ממלכת הזוהר › זוהר › תזריע › מאמר 12: לא טוב היות האדם לבדו - סוד נסירת הנוקבא וזווג כנגד פנים › פיסקה 2 (מד ע"ב)

אדם דו פרצופים נברא אלא לא השתדל עם נקבתו שהיתה בצדו מאחור

תזריע · לא טוב היות האדם לבדו - סוד נסירת הנוקבא וזווג כנגד פנים · מאמר 12 · פיסקה 2 · דף מד ע"ב

לשון הזוהר

וְכִי לְבַדּוֹ הֲוָה, וְהָא כְּתִיב, (בראשית ה ב). ׳זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם׳. וְתָנֵינָן אָדָם דּוּ פַּרְצוּפִין אִתְבְּרֵי, וְאַתְּ אַמְרַת, ׳לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ׳. אֶלָּא דְּלָא אִשְׁתְּדַּל בְּנוּקְבֵיהּ, וְלָא הַוַת לֵיהּ, סֶמֶךְ לָקֳבְלֵיהּ, בְּגִין דְּהֲוַת בְּסִטְרוֹי, וַהֲווּ כַּחֲדָא מֵאֲחוֹרָא, וּכְדֵין הֲוָה ׳הָאָדָם לְבַדּוֹ׳.

תרגום

וְכִי לְבַדּוֹ הָיָה? וַהֲרֵי כָּתוּב ׳זָכָר וְנוּקְבָּא בְּרָאָם׳ (שם ה). וְשָׁנִינוּ, אָדָם דּוּ פַרְצוּפִים נִבְרָא, וְאַתָּה אוֹמֵר ׳לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ׳ (בראשית ב, יח)?! אֶלָּא שֶׁלֹּא הִשְׁתַּדֵּל עִם נְקֵבָתוֹ, וְלֹא הָיְתָה ׳לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׳ - מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה בְּצִדּוֹ, וְהָיוּ יַחַד מֵאָחוֹר, וְאָז הָיָה ׳הָאָדָם לְבַדּוֹ׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכי לבדו הוה, והא כתיב, (בראשית ה ב). ׳זכר ונקבה בראם׳. ותנינן אדם דו פרצופין אתברי, ואת אמרת, ׳לא טוב היות האדם לבדו׳. אלא דלא אשתדל בנוקביה, ולא הות ליה, סמך לקבליה, בגין דהות בסטרוי, והוו כחדא מאחורא, וכדין הוה ׳האדם לבדו׳.

התרגום: וכי לבדו היה? והרי כתוב ׳זכר ונוקבא בראם׳ (שם ה). ושנינו, אדם דו פרצופים נברא, ואתה אומר ׳לא טוב היות האדם לבדו׳ (בראשית ב, יח)?! אלא שלא השתדל עם נקבתו, ולא היתה ׳לו עזר כנגדו׳ - משום שהיתה בצדו, והיו יחד מאחור, ואז היה ׳האדם לבדו׳.

מן המפרשים

הסולם: וכי לבדו הוה וכו׳: שואל, וכי היה לבדו, והרי כתוב, זכר ונקבה בראם. ולמדנו שאדם הראשון נברא דו פרצופין, דהיינו ב׳ פרצופין זכר ונקבה דבוקים זה בזה מאחוריהם. ואתה אומר, לא טוב היות האדם לבדו. ומשיב, אלא שלא השתדל בנוקביה, ולא היתה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: