵּיהּ וּמַכְרְזֵי: אִסְתְּלָקוּ מִסָּחֲרָנֵיהּ דִּפְלַנְיָא, נָזִיף הוּא מִמָּארֵיהּ, נָזִיף הוּא לְעֵילָּא, נָזִיף הוּא לְתַתָּא, וַוי לֵיהּ דְּפָגִים דִּיּוּקְנָא דְּמָארֵיהּ, וַוי לֵיהּ דְּלָא חָיִישׁ לִיקָרָא דְּמָארֵיהּ. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גַּלֵּי חוֹבֵיהּ לְעֵילָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ׳ (איוב כ, כז) - וְכַד בַּר נָשׁ אָזִיל בְּאוֹרְחָא דְּמָארֵיהּ, וְאִשְׁתָּדַּל בְּפוּלְחָנֵיהּ, וְאִזְדְּמַן לֵיהּ חַטָּאָה חַד - כֹּלָּא מְכַסִּין עִלָּוִיהּ, עִלָּאִין וְתַתָּאִין, דָּא אִקְרֵי כְּסוּי חַטָאָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, עַד כְּעַן לָא מָטִית לְעִקָרָא דְּמִלָּה, וְשַׁפִּיר קָאַמָרְתְּ. וְהַאי דְּקָאָמְרוּ חַבְרַיָּיא - שַׁפִּיר. אֲבָל אִי הָכִי, מְכוּסֶּה חַטָּאָה מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ כְּסוּי חַטָּאָה.
מעשים טובים עושים לבוש עליון ואם גובר עליו רע נאבד - מה עושה הקבה מהטובות שעשה
אֶלָּא שְׁנֵי דִּבְרֵי חָכְמָה יֵשׁ בּוֹ, וּשְׁנֵיהֶם כָּךְ. אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ, שֶׁמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה, עוֹשִׂים לוֹ בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם לְבוּשׁ נִכְבָּד עֶלְיוֹן לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם. וּכְשֶׁאָדָם מְתַקֵּן מַעֲשִׂים טוֹבִים, וְגוֹבְרִים עָלָיו מַעֲשִׂים רָעִים, והקב"ה מַשְׁגִּיחַ בּוֹ, וּמַעֲשָׂיו הָרָעִים רַבִּים, וְהוּא רָשָׁע, שֶׁנִּמְצָא חוֹטֵא לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, וְתוֹהֶה עַל אוֹתָן טוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה בָּרִאשׁוֹנָה, הֲרֵי נֶאֱבָד הוּא מִן הַכֹּל, מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵהָעוֹלָם הַבָּא. מָה עוֹשֶׂה הקב"ה מֵאוֹתָן טוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה הַחוֹטֵא הַזֶּה בָּרִאשׁוֹנָה?
בלשון הזוהר
אֶלָּא תְּרֵי מִלֵּי דְּחָכְמְתָא אִית בֵּיהּ, וְתַרְוַויְיהוּ הָכִי. חַד כְּמָה דְּתָנֵינָן, דְּעוֹבָדִין טָבִין דְּבַר נָשׁ עָבִיד בְּהַאי עָלְמָא, עָבְדִין לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא לְבוּשָׁא יַקִּירָא עִלָּאָה, לְאִתְלַבְּשָׁא בְּהוּ. וְכַד בַּר נָשׁ אַתְקִין עוֹבָדִין טָבִין, וְגַבְרִין עָלֵיהּ עוֹבָדִין בִּישִׁין, וְאַשְׁגַּח בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעוֹבָדוֹי בִּישִׁין סַגִּיאִין, וְאִיהוּ רָשָׁע, דְּאִשְׁתְּכַח חַטָאָה קַמֵּי מָארֵיהּ, וְתוֹהֵא עַל אִינּוּן טָבָאן דַּעֲבַד בְּקַדְמִיתָא, הָא אִתְאַבִיד הוּא מִכֹּלָּא, מֵהַאי עָלְמָא, וּמֵעָלְמָא דְּאָתֵי. מַה עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵאִינּוּן טָבָאן דַּעֲבֵיד הַאי חַטָּאָה בְּקַדְמִיתָא.
הקבה משלים לצדיק שלא השלים לבושו ממעשי הרשע שאבד - יכין וצדיק ילבש כסוי חטאה
אֶלָּא הקב"ה, אַף עַל גַּב שֶׁאוֹתוֹ רָשָׁע חוֹטֵא נֶאֱבָד, אוֹתָן טוֹבוֹת וּזְכֻיּוֹת לֹא נֶאֱבָדוֹת. יֵשׁ צַדִּיק שֶׁהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן וּמַתְקִין לְבוּשָׁיו מִמַּעֲשָׂיו, וְטֶרֶם שֶׁהִשְׁלִים אֶת לְבוּשָׁיו הִסְתַּלֵּק - הקב"ה מַשְׁלִים לוֹ מֵאוֹתָם הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה (שאבד) הָרָשָׁע הַחוֹטֵא הַזֶּה, וּמַשְׁלִים אֶת לְבוּשָׁיו שֶׁיִּתְתַּקֵּן בָּהֶם בְּאוֹתוֹ עוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ׳ (איוב כז, יז). אוֹתוֹ חוֹטֵא הִתְקִין, וְהַצַּדִּיק מִתְכַּסֶּה מִמַּה שֶּׁהוּא הִתְקִין. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כְּסוּי חֲטָאָה׳, (הכסוי הוּא מִזֶּה החטאה, מתכסה מהחטאה) וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב מְכֻסֶּה, אֶלָּא כְּסוּי.
בלשון הזוהר
אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַף עַל גַּב דְּהַהוּא רָשָׁע חַטָּאָה אִתְאֲבִיד. אִינּוּן טָבָאן וְזַכְיָין לָא אִתְאֲבִידוּ. אִית צַדִיק דְּאָזִיל בְּאָרְחוֹי דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, וְאַתְקִין לְבוּשׁוֹי מֵעוֹבָדוֹי, וְעַד לָא אַשְׁלִים לְבוּשׁוֹי, אִסְתָּלַּק - קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁלִים לֵיהּ, מֵאִינּוּן עוֹבָדִין דַּעֲבַד (ס"א דאבד) הַאי רָשָׁע חַטָּאָה, וְאַשְׁלִים לְבוּשׁוֹי, לְאִתְתַּקְּנָא בְּהוּ בְּהַהוּא עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יָכִין וְצַדִּיק יִלְבַּשׁ׳ (איוב כז, יז). הַהוּא חַטָּאָה אַתְקִין, וְצַדִיק אִתְחָפֵּי מִמָּה דְּאִיהוּ תַּקִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כְּסוּי חַטָאָה׳, (כסוי הוא מדא דחטאה אתחפי מחטאה) וְעַל דָּא לָא כְּתִיב מְכוּסֶּה, אֶלָּא כְּסוּי.
החטא מתכסה במצולות ים - כל הבאים מהצד הקשה ונאחזים בכתרים תחתונים כמו עזאזל
וְאֶחָד, שֶׁהִתְכַּסָּה אוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁל הַצַּדִּיק הַזֶּה בְּאוֹתָם שֶׁנִּקְרָאִים מְצוּלוֹת יָם, שֶׁהֲרֵי מִי שֶׁנּוֹפֵל בִּמְצוּלוֹת יָם, לֹא נִמְצָא לְעוֹלָמִים, מִשּׁוּם שֶׁהַמַּיִם מְכַסִּים עֲלֵיהֶם, (מַהוּ המצולות יָם, ') כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם׳ (מיכה ז) - מִי הֵם מְצֻלוֹת יָם? אֶלָּא סוֹד נִכְבָּד הוּא, וַהֲרֵי (בְּאֵרָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר) בֵּאֵר אוֹתוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, כָּל אוֹתָם שֶׁבָּאוּ מִצַּד הַקָּשֶׁה, וְנֶאֶחְזוּ בְּמִינִים רָעִים, בַּכְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ עֲזָאזֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, זֶה נִקְרָא מְצוּלוֹת יָם, כְּמוֹ פְּסֹלֶת הַכֶּסֶף כְּשֶׁבּוֹחֲנִים אוֹתוֹ בָּאֵשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף (משלי כה, ד).
בלשון הזוהר
וְחַד, דְּאִתְחֲפֵּי הַהוּא חַטָּאָה דְּהַאי זַכָּאָה, בְּאִינּוּן דְּאִקְרוּן מְצוּלוֹת יָם, דְּהָא מַאן דְּנָפִיל בִּמְצוּלוֹת יָם, לָא אִשְׁתְּכַח לְעָלְמִין בְּגִין דְּמַיִין חָפִין עָלַיְיהוּ. (מאן מצולות ים) כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם׳ (מיכה ז, יט) - מַאן מְצוּלוֹת יָם. אֶלָּא רָזָא יַקִּירָא הוּא, וְהָא (אוקמוה רבי שמעון אמר) אוֹקְמֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר, כָּל אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרָא תַּקִּיפָא, וְאִתְאַחֲדוּ בְּזִינִין בִּישִׁין, בְּכִתְרִין תַּתָּאִין, כְּגוֹן עֲזָאזֵל בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, דָּא אִקְרֵי מְצוּלוֹת יָם, כְּזָפְטָא דְּכַסְפָּא, כַּד בַּחֲנִין לֵיהּ בְּנוּרָא, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף׳ (משלי כה, ד).
מצולות מאותו ים קדוש זהמת הכסף וכל חטאי ישראל שורים בו ונוטל זהמת הגוף והנפש
כָּךָ זֶה, הוּא מֵאוֹתָם מְצוּלוֹת יָם, וְנִקְרָא מְצוּלוֹת יָם, מְצוּלוֹת מֵאוֹתוֹ יָם קָדוֹשׁ, מְצוּלוֹת - זֻהֲמַת הַכֶּסֶף. ׳וְעַל כֵּן כָּל׳ אוֹתָם הַחֲטָאִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל שׁוֹרִים לְתוֹכוֹ (אֶצְלוֹ), וְהוּא מְקַבֵּל אוֹתָם, וְנִשְׁאָבִים לְתוֹכוֹ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהוּא נִקְרָא חוֹטֵא. מַה זֶּה חוֹטֵא? חִסָּרוֹן. וְעַל כֵּן הוּא חִסָּרוֹן שֶׁל הַכֹּל, וְנָטַל אֶת חֶסְרוֹן הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ. בַּיּוֹם הַזֶּה יוֹרֵד מְצוּלוֹת הַיָּם הַזֶּה, זֻהֲמַת (הַכֶּסֶף) הַנֶּפֶשׁ, וְנוֹטֵל זֻהֲמַת הַגּוּף. מִי הוּא זֻהֲמַת הַגּוּף? זֶה אֵלּוּ הַחֲטָאִים שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל יְדֵי יֵצֶר הָרָע שֶׁנִּקְרָא מְזֹּהָם מְנֻוָּל.
בלשון הזוהר
כַּךְ הַאי, מֵאִינּוּן מְצוּלוֹת יָם הוּא, וּמְצוּלוֹת יָם אִקְרֵי, מְצוּלוֹת מֵהַהוּא יָם קַדִּישָׁא, מְצוּלוֹת - זוּהֲמָא דְּכַסְפָּא. וְעַל דָּא, כָּל אִינּוּן חֲטָאִין דְּיִשְׂרָאֵל שַׁרְיָין לְגַוִּיהּ (ס"א לגביה), וְהוּא קַבִּיל לוֹן, וְיִשְׁתַּאֲבוּן בְּגַוִיהּ. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּאִיהוּ חַטָאָה אִקְרֵי. מַאי חַטָאָה. גִּרְעוֹנָא. וְעַל דָּא הוּא גִּרְעוֹנָא דְּכֹלָּא, וְנָטַל גִּרְעוֹנָא דְּגוּפָא וּדְנַפְשָׁא. בְּהַאי יוֹמָא נָחִית הַאי מְצוּלוֹת יָם, זוּהֲמָא (דכספא) דְּנַפְשָׁא, וְנָטִיל זוּהֲמָא דְּגוּפָא. מַאן הוּא זוּהֲמָא דְּגוּפָא. דָּא אִינּוּן חוֹבִין דְּאִתְעָבֵידוּ עַל יְדֵי דְּיֵצֶר הָרָע, דְּאִקְרֵי מְזוֹהָם מְנוּוָל.
ונתן אהרן על שני השעירים גורלות - לסמאל חלק בגורל כדי שלא יהיה לו פתחון פה
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, שָׁנִינוּ, ׳וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת׳ (ויקרא טז, ח) - אִם כָּךְ, כָּבוֹד הוּא שֶׁל הָעֲזָאזֵל, רְאִיתֶם עֶבֶד שֶׁזּוֹרֵק גּוֹרָלוֹת עִם רִבּוֹנוֹ?! דֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעֶבֶד אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא מַה שֶּׁנּוֹתֵן לוֹ רִבּוֹנוֹ. אֲבָל מִשּׁוּם שֶׁסָּמָאֵ"ל מְזֻמָּן בַּיּוֹם הַזֶּה עַל מַלְשִׁינוּת, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ פִּתְחוֹן פֶּה, (בגורל הַזֶּה הוּא עוֹלֶה בּוֹ) נוֹתְנִים לוֹ חֵלֶק בָּזֶה.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, תְּנָן ׳וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת׳ (ויקרא טז, ח) - אִי הָכִי יְקָרָא הוּא דַּעֲזָאזֵל, חֲמִיתּוּן עַבְדָּא דְּשַׁדֵי עַדְבִין בְּמָארֵיהּ, אוֹרְחוֹי דְּעָלְמָא דְּעַבְדָא לָא נָטַל אֶלָּא מַה דְּיָהִיב לֵיהּ מָארֵיהּ. אֲבָל, בְּגִין דְּסָמָאֵ"ל זַמִּין הַאי יוֹמָא בְּדִלְטוֹרָא, וּבְגִין דְּלָא יְהֵא לֵיהּ פִּטְרָא (ס"א בהאי עדבא הוא סלקא ביה) יָהֲבִין לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַאי.
הגורל מעצמו עולה - כמו גורל יהושע על פי הגורל ושורים בידי הכהן במקומם
וְהַגּוֹרָל הַזֶּה מֵעַצְמוֹ הוּא שֶׁעוֹלֶה בּוֹ. שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יִצְחָק, דָּבָר עֶלְיוֹן מָצָאנוּ בַגּוֹרָל. בַּגּוֹרָל שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ כָּתוּב בּוֹ, ׳עַל פִּי הַגּוֹרָל׳ ׳עַל פִּי הַגּוֹרָל׳ (במדבר כו, נו) וַדַּאי, שֶׁהוּא אָמַר: זֶה חֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה, זֶה שֶׁל בִּנְיָמִין וְכוּ', וְכֵן כֻּלָּם. אַף כָּאן, כֵּיוָן שֶׁהַכֹּהֵן שָׂם יָדָיו, אוֹתָם הַגּוֹרָלוֹת מְדַלְּגִים וְעוֹלִים בְּיַד הַכֹּהֵן (וְעוֹלִים הַגּוֹרָלוֹת בְּיַד הַכֹּהֵן, הֵם מדלגים מִיָּדָיו) וְשׁוֹרִים בִּמְקוֹמָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל׳ - עָלָה עָלָיו וַדַּאי.
בלשון הזוהר
וְהַאי עַדְבָא מִגַּרְמֵיהּ הוּא דְּסָלִיק בֵּיהּ, דְּאָמַר רִבִּי יְהוּדָה אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מִלָּה עִלָּאָה אַשְׁכַּחְנָא בְּעַדְבָא. עַדְבָא דִּיהוֹשֻׁעַ, כְּתִיב בֵּיהּ, ׳עַל פִּי הַגּוֹרָל׳ ׳עַל פִּי הַגּוֹרָל׳ וַדַּאי, דְּאִיהוּ אָמַר דָּא חוּלָקָא דִּיהוּדָה, דָּא דְּבִנְיָמִין וְכוּ', וְכֵן כֻּלְּהוּ (במדבר כו, נו). אוּף הָכָא, כֵּיוָן דְּכַהֲנָא שַׁוִּי יְדוֹי, אִינּוּן עַדְבִין מְדַלְּגֵי וְסַלְּקִין בִּידָא דְּכַהֲנָא, (ס"א וסלקין עדבין בידא דכהנא, אינון מדלגי מן ידוי) וְשָׁארָן בְּאַתְרַיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל עָלָה עָלָיו וַדַּאי׳.
בכל פעם שהמלשין מזמן צריכים לשים כנגדו במה שיתעסק - ביום הזה מזמן לרגל הארץ
וְלֹא זֶה בִּלְבַדּוֹ, אֶלָּא בְּכָל פַּעַם שֶׁמְּזֻמָּן הַמַּלְשִׁין וְנִתֶּנֶת לוֹ רְשׁוּת, צְרִיכִים לָשִׂים כְּנֶגְדּוֹ בְּמַה שֶּׁיִּתְעַסֵּק וְיַעֲזֹב אֶת יִשְׂרָאֵל. בַּיּוֹם הַזֶּה מְזֻמָּן הַמַּלְשִׁין לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבא׳ (איוב א, ז) - וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, ׳מִשּׁוּט בָּאָרֶץ׳, מַה זֶּה? אֶלָּא זֶהוּ הַמַּלְשִׁין הַגָּדוֹל מְקַטְרְגָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
וְלָא דָּא בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא בְּכָל זִמְנָא דְּדִלְטוּרָא זַמִין, וְאִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּתָא, בָּעֵינָן לְשַׁוָואָה לָקֳבְלֵיהּ בְּמָה דְּיִתְעֲסָק, וְשָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. בְּהַאי יוֹמָא דַּלְטּוֹרָא זַמִּין לְאַלְלָא אַרְעָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיֹאמֶר יהו"ה אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא׳ (איוב א, ז) - וְהָא תָּנֵינָן, ׳מִשּׁוּט בָּאָרֶץ׳, מַאי הוּא. אֶלָּא הַאי הוּא דִּלְטּוֹרָא רַבָּא מְקַטְרְגָא דְּיִשְׂרָאֵל.
וכשהיו ישראל בים אמר המלשין שאינם ראויים להכנס לארץ כמצרים בחשבון השנים
וַהֲרֵי הִתְעוֹרְרוּ הַחֲבֵרִים, (שֶׁוַּדַּאי) בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְזֻמָּנִים לַעֲבֹר בַּיָּם וּלְהִפָּרַע מִן הַמִּצְרִים, אָמַר: אֲנִי עָבַרְתִּי בָּאָרֶץ הַקְדוֹשָׁה, וְרָאִיתִי שֶׁאֵלֶּה לֹא רְאוּיִים לְהִכָּנֵס לְתוֹכָהּ. אִם אַתָּה דָּן דִּין - הַדִּינִים שֶׁלָּהֶם כָּאן כְּמוֹ הַמִּצְרִים. מַה שּׁוֹנִים אֵלּוּ מֵאֵלּוּ? אוֹ שֶׁיָּמוּתוּ כֻלָּם כְּאֶחָד, אוֹ שֶׁיַּחְזְרוּ כֻלָּם לְמִצְרַיִם. וְלֹא אַתָּה הוּא שֶׁאָמַרְתָּ, ׳וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה׳ (בראשית טו, יג)? וַהֲרֵי לֹא עָלוּ מֵחֶשְׁבּוֹנוֹ אֶלָּא מָאתַיִם וְעֶשֶׂר, וְלֹא יוֹתֵר.
בלשון הזוהר
וְהָא אַתְּעֲרוּ חַבְרַיָּיא, (דודאי) בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דַּהֲווֹ זְמִינִין יִשְׂרָאֵל לְמֶעְבַּר יַמָּא, וּלְאִתְפָּרְעָא מִמִּצְרָאֵי, אָמַר, אֲנָא אַעְבַרְנָא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וַחֲמֵינָא דְּלָא אִתְחָזוּן אִלֵּין לְמֵיעַל בְּגַוָּוהּ, אִי אַנְּתְּ דָּאִין דִּינָא, דִּינַיְיהוּ הָכָא כְּמִצְרָאֵי, מַה שַׁנְיָין אִלֵּין מֵאִלֵּין, אוֹ יְמוּתוּן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא, אוֹ יְהַדְרוּן כֻּלְּהוּ לְמִצְרַיִם. וְלָאו אַנְתְּ הוּא דְּאֲמָרְתְּ, ׳וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם ד' מֵאוֹת שָׁנָה, וְהָא לָא סְלִיקוּ מֵחוּשְׁבָּנַיָא אֶלָּא רְד"וּ, וְלָא יַתִּיר׳ (בראשית טו, יג).
אמר הקבה אתן לו במה שיתעסק ויעזב בני - השמת לבך אל עבדי איוב
אָמַר הקב"ה: מָה אֶעֱשֶׂה? כָּאן צְרִיכָה הִשְׁתַּדְּלוּת, לְהָבִיא קְרָב כְּנֶגְדּוֹ. אֶתֵּן לוֹ בְּמַה שֶּׁיִּתְעַסֵּק, וְיַעֲזֹּב אֶת בָּנַי, וַהֲרֵי נִמְצָא בְּמַה שֶּׁיִּתְעַסֵּק. מִיָּד אָמַר לוֹ: ׳הֲשָׂמְתָּ לִבְּךְ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ׳ (איוב ב, ג) - מִיָּד חָלַק לוֹ הַמַּלְשִׁין בִּדְבָרִים, ׳וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים׳ (איוב א, ט).
בלשון הזוהר
אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַאי אַעְבִּיד, אִשְׁתַּדְּלוּתָא בַּעְיָא הָכָא, לְאַיְיתָאָה קְרָבָא לָקֳבְלֵיהּ, יָהִיבְנָא לֵיהּ בְּמָה דְּיִתְעֲסָק, וְיִּשְׁבּוֹק בְּהוּ לְבָנַי, וְהָא אִשְׁתְּכַח בְּמַאן דְּיִתְעֲסָק, מִיַּד אָמַר לֵיהּ: ׳הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמוֹהוּ בָּאָרֶץ׳ - מִיַּד פָּלִג לֵיהּ דַּלְטּוֹרָא בְּמִלִּין, ׳וַיַעַן הַשָּׂטָן אֶת יהו"ה וַיֹאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים׳.
משל לרועה שזרק תיש חזק לזאב כדי להעביר הצאן בשלום בעוד שמתגרים זה בזה
לְרוֹעָה שֶׁרָצָה לְהַעֲבִיר צֹאנוֹ בְּנָהָר אֶחָד. עָבַר זְאֵב לְהִתְגָּרוֹת בְּצֹאנוֹ. הָרוֹעֶה הָיָה חָכָם, אָמַר: מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁבְּעוֹד שֶׁאֲנִי מַעֲבִיר אֶת הַטְּלָאִים, הוּא יִתְגָּרֶה בַּצּאן? הֵרִים עֵינָיו וְרָאָה בֵּין הַצּאן תַּיִשׁ אֶחָד מֵאוֹתָם תֵּישֵׁי הַבָּר, שֶׁהָיָה גָּדוֹל וְחָזָק. אָמַר: אֶזְרֹק זֶה כְּנֶגְדּוֹ, וּבְעוֹד שֶׁמִּתְגָּרִים זֶה בָּזֶה, אַעֲבִיר אֶת כָּל הַצּאן וְיִנָּצְלוּ מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
לְרַעְיָא דְּבָעֵי לְאַעְבְּרָא עָאנֵיהּ בְּחַד נַהֲרָא, אַעְבָּר זְאֵבָא לְקַטְרְגָא לֵיהּ בְּעָאנֵיהּ, רַעְיָא הֲוָה חַכִּים, אָמַר: מַאי אַעְבִּיד, דִּבְעוֹד דַּאֲנָא אַעְבָּר לְטַלְיָיא, יְקַטְרֵג הוּא בְּעָאנֵי. זָקַף עֵינוֹי, וְחָמָא בֵּין עָאנָא, חַד תַּיְישָׁא מֵאִלֵּין תַּיְישֵׁי בָּרָא, דְּהֲוָה רַב וְתַקִּיף. אָמַר: אַשְׁדֵּי דָּא לָקֳבְלֵיהּ, וּבְעוֹד דִּמְקַטְרְגֵי דָּא בְּדָא, אַעְבָּר לְכָל עָאנָא, וְיִשְׁתֵּזְבוּן מִנֵּיהּ.
כך הקבה זרק את איוב למקטרג כדי שיעברו בני ולא ימצא קטגור עליהם
כָּךָ הקב"ה. אָמַר: וַדַּאי הַתַּיִשׁ הַזֶּה גָּדוֹל אֶחָד וְחָזָק וְאַלִּים, אֶזְרֹק כְּנֶגְדּוֹ, וּבְעוֹד שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק עִמּוֹ, יַעַבְרוּ בָנַי, וְלֹא יִמָּצֵא קָטֵגוֹר עֲלֵיהֶם. מִיָּד - ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךְ׳. עַד שהקב"ה זִוֵּג אוֹתָם כְּאֶחָד, שֶׁכָּתוּב הִנּוֹ בְיָדֶךְ. בְּעוֹד שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק בּוֹ, עָזַב אֶת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִמְצָא מְקַטְרֵג אֲלֵיהֶם.
בלשון הזוהר
כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר: וַדַּאי הָא תַּיְישָׁא חַד רַב וְתַקִּיף וְאָלִים, אַשְׁדֵּי לְקָבְלֵיהּ, וּבְעוֹד דְּהוּא יִשְׁתְּדַל בֵּיהּ, יַעַבְרוּן בָּנַי, וְלָא יִשְׁתְּכַּח קַטֵּיגוֹרָא לְגַבַּיְיהוּ. מִיַּד - ׳וַיֹאמֶר יהו"ה אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ׳. עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זִוִּוג לְהוּ כַּחֲדָא, דִּכְתִּיב ׳הִנּוֹ בְיָדֶךָ׳. בְּעוֹד דְּהוּא אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ, שָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְלָא אִשְׁתְּכַח קַטֵּיגוֹרָא לְגַבַּיְיהוּ.
המלשין מזמן לרגל הארץ וצריכים לשלח כנגדו במה שיתעסק כמו יין למזלזל בבית המלך
אַף כָּאן בַּיּוֹם הַזֶּה הַמַּלְשִׁין מְזֻמָּן לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ, וּצְרִיכִים לִשְׁלֹחַ כְּנֶגְדּוֹ בְּמַה שֶּׁיִּתְעַסֵּק (בדגמה שֶׁלּוֹ), וּבְעוֹד שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק בּוֹ, עוֹזֵב אֶת יִשְׂרָאֵל. וּמָשָׁל אוֹמְרִים לַמְזֻלְזָל שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ: תֵּן לוֹ מְעַט יַיִן, וִישַׁבַּחֲךְ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְאִם לֹא, יֹאמַר לַמֶּלֶךְ דִּבּוּר רָע. לִפְעָמִים נוֹטְלִים אֶת אוֹתוֹ דִבּוּר עֶלְיוֹנֵי בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ עוֹשֶׂה בִּגְלָלוֹ דִּין.
בלשון הזוהר
אוּף הָכִי בְּהַאי יוֹמָא, דִּלְטוֹרָא זַמִּין לְאַלְלָא אַרְעָא, וּבָעֵינָא לְשַׁדְּרָא לְקֳבְלֵיהּ בְּמָה דְּיִתְעֲסָק (כגוונא דיליה), וּבְעוֹד דְּאִיהוּ אִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ, שָׁבִיק לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. וּמַתְלָא אַמְרֵי לְזִלְזוּלָא דְּבֵי מַלְכָּא: הַב לֵיהּ זְעֵיר חַמְרָא, וִישַׁבְּחָךְ קַמֵּי מַלְכָּא. וְאִי לָאו, יֵימָּא לְמַלְכָּא מִלָּה בִּישָׁא. לְזִמְנִין נַטְלִין לָהּ לְהַהִיא מִלָּה, עִלָּאֵי דְּבֵי מַלְכָּא, וּמַלְכָּא עֲבִיד דִּינָא בְּגִינֵיהּ.
תן יין לשוטה ויראה לו רעותיו והוא ישבח אותך - כך נותנים למלשין דורון פתקי חטאים
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, לְשׁוֹטֶה שֶׁעוֹמֵד ׳לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׳, תֵּן לוֹ יַיִן, וְאַחַר כָּךְ אֱמֹר לוֹ וְהַרְאֵה לוֹ כָּל אוֹתָן טָעֻיּוֹת שֶׁעָשִׂיתָ וְכָל אוֹתָן רָעוֹת, וְהוּא יָבא וִישַׁבַּח אוֹתְךְ, וְיֹאמַר שֶׁלֹּא נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּמוֹתְךְ. אַף כָּאן, הֲרֵי עוֹמֵד הַמַּלְשִׁין תָּמִיד ׳לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׳, יִשְׂרָאֵל נוֹתְנִים לוֹ אֶת הַדּוֹרוֹן הַזֶּה, וּבַדּוֹרוֹן הַזֶּה פֶּתֶק לְכָל הָרָעוֹת וּלְכָל הַטָּעֻיּוֹת וּלְכָל הַחֲטָאִים שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא בָּא וּמְשַׁבֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְנַעֲשֶׂה עֲלֵיהֶם סָנֵגוֹר, והקב"ה מַחֲזִיר אֶת הַכֹּל לְרֹאשׁ הָרָעִים שֶׁל עַמּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ׳ (משלי כה, כב).
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק אָמַר, לְשַׁטְיָא דְּקָאִים קָמֵי מַלְכָּא, הַב לֵיהּ חַמְרָא, וּלְבָתַר אֵימָא לֵיהּ, וְאַחְזֵי לֵיהּ, כָּל אִינּוּן טַעֲוָון דְּעַבְדַּת, וְכָל אִינּוּן בִּישִׁין, וְהוּא יֵיתֵי וִישַׁבְּחָךְ, וְיֵימָּא דְּלָא יִשְׁתְּכַּח בְּעָלְמָא כְּוָותָךְ. אוּף הָכָא, הָא קָאִים דַּלְטוֹרָא תָּדִיר קַמֵּי מַלְכָּא, יִשְׂרָאֵל יָהֲבִין לֵיהּ הַאי דּוֹרוֹן, וּבְהַאי דּוֹרוֹן פִּתְקָא, לְכָל בִּישִׁין, וּלְכָל טַעֲוָון, וּלְכָל חוֹבִין דְּעַבְדוּ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָתֵי וּמְשַׁבַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְאִתְעָבִיד סַנֵּיגוֹרָא עָלַיְיהוּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַהְדָּר כֹּלָּא לְרֵישָׁא דְּבִישֵׁי דְּעַמֵּיהּ, בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ׳ (משלי כה, כב).
אוי לעם עשו כששולחים השעיר למלשין הממנה עליהם שבגללו משבח ישראל
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אוֹי לוֹ לָעָם שֶׁל עֵשָׂו בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹלְחִים אֶת הַשָּׂעִיר הַזֶּה לְאוֹתוֹ הַמַּלְשִׁין שֶׁמְּמֻנֶּה עֲלֵיהֶם, שֶׁבִּגְלָלוֹ בָּא לְשַׁבֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל, והקב"ה מַחֲזִיר אֶת כָּל הַחֲטָאִים עַל רֹאשׁ עַמּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי׳ (תהלים קא, ז) - אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵא הָיוּ יוֹדְעִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם מֵהַשָּׂעִיר הַזֶּה, לֹא מַשְׁאִירִים אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹם אֶחָד בָּעוֹלָם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וַוי לוֹן לְעַמָּא דְּעֵשָׂו, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי שָׂעִיר מְשַׁדְּרֵי לְהַהוּא דִּלְטוֹרָא מְמָנָא דְּעָלַיְיהוּ, דִּבְגִינֵיהּ אָתֵי לְשַׁבְּחָא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַהְדָּר כָּל אִינּוּן חוֹבִין לְרֵישָׁא דְּעַמֵּיהּ, בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי׳ (תהילים קא, ז) - אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵי הֲווֹ יַדְעֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם מֵהַאי שָׂעִיר, לָא שַׁבְקִין לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, יוֹמָא חַד בְּעָלְמָא.
כל אותו יום מתעסק עם השעיר ולכן הקבה מכפר לישראל ומטהר אותם מהכל
בֹּא רְאֵה, כָּל אוֹתוֹ יוֹם הוּא מִתְעַסֵּק עִם אוֹתוֹ שָׂעִיר, וּמִשּׁוּם כָּךְ הקב"ה מְכַפֵּר לְיִשְׂרָאֵל וּמְטַהֵר אוֹתָם מֵהַכֹּל, וְלֹא נִמְצֵאת קָטֵגוֹרְיָה לְפָנָיו. אַחַר כָּךְ הוּא בָּא וּמְשַׁבֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאָז שׁוֹאֵל אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבא׳ (איוב א, ז) - מֵשִׁיב בְּתִשְׁבַּחְתָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהַקָּטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר וְהוֹלֵךְ לוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל הַהוּא יוֹמָא מִשְׁתְּדַּל אִיהוּ בְּהַהוּא שָׂעִיר, וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְכַפֵּר לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְדָכֵי לוֹן מִכֹּלָּא, וְלָא אִשְׁתְּכַח קַטֵגוֹרְיָא קַמֵּיהּ. לְבָתַר, הוּא אָתֵי וּמְשַׁבַּח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. וּכְדֵין שָׁאִיל לֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא׳ - אָתִיב בְּתוּשְׁבַּחְתַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְקַטֵיגוֹרָא אִתְעָבִיד סַנֵיגוֹרָא וְאָזִיל לֵיהּ.
הקבה אומר לשבעים השרים ראיתם המלשין קבל השעיר בפתק חטאיהם וכלם מסכימים שיחזרו עליו
אָז הקב"ה אוֹמֵר לְשִׁבְעִים הַשָּׂרִים שֶׁסְּבִיב הַכִּסֵּא: רְאִיתֶם אֶת הַמַּלְשִׁין הַזֶּה, אֵיךְ עוֹמֵד עַל בָּנַי תָּמִיד? (מַסְכִּימִים) הֲרֵי שָׂעִיר אֶחָד שֶׁנִּמְצָא (שנשלח) אֶצְלוֹ בְּפֶתֶק עִם כָּל חֲטָאֵיהֶם וְכָל טָעֻיּוֹתֵיהֶם, וְכָל מַה שֶּׁחָטְאוּ וְחָבוּ לְפָנַי, וְהוּא קִבֵּל אוֹתָם. אֲזַי כֻּלָּם מַסְכִּימִים שֶׁיַּחְזְרוּ אוֹתָם הַחֲטָאִים עַל עַמּוֹ.
בלשון הזוהר
כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְשִׁבְעִין שָׂרִין דְּסָחֲרִין כּוּרְסְיָיא, חֲמִיתּוּן הַאי דִּלְטוֹרָא, הֵיאַךְ קָאִים עַל בָּנַי תָּדִיר, (אסתכמו) הָא שְׂעִירָא חֲדָא דְּאִשְׁתְּכַח (ס"א אשתדר) גַּבֵּיהּ, בְּפִתְקָא דְּכָל חוֹבַיְיהוּ וְכָל טָעֲוָּתַיְיהוּ, וְכָל מַה דְּחָטוּ וְחָבוּ קַמַּאי, וְהוּא קַבִּיל לוֹן. כְּדֵין אִסְתְכָּמוּ כֻּלְּהוּ, דְּיָהַדְרוּן אִינּוּן חוֹבִין עַל עַמֵּיהּ.
כל העונות נדבקים בשעיר ואחר כך חוזרים על ראשי עמו וביום זה הכהן מתעטר ומכפר
רַבִּי אַבָּא אָמַר, כָּל אוֹתָם עֲווֹנוֹת וַחֲטָאִים נִדְבָּקִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם׳ (מיכה ז, יט) - וְאַחַר כָּךְ כֻּלָּם חוֹזְרִים עַל רָאשֵׁי עַמּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲונֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה׳ (ויקרא טז, כב) - בַּיּוֹם הַזֶּה מִתְעַטֵּר הַכֹּהֵן בַּעֲטָרוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וְהוּא עוֹמֵד בֵּין עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וּמְכַפֵּר עָלָיו וְעַל בֵּיתוֹ, וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא אָמַר, כָּל אִינּוּן חוֹבִין וְחַטָּאִין מִתְדַּבְּקִין בֵּיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חֲטֹּאתָם׳ (מיכה ז, יט) - וּלְבָתַר, כֻּלְּהוּ מִתְהַדְּרָן בְּרֵישֵׁיהוֹן דְּעַמֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה׳ (ויקרא טז, כב) - בְּהַאי יוֹמָא מִתְעַטָּר כַּהֲנָא בְּעִטְרִין עִלָּאִין, וְהוּא קָאִים בֵּין עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וּמְכַפֵּר עָלֵיהּ וְעַל בֵּיתֵיהּ, וְעַל כַּהֲנֵי, וְעַל מַקְדְּשָׁא, וְעַל יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ.
בשעה שנכנס בדם הפר מכון בראש המהימנותא ומזה באצבעו ומונה אחת אחת ואחת
לָמַדְנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָס עִם ׳דַּם הַפַּר׳, מְכַוֵּן בְּרֹאשׁ הַמְּהֵימְנוּתָא, וּמַזֶּה בְאֶצְבָּעוֹ, כַּכָּתוּב ׳וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת׳ (ויקרא טז, טו) - וְאֵיךְ עוֹשֶׂה? טוֹבֵל בְּרָאשֵׁי (בְּדִבּוּק) הָאֶצְבָּעוֹת, וּמַזֶּה כְמַצְלִיף בְּטִפּוֹת הָאֶצְבַּע לְצִדֵּי הַטַּבּוּר (השפוע) (הַכַּפֹּרֶת), מַזֶּה וּמִתְכַּוֵּן, וּמַתְחִיל לִמְנוֹת: אַחַת, אַחַת וְאַחַת. אַחַת לְבַדָּהּ, וְאַחַת שֶׁכּוֹלֶלֶת הַכֹּל. אַחַת הַשֶּׁבַח שֶׁל הַכֹּל, הָאַחַת שֶׁהַכֹּל חוֹזְרִים כְּנֶגְדָּהּ, אַחַת הָרֹאשׁ שֶׁל הַכֹּל. אַחַר כָּךְ אַחַת וְאַחַת, שֶׁהֵם שׁוֹרִים כְּאֶחָד, בְּרָצוֹן וּבְאַחֲוָה, וְלֹא נִפְרָדִים לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּעָאל בְּדָמָא דְּפָר, מְכַוִּין בְּרֵישָׁא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְאָדֵי בְּאֶצְבְּעֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וְהִזָה אוֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת׳ (ויקרא טז, טו) וְהֵיךְ עָבִיד. בָּסִים בְּקִפְטָא (ס"א בקטפא) דְּאֶצְבְּעָא, וְאָדֵי כְּמַצְלִיף, בְּטִיפִין דְּאֶצְבְּעָא, לְסִטְרֵי קַפְתּוּרָא (ס"א קטעורא) (ס"א כפורתא), אָדֵי וְאִתְכְּוַּון, וְשָׁארִי לְמִמְנֵי אַחַת, אַחַת וְאַחַת. אַחַת בִּלְחוֹדָהָא, אַחַת (תיקון פ"ב ע"א, רעיא מהימנא ק"ח ע"ב) דְּכָלִיל כֹּלָּא, אַחַת שְׁבָחָא דְּכֹלָּא, אַחַת דְּכֹלָּא אֲהַדְּרָן לַקֳבְלָהּ, אַחַת רֵישָׁא דְּכֹלָּא. לְבָתַר אַחַת וְאַחַת, דְּאִינּוּן שַׁרְיָין כַּחֲדָא, בִּרְעוּתָא בְּאַחְוָותָא, וְלָא מִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין.
אחר שמגיע לאחת הזו שהיא אם הכל מתחיל למנות בזווג אחת ושתים עד אחת ושבע
אַחַר שֶׁמַּגִּיעַ לַוְּאַחַת הַזּוֹ, שֶׁהִיא אֵם הַכֹּל, מִכָּאן מַתְחִיל לִמְנוֹת בְּזִוּוּג, וּמוֹנֶה וְאוֹמֵר: אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלֹשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. כְּדֵי לִמְשֹׁךְ וּלְהַשְׁפִּיעַ לָאַחַת הַזּוֹ, שֶׁהִיא הָאֵם (הַיָּם) הָעֶלְיוֹנָה, בִּדְרָגוֹת יְדוּעוֹת, לַכֶּתֶר (לנהר לאמא) שֶׁל אִמָּא הַתַּחְתּוֹנָה, וּלְהַמְשִׁיךְ נְהָרוֹת עֲמֻקִּים מִמְּקוֹמָם לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שְׁנֵי אוֹרוֹת מְאִירִים כְּאֶחָד, הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה מְאִירָה לָאֵם הַתַּחְתּוֹנָה, וְעַל כֵּן כָּתוּב ׳יוֹם הַכִּפּוּרִים׳ (ויקרא כג, כז) - כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
בָּתַר דְּמָטָא לְהַאי וְאַחַת, דְּהִיא אִימָּא דְּכֹלָּא. מִכָּאן שָׁארֵי לְמִמְנֵי בְּזִוּוּגָא, וּמָנֵי וְאָמַר: אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלֹשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. בְּגִין לְאַמְשָׁכָא וּלְנַגְדָּא לְהַאי אַחַת, דְּהִיא אִימָּא (ימא) עִלָּאָה, בְּדַרְגִּין יְדִיעָן, לְכִתְרָא (ס"א לנהרא לאימא) דְּאִימָא תַּתָּאָה. וּלְאַמְשָׁכָא נַהֲרִין עֲמִיקִין מֵאַתְרַיְיהוּ לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא, יוֹמָא דָּא תְּרֵין נְהוֹרִין נַהֲרִין כַּחֲדָא, אִימָּא עִלָּאָה נַהֲרָא לְאִימָּא תַּתָּאָה. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳יוֹם הַכִּפּוּרִים׳ - כְּמָה דְּאִתְּמַר.
שרשרת קשורה לרגלי הכהן ובזהורית נודע אם יצא בשלום כשצבעו הופך ללבן שמחה בעליונים
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, שַׁרְשֶׁרֶת אַחַת קְשׁוּרָה לְרַגְלֵי הַכֹּהֵן בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נִכְנָס, שֶׁאִם יָמוּת שָׁם, יוֹצִיאוּהוּ מִבַּחוּץ. וּבַמֶּה יוֹדְעִים? בְּאוֹתָהּ זְהוֹרִית נוֹדַע וְהֻכַּר, כְּשֶׁלֹּא נֶהְפַּךְ צִבְעוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נוֹדַע שֶׁהַכֹּהֵן נִמְצָא בִּפְנִים בְּחֵטְא. וְאִם יֵצֵא בְשָׁלוֹם, בַּזְּהוֹרִית יִוָּדַע וְיֻכַּר, שֶׁיֵּהָפֵךְ צִבְעוֹ לְלָבָן, אֲזַי שִׂמְחָה הִיא בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים. וְאִם לֹא, כֻּלָּם נִמְצְאוּ בְצַעַר, וְהָיוּ כֻלָּם יוֹדְעִים שֶׁלֹּא הִתְקַבְּלוּ תְפִלּוֹתֵיהֶ ם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק קִפְטְרָא חֲדָא קְשִׁירָא בְּרַגְלוֹי דְּכַהֲנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה עָאל, דְּאִי יָמוּת הָתָם, יַפְּקוּהוּ מִלְּבַר. וּבְמַּה יַדְעֵי. בְּהַהוּא זְהוֹרִיתָא אִתְיְידַע וְאִשְׁתְּמוֹדַע, כַּד לָא יְהָפֵךְ גַּוְונוֹי. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִשְׁתְּמוֹדַע, דְּכַהֲנָא אִשְׁתְּכַח לְגוֹ בַּחֲטָּאָה. וְאִי יִפּוּק בִּשְׁלָם, בִּזְהוֹרִיתָא אִתְיְידַע וְאִשְׁתְּמוֹדַע, דְּיֵהָפֵךְ גַּוְונוֹי לְחִוָּור. כְּדֵין חֶדְוָותָא הִיא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְאִי לָאו כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּכָחוּ בְּצַעֲרָא, וַהֲווּ יַדְעֵי כֹּלָּא, דְּלָא אִתְקְבָּלוּ צְלוֹתְהוֹן.
הכהן טמטם עיניו ושמע קול כנפי הכרובים מזמרים וידע שהכל בשמחה ויצא בשלום
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כֵּיוָן שֶׁהָיָה נִכְנָס, וְטִמְטֵם אֶת עֵינָיו שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל בְּמַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ, וְהָיָה שׁוֹמֵעַ קוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים מְזַמְּרִים וּמְשַׁבְּחִים, הָיָה יוֹדֵעַ הַכֹּהֵן שֶׁהַכֹּל הָיָה בְשִׂמְחָה, וְיֵּצֵא בְשָׁלוֹם. וְעִם כָּל זֶה, בִּתְפִלָּתוֹ הָיָה יוֹדֵעַ, שֶׁהַמִּלִּים יוֹצְאִים בְּשִׂמְחָה וּמִתְקַבְּלִים וּמִתְבָּרְכִים כָּרָאוּי, וְאָז הִיא שִׂמְחָה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כֵּיוָן דְּהֲוָה עָאל, וְטִמְטֵם עֵינוֹי דְּלָא לְאִסְתַּכְּלָא בְּמָה דְּלָא אִצְטְרִיךְ, וַהֲוָה שָׁמַע קָל גַּדְפֵּי כְּרוּבְיָיא מְזַמְּרֵי וּמְשַׁבְּחֵי. הֲוָה יָדַע כַּהֲנָא, דְּכֹלָּא הֲוָה בְּחֶדְוָה, וְיִפּוּק בִּשְׁלָם. וְעִם כָּל דָּא בִּצְלוֹתֵיהּ הֲוָה יָדַע, דְּמִלִּין נָפְקִין בְּחֶדְוָותָא, וּמִתְקַבְּלָן וּמִתְבָּרְכָן כְּדְקָא יָאוּת, וּכְדֵין חֶדְוָותָא הִיא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי.
רבי אלעזר שואל למה היום הזה תלוי במקום זה ולא בדרגה עליונה יותר
רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. אָמַר לוֹ, לָמָּה בַּמָּקוֹם הַזֶּה הַיּוֹם הַזֶּה תָּלוּי וְלֹא בְדַרְגָּה אַחֶרֶת, שֶׁרָאוּי הוּא לִהְיוֹת בְּדַרְגָּה שֶׁשָּׁם שׁוֹרֶה הַמֶּלֶךְ יוֹתֵר מֵהַכֹּל? אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּנִי, כָּךְ הוּא וַדַּאי, וְיָפֶה שָׁאַלְתָּ.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי. אָמַר לֵיהּ, הַאי יוֹמָא אֲמַאי הוּא בְּהַאי אֲתַר תָּלֵי, וְלָא בְּדַרְגָּא אָחֳרָא, דְּיֵאוֹת הוּא לְמֶהֱוִי בְּדַרְגָּא דְּמַלְכָּא שָׁארֵי, יַתִּיר מִכֹּלָּא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּרִי, הָכִי הוּא וַדַּאי, וְיָאוּת שָׁאַלְתָּ.
המלך השאיר היכלו ביד המטרוניתא עם בניו - אם זוכים היא נכנסת בשמחה למלך ואם לא לגלות
בֹּא רְאֵה, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הִשְׁאִיר אֶת הֵיכָלוֹ וּבֵיתוֹ בְּיַד הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְהִשְׁאִיר אֶת בָּנָיו עִמָּהּ כְּדֵי לְהַנְהִיגָם וּלְהַלְקוֹתָם וְלִשְׁרוֹת בְּתוֹכָם. שֶׁאִם זוֹכִים, הַמַּטְרוֹנִיתָא נִכְנֶסֶת בְּשִׂמְחָה וּבְכָבוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ. וְאִם לֹא זוֹכִים, הִיא וְהֵם חוֹזְרִים לַגָּלוּת. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳מְשַׁדֶּד אָב יַבְרִיחַ אֵם׳ (משלי יט, כו). וְכָתוּב ׳וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׳ (ישעיה נ, א).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַלְכָּא קַדִּישָׁא, שָׁבִיק הֵיכָלֵיהּ וּבֵיתֵיהּ בִּידָא דְּמַטְרוֹנִיתָא, וְשָׁבַק לִבְנוֹי עִמָּהּ, בְּגִין לְדַבְּרָא לוֹן, וּלְאַלְקָאָה לוֹן, וּלְמִשְׁרֵי בְּגַוַויְיהוּ. דְּאִי זַכָּאן מַטְרוֹנִיתָא עָאלַת בְּחֶדְוָותָא בִּיקָרָא לְגַבֵּי מַלְכָּא. וְאִי לָא זַכָּאן, הִיא וְאִינּוּן, אִתְהֲדָרוּ בְּגָלוּתָא. וְהָא אוֹקִימְנָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳מְשַׁדֶּד אָב יַבְרִיחַ אֵם׳ (משלי יט, כו). וּכְתִיב, ׳וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׳ (ישעיהו נ, א).
יש יום אחד בשנה להשגיח בהם - האם העליונה מזדמנת לראות ישראל זכאים ומזדוגת למלך
וְעַל כֵּן יֵשׁ יוֹם אֶחָד בְּשָׁנָה לְהַשְׁגִּיחַ בָּהֶם וּלְעַיֵּן בָּהֶם. וּכְשֶׁמִּזְדַּמֵּן הַיּוֹם הַזֶּה, הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁכָּל הַחֵרוּת בְּיָדֶיהָ, מִזְדַּמֶּנֶת כְּנֶגְדּוֹ לְהִסְתַּכֵּל בְּיִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל מִזְדָּרְזִים בַּיּוֹם הַזֶּה בְּכַמָּה עֲבוֹדוֹת, בְּכַמָּה תְפִלּוֹת, בְּכַמָּה עִנּוּיִים, כֻּלָּם בִּזְכוּת. וְאָז מִזְדַּמֶּנֶת לָהֶם חֵרוּת, מֵהַמָּקוֹם שֶׁכָּל הַחֵרוּת בְּיָדֶיהָ שֶׁל הַמַּטְרוֹנִיתָא. בְּנֵי הַמֶּלֶךְ בָּנֶיהָ, שֶׁנִּפְקְדוּ בְיָדֶיהָ, כֻּלָּם זַכָּאִים, כֻּלָּם בְּלִי חֲטָאִים, בְּלִי עֲווֹנוֹת. אָז מִזְדַּוֶּגֶת (וְכַאֲשֶׁר מִזְדַּמֵּן הַיּוֹם הַזֶּה וְיִשְׂרָאֵל הִזְדַּמְּנוּ בַּיּוֹם הַזֶּה בְּכַמָּה עֲבוֹדוֹת, בְּכַמָּה תְפִלּוֹת, בְּכַמָּה עִנּוּיִים הַכֹּל בִּזְכוּת. אָז הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה שֶׁכָּל הַחֵרוּת בְּיָדֶיהָ מִזְדַּמֶּנֶת כְּנֶגְדּוֹ לְהִסְתַּכֵּל בְּיִשְׂרָאֵל, וְרוֹאֶה אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ בָּנֶיהָ (בּנָהּ) שֶׁנִּפְקְדוּ בְּיָדֶיהָ שֶׁל הַמַּטְרוֹנִיתָא, כֻּלָּם זַכָּאִים בְּלִי חֲטָאִים, בְּלִי חוֹבוֹת, וְאָז מְזֻמֶּנֶת לָהֶם חֵרוּת מִמָּקוֹם שֶׁכָּל הַחֵרוּת בְּיָדֶיהָ שֶׁל הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְאָז הַמַּטְרוֹנִיתָא הָעֶלְיוֹנָה) לַמֶּלֶךְ בְּאוֹר, בְּשִׂמְחָה, בִּשְׁלֵמוּת, בְּרָצוֹן. שֶׁהֲרֵי גִּדְּלָה בָנִים לַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא אִית יוֹמָא חַד בְּשַׁתָּא, לְאַשְׁגְּחָא בְּהוּ, וּלְעַיְינָא בְּהוּ. וְכַד אִזְדְּמַן הַאי יוֹמָא, אִימָּא עִלָּאָה דְּכָל חֵירוּ בִּידָהָא, אִזְדְּמַן לָקֳבְלֵיהּ, לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל אִזְדְרָזוּ בְּהַאי יוֹמָא, בְּכַמָּה פּוּלְחָנִין, בְּכַמָּה צְלוֹתִין, בְּכַמָּה עִנּוּיִין, כֻּלְּהוּ בִּזְכוּתָא. כְּדֵין אִזְדְּמַן לְהוּ חֵירוּ, מֵאֲתַר דְּכָל חֵירוּ בִּידָהָא דְּמַטְרוֹנִיתָא. בְּנֵי מַלְכָּא בְּנָהָא, דְּאִתְפָּקְדָן בִּידָהָא, כֻּלְּהוּ זַכָּאִין, כֻּלְּהוּ בְּלָא חֲטָאָן, בְּלָא חוֹבִין, כְּדֵין אִזְדַּוְּוגַת (ס"א וכד אזדמן האי יומא וישראל אזדמנו בהאי יומא בכמה פולחנין בכמה צלותין בכמה ענויין כלהו בזכותא כדין אימא עלאה דכל חירו בידהא אזדמנת לקבלא לאסתכלא בהו בישראל וחמאת בני מלכא בנהא (נ"א ברהא) דאתפקדן בידהא דמטרוניתא כלהו זכאין בלא חטאין בלא חובין כדין אזמינת להו חירו מאתר דכל חירו בידהא דמטרוניתא כדין מטרוניתא עלאה) לְגַבֵּי מַלְכָּא, בִּנְהִירוּ, בְּחֶדְוָה, בִּשְׁלִימוּ, בִּרְעוּתָא. דְּהָא רַבִּיאַת בְּנִין לְמַלְכָּא עִלָּאָה כְּדְקָא יָאוּת.
וכשביום הזה אינם נמצאים כראוי אוי להם שהמטרוניתא מתרחקת - אשריהם ישראל שלמדו דרכיו
וּכְשֶׁבַּיּוֹם הַזֶּה אֵינָם נִמְצָאִים כָּרָאוּי - אוֹי לָהֶם! אוֹי לִשְׁלוּ חֵיהֶם! אוֹי שֶׁהֲרֵי הַמַּטְרוֹנִיתָא הִתְרַחֲקָה מִן הַמֶּלֶךְ, וְהָאֵם הָעֶלְיוֹנָה מִסְתַּלֶּקֶת, וְלֹא יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ חֵרוּת לְעוֹלָמִים. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שהקב"ה לִמֵּד אוֹתָם אֶת דְּרָכָיו כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִן הַדִּין, וְיִמָּצְאוּ צַדִּיקִים לְפָנָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא טז) ׳כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם׳ - וְכָתוּב (יחזקאל לז) ׳וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְגוֹ (יחזקאל לו, כה)'׳.
בלשון הזוהר
וְכַד הַאי יוֹמָא לָא אִשְׁתְּכָחוּ כְּדְקָא יָאוּת, וַוי לוֹן, וַוי לִשְׁלוּחֵיהוֹן, וַוי דְּהָא מַטְרוֹנִיתָא אִתְרַחֲקַת מִן מַלְכָּא, וְאִימָא עִלָּאָה אִסְתָּלָקַת, וְלָא נָפִיק מִנָּהּ חֵירוּ לְעָלְמִין. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹלִיף לוֹן אוֹרְחוֹי, בְּגִין לְאִשְׁתְּזָבָא מִן דִּינָא, וְיִשְׁתַּכְחוּן זַכָּאִין קַמֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם׳ (ויקרא טז, ל) - וּכְתִיב, ׳וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכָּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְגוֹ'׳ (יחזקאל לו, כה).
ובחמשה עשר יום לחדש
סוד העשור למטרוניתא וחמשה למלך בסכות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.