ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 7: כתר המלכות העליונה - שלשה גוני הגרן וסוד הקדשה בעשרה › פיסקה 15 (קכט ע"ב)

הקדשה שבסוף בתרגום ליחיד - לשון הקדש בקדשה רק בעשרה

תרומה · כתר המלכות העליונה - שלשה גוני הגרן וסוד הקדשה בעשרה · מאמר 7 · פיסקה 15 · דף קכט ע"ב

לשון הזוהר

קְדוּשָׁה דִּי בְּסוֹפָא, אִיהִי תַּרְגּוּם, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וְדָא אֲפִילּוּ (קל"ב:) יָחִיד יָכִיל לוֹמַר לָהּ, אִינּוּן מִלֵּי דְּתַרְגּוּם. אֲבָל מִלִּין דְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ דִּקְדוּשָּׁה, לָאו אִינּוּן אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה, בְּגִין דְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שְׁכִינְתָּא מִתְחַבְּרָא בַּהֲדֵיהּ. וּבְכָל קְדוּשָׁה דִּשְׁכִינְתָּא אַתְיָא, לָאו אִיהוּ אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה. דִּכְתִּיב, ׳וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (ויקרא כב, לב), ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ אִינּוּן לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וַדַּאי, וְלָא שְׁאָר עַמִּין דְּאִית לוֹן לִישָׁן אַחֲרָא.

תרגום

הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּסּוֹף הִיא תַּרְגּוּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְזֶה אֲפִלּוּ יָחִיד יוּכַל לוֹמַר אוֹתָהּ, אוֹתָם דִּבְרֵי הַתַּרְגּוּם. אֲבָל דִּבְרֵי לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה אֵינָם אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה, כִּי הַשְּׁכִינָה מִתְחַבֶּרֶת עִם לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וּלְכָל קְדֻשָּׁה שֶׁהַשְּׁכִינָה בָּאָה, אֵין זֶה אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה, שֶׁכָּתוּב ׳וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (ויקרא כב, לב). ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ הֵם לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וַדַּאי, וְלֹא שְׁאָר עַמִּים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לָשׁוֹן אַחֶרֶת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: קדושה די בסופא, איהי תרגום, כמה דאוקימנא. ודא אפילו (קל"ב:) יחיד יכיל לומר לה, אינון מלי דתרגום. אבל מלין דלשון הקדש דקדושה, לאו אינון אלא בעשרה, בגין דלשון הקדש שכינתא מתחברא בהדיה. ובכל קדושה דשכינתא אתיא, לאו איהו אלא בעשרה. דכתיב, ׳ונקדשתי בתוך בני ישראל וגו'׳ (ויקרא כב, לב), ׳בני ישראל׳ אינון לשון הקדש ודאי, ולא שאר עמין דאית לון לישן אחרא.

התרגום: הקדשה שבסוף היא תרגום, כמו שבארנו, וזה אפלו יחיד יוכל לומר אותה, אותם דברי התרגום. אבל דברי לשון הקדש של הקדשה אינם אלא בעשרה, כי השכינה מתחברת עם לשון הקדש, ולכל קדשה שהשכינה באה, אין זה אלא בעשרה, שכתוב ׳ונקדשתי בתוך בני ישראל וגו'׳ (ויקרא כב, לב). ׳בני ישראל׳ הם לשון הקדש ודאי, ולא שאר עמים שיש להם לשון אחרת.

מן המפרשים

הסולם: קדושה די בסופא וגו': הקדושה שהיא בסוף, בובא לציון, היא תרגום, כמו שהעמדנו, וזה אפילו יחיד יכול לומר אותה מפני שהם דברי תרגום. אבל קדושה בדברי לשון הקודש, אינה אלא בעשרה, משום שלשון הקדש השכינה מתחברת עמו, ובכל קדושה שהשכינה…

נפש דוד: אינון מילי דתרגום: לקמן קל"ג א' (ח"ב קלג, א) דכשהיחיד אומרה ידלג לשון הקדש שבה, שלא נתקן כי אם בצבור. ומפני שבקדושה זו אנו יתרין ממלאכי השרת, יעלה בדעת האדם להתגאות שעל ידי התורה זוכין לכך, לכן כרוזא קרי כאן מאן איהו גס רוחא כו'.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: