ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה - כי עפר אתה ואל עפר תשוב אחר החטא
פקודי · ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה - סוד עפר האדם ומזון הנחש הרוכב עליו · מאמר 61 · פיסקה 1 · דף רסח ע"ב
לשון הזוהר
(ס"א זכאין אינון צדיקייא דידעין ארחין קדישין למיהך בהו דלא למיהך בתר ההוא חוייא בישא סטרא אחרא מסאבא ומתפרשי מניה ולא אתפתו אבתריה זכאין אינון בעלמא דין זכאין אינון בעלמא דאתי) ׳וַיִּיצֶר יהו"ה אֱלהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה׳ (בראשית ב, ז). עָפָר אִיהוּ, וְלָא חוֹמֶר. עָפָר אִיהוּ, וְיֵתוּב לְעַפְרָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב׳ (בראשית ג, יט). (נ"א לבתר דחטא אתעביד מזונא לנחש ובגין כך וכו') לְבָתַר דְּחָטָא, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב בֵּיהּ בְּנָחָשׁ, ׳וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ׳. עָפָר דָּא הוּא אָדָם, דִּכְתִּיב ׳כִּי עָפָר אַתָּה וְגוֹ'׳. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב עָפָר, וְלָא כְּתִיב אֲדָמָה, וְלָא חוֹמֶר, וּכְתִיב ׳וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ׳ (ישעיהו סה, כה).
תרגום
׳וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה׳ (בראשית ב, ז) -. עָפָר הוּא, וְלֹא חֹמֶר. עָפָר הוּא, וְיָשׁוּב לֶעָפָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב׳ (שם ג, יט) - (לאחר שֶׁחָטָא נעשה מָזוֹן לגחש, וּלְפִיכָךְ וכו') אַחַר שֶׁחָטָא. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב עַל הַנָּחָשׁ, (שם) ׳וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךְ׳ - עָפָר זֶה הוּא אָדָם, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי עָפָר אַתָּה וְגוֹ'׳ (בראשית ג, יט). וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב עָפָר וְלֹא כָתוּב אֲדָמָה וְלֹא חֹמֶר, וְכָתוּב ׳וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ׳ (ישעיה סה, כה).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: (ס"א זכאין אינון צדיקייא דידעין ארחין קדישין למיהך בהו דלא למיהך בתר ההוא חוייא בישא סטרא אחרא מסאבא ומתפרשי מניה ולא אתפתו אבתריה זכאין אינון בעלמא דין זכאין אינון בעלמא דאתי) ׳וייצר יהו"ה אלהים את האדם עפר מן האדמה׳ (בראשית ב, ז). עפר איהו, ולא חומר. עפר איהו, ויתוב לעפרא. כמה דאת אמר, ׳כי עפר אתה ואל עפר תשוב׳ (בראשית ג, יט). (נ"א לבתר דחטא אתעביד מזונא לנחש ובגין כך וכו') לבתר דחטא, ובגין כך כתיב ביה בנחש, ׳ועפר תאכל כל ימי חייך׳. עפר דא הוא אדם, דכתיב ׳כי עפר אתה וגו'׳. ובגין כך כתיב עפר, ולא כתיב אדמה, ולא חומר, וכתיב ׳ונחש עפר לחמו׳ (ישעיהו סה, כה).
התרגום: ׳וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה׳ (בראשית ב, ז) -. עפר הוא, ולא חמר. עפר הוא, וישוב לעפר, כמו שנאמר ׳כי עפר אתה ואל עפר תשוב׳ (שם ג, יט) - (לאחר שחטא נעשה מזון לגחש, ולפיכך וכו') אחר שחטא. ומשום כך כתוב על הנחש, (שם) ׳ועפר תאכל כל ימי חייך׳ - עפר זה הוא אדם, שכתוב ׳כי עפר אתה וגו'׳ (בראשית ג, יט). ומשום כך כתוב עפר ולא כתוב אדמה ולא חמר, וכתוב ׳ונחש עפר לחמו׳ (ישעיה סה, כה).
מן המפרשים
מקדש מלך: וייתוב לעפרא פירוש שיחזור לשורשו למלכות הנק' עפר. ה"ג לבתר דחטא איתעביד מזונא לנחש. ובג"כ כתיב עפר . פירוש בפ' ועפר תאכל וכו'. ומדלא כתיב אדמה או חומר אלא עפר ש"מ שעל האדם מדבר שנקרא עפר לפי שהוא ממ' הנק' עפר.
אור החמה: וייצר ה' אלהים את האדם וגומר עפר איהו ולא חומר ירצה אם נאמר על החומר והגוף היה לו לומר חומר מן האדמה אלא ודאי לא נאמר זה אלא על הנשמה. וז"ש עפר איהו ולא חומר שהוא סוד הנשמה העליונה הנק' עפר ויסודו האדמה העליונה שמשם מוצאו אמנם…
הסולם: וייצר ה' וגו': וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. עפר הוא ולא חומר. עפר הוא וישוב לעפר. כש"א עפר אתה ואל עפר תשוב. אחר שחטא, כתוב על כן בנחש, ועפר תאכל כל ימי חייך. עפר זה הוא האדם, שכתוב בו, כי עפר אתה וגו'. וע"כ כתוב עפר,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: