חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו
סוד הרוגז המטמא ועבודה זרה
חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו - זה פרשוהו במי שמשכים לפתח חברו להביא שלום
׳אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר׳ (שמות כג, טו). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא׳ (ישעיה ב, כב) - פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ. אֲבָל מַה זֶּה ׳חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם׳? וְכִי מַזְהִיר לוֹ לָאָדָם לְהִמָּנַע מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם, אֲפִלּוּ הֵם גַּם כֵּן מִמֶּנּוּ, יִמָּצְאוּ בְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יִתְקָרְבוּ אֵלּוּ בְאֵלּוּ לְעוֹלָמִים? אֶלָּא זֶה פֵּרְשׁוּהוּ בְּמִי שֶׁמַּשְׁכִּים לְפֶתַח חֲבֵרוֹ לָתֵת לוֹ שָׁלוֹם.
בלשון הזוהר
׳אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר׳ (שמות כג, טו), רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא׳ (ישעיהו ב, כב). הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל מַאי ׳חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם׳, וְכִי אַזְהַר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִתְמָנְע מִשְּׁאָר בְּנֵי נָשָׁא. אוּף אִינּוּן נָמֵי לְגַבֵּיהּ, יִשְׁתַּכְחוּן בְּנֵי נָשָׁא דְּלָא יִקְרְבוּן אִלֵּין בְּאִלֵּין לְעָלְמִין. אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ בְּמַאן דְּאֲשְׁכִּים לְפִתְחָא דְּחַבְרֵיהּ לְמֵיהָב לֵיהּ שְׁלָם.
מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו - הקב"ה מזהיר מבני אדם שנטו מדרך טוב
וַאֲנִי בֵּאַרְתִּי אוֹתוֹ בְפָסוּק אַחֵר, שֶׁכָּתוּב ׳מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ׳ (משלי כז, יד) - וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל טוֹב. אֲבָל מַה זֶּה ׳חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ׳? כָּאן צִוָּה הקב"ה לָאָדָם וּמַזְהִיר אוֹתוֹ לְהִשָּׁמֵר מֵאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁנָּטוּ דַרְכָּם מִדֶּרֶךְ טוֹב לְדֶרֶךְ רַע, וּמְטַמְּאִים נַפְשָׁם בַּטֻּמְאָה הַהִיא הָאַחֶרֶת.
בלשון הזוהר
וַאֲנָא אוֹקִימְנָא לֵיהּ בִּקְרָא אַחֲרָא, דִּכְתִּיב, ׳מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ׳ (משלי כז, יד). וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָּא שַׁפִּיר. אֲבָל מַאי ׳חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ׳. הָכָא פָּקִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נָשׁ, וְאַזְהִיר לֵיהּ לְאִסְתַּמְּרָא מֵאִינּוּן בְּנֵי נָשָׁא, דְּסָטוּ אָרְחַיְיהוּ מֵאֹרַח טָב לְאֹרַח בִּישׁ, וּמְסָאֲבֵי נַפְשַׁיְיהוּ בְּהַהוּא מְסָאֲבוּ אַחֲרָא.
כשברא הקב"ה את האדם נפח בו נפש רוח ונשמה כלולים כאחד כדגמת הסוד העליון
שֶׁהֲרֵי, כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה לָאָדָם, עָשָׂה אוֹתוֹ בִּדְיוֹקָן עֶלְיוֹן, וְנָפַח בּוֹ רוּחַ (נ"א: נְשָׁמָה) קְדוֹשָׁה, שֶׁכְּלוּלָה בְשָׁלֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, וְעֶלְיוֹנָה מֵהַכֹּל הִיא הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא כֹּחַ עֶלְיוֹן לָדַעַת וְלִשְׁמֹר צִוּוּיֵי הקב"ה. וְאִם הַנְּשָׁמָה הַהִיא הַקְּדוֹשָׁה מַכְנִיס אוֹתָהּ בַּעֲבוֹדָה אַחֶרֶת, זֶה הוּא שֶׁמְּטַמֵּא אוֹתָהּ, וְיוֹצֵא מֵעֲבוֹדַת קוֹנוֹ. מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלֹשָׁה כֹחוֹת אֵלּוּ, כֻּלָּם אֶחָד, נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה מִשְׁתַּתְּפִים כְּאֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, וְהַכֹּל כְּדֻגְמַת הַסּוֹד הָעֶלְיוֹן. (וְעַל זֶה נֶאֱמַר ׳הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים וְגוֹ'׳ (שם יג)) וְאִם רָאִינוּ לְזֶה הָאָדָם שֶׁהָיוּ בוֹ אֵלֶּה הַמַּדְרֵגוֹת כֻּלָּן, עַד שֶׁלֹּא עוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ לְדַעַת מִי שֶׁהוּא, בַּמֶּה יִתְוַדַּע (שֶׁלֹּא) לְהִתְקָרֵב הָאָדָם אֵלָיו אוֹ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ. (ס"א: בֶּן אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַדְרֵגוֹת אֵלּוּ כֻּלָּם וְעוֹמְדִים קַיָּמִים, זֶהוּ אָדָם שָׁלֵם, עֶבֶד נֶאֱמָן לַאֲדוֹנוֹ, וְצָרִיךְ לְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ וּלְהִתְחַבֵּר בּוֹ לִלְמֹד דְּרָכָיו מִמֶּנּוּ. וּבַמֶּה יוֹדֵעַ בֶּן אָדָם לָדַעַת מִי הוּא לְהִתְקָרֵב אֵלָיו אוֹ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ) בְּרֻגְזוֹ מַמָּשׁ יֵדַע אוֹתוֹ הָאָדָם וְיִוָּדַע מִי הוּא. אִם הַנְּשָׁמָה הַהִיא הַקְּדוֹשָׁה שׁוֹמֵר בִּשְׁעַת רֻגְזוֹ (בא עָלֶיהָ) שֶׁלֹּא יַעֲקֹר אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ, שֶׁאָז יָבֹא תַחְתֶּיהָ אוֹתוֹ אֵל זָר - זֶהוּ בֶּן אָדָם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. זֶהוּ עֶבֶד שֶׁל אֲדוֹנוֹ, זֶהוּ גֶבֶר שָׁלֵם.
בלשון הזוהר
דְּהָא כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נָשׁ, עָבֵד לֵיהּ בְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה, וְנָפַח בֵּיהּ רוּחָא (נ"א: נִשְׁמְתָא) קַדִּישָׁא, דְּכָלִיל בִּתְלַת כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּאִית בֵּיהּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, וְעֵילָּא מִכֹּלָּא נְשָׁמָה, דְּאִיהִי חֵילָא עִלָּאָה לְמִנְדַּע, וּלְמֵטַר פִּקּוּדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאִי הַהִיא נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא אָעִיל לָהּ בְּפוּלְחָנָא אַחֲרָא, הַאי אִיהוּ מַסְאִיב לָהּ, וְנָפִיק מִפּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ. בְּגִין דִּתְלַת חֵילִין אִלֵּין, כֻּלְּהוּ חַד, נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה מִשְׁתַּתְּפֵי כַּחֲדָא, וַהֲווּ חַד, וְכֹלָּא כְּגַוְונָא דְּרָזָא עִלָּאָה. (על דא נאמר ׳הולך את חכמים וגו'׳ (שם יג)) וְאִי חָזֵינָן לְהַאי בַּר נָשׁ, דַּהֲווֹ בֵּיהּ אִלֵּין דַּרְגִּין כֻּלְּהוּ. עַד לָא קַיְּימָא בְּקִיּוּמֵיהּ לְמִנְדַּע מַאן אִיהוּ, בְּמַאי אִתְיְדַע (דלא) לְקָרְבָא בַּר נָשׁ בַּהֲדֵיהּ, אוֹ לְאִתְמָנְעָא מִנֵּיה. (ס"א: בר נש דאית ביה דרגין אלין כלהו וקיימא בקיומיה, דא איהו גבר שלים, עבדא מהימנא דמאריה, ובעי לאשתתפא ביה ולאתחברא בהדיה למילף אורחוי מניה. ובמאי אתיידע בר נש למנדע מאן איהו לקרבא בהדיה או לאתמנעא מניה) בְּרוּגְזֵיהּ מַמָּשׁ, יְדַע לֵיהּ בַּר נָשׁ, וְיִשְׁתְּמוֹדַע מַאן אִיהוּ. אִי הַהִיא נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא נָטַר בְּשַׁעֲתָא דְּרוּגְזוֹי, (אתיא עליה) דְּלָא יֶעְקַר לָהּ מֵאַתְרָהָא, בְּגִין לְמִשְׁרֵי תְּחוֹתָהּ הַהוּא אֵל זָר, דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ כְּדְקָא יֵאוֹת. דָּא אִיהוּ עַבְדָּא דְּמָארִיהּ, דָּא אִיהוּ גְּבָר שְׁלִים.
אם האדם עקר הקדשה ממקומה להשכין הסטרא אחרא - מורד ברבו ואסור להתקרב אליו
וְאִם הָאָדָם הַהוּא לֹא שָׁמַר לָהּ וְהוּא עָקַר הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ הָעֶלְיוֹנָה מִמְּקוֹמָהּ לִשְׁכֹּן בִּמְקוֹמָהּ הַצַּד הָאַחֵר, וַדַּאי זֶהוּ אָדָם שֶׁמּוֹרֵד בְּרַבּוֹ, וְאָסוּר לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וּלְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ, וְזֶהוּ ׳טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ׳ (איוב יח, ד). הוּא טוֹרֵף וְעוֹקֵר נַפְשׁוֹ בְּסִבַּת רֻגְזוֹ, וּמַשְׁרֶה בְּתוֹכוֹ אֵל זָר. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ׳ - שֶׁהַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה הַהִיא טוֹרֵף אוֹתָהּ וּמְטַמֵּא אוֹתָהּ מִשּׁוּם אַפּוֹ. ׳אֲשֶׁר נְשָׁמָה׳ הֶחֱלִיף ׳בְּאַפּוֹ׳. ׳כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא׳ - עֲבוֹדָה זָרָה נֶחְשָׁב אוֹתוֹ בֶּן אָדָם.
בלשון הזוהר
וְאִי הַהוּא בַּר נָשׁ לָא נָטִיר לָהּ, וְאִיהוּ עָקַר קְדוּשָּׁה דָּא עִלָּאָה מֵאַתְרֵיהּ, לְמִשְׁרֵי בְּאַתְרֵיהּ סִטְרָא אַחֲרָא. וַדַּאי דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּמָרִיד בְּמָארֵיהּ, וְאָסִיר לְקָרְבָא בַּהֲדֵיהּ וּלְאִתְחַבְּרָא עִמֵּיהּ, וְדָא אִיהוּ ׳טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ׳ (איוב יח, ד). אִיהוּ טָרִיף וְעָקַר נַפְשֵׁיהּ, בְּגִין רוּגְזֵיהּ, וְאַשְׁרֵי בְּגַוֵּיהּ אֵל זָר. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ׳, דְּהַהִיא נִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא טָרִיף לָהּ, וְסָאִיב לָהּ, בְּגִין אַפּוֹ. ׳אֲשֶׁר נְשָׁמָה׳ אַחְלַף ׳בְּאַפּוֹ׳. ׳כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא׳ - כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אִתְחֲשִׁיב הַהוּא בַּר נָשׁ.
מי שמתחבר עמו כמתחבר בכוכבים ומזלות שהם שורים בו ועוקר קדשה ומשכין עבודה זרה
וּמִי שֶׁמִּתְחַבֵּר עִמּוֹ וּמִי שֶׁמְּדַבֵּר (ס"א: מִשְׁתַּתֵּף) עִמּוֹ, כְּמִי שֶׁמִּתְחַבֵּר בְּכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מַמָּשׁ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מַמָּשׁ שׁוֹרִים בְּתוֹכוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁעוֹקֵר קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה מִמְּקוֹמָהּ, וּמַשְׁכִּין בִּמְקוֹמָהּ עֲבוֹדָה זָרָה אֵל זָר. מָה אֵל זָר כָּתוּב בּוֹ ׳אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים׳ (ויקרא יט, ד) - כְּדֻגְמַת זֶה אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו.
בלשון הזוהר
וּמַאן דְּאִתְחַבָּר עִמֵּיהּ, וּמַאן דְּאִשְׁתָּעֵי (ס"א: מִשְׁתַּתֵּף) בַּהֲדֵיהּ, כְּמַאן דְּאִתְחַבָּר בְּכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מַמָּשׁ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מַמָּשׁ שָׁארֵי בְּגַוֵּיהּ. וְלָא עוֹד, אֶלָּא דְּעָקַר קְדוּשָּׁה עִלָּאָה מֵאַתְרֵיהּ, וְשָׁארִי בְּאַתְרֵיהּ כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֵל זָר. מַה אֵל זָר כְּתִיב בֵּיהּ ׳אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים׳ (ויקרא יט, ד) - כְּגַוְונָא דָּא, אָסִיר לְאִסְתַּכְּלָא בְּאַנְפּוֹי.
אם תאמר הרי רגז חכמים - רגז חכמים בדברי תורה טוב לכל הצדדים לכבוד התורה
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי רֹגֶז שֶׁל חֲכָמִים. רֹגֶז שֶׁל הַחֲכָמִים טוֹב הוּא לְכָל הַצְּדָדִים, שֶׁהֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה הִיא אֵשׁ, וְהַתּוֹרָה הִיא מַרְתִּיחָה אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יהו"ה׳ (ירמיהו כג, כט). רֹגֶז שֶׁל חֲכָמִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה. רֹגֶז שֶׁל חֲכָמִים לָתֵת כָּבוֹד לַתּוֹרָה, וְהַכֹּל לַעֲבוֹדַת הקב"ה הוּא, לְכָךְ נֶאֱמַר ׳כִּי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא׳ (דברים ד, כד).
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא הָא רוּגְזָא דְּרַבָּנָן. רוּגְזָא דְּרַבָּנָן טָב אִיהוּ לְכָל סִטְרִין, דְּהָא תָּנֵינָן דְּאוֹרַיְיתָא אֶשָּׁא אִיהִי, וְאוֹרַיְיתָא קָא מַרְתְּחָא לֵיהּ, דִּכְתִּיב, ׳הֲלֹא כֹה דְּבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יהו"ה׳ (ירמיהו כג, כט). רוּגְזָא דְּרַבָּנָן בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. רוּגְזָא דְּרַבָּנָן לְמֵיהַב יְקָרָא לְאוֹרַיְיתָא, וְכֹלָּא לְפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוִי, לְכַךְ נֶאֱמַר ׳כִּי יהו"ה אֱלהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא׳ (דברים ד, כד).
אם בדברים אחרים לא עבודת הקב"ה ואסור להתקרב לזה עד שיטהר ויעקר לעולם
אֲבָל אִם בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, לֹא עֲבוֹדַת הקב"ה זֶה, לְפִי שֶׁבְּכָל הַחֲטָאִים שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם, הִיא לֹא עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ כְּמוֹ זֶה, וְאָסוּר לְהִתְקָרֵב בְּקִרְבָתוֹ שֶׁל זֶה. וְאִם תֹּאמַר, זֶה לְפִי שָׁעָה הָיָה, שֶׁעָבַר וְאַחַר כָּךְ חָזַר. לֹא כָּךְ. שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָקַר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ וּמִמְּקוֹמוֹ, וְאוֹתוֹ אֵל זָר מְקַפֵּחַ הַמָּקוֹם הַהוּא, מִתְחַזֵּק בּוֹ וְלֹא עוֹזֵב אוֹתוֹ. חוּץ מִכַּאֲשֶׁר נִטְהָר הָאָדָם מִכֹּל וָכֹל וְעוֹקֵר אוֹתוֹ לְעוֹלָמִים, וְאַחַר כָּךְ מִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקַדֵּשׁ וּלְהַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁה עָלָיו. וְאָז הַלְוַאי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסִי, מִתְקַדֵּשׁ מַמָּשׁ. (ס"א: לָמָּה וַהֲרֵי נִדְחָה וְהִתְקַדֵּשׁ) אָמַר לוֹ, בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹקֵר קְדֻשָּׁה שֶׁל נַפְשׁוֹ, וְשׁוֹכֵן בִּמְקוֹמוֹ הָאֵל זָר הַהוּא שֶׁנִּקְרָא טָמֵא, נִטְמָא הָאָדָם וּמְטַמֵּא לְמִי שֶׁקָּרֵב עִמּוֹ, וְהַקְּדֻשָּׁה הַהִיא נֶעֶקֶרֶת מִמֶּנּוּ. וְכֵיוָן שֶׁבּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחַת, כָּל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם עוֹד, לֹא תָשׁוּב לִמְקוֹמָהּ.
בלשון הזוהר
אֲבָל אִי בְּמִלִּין אַחֲרָנִין, לָאו פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַאי, בְּגִין דִּבְכָל חַטָּאִים דְּקָא עָבִיד בַּר נָשׁ, לָאו אִיהוּ כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מַמָּשׁ כְּהַאי, וְאָסִיר לְקָרְבָא בַּהֲדֵיהּ דְּהַאי. וְאִי תֵּימָא הָא לְשַׁעֲתָא הֲוָה, דְּעָבַר וְהָדַר אַהְדָּר. לָאו הָכִי, דְּכֵיוָן דְּאִעֲקָר קְדוּשָּׁא דְּנַפְשֵׁיהּ מִנֵּיהּ וּמֵאַתְרֵיהּ, וְהַהוּא אֵל זָר, מַקְפַּח הַהוּא אֲתָר, אִתְתָּקַּף בֵּיהּ, וְלָא שָׁבִיק לֵיהּ. בַּר כַּד אִתְדָּכֵי בַּר נָשׁ מִכֹּל וָכֹל, וְעָקַר לֵיהּ לְעָלְמִין, וּלְבָתַר אִשְׁתָּדַּל לְאִתְקַדְּשָׁא וּלְאַמְשָׁכָא קְדוּשָּׁה עָלֵיהּ. כְּדֵין וּלְוָאי דְּאִתְקַדֵשׁ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, אִתְקָדָּשׁ מַמָּשׁ. (ס"א: אַמַּאי וְהָא אִתְדְּחֵי וְאִתְקַדֵּשׁ) אֲמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ עָקַר קְדוּשָּׁה דְּנַפְשֵׁיהּ, וְשַׁרְיָא בְּאַתְרֵיהּ הַהוּא אֵל זָר דְּאִקְרֵי טָמֵא, אִסְתְּאָב בַּר נָשׁ, וְסָאִיב לְמַאן דְּקָרִיב בַּהֲדֵיהּ, וְהַהִיא קְדוּשָּׁה עָקְרַת מִנֵּיהּ. וְכֵיוָן דְּעָקְרַת מִנֵּיהּ זִמְנָא חֲדָא, כַּמָּה דְּיַעֲבִיד בַּר נָשׁ עוֹד, לָא תִּיתוּב לְאַתְרָהָא.
כמה טמאים מטהרים - זה משנה מכלם שכל גופו נטמא מבפנים ומבחוץ ולא רק גופו
אָמַר לוֹ, אִם כֵּן, כַּמָּה טְמֵאִים יֵשׁ שֶׁמִּטַּהֲרִים? אָמַר לוֹ, שׁוֹנָה טֻמְאָה אַחֶרֶת שֶׁלֹּא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר. אֲבָל זֶה מְשֻׁנֶּה מִכֻּלָּם, שֶׁכָּל גּוּפוֹ נִטְמָא מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, וְנַפְשׁוֹ וְכֻלּוֹ נִטְמָא. וּשְׁאָר טֻמְאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לֹא נִטְמָא אֶלָּא גוּפוֹ מִבַּחוּץ בִּלְבַד. וְלָכֵן כָּתוּב ׳חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ׳ (ישעיה ב, כב) - שֶׁמַּחֲלִיף קְדֻשַּׁת רַבּוֹ מִשּׁוּם אַפּוֹ, שֶׁזּוֹהִי טֻמְאָה שֶׁמְּטַמְּאָה הַכֹּל. ׳כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא׳. בָּמָה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וַדַּאי ׳נֶחְשָׁב הוּא׳.
בלשון הזוהר
אֲמַר לֵיהּ אִי הָכִי, כַּמָה מִסְאֲבִין אִינּוּן דְּמִּתְדָכָּאן. אֲמַר לֵיהּ שָׁאנִי מִסְאֲבוּ אַחֲרָא, דְּלָא יָכִיל לְמֶעְבַּד יַתִּיר. אֲבָל דָּא שַׁנְיָא מִכֹּלָּא, דְּכָל גּוּפָא סָאִיב מִגּוֹ וּמִבַּר, וְנַפְשָׁא, וְכֹלָּא מַסְאִיב. וּשְׁאַר מִסְאֲבוּ דְּעָלְמָא, לָאו אִיהוּ אֶלָּא גּוּפָא לְבַר בִּלְחוֹדוֹי. וּבְּגִין כָּךְ כְּתִיב ׳חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ׳, דְּאַחְלָף קְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהּ בְּגִין אַפּוֹ, דְּדָא אִיהוּ מִסְאֲבוּ דְּמַסְאִיב כֹּלָּא. ׳כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא׳. בָּמָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וַדַּאי נֶחְשָׁב אִיהוּ.
זהו רגז עבודה זרה הסטרא אחרא - ׳אלהי מסכה לא תעשה לך׳ ו ׳ואת חג המצות תשמר׳
בֹּא וּרְאֵה, זֶהוּ הָרֹגֶז שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה, הַסִּטְרָא אַחֲרָא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וּלְהִפָּרֵד מֵעָלָיו, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ׳ (שמות לד, יז). ׳לָּךְ׳ - כְּדֵי לְהָרַע לְךָ. וְכָתוּב אַחֲרָיו ׳אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר׳. ׳תִּשְׁמֹר׳ - זֶה צַד הַקְּדֻשָּׁה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִשְׁמֹר אוֹתוֹ וְלֹא יַחֲלִיף אוֹתוֹ בִּגְלַל הַסִּטְרָא אַחֲרָא. וְאִם יַחֲלִיף אוֹתוֹ, הֲרֵי הוּא טָמֵא, וּמְטַמֵּא לְכָל מִי שֶׁמִּתְקָרֵב אֵלָיו.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַאי אִיהוּ רוּגְזָא דְּאִיהוּ כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, סִטְרָא אַחֲרָא, כְּמָה דְּאַמָרָן, דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתַּמְּרָא מִנֵּיהּ וּלְאִתְפָּרָשָׁא מֵעֲלוֹי, וְעַל דָּא כְּתִיב ׳אֱלהֵי מַסֵּכָה לא תַעֲשֶׂה לָּךְ׳ (שמות לד, יז). ׳לָּךְ׳ - בְּגִין לְאַבְאָשָׁא גַּרְמָךְ. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ ׳אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר׳. ׳תִּשְׁמֹר׳ - דָּא סִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְנַטְרָא לֵיהּ, וְלָא יָחְלָף לֵיהּ בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא. וְאִי יֶחְלָף לֵיהּ הָא אִיהוּ מַסְאִיב, וְסָאִיב לְכָל מַאן דְּקָרִיב בַּהֲדֵיהּ.
את חג המצות תשמר
סוד ספירת העמר וחג השבועות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.