ממלכת הזוהר › זוהר › קדושים › מאמר 4: איש אמו ואביו תיראו - סוד כבוד אב ואם ומאמר רועה הנאמן על הבן הבכור › פיסקה 7 (פב ע"א)

כשאדם מקדש עצמו משבת לשבת בזווג העליון נדבקים נפש הגוף אביו ואמו כאחד

קדושים · איש אמו ואביו תיראו - סוד כבוד אב ואם ומאמר רועה הנאמן על הבן הבכור · מאמר 4 · פיסקה 7 · דף פב ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַּר נָשׁ מְקַדֵּשׁ לְתַתָּא, כְּגוֹן חַבְרַיָּיא דִּמְקַדְּשֵׁי גַּרְמַיְיהוּ מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, בְּשַׁעֲתָא דְּזִוּוּגָא עִלָּאָה אִשְׁתְּכַח, דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא רַעֲוָא אִשְׁתְּכַח, וּבִרְכָתָא אִזְדַּמְּנַת. כְּדֵין מִתְדַּבְּקָן כֻּלְּהוּ כְּחַד - נַפְשָׁא דְּשַׁבָּת, וְגוּפָא דְּאִזְדְּמַן בְּשַׁבָּת. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ - דְּאִינּוּן זִוּוּגָא חַד בְּגוּפָא, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא (לאתקדשא) דְּאִתְקַדְּשָׁא. ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ׳ - דָּא שַׁבָּת עִלָּאָה וְשַׁבָּת תַּתָּאָה, דְּאִינּוּן מְזַמְּנֵי לְנַפְשָׁא בְּהַהוּא גּוּפָא, מֵהַהוּא זִוּוּגָא עִלָּאָה. וְעַל דָּא ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ׳ - תְּרֵי וְכֹלָּא אִתְדְּבַק דָּא בְּדָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.

תרגום

בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מְקַדֵּשׁ לְמַטָּה, כְּמוֹ הַחֲבֵרִים שֶׁמְּקַדְּשִׁים אֶת עַצְמָם מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, בְּשָׁעָה שֶׁהַזִּוּוּג הָעֶלְיוֹן נִמְצָא, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה נִמְצָא הָרָצוֹן וְהַבְּרָכָה מִזְדַּמֶּנֶת, אָז כֻּלָּם נִדְבָּקִים כְּאֶחָד - הַנֶּפֶשׁ שֶׁל שַׁבָּת, וְהַגּוּף שֶׁמִּזְדַּמֵּן בְּשַׁבָּת. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ (ויקרא יט, ג) - שֶׁהֵם זִוּוּג אֶחָד בְּגוּף בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה לְהִתְקַדֵּשׁ. ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ׳ - זוֹ שַׁבָּת הָעֶלְיוֹנָה וְשַׁבָּת הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁהֵן מְזַמְּנוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ לְאוֹתוֹ הַגּוּף מֵאוֹתוֹ הַזִּוּוּג הָעֶלְיוֹן. וְעַל כֵּן, ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ׳ - שְׁנַיִם, וְהַכֹּל נִדְבָּק זֶה עִם זֶה. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, בשעתא דבר נש מקדש לתתא, כגון חברייא דמקדשי גרמייהו משבת לשבת, בשעתא דזווגא עלאה אשתכח, דהא בההיא שעתא רעוא אשתכח, וברכתא אזדמנת. כדין מתדבקן כלהו כחד - נפשא דשבת, וגופא דאזדמן בשבת. ועל דא כתיב, ׳איש אמו ואביו תיראו׳ - דאינון זווגא חד בגופא, בההיא שעתא (לאתקדשא) דאתקדשא. ׳ואת שבתותי תשמורו׳ - דא שבת עלאה ושבת תתאה, דאינון מזמני לנפשא בההוא גופא, מההוא זווגא עלאה. ועל דא ׳ואת שבתותי תשמרו׳ - תרי וכלא אתדבק דא בדא, זכאה חולקיהון דישראל.

התרגום: בא ראה, בשעה שאדם מקדש למטה, כמו החברים שמקדשים את עצמם משבת לשבת, בשעה שהזווג העליון נמצא, שהרי באותה השעה נמצא הרצון והברכה מזדמנת, אז כלם נדבקים כאחד - הנפש של שבת, והגוף שמזדמן בשבת. ועל זה כתוב ׳איש אמו ואביו תיראו׳ (ויקרא יט, ג) - שהם זווג אחד בגוף באותה השעה להתקדש. ׳ואת שבתותי תשמרו׳ - זו שבת העליונה ושבת התחתונה, שהן מזמנות את הנפש לאותו הגוף מאותו הזווג העליון. ועל כן, ׳ואת שבתותי תשמרו׳ - שנים, והכל נדבק זה עם זה. אשרי חלקם של ישראל.

מן המפרשים

אור החמה: איש אמו וגו'. רש"א וגו' בגין דאינון מתדבקין בה בקב"ה הענין כי כמו שהם רוצים להדבק בשי"ת כמ"ש ואתם הדבקים בה' והענין שהמקדש עצמו בקדושתו ית' בעת תשמיש ג"כ הקב"ה מתדבק עמהם כי הם בוראין הגוף והקב"ה משתתף עמהם ומכניס נשמה קדושה…

הסולם: א ואת שבתותי תשמרו: שיורה על שתי שבתות, שהם יום שבת, שהוא ז״א, וליל שבת, שהוא המלכות. שהם שקולים זה כזה, והכל כאחד נשקל במשקל אחד. וע״כ כללם הכתוב יחד. וכתוב, ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם, וכתוב זכור את יום השבת לקדשו, שכאן…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: