ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 12: שמע ישראל ביחוד רצון שלם - סוד חפת המלך והמטרוניתא בששה צדדים › פיסקה 13 (קלד ע"א)

צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה - הסטרא אחרא נפרד ממנה

תרומה · שמע ישראל ביחוד רצון שלם - סוד חפת המלך והמטרוניתא בששה צדדים · מאמר 12 · פיסקה 13 · דף קלד ע"א

לשון הזוהר

בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהִי אָתַת בְּעוּלֵימְתָהָא, וּבָעָאת לְאִתְפָּרְשָׁא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, לָא אָתַת, אֶלָּא כְּמַאן דְּאִזְדַּמְּנַת לְמֵחמֵי בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא וְלָא יַתִּיר, וְהָכִי מַכְרִיזֵי דְּיִזְדַּמְּנוּן לְמֵחמֵי בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה׳ (שיר השירים ג, יא), פּוּקוּ לְמֵחמֵי בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא, כְּדֵין סִטְרָא אַחֲרָא לָא נִיחָא לֵיהּ לְמֵחֱמֵי, וְאִתְפְּרַשׁ מִינָהּ. כֵּיוָן דְּאָתַת. כָּל אִינּוּן שַׁמָּשָׁהָא, עַיְילִין לָהּ לַחוּפָּה בַּהֲדֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, בִּלְחִישׁוּ בְּרָזָא. דְּאִלְמָלֵא לָאו הָכִי, לָא יִתְפְּרַשׁ מִינָהּ הַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא וְיִתְעַרֶב חֶדְוָותָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאָתֵי, דְּיִתְפְּרַשׁ מִינָהּ הַהִיא סִטְרָא אַחֲרָא, כְּדֵין ׳בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳.

תרגום

בְּשָׁעָה שֶׁהִיא בָּאָה עִם עַלְמוֹתֶיהָ וְרוֹצָה לְהִפָּרֵד מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, לֹא בָאָה אֶלָּא כְּמִי שֶׁמִּזְדַּמֶּנֶת לִרְאוֹת אֶת כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ וְלֹא יוֹתֵר, וְכָךְ מַכְרִיזִים שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לִרְאוֹת בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה׳ (שיר השירים ג, יא) - צְאוּ לִרְאוֹת בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ אָז הַסִּטְרָא אַחֲרָא לֹא נוֹחַ לוֹ לִרְאוֹת, וְנִפְרָד מִמֶּנָּה. כֵּיוָן שֶׁבָּאָה, כָּל אוֹתָם שַׁמָּשֶׁיהָ מַכְנִיסִים אוֹתָהּ לַחֻפָּה עִם הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן בְּלַחַשׁ, בְּסוֹד. שֶׁאִלְמָלֵא לֹא כָּךְ, לֹא יִפָּרֵד מִמֶּנָּה אוֹתוֹ הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְתִתְעָרֵב הַשִּׂמְחָה. אֲבָל לֶעָתִיד לָבא, כְּשֶׁיִּפָּרֵד מִמֶּנָּה אוֹתוֹ הַסִּטְרָא אַחֲרָא, אָז ׳בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד, ט).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בשעתא דאיהי אתת בעולימתהא, ובעאת לאתפרשא מסטרא אחרא, לא אתת, אלא כמאן דאזדמנת למחמי ביקרא דמלכא ולא יתיר, והכי מכריזי דיזדמנון למחמי ביקרא דמלכא. כמה דאת אמר ׳צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה׳ (שיר השירים ג, יא), פוקו למחמי ביקרא דמלכא, כדין סטרא אחרא לא ניחא ליה למחמי, ואתפרש מינה. כיון דאתת. כל אינון שמשהא, עיילין לה לחופה בהדי מלכא עלאה, בלחישו ברזא. דאלמלא לאו הכי, לא יתפרש מינה ההוא סטרא אחרא ויתערב חדוותא. אבל בזמנא דאתי, דיתפרש מינה ההיא סטרא אחרא, כדין ׳ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד׳.

התרגום: בשעה שהיא באה עם עלמותיה ורוצה להפרד מהסטרא אחרא, לא באה אלא כמי שמזדמנת לראות את כבוד המלך ולא יותר, וכך מכריזים שיזדמנו לראות בכבוד המלך, כמו שנאמר ׳צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה׳ (שיר השירים ג, יא) - צאו לראות בכבוד המלך אז הסטרא אחרא לא נוח לו לראות, ונפרד ממנה. כיון שבאה, כל אותם שמשיה מכניסים אותה לחפה עם המלך העליון בלחש, בסוד. שאלמלא לא כך, לא יפרד ממנה אותו הסטרא אחרא ותתערב השמחה. אבל לעתיד לבא, כשיפרד ממנה אותו הסטרא אחרא, אז ׳ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד׳ (זכריה יד, ט).

מן המפרשים

אור החמה: דאלמלא לאו הכי לא יתפרש וגומר דע בני והזהרו אל תטעה לומר כי צריכה מ' להטעות סטרא אחרא בל יתקפו בה בכח כי הלא ומלכותו בכל משל' אבל הוא כי הלא השי"ת איץ לפניו משוא פנים ולכך כשישראל חוטאים יש פתחון פה לסטרא אחרא לומר למה צד…

הסולם: בשעתא דאיהי אתת וכו': בשעה שהיא באה עם העלמות שלה, שהן ז' היכלות דבריאה, ורוצה להפרד מן הס"א, אינה באה, אלא כמי שנזדמן לראות בכבוד המלך, ולא יותר, וכך מכריזים, שיזדמנו לראות בכבוד המלך. כמש"א, צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה.…

אור יקר: כל אינון שמשהא שהיא מתלבשת בהם בסוד עולם מטטרו״ן ביצירה, והיא עולה ובאה מהעשיה, עיילין

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: