ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 23לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת קדושים · מאמר 4

איש אמו ואביו תיראו

זוהר ח"ג, פרשת קדושים, דף פא:
כ-11 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד כבוד אב ואם ומאמר רועה הנאמן על הבן הבכור

איש אמו ואביו תיראו - הכל אחד מקיש יראת אב ואם לשבתותי מי שירא מזה שומר זה

׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְגוֹ'׳ (ויקרא יט, ג). הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ הִיא הַכְּלָל שֶׁל הַתּוֹרָה. מַקִּישׁ יִרְאַת אָב וָאֵם לְשַׁבְּתוֹתַי. אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הַכֹּל אֶחָד. מִי שֶׁיָּרֵא מִזֶּה, שׁוֹמֵר אֶת זֶה.

בלשון הזוהר

׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְגוֹ'׳ (ויקרא יט, ג). הָא תָּנֵינָן, דְּפַרְשְׁתָּא דָּא כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא. מַקִּישׁ דְּחִילוּ דְּאַבָּא וְאִימָא לְשַׁבְּתוֹתַי. אֶלָּא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כֹּלָּא חַד, מַאן דְּדָחִיל מֵהַאי, נָטִיר לְהַאי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

טעם שהקדים אמו לאביו - כי אמו זו כנסת ישראל ובה שורה היראה הנקראת יראת ה

׳אִישׁ אִמּוֹ׳ (ויקרא יט, ג) - מָה הַטַּעַם הִקְדִּים ׳אִמּוֹ לְאָבִיו׳ בַּיִּרְאָה? כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ. אֲבָל הָאֵם שֶׁאֵין רְשׁוּת בְּיָדֶיהָ כָּל כָּךְ כְּמוֹ אָבִיו, (אֲבָל בא רְאֵה, אִמּוֹ זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּמִשּׁוּם שֶׁבָּהּ שורה הַיִּרְאָה וְהִיא נִקְרֵאת יִרְאַת ה') הִקְדִּים אֶת יִרְאָתָהּ.

בלשון הזוהר

׳אִישׁ אִמּוֹ׳ - אַקְדִּים ׳אִמּוֹ לְאָבִיו׳ בִּדְחִילוּ מַאי טַעְמָא. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. אֲבָל אִימָּא דְּלֵית רְשׁוּ בִּידָהָא כָּל כַּךְ כְּאָבִיו (ס"א אבל תא חזי אמו דא כנסת ישראל ובגין דבה שריא יראה ואיהי יראת ה' אתקרי) אַקְדִּים דְּחִילוּ דִּילָהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קדשים תהיו - הבא להתקדש עם אשתו כאחד יותר שבח מהנוקבא ולכן הקדים אמו

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? ׳קְדֹשִׁים תִּהְיוּ׳. בָּא אָדָם לְהִתְקַדֵּשׁ עִם אִשְׁתּוֹ כְּאֶחָד, מִמִּי הוּא יוֹתֵר שֶׁבַח בְּאוֹתָהּ קְדֻשָּׁה? הֱוֵה אוֹמֵר מֵהַנּוּקְבָּא. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם. מִשּׁוּם כָּךְ ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ (ויקרא יט, ג).

בלשון הזוהר

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, ׳קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ׳. אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִתְקַדְּשָׁא בְּאִתְּתֵיהּ כְּחַד. מִמַּאן הוּא שְׁבָחָא יַתִּיר בְּהַהִיא קְדוּשָּׁה. הֲוִי אֵימָּא מִנוּקְבָּא. בְּגִין כַּךְ ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ביום עשות ה אלהים ארץ ושמים - הקדים אם לאב ובמקום אחר אב לאם להראות שניהם כאחד

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ (ויקרא יט, ג) - כְּגוֹן זֶה ׳בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׳ (בראשית ב, ד) - וּבְמָקוֹם אַחֵר הִקְדִּים שָׁמַיִם לָאָרֶץ. אֶלָּא לְהַרְאוֹת שֶׁשְּׁנֵיהֶם כְּאֶחָד נַעֲשׂוּ. אַף כָּאן הִקְדִּים ׳אֵם לְאָב׳, וּבְמָקוֹם אַחֵר הִקְדִּים אָב לְאֵם, לְהַרְאוֹת שֶׁשְּׁנֵיהֶם כְּאֶחָד הִשְׁתַּדְּלוּ בוֹ.

בלשון הזוהר

רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ (ויקרא יט, ג) - כְּהַאי גַּוְונָא, ׳בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהו"ה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׳ (בראשית ב, ד) - וּבַאֲתַר אָחֳרָא, אַקְדִּים שָׁמַיִם לָאָרֶץ. אֶלָּא לְאַחֲזָאָה דְּתַרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא אִתְעָבִידוּ. אוּף הָכָא אַקְדִּים אִימָּא לְאַבָּא, וּבַאֲתַר אָחֳרָא אַקְדִּים אַבָּא לְאִימָּא, לְאַחֲזָאָה דְּתַרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא אִשְׁתָּדָלוּ בֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ואת שבתותי תשמרו שקול לזה - אחד לאב ואחד לאם ומקדשי אלו המקדשים עצמם באותה שעה

׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַימשמע שתי שבתות, תִּשְׁמֹרוּלשון רבים, שבת של מעלה מהארת בינה, ושבת של מטה מצד המלכות, וכנגדם זכור ושמור (זוהר יתרו פח. גר''א בתיקו'ז כא).׳ (ויקרא יט, ג) - זֶה שָׁקוּל לָזֶה,שיורה על שתי שבתות, יום שבת- ז״א, וליל שבת- מלכות. שהם שקולים זה כזה, שמירת השבת שקולה כנגד כיבוד אב ואם, בסוד יחוד אבא ואמא עילאין (זוהר קדושים פא:), וְהַכֹּל כְּאֶחָד נִשְׁקָל בְּמִשְׁקָל אֶחָד, וע''כ כללם הכתוב יחדסוד האחדות הפנימית שבה כל המצוות מתכללות, שֶׁכָּתוּב ׳וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ׳ (שמות לא, יד) - הִיא לָכֶם, וְכָתוּב (ויקראכו) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹזכור כנגד הזכר שהוא תפארת, ושמור כנגד הנקבה שהיא מלכות, ונאמרו בדיבור אחד שהיחוד הוא שלם (מכילתא יתרו, וכן זוהר יתרו צ:) - אֶלָּא אֶחָד לָאָב,ז"א הרמוז בזכורשכנגד חכמה עילאה אבא, וְאֶחָד לָאֵם. שהיא המלכות הרמוזה בשמירהשמור שכנגד בינה אמא, חכמה ובינה שמהם יונקים כל הספירות התחתונות (זוהר יתרו פה., שעה"כ דרוש שבת) שהם כאב לכל נשמות ישראל כמ''ש בנים אתם לה' אלוהיכם. כָּתוּב כָּאן, אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּוסמך לזה וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּלהורות אחדות ענינם שהמכבד אב ואם מכבד את חכמה ובינה עילאין ממש, וכן השומר שבת שומר את הברית שבין אבא ואמא עילאין (זוהר קדושים פא:). - וְכָתוּב שָׁם, אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּוסמך לזה וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ.להורות כי ענינם אחד, המקדש מצד המקום הוא בהארת השבת מצד הזמן וע"כ הקיש יראתם זל''ז, מַהוּ מִקְדָּשִׁי?א. כְּמַשְׁמָעוֹ.שביהמ''ק שלמטה מכוון ועומד כנגד המקדש של מעלה, ושניהם קשורים זב''ז, ובפגימת ביהמ''ק דלעילא נחרב המקדש שלמטה, ובבנינו יתוקן (זוהר תרומה קסא.) עוֹדבאופן נוסף לפרש יש לפרש באופן נוסף כי מִקְדָּשִׁיבענין אחר ע''פ הדרש רומז על - אֵלּוּ אוֹתָם שֶׁמְּקַדְּשִׁים עַצְמָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. בשעת היחודבשעת הזיווג, (ולכך מצוה לירא מהם - אוה''ח) כְּמוֹ זֶה, מה שאמר הכתוב, ׳וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּודרשינן׳ (יחזקאל ט, ו) - אַל תִּקְרֵי מִמִּקְדָּשִׁי אֶלָּא מִמְּקֻדָּשַׁי.אלו בנ''א שקיימו את התורה מא ועד ת', והפורענות התחילה מהם (שבת נה.), ומכאן שמקדשי ומקודשי אחד הם והיינו המקדשים עצמם (זוהר אחרי מות עג.) מַה לְמַעְלָהפירשו ענין 'מקדשי' ודרשו חז''ל מִמְּקֻדָּשַׁי,ביחס לאלו שקידשו עצמן, אַף כָּאן מִמְּקֻדָּשַׁי, שֶׁהֵם הָאָב וְהָאֵם. המקדשים עצמם, והיינו שבשני הפסוקים הוקש מצות יראת אב ואם לשמירת שבת, בפס' אחד במפורש ואילו בפס' השני בדרך רמז 'ומקדשי' דהיינו ממקודשי, אלו האב והאם.ביאור הענין: כי כמו שהם רוצים להדבק בשי"ת כמ"ש ואתם הדבקים בה' וגו', וע''ז אמרו כי המקדשים עצמם בשעת יחוד ג"כ הקב"ה מתדבק עמהם כי הם בוראין הגוף והקב"ה משתתף עמהם ומכניס נשמה קדושה באותו הגוף, [ובזה יתבאר עומק השייכות לענין 'השבת' דשבת הנשפעת מאתו ית' וגופא דאזדמן בשבת ע"י אב ואם והיינו איש אמו דגופא וגומר ואת שבתותי וגומר אבא ואימא דנפשא ת"ת ומלכות'שקידשו עצמן (ב. שחכמה ובינה הם המקודשים העליונים שמהם יוצאת כל קדושה, וכל הספירות מקבלות הארתם מחו''ב עילאין בסוד אב ואם -גר''א תיקו''ז כא).

בלשון הזוהר

׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ׳ (ויקרא יט, ג) - שָׁקִיל דָּא לְדָא, וְכֹלָּא כַּחֲדָא אִתְּקָלוּ בְּמַתְקְלָא חַד. דִּכְתִּיב, ׳וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם׳, וּכְתִיב (שמות לא, יד) ׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ׳ - אֶלָּא חַד לְאַבָּא, וְחַד לְאִימָּא. כְּתִיב הָכָא אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ - וּכְתִיב הָתָם ׳אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ׳ (ויקרא כו, ב). מַהוּ מִקְדָּשִׁי. כְּמַשְׁמָעוֹ. תּוּ מִקְדָּשִׁי אִלֵּין אִינּוּן דִּמְקַדְּשֵׁי גַּרְמַיְיהוּ בְּהַהִיא שַׁעֲתָא. כְּגַוְונָא דָּא, ׳וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ׳ (יחזקאל ט, ו) - אַל תִּקְרֵי מִמִּקְדָּשִׁי, אֶלָּא מִמְּקוּדָּשָׁי. מַה לְהַלָּן מִמְּקוּדָּשָׁי, אַף כָּאן מִמְּקוּדָּשָׁי, דְּאִינּוּן אַבָּא וְאִימָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אשריהם ישראל שנדבקים בהקבה - ומשום שנדבקים בו כלם נדבקים כאחד זה עם זה

׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ (ויקרא יט, ג). רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, כָּתוּב ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' וְגוֹ'׳ (דברים ד). אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּדְבָּקִים בּוֹ בהקב"ה, (הֵם וְלֹא אֻמּוֹת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת) וּמִשּׁוּם שֶׁנִּדְבָּקִים בּוֹ בהקב"ה, כֻּלָּם נִדְבָּקִים כְּאֶחָד זֶה עִם זֶה.

בלשון הזוהר

׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ (ויקרא יט, ג). רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, כְּתִיב ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהו"ה וְגוֹ'׳ (דברים ד, ד). זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּמִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (אינון ולא אומין עובדי כוכבים ומזלות) וּבְגִין דְּאִינּוּן מִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כֹּלָּא אִתְדְּבָקוּ כַּחֲדָא דָּא בְּדָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כשאדם מקדש עצמו משבת לשבת בזווג העליון נדבקים נפש הגוף אביו ואמו כאחד

בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מְקַדֵּשׁ לְמַטָּה, כְּמוֹ הַחֲבֵרִים שֶׁמְּקַדְּשִׁים אֶת עַצְמָם מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, בְּשָׁעָה שֶׁהַזִּוּוּג הָעֶלְיוֹן נִמְצָא, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה נִמְצָא הָרָצוֹן וְהַבְּרָכָה מִזְדַּמֶּנֶת, אָז כֻּלָּם נִדְבָּקִים כְּאֶחָד - הַנֶּפֶשׁ שֶׁל שַׁבָּת, וְהַגּוּף שֶׁמִּזְדַּמֵּן בְּשַׁבָּת. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ (ויקרא יט, ג) - שֶׁהֵם זִוּוּג אֶחָד בְּגוּף בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה לְהִתְקַדֵּשׁ. ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ׳ - זוֹ שַׁבָּת הָעֶלְיוֹנָה וְשַׁבָּת הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁהֵן מְזַמְּנוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ לְאוֹתוֹ הַגּוּף מֵאוֹתוֹ הַזִּוּוּג הָעֶלְיוֹן. וְעַל כֵּן, ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ׳ - שְׁנַיִם, וְהַכֹּל נִדְבָּק זֶה עִם זֶה. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַּר נָשׁ מְקַדֵּשׁ לְתַתָּא, כְּגוֹן חַבְרַיָּיא דִּמְקַדְּשֵׁי גַּרְמַיְיהוּ מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, בְּשַׁעֲתָא דְּזִוּוּגָא עִלָּאָה אִשְׁתְּכַח, דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא רַעֲוָא אִשְׁתְּכַח, וּבִרְכָתָא אִזְדַּמְּנַת. כְּדֵין מִתְדַּבְּקָן כֻּלְּהוּ כְּחַד - נַפְשָׁא דְּשַׁבָּת, וְגוּפָא דְּאִזְדְּמַן בְּשַׁבָּת. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ - דְּאִינּוּן זִוּוּגָא חַד בְּגוּפָא, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא (לאתקדשא) דְּאִתְקַדְּשָׁא. ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ׳ - דָּא שַׁבָּת עִלָּאָה וְשַׁבָּת תַּתָּאָה, דְּאִינּוּן מְזַמְּנֵי לְנַפְשָׁא בְּהַהוּא גּוּפָא, מֵהַהוּא זִוּוּגָא עִלָּאָה. וְעַל דָּא ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ׳ - תְּרֵי וְכֹלָּא אִתְדְּבַק דָּא בְּדָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לסריסים אשר ישמרו את שבתותי - החברים המסרסים עצמם כל השבוע ומחכים לשבת

דָּבָר אַחֵר ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ׳ (ויקרא יט, ג) - לְהַזְהִיר אֶת אוֹתָם שֶׁמְּחַכִּים לְזִוּוּגָם מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, ׳לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי׳ (ישעיה נו, ד) - מִי הֵם הַסָּרִיסִים? אֵלּוּ אוֹתָם הַחֲבֵרִים שֶׁמְּסָרְסִים אֶת עַצְמָם כָּל שְׁאָר הַיָּמִים כְּדֵי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְהֵם מְחַכִּים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר׳ וּמִשּׁוּם כָּךְ - ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ׳ (בראשית לז, יא) - ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ - זֶה הַגּוּף. ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ׳ - זוֹ הַנֶּפֶשׁ. וְהַכֹּל נִדְבָּק זֶה עִם זֶה. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

בלשון הזוהר

דָּבָר אַחֵר ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ׳ (ויקרא יט, ג) - לְאַזְהָרָה לְאִינּוּן דִּמְחַכָּן לְזִוּוּגַיְיהוּ מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וְהָא אוֹקִימְנָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי׳ (ישעיהו נו, ד) - מַאן סָרִיסִים. אִלֵּין אִינּוּן חַבְרַיָּיא דִּמְסָרְסָן גַּרְמַיְיהוּ כָּל שְׁאָר יוֹמִין, בְּגִין לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא. וְאִינּוּן מְחַכָּאן מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר׳ (בראשית לז, יא) - וּבְגִין כָּךְ ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ׳ - ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ - דָּא גּוּפָא. ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ׳ - דָּא נַפְשָׁא. וְכֹלָּא אִתְדְּבַק דָּא בְּדָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אם אני איה כבודי - כבודי עולה בחשבון עשר אמירות ולב אלהים של מעשה בראשית

׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ׳ (ויקרא יט, ג) - מִצְוָה זוֹ שְׁקוּלָה זוֹ לָזוֹ. שָׁקוּל כִּבּוּד אָב וָאֵם לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. לָאָב הִקְדִּים כָּבוֹד, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ׳וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי׳ (מלאכי א, ו) - כְּבוֹדִי עוֹלֶה בְחֶשְׁבּוֹן עֶשֶׂר אֲמִירוֹת, וְל"ב אֱלֹהִים שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.

בלשון הזוהר

רעיא מהימנא ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ׳ (ויקרא יט, ג) - פִּקּוּדָא דָּא, שָׁקִיל דָּא לְדָא. שָׁקִיל יְקָרָא דְּאָב וְאֵם, לִיקָרָא דְּשַׁבָּת. לְאַבָּא אַקְדִּים כָּבוֹד, וְהַאי אִיהוּ דְּאָמַר קְרָא, ׳וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיִּה מוֹרָאִי׳ (מלאכי א, ו) - כְּבוֹדִי סָלִיק בְּחוּשְׁבָּן עֶשֶׂר אֲמִירָן, ול"ב אֱלֹהִים דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כבוד חכמים ינחלו - אין כבוד אלא תורה ומי שאינו מכיר התורה נקרא כסיל

וּבְכָל מָקוֹם ׳כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ׳ (משלי ג, לה), וּפֵרְשׁוּהָ רַבּוֹתֵינוּ, אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה - מִשּׁוּם שֶׁהֵם ל"ב אֱלֹהִים שֶׁל תּוֹרָה, הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ. וְאֵלּוּ (הֵם) הַחֲכָמִים שֶׁל הַתּוֹרָה, חֲכָמִים בְּחָכְמָה יוֹרְשִׁים אֶת הַכָּבוֹד הַזֶּה וְלֹא טִפְּשִׁים, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן׳ - וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת הַתּוֹרָה נִקְרָא כְּסִיל? שֶׁכָּתוּב ׳וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹּאת׳ (תהלים צב, ז) - וְאֵין זֹּאת אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב ׳וְזֹּאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה׳ (דברים ד, מד).

בלשון הזוהר

וּבְכָל אֲתַר ׳כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ׳ (משלי ג, לה), וְאוּקְמוּהָ רַבָּנָן, אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה - בְּגִין דְּאִינּוּן לֵ"ב אֱלֹהִים דְּתוֹרָה, יְקָרָא דִּילֵיהּ. וְאִלֵּין (אינון) חֲכָמִים דְּאוֹרַיְיתָא, חֲכָמִים בְּחָכְמָה, יָרְתִין הַאי כָּבוֹד וְלָא טִפְּשֵׁי, דְּעָלַיְיהוּ אִתְּמַר, ׳וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן׳ (משלי ג, לה) - וּמְנָלָן דְּמַאן דְּלָא יָדַע בְּאוֹרַיְיתָא אִקְרֵי כְּסִיל, דִּכְתִּיב, (תהילים צב ז). ׳וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת׳ - וְאֵין זֹאת, אֶלָּא תּוֹרָה, דִּכְתִּיב, ׳וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה׳ (דברים ד, מד).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רועה הנאמן פתחתי הפרשה במצוות אלו לעזרך - הקבה יעמידך מלך בעליונים ותחתונים

רוֹעָה הַנֶּאֱמָן, מִשּׁוּם שֶׁחָלוּשׁ אַתָּה פָּתַחְתִּי אֶת הַפָּרָשָׁה בַּמִּצְווֹת הַלָּלוּ, לִהְיוֹת לְךְ מְעַט לְעֵזֶר. הִתְחַזֵּק בְּךְ, שֶׁהֲרֵי הַמַּחֲנוֹת שֶׁל הַיְשִׁיבוֹת בָּאִים אֵלֶיךְ, בְּמִצְוָה אַחַר זוֹ, שֶׁהִיא מִצְוָה לְהַעֲמִיד עָלֶיךְ מֶלֶךְ לְמַעְלָה. והקב"ה יַעֲמִיד אוֹתְךְ מֶלֶךְ בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים בִּדְיוֹקְנוֹ, מִשּׁוּם שֶׁרַבּוֹתֵינוּ מֵהַיְשִׁיבָה, עֲלֵיהֶם שְׁכִינָה וְתַחְתּוֹנָה. והקב"ה מֶלֶךְ בָּאֶמְצַע, אוֹחֵז בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים. כָּךְ אַתָּה תִּהְיֶה בִדְיוֹקְנוֹ, הַבֵּן שֶׁלּוֹ, עֲמֹד לִכְבוֹד הַמֶּלֶךְ.

בלשון הזוהר

רַעְיָא מְהֵימָנָא, בְּגִין דַּחֲלִישָׁתָא, פָּתַחְנָא לְפַרְשְׁתָּא בְּאִלֵּין פִּקוּדִין, לְמֶהֱוִי מְעַט עֶזֶר לָךְ. אִתְתָּקַּף בָּךְ, דְּהָא מַשִּׁרְיָין דִּמְתִּיבְתָּאן אָתָאן לְגַבָּךְ, בְּפִקּוּדָא בָּתַר דָּא, דְּאִיהוּ פִּקּוּדָא לְהַעֲמִיד עָלֶיךָ מֶלֶךְ לְעֵילָּא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹקִים לָךְ מֶלֶךְ בְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין בְּדִיוּקְנֵיהּ. בְּגִין דְּרַבָּנָן דִּמְתִיבְתָּא, עָלַיְיהוּ שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֶלֶךְ בְּאֶמְצָּעִיתָא, אָחִיד בְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין הָכִי אַנְתְּ תְּהֵא בְּדִיוּקְנֵיהּ, בְּרָא דִּילֵיהּ, קוּם בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הרועה הנאמן מבקש כח לעשות רצון עלת העלות בדרגות אב ואם שהם אחד ביחודך

וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי. עָמַד הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, וְהֵרִים יָדָיו לְמַעְלָההרמת הידיים היא מדרגה גבוהה מצד עצמה בעבודת התפילה המורה על ענין המשכת השפע. ובכאן רומז שהתפלל להקב"ה שלא יכשל בגילוי הסודות שח"ו לא יהא בזה כנגד רצונו יתברך וְאָמַר: יְהִי רְצוֹנְךְ, עִלַּת הָעִלּוֹת, אין סוף ברוְ הוא הגנוז בכתר - והיינו 'עילת' 'העילות' לז' תחתונות -גר"א. עילתא המלובש בארְ אנפין דאצילות שהוא למעלה מכל פרצופי האצילות, שֶׁאַתָּה מִתְעַלֶּה מֵעִלּוּי לְעִלּוּי,מהנהגה להנהגה עליונה ושורשית יותר [פרצוף לפרצוף] עַד אֵין עִלּוּי, כביכול עד א"ס לבדך, אֶלָּא שֶׁאַתָּהאריך אנפין כביכול מֵעַל לְכָל עִלּוּי, למעלה פרצופי האצילות, ולזה מבקש (, לָתֵת) לִי כֹּחַ לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנְךְ בְּדַרְגוֹתֶיךְ, במדדרגות שלך שנתת לנבראים להשיג, שֶׁהֵן אָב וָאֵם, עילאין שאתה כביכול מתלבש בהן, וַאֲנִימשה רבנו הַבֵּן שֶׁלָּהֶם, כביכול שהוא מושרש בסוד דעת, שדעת היא מתולדות זיוג או"א, וּבַיִּחוּד שֶׁלְּךְ שְׁנֵיהֶם אֶחָד. וְאַתָּה הִשְׁוֵיתָ אֶת יִרְאַת אָב וָאֵם לְיִרְאָתְךְ, שהשווה הכתוב איש אמו ואביו תיראו וגו' אני ה' השווה מוראם למורא המקום (קידושין ל:), ומ אַחַר שֶׁאַתָּה בָּאֶמְצַע,כביכול בין אבא ואמא למעלה מהם כי ג' שותפין באדם אבל אתה באמצע מצד מעלה, אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם, בְּלִי שֻׁתָּפוּת, מצד נוק', אַף עַל גַּב שֶׁהֵםהנהגת או"א כל היחוד ביניהם הוא בַּשֻּׁתָּפוּת שֶׁלְּךְ, זכו שכינה בניהם, אֲבָל אַתָּה אֶחָד בְּלִי שֻׁתָּפוּת שֶׁל שֵׁנִי.עתיק ואריך מיניה וביה ולא נפרדים כאו"א וזו"ן וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר בְּךְ, ׳וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳.

בלשון הזוהר

קָם רַעְיָא מְהֵימָנָא, וְסָלִיק יְדוֹי לְעֵילָּא, וְאָמַר: יְהֵא רַעֲוָא דִּילָךְ עִלַּת הָעִלּוֹת, דְּאַנְתְּ מִתְעַלֶּה מֵעִלּוּי לְעִלּוּי, עַד דְּלֵית עִלּוּי, אֶלָּא דְּאַנְתְּ לְעֵילָּא מִכָּל עִלּוּי, לְמֵיהַב לִי חֵילָא, לְמֶעְבַּד רְעוּתָךְ בְּדַרְגִּין דִּילָךְ, דְּאִינּוּן אַבָּא וְאִימָּא, וַאֲנָא בְּרָא דִּלְהוֹן, וּבְיִחוּדָךְ תַּרְוַויְיהוּ אֶחָד. וְאַנְתְּ שַׁקְלַת דְּחִילוּ דְּאַבָּא וְאִימָא, לִדְחִילוּ דִּילָךְ, בָּתַר דְּאַנְתְּ בְּאֶמְצָּעִיתָא חַד, וְלָא תְּרֵין, בְּלָא שׁוּתָּפוּ, אַף עַל גַּב דְּאִינּוּן חַד בְּשׁוּתָּפוּ דִּילָךְ, אֲבָל אַנְּתְּ חַד בְּלָא שׁוּתָּפוּ דְּתִנְיָינָא. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בָּךְ, ׳וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳ (דברים לב, לט).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

תן לי כח להתעורר בכבודך ואחר כך בכבוד אבי ואמי שבשמים - אביך אבא חכמה

תֵּן לִי כֹּחַ לְהִתְעוֹרֵר בִּכְבוֹדְךְ בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ בִּכְבוֹד ׳אָבִי וְאִמִּי׳ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁעֲלֵיהֶם בֵּאֲרוּ, ׳גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאוֹמֵר אֵין פָּשַׁע חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית׳ (משלי כח, כד) - וּפֵרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, אֵין אָבִיו אֶלָּא הקב"ה, וְאֵין אִמּוֹ אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְהַכָּבוֹד שֶׁלְּךְ, אַבָּא, חָכְמָה, שֶׁכּוֹלֶלֶת עֶשֶׂר סְפִירוֹת מִמַּטָּה שֶׁלּוֹ לְמַעְלָה, וּשְׁנֵיהֶם הֵם כִּסֵּא סַפְסָל תַּחְתֶּיךְ לִכְבוֹדְךְ.

בלשון הזוהר

הַב לִי חֵילָא, לְאִתְּעָרָא בִּיקָרָךְ בְּקַדְמִיתָא. וּלְבָתַר בִּיקָרָא דְּאָבִי וְאִמִי דְּבִשְׁמַיָּא, דְּאוּקְמוּהָ עָלַיְיהוּ, ׳גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאוֹמֵר אֵין פָּשַׁע חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית׳ (משלי כח, כד) - וְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, אֵין אָבִיו, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאֵין אִמּוֹ, אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וִיקָרָא דִּילָךְ אַבָּא חָכְמָה, דְּכָלִיל עֶשֶׂר סְפִירוֹת מִתַּתָּא דִּילֵיהּ לְעֵילָּא, וְתַרְוַויְיהוּ אִינּוּן כּוּרְסְיָיא סַפְסָל תְּחוֹתָךְ לִיקָרָךְ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אב הוא חכמה משמש תחתיך ואתה כתר עליון - והאם משמשת האב להיות כסא תחתיו

וְכָךָ תִּקְּנוּ, שֶׁיִּהְיֶה קָטָן מְכַבֵּד אֶת הַגָּדוֹל שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ. אָב הוּא חָכְמָה, ׳הֲלֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ׳ (מלאכי ב, י) - לִהְיוֹת מְשַׁמֵּשׁ תַּחְתֶּיךְ, וְאַתָּה כֶּתֶר עֶלְיוֹן עַל רֹאשׁוֹ. וְאֵין עָלֶיךְ כֶּתֶר, וְאֵין אֱלוֹהַּ אַחֵר. וְהָאֵם לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָאָב, שֶׁהִיא תַּחְתָּיו, לִהְיוֹת כִּסֵּא תַּחְתָּיו.

בלשון הזוהר

וְהָכִי תַּקִּינוּ, לְמֶהֱוִי קָטָן לַגָּדוֹל מְכַבֵּד דִּלְעֵילָּא מִנֵּיהּ. אַבָּא, אִיהוּ חָכְמָה, ׳הֲלֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ׳ - לְמֶהֱוִי מְשַׁמֵשׁ תְּחוֹתָךְ, וְאַנְתְּ כֶּתֶר עֶלְיוֹן עַל רֵישֵׁיהּ. וְלֵית כֶּתֶר עֲלָךְ, וְלֵית אֱלָהָא אָחֳרָא. וְאִימָּא, לְשַׁמְּשָׁא לְאַבָּא. דְּאִיהוּ תְּחוֹתֵיהּ לְמֶהֱוִי כִּסֵּא תְּחוֹתֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ויאמר הוא בכל מאמר עד לב יהי כן ועשתה מיד - ובהיכלו כלו אומר כבוד

וַיֹּאמֶר הוּא בְּכָל מַאֲמָר עַד שְׁלֹשִׁים וּשְׁניִם, יְהִי כֵן, וַיְהִי כֵן. וְהִיא עָשְׂתָה מַאֲמָרוֹ מִיָּד. וּמִשּׁוּם שֶׁעָשְׂתָה מַאֲמָרוֹ וְצִוּוּיוֹ בְּלִי עִכּוּב כְּלָל בְּל"ב שְׁבִילִים שֶׁבָּהֶם נִבְרָא כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, נִקְרֵאת כָּבוֹד, ׳וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד׳ (תהלים כט) - ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ׳ (יחזקאל ג, יב) - אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ.

בלשון הזוהר

וַיֹּאמֶר אִיהוּ, בְּכָל מַאֲמָר, עַד תְּלָתִין וּתְרֵין, יְהִי כֵּן, וַיְהִי כֵן. וְאִיהִי, עֲבִידַת מַאֲמָרֵיהּ מִיַּד. וּבְגִין דְּעֲבִידַת מַאֲמָרֵיהּ וְצִּוּוּיֵהּ בְּלָא עִכּוּבָא כְּלַל, בל"ב שְׁבִילִין דִּבְהוֹן אִתְבְּרֵי כָּל דִּבְרֵאשִׁית, עוֹבָדָא אִתְקְרִיאַת כָּבוֹד, ׳וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד׳ (תהילים כט, ט) - ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד יהו"ה מִמְּקוֹמוֹ׳ - אַיִּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצּוֹ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כבוד אביו יקרא דאבוהי - ישראל נקראים בנים מצד תפארת ומלכות לעשות מצוות עשה

וְתַרְגּוּם כְּבוֹד אָבִיו - יְקָרָא דַּאֲבוּהִי. וְזֶה ׳תּוֹרַת ה' תְּמִימָה׳ (תהלים יט, ח), עָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים׳ (משלי ו, טו). וְיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים, בִּכְלַל בֵּן וּבַת, מִצַּד שֶׁל תִּפְאֶרֶת וּמַלְכוּת, שֶׁהֵם בֵּן וּבַת, הַכָּבוֹד שֶׁל אָבִיו וְאִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַצִּוּוּי שֶׁלּוֹ, וְהַצִּוּוּי שֶׁלּוֹ אוֹתָן מִצְווֹת עֲשֵׂה. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, יֵשׁ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה. וּמִשּׁוּם כָּךְ הוּא נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וְזֶהוּ כִּבּוּד אָב וָאֵם, שֶׁיְּצַוֶּה אֶת בְּנוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּךְ, וְהוּא עוֹשֶׂה מִיָּד בְּלִי עִכּוּב כְּלָל.

בלשון הזוהר

וְתַרְגּוּם כְּבוֹד אָבִיו - יְקָרָא דַּאֲבוּהִי. וְדָא ׳תּוֹרַת יהו"ה תְּמִימָה׳ (תהלים יט, ח), עָלָהּ אִתְּמַר ׳יְקָרָה הִיא׳ (משלי ג, טו) וְיִשְׂרָאֵל מִפְּנִינִים. דְּאִתְקְרִיאוּ בָּנִים, בִּכְלַל בֵּן וּבַת, מִסִּטְרָא דְּתִפְאֶרֶת וּמַלְכוּת, דְּאִינּוּן בֵּן וּבַת, יְקָרָא דְּאָבִיו וְאִמּוֹ, לְמֶעְבַּד צִּוּוּיֵיהּ, וְצִּווּי דִּילֵיהּ, אִינּוּן פִּקוּדִין דַּעֲשֵׂה. וְהָא אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, יֵשׁ מְצּוּוְּה וְעוֹשֶׂה. וּבְגִין כָּךְ אִיהוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וְהַאי אִיהוּ כָּבוֹד דְּאַבָּא וְאִימָא, דִּיצַּוְּה לִבְרֵיהּ דְּיֶעְבַּד הָכֵי וְאִיהוּ עָבִיד מִיַּד, בְּלָא עִכּוּבָא כְּלַל.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עלת על הכל - הרועה הנאמן מבקש לסדר עצמו ומחנות המלאכים לכבוד אבא ואמא

וְעִלַּת עַל הַכֹּל, אֲנִי רוֹצֶה לְהִשְׁתַּדֵּל בִּכְבודְךְ, לְתַקֵּן אֶת הַמִּדּות שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא לִכְבודְךְ. תִּהְיֶה בְעֶזְרִי לְסַדֵּר הַכֹּל כָּרָאוּי. וְאַתָּה תְּסַדֵּר אוֹתִי וְאֶת כָּל רָאשֵׁי הַיְשִׁיבוֹת מַעְלָה וּמַטָּה, וּמַחֲנוֹת הַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, לִהְיוֹת מְתַקְּנִים וּמְסַדְּרִים לִכְבוֹדְךְ וְלִכְבוֹד אַבָּא וְאִמָּא, לִהְיוֹת סַפְסָל תַּחַת רַגְלָיו, וְלַעֲשׂוֹת צִוּוּיָיו בְּכָל מִצְווֹתָיו, וְלִירָא מִמֶּנּוּ בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁל לֹא תַעֲשֶׂה.

בלשון הזוהר

וְעִלַּת עַל כֹּלָּא, אֲנָא בָּעֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא בִּיקָרָךְ, לְתַקֵּן מִדּוֹת דְּאַבָּא וְאִימָּא, לִיקָרָךְ. תְּהֵא בְּעֶזְרִי לְסַדְּרָא כֹּלָּא כְּדְקָא יִאוֹת. וְאַנְתְּ תְּסַדֵר לִי, וּלְכָל מָארֵי מְתִיבְתָּאן עֵילָּא וְתַתָּא, וּמַשִּׁרְיָין דְּמַלְאָכִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, לְמֶהֱוִי מְתַקְּנִין וּמְסַדְּרִין לִיקָרָא דִּילָךְ, וְלִיקָרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא, לְמֶהֱוִי סַפְסָל תְּחוֹת רַגְלוֹי. וּלְמֶעְבַּד צִּוּוּיֵיהּ בְּכָל פִּקוּדִין דִּילֵיהּ. וּלְמִדְחַל מִנֵּיהּ בְּכָל פִּקוּדִין דְּלָא תַּעֲשֶׂה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

איש אמו ואביו תיראו וסמך לו את שבתותי תשמרו - מצד עשה הקדים אב מצד לא תעשה אם

וְזְהִוּ ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ (ויקרא יט, ג) - וְסָמַךְ לוֹ ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִשְׁמֹרוּ׳ - וּבְפָסוּק אַחֵר וְאֶת מִצְותַי תַּעֲשׂוּ. מִצַּד שֶׁל מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁהֵם כָּבוֹד, הִקְדִּים אָב לָאֵם, וְזֶה י"ה. מִצַּד שֶׁל לֹא תַעֲשֶׂה הִקְדִּים אֵם לָאָב, וְזֶה ה"י, וְהַיְנוּ ׳כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר׳ (משלי כה, ב) - לְאֵלּוּ שֶׁאֵינָם מִשְׁתַּדְּלִים בַּכָּבוֹד הַזֶּה, הַסְתֵּר דָּבָר מֵהֶם.

בלשון הזוהר

וְהַאי אִיהוּ ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ (ויקרא יט, ג) - וְסָמִיךְ לֵיהּ ׳וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ׳ - וּבִקְרָא אַחֲרִינָא וְאֶת מִצְּוֹתַי תַּעֲשׂוּ. מִסִּטְרָא דְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה דְּאִינּוּן כָּבוֹד, אַקְדִּים אַבָּא לְאִימָּא, וְדָא י"ה. מִסִּטְרָא דְּלָא תַּעֲשֶׂה, אַקְדִּים אִימָּא לְאַבָּא, וְדָא הֵ"י, וְהַיְינוּ ׳כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר׳ - לְאִלֵּין דְּלָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּהַאי כָּבוֹד, ׳הַסְתֵּר דָּבָר׳ מִנַּיְיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

וכסילים מרימי קלון - עמי הארץ שלא משתדלים בכבוד התורה איך יאמרו אבינו שבשמים

וַעָלֵיהֶם נֶאֱמַר, ׳וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן׳ (משלי ג, לה). אֵלּוּ הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ, מֵאַחַר שֶׁאֵינָם מִשְׁתַּדְּלִים בַּכָּבוֹד הַזֶה שֶׁל הַתּוֹרָה, וְאֵיךְ אוֹמְרִים, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שְׁמַע קוֹלֵנוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ וְקַבֵּל תְּפִלָּתֵנוּ? הֲרֵי הוּא יֹאמַר לָהֶם: ׳וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי׳ (מלאכי א, ו)? אַיֵּה הִשְׁתַּדְּל וּתְכֶם בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹתַי לַעֲשׂוֹת אֶת הַצִּוּוּיִים שֶׁלִּי? שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת הַצִּוּוּי שֶׁל אֲדוֹנוֹ, אֵיךְ יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ?

בלשון הזוהר

וְעָלַיְיהוּ אִתְּמַר, ׳וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן׳ (משלי ג, לה). אִלֵּין אִינּוּן עַמֵּי הָאָרֶץ, בָּתַר דְּלָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּהַאי כָּבוֹד דְּאוֹרַיְיתָא, וְאֵיךְ אָמְרִין אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שְׁמַע קוֹלֵנוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ וְקַבֵּל תְּפִלָּתֵנוּ. הָא אִיהוּ לֵימָּא לוֹן: ׳וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי׳, אַיִּה אִשְׁתַּדְּלוּתָא דִּלְכוֹן בְּאוֹרַיְיתָא, וּבְפִקּוּדִין דִּילִי, לְמֶעְבַּד צִּוּוּיי, דְּמַאן דְּלָא יָדַע בְּצִּוּוּיָיה דְּמָארֵיהּ, אֵיךְ יַעְבִיד לֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

פרט למי ששומע מחכמים ועושה - הבדל בין מקבל מאדונו למקבל משלוחו כלבנה מהשמש

פְּרָט לְמִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ מֵחֲכָמִים וְעוֹשֶׂה, וְזֶהוּ שֶׁקִּבֵּל נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וְעִם כָּל זֶה, מִי שֶׁלֹּא קִבֵּל מֵאֲדוֹנוֹ, אֶלָּא מִשְּׁלוּחוֹ, יֵשׁ הֶבְדֵּל. וְאֵיזֶה הֶבְדֵּל יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה? שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וְאַחַר כָּךְ מְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ. אֲנִי קִבַּלְתִּי, וְאַחַר כָּךְ מָסַרְתִּי לְכֻלָּם. וְכָךְ מִי שֶׁמְּקַבֵּל מֵאַחֵר, כְּקַבָּלַת הַלְּבָנָה וְהַכּוֹכָבִים מִן הַשֶּׁמֶשׁ, וּבַקִּבּוּל הַזּה הוּא מִתְמַלֵּא. וּמִי שֶׁמְּקַבֵּל, יְכוֹלָה לְהִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַנְּבִיעָה, כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי בַּשֶּׁמֶשׁ וּבַלְּבָנָה, שֶׁמִּסְתַּלֵּק הָאוֹר שֶׁלָּהֶם בַּלַּיְלָה, שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ מֵאִיר, אֶלָּא בַּיּוֹם. וְהַלְּבָנָה בַּלַּיְלָה.

בלשון הזוהר

בַּר מִמַּאן דְּשָׁמַע מֵחֲכָמִים וְעָבִיד, וְהַאי אִיהוּ דְּקַבִּיל נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וְעִם כָּל דָּא, מַאן דְּלָא קַבִּיל מִמָּארֵיהּ, אֶלָּא מִשְלוּחֵיהּ, אִיכָּא אַפְרָשׁוּתָא. וּמַאי אַפְרָשׁוּתָא אִית בֵּין דָּא לְדָא. דְּהָא כְּתִיב, מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּלְבָתַר וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ. אֲנָא קַבִּילְנָא, וּלְבָתַר מוֹסַרְנָא לְכֻלְּהוּ. וְהָכִי מַאן דִּמְקַבֵּל מֵאָחֳרָא, כְּקַבָּלַת סִיהֲרָא וְכֹכָבַיָּיא מִשִּׁמְּשָׁא, וּבְהַאי קִבּוּל אִתְמְלֵי. וּמַאן דִּמְקַבֵּל יָכִיל לְאִסְתַּלְּקָא מִנֵּיהּ נְבִיעוּ, כְּמָה דַּחֲזֵינָא בְּשִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, דְּאִסְתַּלְּקַת נְהוֹרָא דִּלְהוֹן, בְּלֵילְיָא, דְּלָא נָהִיר שִׁמְשָׁא, אֶלָּא בִּימָמָא. וְסִיהֲרָא בְּלֵילְיָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אור הלבנה מהשמש אך בלקוי מסתלק אורם ועקר האור אין הפסק לו ואין עליו אלוה

וְאִם תּאמַר שֶׁאותו אוֹר שֶׁל הַלְּבָנָה הוּא מִן הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהִתְכַּנֵּס, הוּא מֵאִיר בַּלְּבָנָה וּבַכּוֹכָבִים, הֲרֵי רָאִינוּ מִצַּד אַחֵר בְּלִקּוּי הַלְּבָנָה וְהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁמִּסְתַּלֵּק אוֹרָם, וְנִשְׁאָרִים כְּמוֹ גוּף בְּלִי נְשָׁמָה, שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם אָדוֹן שֶׁמַּחֲשִׁיךְ אֶת מְאוֹרֵיהֶם. אֲבָל עִקַּר הָאוֹר אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנּוֹבֵעַ, שֶׁאֵין הֶפְסֵק לָאוֹר שֶׁלּוֹ, וְאֵין עָלָיו אֱלוֹהַּ אַחֵר לְהַפְסִיק מִמֶּנּוּ אֶת מְאוֹרוֹ.

בלשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא דְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּסִיהֲרָא מִשִּׁמְּשָׁא אִיהוּ, דְּאַף עַל גַּב דְּאִתְכְּנִישׁ, נָהִיר בְּסִיהֲרָא וְכֹכָבַיָּא, הָא חֲזֵינָן מִסִּטְרָא אָחֳרָא בְּלָקוּתָא דְּסִיהֲרָא וְשִׁמְּשָׁא דְּאִסְתְּלַּק נְהוֹרַיְיהוּ, וְאִשְׁתָּאָרוּ כְּגוּפָא בְּלָא נִשְׁמְתָא, דְּאִית אָדוֹן עֲלֵיהֶם מַחֲשִׁיךְ מְאוֹרֵיהֶם. אֲבָל עִקָּרָא דִּנְהוֹרָא, הַהוּא אֲתַר דִּנְבִיעַ דְּלֵית פְּסָק לִנְהוֹרָא דִּילֵיהּ, וְלָא אִית עָלֵיהּ אֱלָהָא אָחֳרָא לְמִפְסַק מִנֵּיהּ נְהוֹרֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עלת העלות אין הפסק לנביעת אור התורה - העוסק בתורה בן והלומד לשכר עבד ולא בן

וְעִלַּת הָעִלּוֹת, מֵאַחַר שֶׁאַתָּה שָׁם, אֵין הֶפְסֵק לִנְבִיעַת אוֹר הַתּוֹרָה. יְהִי רְצוֹנְךְ שֶׁלֹּא תָזוּז מֵאַבָּא וְאִמָּא שֶׁלִּי וְלֹא מִבָּנָיו. וְכָךְ מִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עַל הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא יְקָרָה, מִתְקַיֶּמֶת בּוֹ וְאֵינָהּ מַפְסִיקָה מִמֶּנּוּ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל בָּהּ, אֶלָּא אַף עַל גַּב שֶׁעוֹשֶׂה צִוּוּי חֲכָמִים, הוּא שַׁמָּשׁ שֶׁלָּהֶם, עֶבֶד וְלֹא בֵן. אֲבָל אִם הוּא נֶאֱמָן, אֲדוֹנוֹ מַשְׁלִיט אוֹתוֹ בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ.

בלשון הזוהר

וְעִלַּת הָעִלּוֹת, בָּתַר דְּאַנְתְּ תַּמָּן, לֵית פְּסָק לִנְבִיעוּ דִּנְהוֹרָא דְּאוֹרַיְיתָא. יְהֵא רַעֲוָא דִּילָךְ דְּלָא תָּזוּז מֵאַבָּא וְאִימָּא דִּילִי, וְלָא מִבְּנוֹי. וְהָכִי מַאן דְּאָמִית גַּרְמֵיהּ עַל אוֹרַיְיתָא, דְּהִיא יְקָרָה, אִתְקַיְּימַת בֵּיהּ, וְלָא מַפְסְקַת מִנֵּיהּ. מַה דְּלָאו הָכִי, מַאן דְּלָא יִשְׁתַּדֵּל בָּה, אֶלָּא אַף עַל גַּב דְּעָבַד צִּוּוּי חֲכָמִים, אִיהוּ שַׁמָּשׁ דִּלְהוֹן, עֶבֶד וְלָא בֵּן. אֲבָל אִי אִיהוּ מְהֵימָנָא, מָארֵיהּ אַשְׁלִיט לֵיהּ בְּכָל דִּילֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מי שלא משתדל בתורה ולא עובר על לא תעשה שקול לאמות עובדי עבודה זרה בני סמאל

אֲבָל מִי שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה וְלֹא מְשַׁמֵּשׁ חֲכָמִים לִשְׁמֹעַ מֵהֶם מִצְווֹת, לְקַיֵּם נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אֶלָּא שֶׁסָּרַח וְעָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, הוּא שָׁקוּל לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, בְּנֵי סָמָאֵ"ל וְנָחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, שֶׁלֹּא רָצוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁכֹּל שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹרָה, אֵין בּוֹ כָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם׳ (משלי ג) - (שם) ׳כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ׳.

בלשון הזוהר

אֲבָל מַאן דְּלָא אִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא מְשַׁמֵּשׁ חֲכָמִים, לְמִשְׁמַע מִנַּיְיהוּ פִּקוּדִין, לְקַיֵּים נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אֶלָּא דְּסָּרַח וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה, אִיהוּ שָׁקִיל לְאוּמִין דְּעָלְמָא עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, בְּנוֹי דְּסָמָאֵ"ל וְנָחָשׁ, דְּאִתְּמַר בְּהוּ, ׳וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן׳ (משלי ג, לה), דְּלָא בָּעוּ לְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא, דְּכָל דְּלֵית בֵּיהּ תּוֹרָה, לֵית בֵּיהּ כָּבוֹד, דְּאִתְּמַר בָּהֶם ׳כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ׳ (משלי ג, לה).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

בן יכבד אב ועבד אדוניו

סוד ההבדל בין בן לעבד ועץ החיים

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.