ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 46: תיקון נא - ריבוי האתין, שיח ועשב השדה ואין עבודה אלא תפלה › פיסקה 1 (פט ע"א)

׳כל שיח השדה׳ צדיק ועשב יעקב - ואין עבודה אלא תפלה

תיקוני זוהר · תיקון נא - ריבוי האתין, שיח ועשב השדה ואין עבודה אלא תפלה · מאמר 46 · פיסקה 1 · דף פט ע"א

לשון הזוהר

° בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלהי״ם ׳אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ׳, מַאי אֶת, אֶלָּא הָכִי אוּקְמוּהָ קַדְמָאִין, כָּל אֶתִין לְרִבּוּיָא, וְדָא אֶ״ת, אוֹרַיְיתָא כְלִילָא מֵא' וְעַד ת', דְּבָהּ אִתְבְּרִיאוּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, ° וְעוֹד אֶת הַשָּׁמַיִם, שָׁמַיִם דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם׳ (מלכים א ח), וְאֶת בַּת זוּגֵיהּ עִמֵּיהּ, וְאֶת דָּא צַדִּיק וּבַת זוּגֵיהּ, ° הָאָרֶץ מָאנָא דְכֻלְּהוּ לְאַפָּקָא בָּהּ זַרְעִין וְאִבִּין, וְרָזָא דְמִלָּה ׳וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְגוֹמֵר׳ (בראשית ב, ה). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּרִי, רָזָא עִלָּאָה הָכָא, אַף עַל גַּב דְּכֹלָּא אִתְבְּרִי וְאִתַּקַּן בִּשְׁמָא דְיהו״ה, דְּאִינוּן ׳אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ׳, ° וְרָזָא דְמִלָּה י״ה בַּשָּׁמַיִם ו״ה בָּאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צו, יא) יִ'שְׂמְחוּ הַ'שָּׁמַיִם וְ'תָגֵל הָ'אָרֶץ, ° עִם כָּל דָּא דְכֹלָּא אִתַּקַּן בְּד' אַתְוָון, לָא נָחִית נְבִיעוּ מִלְּעִילָא עַל זַרְעִין וְאִיבִּין דְּאִינוּן שִׂיחַ הַשָּׂדֶה דְאִיהוּ צַדִּיק, וְעִשֶׂב הַשָּׂדֶה דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וְלָמָּה בְּגִין דְּאָדָם אַיִן, דְּאִיהוּ יו״ד ה״א וא״ו ה״א ׳לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה׳. אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר אַבָּא, שִׂיחַ מְנָא לָן דְּאִיהוּ צַדִּיק, ° אָמַר לֵיהּ בְּרִי בֵּיהּ תִּשְׁכַּח חַ״י ש', אִיהוּ כְּלִיל תְּלַת עֶדְרֵי צֹאן, דְּאִינוּן שָׁרָשָׁא דְאִילָנָא, וְדָא חַי עָלְמִין, דְּאִיהוּ אוֹת בַּצָּבָא דִילֵיהּ, צבאו״ת אִיהוּ עִמְּהוֹן, כְּלִיל תְּלַת דַּרְגִּין לָקֳבֵל תְּלַת עַנְפִין דְּש'. וְהָא ש' דִּתְלַת אֲבָהָן אִינוּן, אֶלָּא ש' עִלָּאָה עַנְפֵי אִילָנָא, ש' תַּתָּאָה שָׁרְשֵׁי אִילָנָא, וּבְגִין דָּא וְכָל שִׂיחַ דָּא צַדִּיק, וְכָל עִשֶׂב ע״ב ש' דָּא יַעֲקֹב כְּלִיל תְּלַת אֲבָהָן, דְּאִינוּן עַנְפֵי אִילָנָא, וְסָלְקִין לְשַׁבְעִין וּתְרֵין שְׁמָהָן דְּוַיִּסַע וַיָּבֹא וַיֵּט, ° דִּבְהַאי שְׁמָא אִתְבְּרִיאוּ עִשְׂבִּין וְאִילָנִין ° דְּאִינוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא, ° וְהַאי עִשֶׂב עֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וְעִשֶׂב לַעֲבוֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ׳ (תהלים קד, יד), ׳לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ׳ (שם עח, כו), וְאִיהוּ נַהֲמָא דְאוֹרַיְיתָא. דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳לֵךְ אֱכוֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ׳ (קהלת ט, ז), וְאִיהוּ לַעֲבוֹדַת הָאָדָם, ה' דְּאָדָם ° דְּאִתְּמַר בָּהּ הַמּוֹצִיא ׳לֶחֶם מִן הָאָרֶץ׳, מַאי לַעֲבוֹדַת הָאָדָם, לֵית עֲבוֹדָה הָכָא אֶלָּא צְלוֹתָא, דְּאִיהִי פּוּלְחָנָא דִשְׁכִינְתָּא, עֲבוֹדַת יהו״ה וַדַּאי, וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב׳ (תהלים קד, כג), ° ׳יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ׳ דָּא צְלוֹתָא דְשַׁחֲרִית, ׳וְלַעֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב׳ דָּא צְלוֹתָא דְמִנְחָה, דְאִתְּמַר בָּהּ ׳וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׁדֶה לִפְנוֹת עָרֶב׳ (בראשית כד, סג).

תרגום

בְּרֵאשִׁית ׳בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׳, מַהוּ אֵת? אֶלָּא כָּךְ הֶעֱמִידוּ הָרִאשׁוֹנִים, כָּל 'אֵתִין' בָּאִים לְרַבּוֹת, וְזֶה אֶ"ת - הַתּוֹרָה כְּלוּלָה מֵא' וְעַד ת', שֶׁבָּהּ נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְעוֹד, אֵת הַשָּׁמַיִם - שָׁמַיִם זֶה הקב"ה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ‏ ׳וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם׳ (מלכים א ח), וְאֵת בַּת זוּגוֹ עִמּוֹ, וְאֵת זֶה צַדִּיק וּבַת זוּגוֹ, הָאָרֶץ הִיא כְּלִי שֶׁל כֻּלָּם לְהוֹצִיא בָּהּ זְרָעִים וּפֵרוֹת, וְסוֹד הַדָּבָר ׳וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְגוֹמֵר׳ (בראשית ב, ה). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בְּנִי, סוֹד עֶלְיוֹן יֵשׁ כָּאן, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל נִבְרָא וְנִתְתַּקֵּן בְּשֵׁם ה', שֶׁהֵם ׳אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׳, וְסוֹד הַדָּבָר: י"ה בַּשָּׁמַיִם, ו"ה בָּאָרֶץ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים צו, יא) יִ'שְׂמְחוּ הַ'שָּׁמַיִם וְ'תָגֵל הָ'אָרֶץ, עִם כָּל זֶה שֶׁהַכֹּל נִתְתַּקֵּן בְּד' אוֹתִיּוֹת, אֵין נְבִיעָה יוֹרֶדֶת מִלְּמַעְלָה עַל הַזְּרָעִים וְהַפֵּרוֹת שֶׁהֵם שִׂיחַ הַשָּׂדֶה שֶׁהוּא צַדִּיק, וְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְלָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁ'אָדָם אַיִן' - שֶׁהוּא יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א - ׳לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה׳. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, שִׂיחַ מִנַּיִן לָנוּ שֶׁהוּא צַדִּיק? אָמַר לוֹ: בְּנִי, בּוֹ תִּמְצָא חַ"י ש', הוּא כּוֹלֵל שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הָאִילָן, וְזֶהוּ 'חַי הָעוֹלָמִים' שֶׁהוּא אוֹת בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ, צְבָאוֹת הוּא עִמָּהֶם, כּוֹלֵל שָׁלֹשׁ דְּרָגוֹת כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עֲנָפִים שֶׁל ש'. וַהֲרֵי ש' שֶׁל שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת הֵם? אֶלָּא ש' עֶלְיוֹנָה - עַנְפֵי הָאִילָן, ש' תַּחְתּוֹנָה - שָׁרְשֵׁי הָאִילָן, וּמִשּׁוּם כָּךְ 'וְכָל שִׂיחַ' זֶה צַדִּיק, וְ'כָל עֵשֶׂב' - ע"ב ש' - זֶה יַעֲקֹב, הַכּוֹלֵל שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת שֶׁהֵם עַנְפֵי הָאִילָן, וְעוֹלִים לְשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם שֵׁמוֹת שֶׁל וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט, שֶׁבְּשֵׁם זֶה נִבְרְאוּ עֲשָׂבִים וְאִילָנוֹת שֶׁהֵם נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, וְעַל עֵשֶׂב זֶה נֶאֱמַר ׳וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ׳ (תהלים קד, יד), ׳לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ׳ (שם עח, כו), וְהוּא לַחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ׳ (קהלת ט, ז), וְהוּא לַעֲבֹדַת הָאָדָם - ה' שֶׁל 'אָדָם', שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ הַמּוֹצִיא ׳לֶחֶם מִן הָאָרֶץ׳. מַהוּ 'לַעֲבֹדַת הָאָדָם'? אֵין עֲבוֹדָה כָּאן אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁהִיא עֲבוֹדַת הַשְּׁכִינָה, עֲבוֹדַת ה' וַדַּאי, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (תהלים קד, כג) 'יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב': 'יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ' - זוֹ תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, 'וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב' - זוֹ תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב׳ (בראשית כד, סג).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° בראשית ברא אלהי״ם ׳את השמים ואת הארץ׳, מאי את, אלא הכי אוקמוה קדמאין, כל אתין לרבויא, ודא א״ת, אורייתא כלילא מא' ועד ת', דבה אתבריאו שמיא וארעא, ° ועוד את השמים, שמים דא קודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב ׳ואתה תשמע השמים׳ (מלכים א ח), ואת בת זוגיה עמיה, ואת דא צדיק ובת זוגיה, ° הארץ מאנא דכלהו לאפקא בה זרעין ואבין, ורזא דמלה ׳וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגומר׳ (בראשית ב, ה). אמר רבי שמעון, ברי, רזא עלאה הכא, אף על גב דכלא אתברי ואתקן בשמא דיהו״ה, דאינון ׳את השמים ואת הארץ׳, ° ורזא דמלה י״ה בשמים ו״ה בארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים צו, יא) י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ, ° עם כל דא דכלא אתקן בד' אתוון, לא נחית נביעו מלעילא על זרעין ואיבין דאינון שיח השדה דאיהו צדיק, ועשב השדה דאיהו עמודא דאמצעיתא, ולמה בגין דאדם אין, דאיהו יו״ד ה״א וא״ו ה״א ׳לעבוד את האדמה׳. אמר ליה רבי אלעזר אבא, שיח מנא לן דאיהו צדיק, ° אמר ליה ברי ביה תשכח ח״י ש', איהו כליל תלת עדרי צאן, דאינון שרשא דאילנא, ודא חי עלמין, דאיהו אות בצבא דיליה, צבאו״ת איהו עמהון, כליל תלת דרגין לקבל תלת ענפין דש'. והא ש' דתלת אבהן אינון, אלא ש' עלאה ענפי אילנא, ש' תתאה שרשי אילנא, ובגין דא וכל שיח דא צדיק, וכל עשב ע״ב ש' דא יעקב כליל תלת אבהן, דאינון ענפי אילנא, וסלקין לשבעין ותרין שמהן דויסע ויבא ויט, ° דבהאי שמא אתבריאו עשבין ואילנין ° דאינון נשמתין דצדיקיא, ° והאי עשב עליה אתמר ׳ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ׳ (תהלים קד, יד), ׳לחם אבירים אכל איש׳ (שם עח, כו), ואיהו נהמא דאורייתא. דאתמר ביה ׳לך אכול בשמחה לחמך׳ (קהלת ט, ז), ואיהו לעבודת האדם, ה' דאדם ° דאתמר בה המוציא ׳לחם מן הארץ׳, מאי לעבודת האדם, לית עבודה הכא אלא צלותא, דאיהי פולחנא דשכינתא, עבודת יהו״ה ודאי, ועלה אתמר ׳יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב׳ (תהלים קד, כג), ° ׳יצא אדם לפעלו׳ דא צלותא דשחרית, ׳ולעבודתו עדי ערב׳ דא צלותא דמנחה, דאתמר בה ׳ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב׳ (בראשית כד, סג).

התרגום: בראשית ׳ברא אלהים את השמים ואת הארץ׳, מהו את? אלא כך העמידו הראשונים, כל 'אתין' באים לרבות, וזה א"ת - התורה כלולה מא' ועד ת', שבה נבראו שמים וארץ, ועוד, את השמים - שמים זה הקב"ה, זהו שכתוב ‏ ׳ואתה תשמע השמים׳ (מלכים א ח), ואת בת זוגו עמו, ואת זה צדיק ובת זוגו, הארץ היא כלי של כלם להוציא בה זרעים ופרות, וסוד הדבר ׳וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגומר׳ (בראשית ב, ה). אמר רבי שמעון: בני, סוד עליון יש כאן, אף על פי שהכל נברא ונתתקן בשם ה', שהם ׳את השמים ואת הארץ׳, וסוד הדבר: י"ה בשמים, ו"ה בארץ, זהו שכתוב (תהלים צו, יא) י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ, עם כל זה שהכל נתתקן בד' אותיות, אין נביעה יורדת מלמעלה על הזרעים והפרות שהם שיח השדה שהוא צדיק, ועשב השדה שהוא עמודא דאמצעיתא, ולמה? משום ש'אדם אין' - שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א - ׳לעבד את האדמה׳. אמר לו רבי אלעזר: אבא, שיח מנין לנו שהוא צדיק? אמר לו: בני, בו תמצא ח"י ש', הוא כולל שלשה עדרי צאן שהם שרש האילן, וזהו 'חי העולמים' שהוא אות בצבא שלו, צבאות הוא עמהם, כולל שלש דרגות כנגד שלשה ענפים של ש'. והרי ש' של שלשת האבות הם? אלא ש' עליונה - ענפי האילן, ש' תחתונה - שרשי האילן, ומשום כך 'וכל שיח' זה צדיק, ו'כל עשב' - ע"ב ש' - זה יעקב, הכולל שלשת האבות שהם ענפי האילן, ועולים לשבעים ושנים שמות של ויסע ויבא ויט, שבשם זה נבראו עשבים ואילנות שהם נשמות הצדיקים, ועל עשב זה נאמר ׳ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן הארץ׳ (תהלים קד, יד), ׳לחם אבירים אכל איש׳ (שם עח, כו), והוא לחמה של תורה, שנאמר בו ׳לך אכל בשמחה לחמך׳ (קהלת ט, ז), והוא לעבדת האדם - ה' של 'אדם', שנאמר בה המוציא ׳לחם מן הארץ׳. מהו 'לעבדת האדם'? אין עבודה כאן אלא תפלה, שהיא עבודת השכינה, עבודת ה' ודאי, ועליה נאמר (תהלים קד, כג) 'יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב': 'יצא אדם לפעלו' - זו תפלת השחר, 'ולעבדתו עדי ערב' - זו תפלת המנחה, שנאמר בה ׳ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב׳ (בראשית כד, סג).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: תיקון נ"א בראשית כו'. כאן מפרש אלקים דפסוק (בראשית ב ה) וכל שיח כו' כי לא המטיר כו', כמו שמפרש והולך דבה אתבריאו שמיא וארעא , רוצה לומר כל אחד מכ"ב אתוון כמו שאומר בזהר חדש שה"ש נ"ב ד' עיין שם בדבריו, ולכן נאמר בכל אחד את…

אור יקר: את דא צדיק, שגם הוא מתעלה עליהם ומסתתר כדי שלא יהיו שניהם משפיעים בו, ויהיה המשכת ההנהגה אחת, ויהיה פעולת ימין ושמאל בת אחת, ואז היסוד מתעלה ומתאחד בתפארת ומשפיע על נצח והוד כמוהו.

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: