ממלכת הזוהר › זוהר › תזריע › מאמר 12: לא טוב היות האדם לבדו - סוד נסירת הנוקבא וזווג כנגד פנים › פיסקה 4 (מד ע"ב)

ויברך אתם אלהים כחזן שמברך כלה בשבע ברכות חתן וכלה נדבקים כדגמת מעלה

תזריע · לא טוב היות האדם לבדו - סוד נסירת הנוקבא וזווג כנגד פנים · מאמר 12 · פיסקה 4 · דף מד ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְכְּנָשׁ (ס"א דאתתקנת) לְגַבֵּי אָדָם, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּרִיךְ לוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים׳ (בראשית א, כב). כְּחַזָּן דִּמְבָרֵךְ לְכַלָּה בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, חָתָן וְכַלָּה, כֵּיוָן דְּאִתְבָּרְכָן בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת אִתְדַּבְּקָן כַּחֲדָא, כְּדוּגְמָא דִּלְעֵילָּא.

תרגום

בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסָה (שֶׁהִתְתַּקְּנָה) אֵצֶל אָדָם, הקב"ה ׳בֵּרַךְ אוֹתָם׳, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים׳ (שם א, כב), כְּחַזָּן שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת הַכַּלָּה בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת - מִכָּאן לָמַדְנוּ, חָתָן וְכַלָּה, כֵּיוָן שֶׁמִּתְבָּרְכִים בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת, נִדְבָּקִים יַחַד, כְּמוֹ דֻגְמָא שֶׁלְּמַעְלָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, בשעתא דאתכנש (ס"א דאתתקנת) לגבי אדם, קודשא בריך הוא בריך לון, הדא הוא דכתיב, ׳ויברך אותם אלהים׳ (בראשית א, כב). כחזן דמברך לכלה בשבע ברכות. מכאן אוליפנא, חתן וכלה, כיון דאתברכן בשבע ברכות אתדבקן כחדא, כדוגמא דלעילא.

התרגום: בא ראה, בשעה שנכנסה (שהתתקנה) אצל אדם, הקב"ה ׳ברך אותם׳, זהו שכתוב ׳ויברך אתם אלהים׳ (שם א, כב), כחזן שמברך את הכלה בשבע ברכות - מכאן למדנו, חתן וכלה, כיון שמתברכים בשבע ברכות, נדבקים יחד, כמו דגמא שלמעלה.

מן המפרשים

הסולם: ת״ח בשעתא דאתתקנת וכו׳: בוא וראה, בשעה שחוה נתתקנה אל אדם, הקב״ה בירך אותם. ז״ש, ויברך אותם אלקים. כמו חזן המברך את הכלה בשבע ברכות. מכאן למדנו, חתן וכלה, כיון שנתברכו בשבע ברכות מתדבקים יחד. כדמיון שלמעלה, שהמלכות מתברכת בז׳…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר