ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 7: כתר המלכות העליונה - שלשה גוני הגרן וסוד הקדשה בעשרה › פיסקה 16 (קכט ע"ב)

קדשת הקדיש עולה לכל הצדדים - שוברת מנעולים וקלפות רעות

תרומה · כתר המלכות העליונה - שלשה גוני הגרן וסוד הקדשה בעשרה · מאמר 7 · פיסקה 16 · דף קכט ע"ב

לשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא, הָא קְדוּשָׁתָא דְּקַדִּישׁ, דְּאִיהוּ תַּרְגּוּם, אֲמַאי לָאו אִיהוּ בְּיָחִיד. תָּא חֲזֵי, קְדוּשָׁתָא דָּא, לָאו אִיהוּ כִּשְׁאָר קְדוּשָׁאן דְּאִינּוּן מְשַׁלְשִׁין. אֲבָל קְדוּשָׁתָא דָּא, אִיהִי סָלְקָא בְּכָל סִטְרִין, לְעֵילָּא וְתַתָּא וּבְכָל סִטְרֵי מְהֵימְנוּתָא, וְתַבְרָא מַנְעוּלִין וְגוּשְׁפַּנְקָן דְּפַרְזְלָא, וּקְלִיפִּין בִּישִׁין, (ס"א ודא איהו שבחא דאסתלק ביה יקרא דקודשא בריך הוא יתיר משבחא אחרא. ואסתלקו דא יתיר מכלא, מאי טעמא, בגין דאיהו גרים לאתרפיא סטרא אחרא ולאסתלקא) לְאִסְתַּלְּקָא יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כֹּלָּא, וַאֲנָן בָּעֵינָן לְמֵימַר לָהּ בְּלִישָׁנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וּלְאָתָבָא בְּחֵילָא תַּקִּיף, אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, בְּגִין דְּיִתְבַּר חֵילָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וִיסְתַּלָּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּיקָרֵיהּ עַל כֹּלָּא. וְכַד אִתְּבַּר בִּקְדוּשָׁתָא דָּא חֵילָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּלָּק בִּיקָרֵיהּ, וְאַדְכַּר לִבְנוֹי, וְאַדְכַּר לִשְׁמֵיהּ. וּבְגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּלָּק בִּיקָרֵיהּ בִּקְדוּשָׁתָא דָּא, לָאו אִיהִי אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַקַּדִּישׁ, שֶׁהִיא תַּרְגּוּם, לָמָּה אֵינָהּ בְּיָחִיד? בֹּא וּרְאֵה, קְדֻשָּׁה זוֹ אֵינָהּ כִּשְׁאָר הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁהֵם מְשַׁלְּשִׁים. אֲבָל קְדֻשָּׁה זוֹ הִיא עוֹלָה בְּכָל הַצְּדָדִים, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּלְכָל צִדְדֵי הָאֱמוּנָה, וְשׁוֹבֶרֶת מַנְעוּלִים וְחוֹתָמוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וּקְלִפּוֹת רָעוֹת (וְזֶהוּ הַשֶּׁבַח שמתעלהבו כבוד הקדושברוך הוּא יוֹתֵר מְשַׁבֵּחַ אחר. והתעלות זוֹ יְתֵרָה מֵהַכֹּל, מָה הַטַּעַם, ' מִשּׁוּם שֶׁהוּא גּוֹרֵם להרפות אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא ולהעבירו) לְהַעֲלוֹת אֶת כְּבוֹד הקב"ה עַל הַכֹּל, וְאָנוּ צְרִיכִים לוֹמַר אוֹתָהּ בַּלָּשׁוֹן שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וּלְהָשִׁיב בְּכֹחַ חָזָק: אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּבֵּר כֹּחוֹ שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְיִתְעַלֶּה הקב"ה בִּכְבוֹדוֹ עַל הַכֹּל. וּכְשֶׁנִּשְׁבָּר בִּקְדֻשָּׁה זוֹ כֹּחוֹ שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, הקב"ה מִתְעַלֶּה בִּכְבוֹדוֹ, וְנִזְכָּר לְבָנָיו, וְנִזְכָּר לִשְׁמוֹ. וּמִשּׁוּם שהקב"ה מִתְעַלֶּה בִּכְבוֹדוֹ בַּקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, אֵינָהּ אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא, הא קדושתא דקדיש, דאיהו תרגום, אמאי לאו איהו ביחיד. תא חזי, קדושתא דא, לאו איהו כשאר קדושאן דאינון משלשין. אבל קדושתא דא, איהי סלקא בכל סטרין, לעילא ותתא ובכל סטרי מהימנותא, ותברא מנעולין וגושפנקן דפרזלא, וקליפין בישין, (ס"א ודא איהו שבחא דאסתלק ביה יקרא דקודשא בריך הוא יתיר משבחא אחרא. ואסתלקו דא יתיר מכלא, מאי טעמא, בגין דאיהו גרים לאתרפיא סטרא אחרא ולאסתלקא) לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא על כלא, ואנן בעינן למימר לה בלישנא דסטרא אחרא, ולאתבא בחילא תקיף, אמן יהא שמיה רבא מברך, בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא, ויסתלק קודשא בריך הוא ביקריה על כלא. וכד אתבר בקדושתא דא חילא דסטרא אחרא, קודשא בריך הוא אסתלק ביקריה, ואדכר לבנוי, ואדכר לשמיה. ובגין דקודשא בריך הוא אסתלק ביקריה בקדושתא דא, לאו איהי אלא בעשרה.

התרגום: ואם תאמר, הרי הקדשה של הקדיש, שהיא תרגום, למה אינה ביחיד? בא וראה, קדשה זו אינה כשאר הקדשות שהם משלשים. אבל קדשה זו היא עולה בכל הצדדים, למעלה ולמטה ולכל צדדי האמונה, ושוברת מנעולים וחותמות של ברזל וקלפות רעות (וזהו השבח שמתעלהבו כבוד הקדושברוך הוא יותר משבח אחר. והתעלות זו יתרה מהכל, מה הטעם, ' משום שהוא גורם להרפות את הסטרא אחרא ולהעבירו) להעלות את כבוד הקב"ה על הכל, ואנו צריכים לומר אותה בלשון של הסטרא אחרא ולהשיב בכח חזק: אמן יהא שמיה רבא מברך, כדי שישתבר כחו של הסטרא אחרא, ויתעלה הקב"ה בכבודו על הכל. וכשנשבר בקדשה זו כחו של הסטרא אחרא, הקב"ה מתעלה בכבודו, ונזכר לבניו, ונזכר לשמו. ומשום שהקב"ה מתעלה בכבודו בקדשה הזו, אינה אלא בעשרה.

מן המפרשים

אור החמה: ת"ח קדושתא דא לאו איהי כשאר קדושאן דאנן משלשין ירצה שהקדושה היא משולשת לרמוז המלכות כלולה מימין ושמאל ואמצע מחג"ת להמשיך למלכות ולזה אין כח בקדושה זו להתפשט בעולמות ולשבר כחות החוץ אלא דוקא להתקדש ישראל לבד כנז' ואנו משלשין…

אור יקר: סלקא בכל סטרין הרי מעלה א׳ שאינה משולשת לבד אלא.

הסולם: ואי תימא הא וכו': ואם תאמר, הרי קדושת הקדיש, שהוא תרגום, למה אינו ביחיד. ומשיב, בוא וראה, קדושה זו, דהיינו קדיש, אינה כשאר קדושות שהם משולשים, אבל קדושה זו היא עולה בכל הצדדים, למעלה ולמטה ובכל צדדי האמונה, ומשברת מנעולים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר