ממלכת הזוהר › זוהר › תצוה › מאמר 6: חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו - סוד הרוגז המטמא ועבודה זרה › פיסקה 8 (קפב ע"ב)

כמה טמאים מטהרים - זה משנה מכלם שכל גופו נטמא מבפנים ומבחוץ ולא רק גופו

תצוה · חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו - סוד הרוגז המטמא ועבודה זרה · מאמר 6 · פיסקה 8 · דף קפב ע"ב

לשון הזוהר

אֲמַר לֵיהּ אִי הָכִי, כַּמָה מִסְאֲבִין אִינּוּן דְּמִּתְדָכָּאן. אֲמַר לֵיהּ שָׁאנִי מִסְאֲבוּ אַחֲרָא, דְּלָא יָכִיל לְמֶעְבַּד יַתִּיר. אֲבָל דָּא שַׁנְיָא מִכֹּלָּא, דְּכָל גּוּפָא סָאִיב מִגּוֹ וּמִבַּר, וְנַפְשָׁא, וְכֹלָּא מַסְאִיב. וּשְׁאַר מִסְאֲבוּ דְּעָלְמָא, לָאו אִיהוּ אֶלָּא גּוּפָא לְבַר בִּלְחוֹדוֹי, וּבְּגִין כָּךְ כְּתִיב ׳חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ׳, דְּאַחְלָף קְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהּ בְּגִין אַפּוֹ, דְּדָא אִיהוּ מִסְאֲבוּ דְּמַסְאִיב כֹּלָּא. ׳כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא׳. בָּמָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וַדַּאי נֶחְשָׁב אִיהוּ.

תרגום

אָמַר לוֹ, אִם כֵּן, כַּמָּה טְמֵאִים יֵשׁ שֶׁמִּטַּהֲרִים? אָמַר לוֹ, שׁוֹנָה טֻמְאָה אַחֶרֶת שֶׁלֹּא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר. אֲבָל זֶה מְשֻׁנֶּה מִכֻּלָּם, שֶׁכָּל גּוּפוֹ נִטְמָא מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, וְנַפְשׁוֹ וְכֻלּוֹ נִטְמָא. וּשְׁאָר טֻמְאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לֹא נִטְמָא אֶלָּא גוּפוֹ מִבַּחוּץ בִּלְבַד, וְלָכֵן כָּתוּב ׳חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ׳ (ישעיה ב, כב) - שֶׁמַּחֲלִיף קְדֻשַּׁת רַבּוֹ מִשּׁוּם אַפּוֹ, שֶׁזּוֹהִי טֻמְאָה שֶׁמְּטַמְּאָה הַכֹּל. ׳כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא׳ - בָּמָה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וַדַּאי ׳נֶחְשָׁב הוּא׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה אי הכי, כמה מסאבין אינון דמתדכאן. אמר ליה שאני מסאבו אחרא, דלא יכיל למעבד יתיר. אבל דא שניא מכלא, דכל גופא סאיב מגו ומבר, ונפשא, וכלא מסאיב. ושאר מסאבו דעלמא, לאו איהו אלא גופא לבר בלחודוי, ובגין כך כתיב ׳חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו׳, דאחלף קדושה דמאריה בגין אפו, דדא איהו מסאבו דמסאיב כלא. ׳כי במה נחשב הוא׳. במה כוכבים ומזלות ודאי נחשב איהו.

התרגום: אמר לו, אם כן, כמה טמאים יש שמטהרים? אמר לו, שונה טמאה אחרת שלא יכולה לעשות יותר. אבל זה משנה מכלם, שכל גופו נטמא מבפנים ומבחוץ, ונפשו וכלו נטמא. ושאר טמאות שבעולם לא נטמא אלא גופו מבחוץ בלבד, ולכן כתוב ׳חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו׳ (ישעיה ב, כב) - שמחליף קדשת רבו משום אפו, שזוהי טמאה שמטמאה הכל. ׳כי במה נחשב הוא׳ - במה של עבודה זרה ודאי ׳נחשב הוא׳.

מן המפרשים

מקדש מלך: רוגזא דרבנן טב איהו כתב הרב כה"רר יעקב מאראגי ז"ל בשם האר"י ז"ל שלפעמים כשיכעוס האדם מסלק ממנו חלק הרע שבו וישאר בו זולתי הטוב והיינו כשיהיה הרוגז לש"ש כמ"ש הזוהר הכא רוגזא דרבנן טב איהו וכו'. ה"ג לקרבא בהדי' דהאי. ה"ג כדין…

הסולם: א"ל אי הכי וכו': אמר לו אם כן, כמה טמאים הם שמטהרים. אמר לו משונה הוא טומאה אחרת, שאינו יכול לעשות יותר מלטמא אותו בחוץ. אבל זה הכועס משונה מכל, שכל גופו טימא מפנים ומחוץ, והנפש והכל מטמא. ושאר טומאות העולם אינו מטמא אלא הגוף…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: ופסוק חדלו לכם מן האדם נ"ל כמ"ש הרב שהנשמ' החוזרת בשחרית אינה מתיישבת במקומה אלא עד אחר התפללו וזש"ה אשר נשמה באפו שעדיין היא באפו והטעם כי הרשימו של אור המוחין שנסתלקו בלילה ואין חוזרים להאיר ממש אלא עד שיתפלל ואור מועט…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: