הקדמת ההתעוררות מלמטה בסוד ׳אשה כי תזריע׳ - והמעין שקדם לגן
תיקוני זוהר · תיקון נב - ׳ואד יעלה מן הארץ׳, ההתעוררות מלמטה והמעין שקדם לגן · מאמר 47 · פיסקה 1 · דף צ ע"א
לשון הזוהר
[צ.] בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלהי״ם. אלהי״ם, חָמֵשׁ אַתְוָון כְּחוּשְׁבַּן ה', א״ד מִן אדנ״י הָכִי סְלִיק לְחָמֵשׁ, וְרָזָא דְמִלָּה וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי (דף צ ע״א) הָאֲדָמָה (בראשית ב ו), תָּא חֲזִי אִתְעָרוּתָא צְרִיכָא מִתַּתָּא לְעִילָא, וּלְבָתַר וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְהִשְׁקָה ו' אִיהוּ שַׁקְיוּ מֵעִילָא לְתַתָּא, דְאִיהוּ נַחַל קְדוּמִים דְּאִתְמַשַּׁךְ מִן מוֹחָא, וְהָכִי צָרִיךְ לְאַתְעָרָא אִתְעָרוּתָא בְקַדְמֵיתָא מֵאִתְּתָא, וְרָזָא דְמִלָּה ׳אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ׳ (ויקרא יב ב) וּמִיָּד וְיָלְדָה זָכָר, נוּקְבָא אדנ״י, דְּכַר יהו״ה, כַּד אַקְדִּימַת בְּרַתָּא שַׁלִּיט דְּכוּרָא וְאִתְעֲבִיד יאהדונה״י, וְרָזָא דְמִלָּה יֱהֹוִ״ה אדנ״י חֵילִי (חבקוק ג יט), וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאֲיָּלוֹת (שם) אִלֵּין אַמָּה וּתְרֵין שׁוֹקִין, וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִיכֵנִי (שם) אִלֵּין אֲבָהָן, לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי (שם) אִלֵּין כֶּתֶר וְאַבָּא וְאִמָּא, מַאי חֵילִי תּוּקְפָא דְכֹלָּא מִלְּעִילָא, חֵילִי חֵיל י' וְדָא אַבָּא, תּוּקְפָא דִילֵיהּ נְבִיעוּ דְלֵית לֵיהּ סוֹף.אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַבָּא וְהָא אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּעַד אַרְבְּעִין יוֹמִין יָכִיל לְאַחֲזָרָא נוּקְבָא דְכוּרָא, וְאִתְהַפַּךְ מִדִּינָא לְרַחֲמֵי, אָמַר לֵיה הָא אוּקְמוּהָא, בְּגִין דְּעַד כְּעַן לֵית תַּמָּן דִּיּוֹקְנָא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית ב ז) וַיִּיצֶר, וְאַמַּאי נָטִיל שִׁעוּרָא בְּמ', בְּגִין דְּאִיהִי שִׁעוּרָא דִנְקוּדָה דְאִיהִי י', טִפָּה (שעורא) דְּבָהּ אִתְעֲבִיד יָ״ם מִ״י וַדַּאי, נַחַל קְדוּמִים דָּא ו' דְּאִתְמַשַּׁךְ מִן י' (ס״א ים), וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה׳, מַאי פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֶלָּא אִלֵּין אַנְפִּין דְּאִינוּן סוּמָק וְחִוָּור וְיָרוֹק וְאוּכָּם, בְּאִלֵּין גַּוָּונִין נְהִירָא הַהִיא מַבּוּעָא, דְּגַוָּונִין אִינוּן מֵהַאי יַבָּשָׁה, נְבִיעוּ נְהוֹרָא דִילָהּ (ס'א דחילא), דְּהָכִי אִיהוּ נְבִיעוּ לְאַרְעָא כְּנִשְׁמָתָא לְגוּפָא, כְּמָה דְאִילָנָא לָא מִתְרַבֵּי אֶלָּא בְמַיָּא, הָכִי יִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן עַנְפִין דְּאִילָנָא לָא מִתְרַבִּין אֶלָּא בִנְבִיעוּ דְאוֹרַיְיתָא.וְרָזָא דְמִלָּה ׳מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן׳ (שיר ד טו), מַעְיַן דָּא חָכְמָה כֶּתֶר אִיהוּ אָמוֹן מוּפְלָא, דְבָעָא לְנַטְעָא אִילָנִין בְּגִנְּתָא, אִסְתַּכַּל בְּכָל גִּנְתָא וְלָא אַשְׁכַּח תַּמָּן מַבּוּעָא דְמַיָּא, מֶה עָבַד, אָמַר אַפִּיק מַעְיָן, וּלְבָתַר אֶטַּע גַּן, וְאִתְרַבֵּי אִילָנָא, וּבְגִין דָּא מַעְיַן גַּנִּים, בְּקַדְמֵיתָא אַדְכִּיר מַעְיַן וּלְבָתַר גַּנִּים, וְדָּא גַ״ן סְדָרִים דְּאוֹרַיְיתָא, וּכְמָה דְאִית גַּן לְתַתָּא הָכִי אִית גַּ״ן לְעִילָא, וְהַאי מַעְיָן אִיהוּ בְּמוֹחָא, אִילָנָא גוּפָא, עַנְפִין דִּילֵיהּ דְּרוֹעִין וְרַגְלִין, וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן דָּא לְבָנָה דְאִיהִי דָלֵ״ת דַּלָּה בְּגָלוּתָא, וַעֲלָהּ אִתְּמַר (במדבר כד ז) יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו.וַי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא דְלָא מִשְׁתַּדְלִין בְּאוֹרַיְיתָא, דְאִתְקְרִיאוּ עִצִים יְבֵשִׁים דְּאִינוּן עֲתִידִין לְאִתּוֹקְדָא בְּנוּרָא דְגֵיהִנָּם, וְלַאו לְמַגָּנָא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין דְּאִינוּן עֲמֵלִין וְיָרְתִין גֵּיהִנָּם, וְאַף עַל גַּב דְּמִתְרַבֵּי אִילָנָא דְאִיהוּ גוּפָא דְאוֹרַיְיתָא, וְלֵית לֵיהּ אִיבָּא דְאִינוּן פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, מַה כְּתִיב בֵּיהּ (דברים פ כ) ׳רַק עִץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עִץ מַאֲכָל הוּא אוֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ׳, וּבְגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין דְּלֵית מֶדְרָשָׁא עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה אִיהוּ עִקָּר.
תרגום
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים - אֱלֹהִים חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת כְּמִנְיַן ה', א"ד מִן אדנ"י כָּךְ עוֹלֶה לְחָמֵשׁ, וְסוֹד הַדָּבָר: ׳וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה׳ (בראשית ב ו). בֹּא רְאֵה, הִתְעוֹרְרוּת צְרִיכָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְאַחַר כָּךְ 'וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה', 'וְהִשְׁקָה' - ו' הוּא הַשְׁקָיָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, שֶׁהוּא נַחַל קְדוּמִים הַנִּמְשָׁךְ מִן הַמֹּחַ, וְכָךְ צָרִיךְ לְעוֹרֵר הִתְעוֹרְרוּת בַּתְּחִלָּה מֵהָאִשָּׁה, וְסוֹד הַדָּבָר ׳אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ׳ (ויקרא יב ב) וּמִיָּד ׳וְיָלְדָה זָכָר', נוּקְבָא אדנ"י, דְּכַר יהו"ה, כְּשֶׁהִקְדִּימָה הַבַּת שׁוֹלֵט הַזָּכָר וְנַעֲשֶׂה יאהדונה"י, וְסוֹד הַדָּבָר יֱהֹוִ"ה אדנ"י חֵילִי (חבקוק ג יט), 'וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת' - אֵלֶּה אַמָּה וּשְׁתֵּי שׁוֹקַיִם, וְעַל 'בָּמוֹתַי יַדְרִיכֵנִי' - אֵלֶּה הָאָבוֹת, 'לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתַי' - אֵלֶּה כֶּתֶר וְאַבָּא וְאִמָּא, מַהוּ 'חֵילִי'? תֹּקֶף הַכֹּל מִלְּמַעְלָה, 'חֵילִי' - חֵיל י', וְזֶה אַבָּא, שֶׁתָּקְפּוֹ נְבִיעָה שֶׁאֵין לָהּ סוֹף. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, וַהֲרֵי הֶעֱמִידוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁעַד אַרְבָּעִים יוֹם יָכוֹל לְהַחֲזִיר הַנְּקֵבָה לְזָכָר, וְנֶהְפָּךְ מִדִּין לְרַחֲמִים. אָמַר לוֹ: הֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ, מִשּׁוּם שֶׁעַד עַכְשָׁו אֵין שָׁם הַדְּיוֹקָן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית ב ז) 'וַיִּיצֶר', וְלָמָּה נָטַל שִׁעוּר בְּמ'? מִשּׁוּם שֶׁהוּא שִׁעוּר הַנְּקֻדָּה שֶׁהִיא י', טִפָּה שֶׁבָּהּ נַעֲשָׂה 'יָם' 'מִי' וַדַּאי. נַחַל קְדוּמִים זֶה ו' הַנִּמְשָׁךְ מִן י' (ס"א יָם), 'וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה'. מַהוּ 'פְּנֵי הָאֲדָמָה'? אֶלָּא אֵלֶּה הַפָּנִים שֶׁהֵם אָדֹם וְלָבָן וְיָרֹק וְשָׁחֹר, בְּאֵלֶּה הַגְּוָנִים מְאִירָה אוֹתָהּ הַמַּבּוּעַ, שֶׁהַגְּוָנִים הֵם מֵאוֹתָהּ יַבָּשָׁה, נְבִיעַת אוֹרָהּ (ס"א אֵימָתָהּ), שֶׁכָּךְ הִיא נְבִיעָה לָאָרֶץ כִּנְשָׁמָה לַגּוּף, כְּשֵׁם שֶׁאִילָן אֵינוֹ גָּדֵל אֶלָּא בְּמַיִם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עַנְפֵי הָאִילָן אֵינָם גְּדֵלִים אֶלָּא בִּנְבִיעַת הַתּוֹרָה. וְסוֹד הַדָּבָר ׳מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן׳ (שיר ד טו), מַעְיָן זֶה חָכְמָה, כֶּתֶר הוּא אָמוֹן מוּפְלָא שֶׁרָצָה לִטַּע אִילָנוֹת בַּגַּן, הִסְתַּכֵּל בְּכָל הַגַּן וְלֹא מָצָא שָׁם מַבּוּעַ מַיִם, מֶה עָשָׂה? אָמַר: אוֹצִיא מַעְיָן, וְאַחַר כָּךְ אֶטַּע גַּן, וְיִגְדַּל הָאִילָן, וּמִשּׁוּם כָּךְ 'מַעְיַן גַּנִּים' - בַּתְּחִלָּה הִזְכִּיר מַעְיָן וְאַחַר כָּךְ גַּנִּים, וְזֶה גַ"ן סִדְרֵי הַתּוֹרָה, וּכְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ גַּן לְמַטָּה כָּךְ יֵשׁ גַ"ן לְמַעְלָה, וְאוֹתוֹ מַעְיָן הוּא בַּמֹּחַ, הָאִילָן - הַגּוּף, עֲנָפָיו - הַזְּרוֹעוֹת וְהָרַגְלַיִם, וְ'נֹזְלִים מִן לְבָנוֹן' - זוֹ לְבָנָה, שֶׁהִיא דָּלֶ"ת דַּלָּה בַּגָּלוּת, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (במדבר כד ז) 'יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו'. אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרָאִים עֵצִים יְבֵשִׁים הָעֲתִידִים לְהִשָּׂרֵף בְּאֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וְלֹא לְחִנָּם אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁהֵם עֲמֵלִים וְיוֹרְשִׁים גֵּיהִנֹּם, וְאַף עַל פִּי שֶׁגָּדֵל הָאִילָן שֶׁהוּא גּוּף הַתּוֹרָה, וְאֵין לוֹ פְּרִי שֶׁהֵם מִצְווֹת עֲשֵׂה, מַה כָּתוּב בּוֹ (דברים פ כ) 'רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ', וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁאֵין עִקַּר הַמִּדְרָשׁ אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה הוּא הָעִקָּר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [צ.] בראשית ברא אלהי״ם. אלהי״ם, חמש אתוון כחושבן ה', א״ד מן אדנ״י הכי סליק לחמש, ורזא דמלה ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני (דף צ ע״א) האדמה (בראשית ב ו), תא חזי אתערותא צריכא מתתא לעילא, ולבתר והשקה את כל פני האדמה, והשקה ו' איהו שקיו מעילא לתתא, דאיהו נחל קדומים דאתמשך מן מוחא, והכי צריך לאתערא אתערותא בקדמיתא מאתתא, ורזא דמלה ׳אשה כי תזריע׳ (ויקרא יב ב) ומיד וילדה זכר, נוקבא אדנ״י, דכר יהו״ה, כד אקדימת ברתא שליט דכורא ואתעביד יאהדונה״י, ורזא דמלה יהו״ה אדנ״י חילי (חבקוק ג יט), וישם רגלי כאילות (שם) אלין אמה ותרין שוקין, ועל במותי ידריכני (שם) אלין אבהן, למנצח בנגינותי (שם) אלין כתר ואבא ואמא, מאי חילי תוקפא דכלא מלעילא, חילי חיל י' ודא אבא, תוקפא דיליה נביעו דלית ליה סוף.אמר רבי אלעזר אבא והא אוקמוהו מארי מתניתין, דעד ארבעין יומין יכיל לאחזרא נוקבא דכורא, ואתהפך מדינא לרחמי, אמר ליה הא אוקמוהא, בגין דעד כען לית תמן דיוקנא דאתמר ביה (בראשית ב ז) וייצר, ואמאי נטיל שעורא במ', בגין דאיהי שעורא דנקודה דאיהי י', טפה (שעורא) דבה אתעביד י״ם מ״י ודאי, נחל קדומים דא ו' דאתמשך מן י' (ס״א ים), והשקה את כל פני האדמה׳, מאי פני האדמה, אלא אלין אנפין דאינון סומק וחוור וירוק ואוכם, באלין גוונין נהירא ההיא מבועא, דגוונין אינון מהאי יבשה, נביעו נהורא דילה (ס'א דחילא), דהכי איהו נביעו לארעא כנשמתא לגופא, כמה דאילנא לא מתרבי אלא במיא, הכי ישראל דאינון ענפין דאילנא לא מתרבין אלא בנביעו דאורייתא.ורזא דמלה ׳מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון׳ (שיר ד טו), מעין דא חכמה כתר איהו אמון מופלא, דבעא לנטעא אילנין בגנתא, אסתכל בכל גנתא ולא אשכח תמן מבועא דמיא, מה עבד, אמר אפיק מעין, ולבתר אטע גן, ואתרבי אילנא, ובגין דא מעין גנים, בקדמיתא אדכיר מעין ולבתר גנים, ודא ג״ן סדרים דאורייתא, וכמה דאית גן לתתא הכי אית ג״ן לעילא, והאי מעין איהו במוחא, אילנא גופא, ענפין דיליה דרועין ורגלין, ונוזלים מן לבנון דא לבנה דאיהי דל״ת דלה בגלותא, ועלה אתמר (במדבר כד ז) יזל מים מדליו.וי לון לבני נשא דלא משתדלין באורייתא, דאתקריאו עצים יבשים דאינון עתידין לאתוקדא בנורא דגיהנם, ולאו למגנא אמרו מארי מתניתין דאינון עמלין וירתין גיהנם, ואף על גב דמתרבי אילנא דאיהו גופא דאורייתא, ולית ליה איבא דאינון פקודין דעשה, מה כתיב ביה (דברים פ כ) ׳רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת׳, ובגין דא אמרו מארי מתניתין דלית מדרשא עקר אלא המעשה איהו עקר.
התרגום: בראשית ברא אלהים - אלהים חמש אותיות כמנין ה', א"ד מן אדנ"י כך עולה לחמש, וסוד הדבר: ׳ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה׳ (בראשית ב ו). בא ראה, התעוררות צריכה מלמטה למעלה, ואחר כך 'והשקה את כל פני האדמה', 'והשקה' - ו' הוא השקיה מלמעלה למטה, שהוא נחל קדומים הנמשך מן המח, וכך צריך לעורר התעוררות בתחלה מהאשה, וסוד הדבר ׳אשה כי תזריע׳ (ויקרא יב ב) ומיד ׳וילדה זכר', נוקבא אדנ"י, דכר יהו"ה, כשהקדימה הבת שולט הזכר ונעשה יאהדונה"י, וסוד הדבר יהו"ה אדנ"י חילי (חבקוק ג יט), 'וישם רגלי כאילות' - אלה אמה ושתי שוקים, ועל 'במותי ידריכני' - אלה האבות, 'למנצח בנגינותי' - אלה כתר ואבא ואמא, מהו 'חילי'? תקף הכל מלמעלה, 'חילי' - חיל י', וזה אבא, שתקפו נביעה שאין לה סוף. אמר רבי אלעזר: אבא, והרי העמידו בעלי המשנה שעד ארבעים יום יכול להחזיר הנקבה לזכר, ונהפך מדין לרחמים. אמר לו: הרי העמידוהו, משום שעד עכשו אין שם הדיוקן שנאמר בו (בראשית ב ז) 'וייצר', ולמה נטל שעור במ'? משום שהוא שעור הנקדה שהיא י', טפה שבה נעשה 'ים' 'מי' ודאי. נחל קדומים זה ו' הנמשך מן י' (ס"א ים), 'והשקה את כל פני האדמה'. מהו 'פני האדמה'? אלא אלה הפנים שהם אדם ולבן וירק ושחר, באלה הגונים מאירה אותה המבוע, שהגונים הם מאותה יבשה, נביעת אורה (ס"א אימתה), שכך היא נביעה לארץ כנשמה לגוף, כשם שאילן אינו גדל אלא במים, כך ישראל שהם ענפי האילן אינם גדלים אלא בנביעת התורה. וסוד הדבר ׳מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן לבנון׳ (שיר ד טו), מעין זה חכמה, כתר הוא אמון מופלא שרצה לטע אילנות בגן, הסתכל בכל הגן ולא מצא שם מבוע מים, מה עשה? אמר: אוציא מעין, ואחר כך אטע גן, ויגדל האילן, ומשום כך 'מעין גנים' - בתחלה הזכיר מעין ואחר כך גנים, וזה ג"ן סדרי התורה, וכשם שיש גן למטה כך יש ג"ן למעלה, ואותו מעין הוא במח, האילן - הגוף, ענפיו - הזרועות והרגלים, ו'נזלים מן לבנון' - זו לבנה, שהיא דל"ת דלה בגלות, ועליה נאמר (במדבר כד ז) 'יזל מים מדליו'. אוי להם לבני אדם שאינם עוסקים בתורה, שנקראים עצים יבשים העתידים להשרף באש של גיהנם, ולא לחנם אמרו בעלי המשנה שהם עמלים ויורשים גיהנם, ואף על פי שגדל האילן שהוא גוף התורה, ואין לו פרי שהם מצוות עשה, מה כתוב בו (דברים פ כ) 'רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת', ומשום כך אמרו בעלי המשנה שאין עקר המדרש אלא המעשה הוא העקר.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: תיקון נ"ב בראשית כו'. עתה מפרש אלקים דוייצר, והתחלתו הוא ואד יעלה כו':
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: