אם בדברים אחרים לא עבודת הקב"ה ואסור להתקרב לזה עד שיטהר ויעקר לעולם
תצוה · חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו - סוד הרוגז המטמא ועבודה זרה · מאמר 6 · פיסקה 7 · דף קפב ע"ב
לשון הזוהר
אֲבָל אִי בְּמִלִּין אַחֲרָנִין, לָאו פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַאי, בְּגִין דִּבְכָל חַטָּאִים דְּקָא עָבִיד בַּר נָשׁ, לָאו אִיהוּ כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מַמָּשׁ כְּהַאי, וְאָסִיר לְקָרְבָא בַּהֲדֵיהּ דְּהַאי. וְאִי תֵּימָא הָא לְשַׁעֲתָא הֲוָה, דְּעָבַר וְהָדַר אַהְדָּר. לָאו הָכִי, דְּכֵיוָן דְּאִעֲקָר קְדוּשָּׁא דְּנַפְשֵׁיהּ מִנֵּיהּ וּמֵאַתְרֵיהּ, וְהַהוּא אֵל זָר, מַקְפַּח הַהוּא אֲתָר, אִתְתָּקַּף בֵּיהּ, וְלָא שָׁבִיק לֵיהּ. בַּר כַּד אִתְדָּכֵי בַּר נָשׁ מִכֹּל וָכֹל, וְעָקַר לֵיהּ לְעָלְמִין, וּלְבָתַר אִשְׁתָּדַּל לְאִתְקַדְּשָׁא וּלְאַמְשָׁכָא קְדוּשָּׁה עָלֵיהּ. כְּדֵין וּלְוָאי דְּאִתְקַדֵשׁ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, אִתְקָדָּשׁ מַמָּשׁ. (ס"א אמאי והא אתדחי ואתקדש) אֲמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ עָקַר קְדוּשָּׁה דְּנַפְשֵׁיהּ, וְשַׁרְיָא בְּאַתְרֵיהּ הַהוּא אֵל זָר דְּאִקְרֵי טָמֵא, אִסְתְּאָב בַּר נָשׁ, וְסָאִיב לְמַאן דְּקָרִיב בַּהֲדֵיהּ, וְהַהִיא קְדוּשָּׁה עָקְרַת מִנֵּיהּ, וְכֵיוָן דְּעָקְרַת מִנֵּיהּ זִמְנָא חֲדָא, כַּמָּה דְּיַעֲבִיד בַּר נָשׁ עוֹד, לָא תִּיתוּב לְאַתְרָהָא.
תרגום
אֲבָל אִם בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, לֹא עֲבוֹדַת הקב"ה זֶה, לְפִי שֶׁבְּכָל הַחֲטָאִים שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם, הִיא לֹא עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ כְּמוֹ זֶה, וְאָסוּר לְהִתְקָרֵב בְּקִרְבָתוֹ שֶׁל זֶה. וְאִם תֹּאמַר, זֶה לְפִי שָׁעָה הָיָה, שֶׁעָבַר וְאַחַר כָּךְ חָזַר - לֹא כָּךְ. שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָקַר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ וּמִמְּקוֹמוֹ, וְאוֹתוֹ אֵל זָר מְקַפֵּחַ הַמָּקוֹם הַהוּא, מִתְחַזֵּק בּוֹ וְלֹא עוֹזֵב אוֹתוֹ, חוּץ מִכַּאֲשֶׁר נִטְהָר הָאָדָם מִכֹּל וָכֹל וְעוֹקֵר אוֹתוֹ לְעוֹלָמִים, וְאַחַר כָּךְ מִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקַדֵּשׁ וּלְהַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁה עָלָיו, וְאָז הַלְוַאי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסִי, מִתְקַדֵּשׁ מַמָּשׁ. (לָמָּה, ' וַהֲרֵי נדחה וְהִתְקַדֵּשׁ). אָמַר לוֹ, בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹקֵר קְדֻשָּׁה שֶׁל נַפְשׁוֹ, וְשׁוֹכֵן בִּמְקוֹמוֹ הָאֵל זָר הַהוּא שֶׁנִּקְרָא טָמֵא, נִטְמָא הָאָדָם וּמְטַמֵּא לְמִי שֶׁקָּרֵב עִמּוֹ, וְהַקְּדֻשָּׁה הַהִיא נֶעֶקֶרֶת מִמֶּנּוּ. וְכֵיוָן שֶׁבּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחַת, כָּל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם עוֹד, לֹא תָשׁוּב לִמְקוֹמָהּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אבל אי במלין אחרנין, לאו פולחנא דקודשא בריך הוא האי, בגין דבכל חטאים דקא עביד בר נש, לאו איהו כוכבים ומזלות ממש כהאי, ואסיר לקרבא בהדיה דהאי. ואי תימא הא לשעתא הוה, דעבר והדר אהדר. לאו הכי, דכיון דאעקר קדושא דנפשיה מניה ומאתריה, וההוא אל זר, מקפח ההוא אתר, אתתקף ביה, ולא שביק ליה. בר כד אתדכי בר נש מכל וכל, ועקר ליה לעלמין, ולבתר אשתדל לאתקדשא ולאמשכא קדושה עליה. כדין ולואי דאתקדש. אמר ליה רבי יוסי, אתקדש ממש. (ס"א אמאי והא אתדחי ואתקדש) אמר ליה תא חזי, בשעתא דאיהו עקר קדושה דנפשיה, ושריא באתריה ההוא אל זר דאקרי טמא, אסתאב בר נש, וסאיב למאן דקריב בהדיה, וההיא קדושה עקרת מניה, וכיון דעקרת מניה זמנא חדא, כמה דיעביד בר נש עוד, לא תיתוב לאתרהא.
התרגום: אבל אם בדברים אחרים, לא עבודת הקב"ה זה, לפי שבכל החטאים שעושה האדם, היא לא עבודה זרה ממש כמו זה, ואסור להתקרב בקרבתו של זה. ואם תאמר, זה לפי שעה היה, שעבר ואחר כך חזר - לא כך. שכיון שעקר הקדשה של נפשו ממנו וממקומו, ואותו אל זר מקפח המקום ההוא, מתחזק בו ולא עוזב אותו, חוץ מכאשר נטהר האדם מכל וכל ועוקר אותו לעולמים, ואחר כך משתדל להתקדש ולהמשיך קדשה עליו, ואז הלואי שיתקדש. אמר לו רבי יוסי, מתקדש ממש. (למה, ' והרי נדחה והתקדש). אמר לו, בא וראה, בשעה שהוא עוקר קדשה של נפשו, ושוכן במקומו האל זר ההוא שנקרא טמא, נטמא האדם ומטמא למי שקרב עמו, והקדשה ההיא נעקרת ממנו. וכיון שבורחת ממנו פעם אחת, כל מה שיעשה האדם עוד, לא תשוב למקומה.
מן המפרשים
אור החמה: בגין דכל חטאין דקא עביד בר נש וגומר לזה זה קשה מכל החטאים. ואי תימא הא לשעתא הוה וגומר וקיימא לן אם ראית ת"ח שעבר עבירה וגומר כ"ש עבירה זו שהיא קלה לשוב שהרי אהדר נח מיד מכעסו. לאו הכי וגו' ואפילו שיהיה נוח לרצות מן הטעם הנז'…
הסולם: אבל אי במלין וכו' : אבל אם הכעס הוא בדברים אחרים ולא בדברי תורה, אין זה עבודת הקב"ה משום שבכל החטאים שעושה האדם אינם עבודה זרה ממש כמו הכועס, אסור לקרב אל זה. ואם תאמר, הרי לשעה הוא עבר וכעס, ואח"כ חזר בתשובה. אינו כן, כי כיון…