ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 13: כי רוח עברה בו ואיננו - סוד שנוי מקום שם ומעשה לבעלי חטאים, וכליאת הרוח בעליונה › פיסקה 1 (ריז ע"ב)

אנוש כחציר ימיו - קושיית כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו

פנחס · כי רוח עברה בו ואיננו - סוד שנוי מקום שם ומעשה לבעלי חטאים, וכליאת הרוח בעליונה · מאמר 13 · פיסקה 1 · דף ריז ע"ב

לשון הזוהר

רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יוֹסֵי, קָמוּ לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, עַד דַּהֲווֹ יַתְבֵי וְלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָא דְּאָמַר רִבִּי חִיָּיא ׳אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו׳ שַׁפִּיר קָאָמַר. אֲבָל בְּמַאי אוֹקִימְנָא סוֹפֵיהּ דִּקְרָא, ׳כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׳. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא וַדַּאי, ׳אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו׳ כְּמָה דְּאָמַר, ׳כְּצִיץ הַשָּׂדֶה׳ הַהוּא שָׂדֶה דְּאִשְׁתְּמוֹדַע. ׳כֵּן יָצִיץ׳ דְּאִתְחַדָּשׁ וְאִתְהַדָּר כְּמִלְּקַדְּמִין. (הכי יציץ וסליק, מאי טעמא בגין) ׳כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ׳ - דָּא הוּא רוּחָא עִלָּאָה טְמִירָא קַדִּישָׁא גְּנִיזָא מִכֹּלָּא, דְּכָלִיל לֵיהּ בְּגַוִּיהּ. וּכְדֵין וְאֵינֶנּוּ. וְדָא הוּא רָזָא דַּחֲנוֹךְ, דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלֹהִים׳ (בראשית ה, כד), דָּא אֱלֹהִים עִלָּאָה. רוּחַ עִלָּאָה, רוּחַ גְּנִיזָא טְמִירָא. ׳וְלָא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׳. דְּהָא אִתְכְּלִיל רוּחָא זְעֵירָא, בְּרוּחָא עִלָּאָה. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, ׳וְחֶסֶד יהו"ה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם׳ וְעָאל לֵיהּ כַּהֲנָא רַבָּא לְגוֹ קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים. וְנָטִיל לֵיהּ, וְאוֹלִיד לֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין, וְאִתְחַדָּשׁ כְּנֶשֶׁר עוּלְמִין. וְאִתְהַדָּר אִיהוּ נַעַר.

תרגום

רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יוֹסֵי קָמוּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. עַד שֶׁיָּשְׁבוּ וְעָסְקוּ בַתּוֹרָה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זֶה שֶׁאָמַר רַבִּי חִיָּיא ׳אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו׳ (תהלים קג, טו) - יָפֶה אָמַר. אֲבָל בַּמֶּה בֵּאַרְנוּ סוֹף הַפָּסוּק - ׳כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׳ (תהלים קג, טז) - אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא בְּוַדַּאי, ׳אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו׳ כְּמוֹ שֶׁאָמַר. ׳כְּצִיץ הַשָּׂדֶה׳ - כְּצִיץ אוֹתוֹ שָׂדֶה הַנּוֹדָע - ׳כֵּן יָצִיץ׳, שֶׁהִתְחַדֵּשׁ וְחָזַר כְּמִקֹּדֶם. (כָּךְ יציץ ועולה. מָה הַטַּעַם, ' מִשּׁוּם) ׳כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ׳ (תהלים קג, טז) - זֶה רוּחַ עֶלְיוֹן טָמִיר קָדוֹשׁ גָּנוּז מֵהַכֹּל, שֶׁכּוֹלֵל אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ, וְאָז אֵינֶנּוּ. וְזֶהוּ סוֹד שֶׁל חֲנוֹךְ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים׳ (בראשית ה, כד), זֶה אֱלֹהִים עֶלְיוֹן - רוּחַ עֶלְיוֹנָה, רוּחַ גְּנוּזָה וּטְמִירָה. ׳וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׳ - שֶׁהֲרֵי נִכְלֶלֶת רוּחַ קְטַנָּה בְּרוּחַ עֶלְיוֹנָה. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? ׳וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם׳ (תהלים קג, יז) - וְנִכְנָס לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל לְתוֹךְ קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים, וְלוֹקְחוֹ וּמוֹלִידוֹ כְּמִקֹּדֶם, וּמִתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר עֲלוּמָיו, וְחוֹזֵר הוּא נַעַר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי אבא ורבי יוסי, קמו למלעי באורייתא בפלגות ליליא, עד דהוו יתבי ולעאן באורייתא. אמר רבי יוסי, הא דאמר רבי חייא ׳אנוש כחציר ימיו׳ שפיר קאמר. אבל במאי אוקימנא סופיה דקרא, ׳כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו׳. אמר ליה הכי הוא ודאי, ׳אנוש כחציר ימיו׳ כמה דאמר, ׳כציץ השדה׳ ההוא שדה דאשתמודע. ׳כן יציץ׳ דאתחדש ואתהדר כמלקדמין. (הכי יציץ וסליק, מאי טעמא בגין) ׳כי רוח עברה בו ואיננו׳ - דא הוא רוחא עלאה טמירא קדישא גניזא מכלא, דכליל ליה בגויה. וכדין ואיננו. ודא הוא רזא דחנוך, דכתיב ביה ׳ואיננו כי לקח אותו אלהים׳ (בראשית ה, כד), דא אלהים עלאה. רוח עלאה, רוח גניזא טמירא. ׳ולא יכירנו עוד מקומו׳. דהא אתכליל רוחא זעירא, ברוחא עלאה. מה כתיב בתריה, ׳וחסד יהו"ה מעולם ועד עולם׳ ועאל ליה כהנא רבא לגו קדש קדשים. ונטיל ליה, ואוליד ליה כמלקדמין, ואתחדש כנשר עולמין. ואתהדר איהו נער.

התרגום: רבי אבא ורבי יוסי קמו לעסק בתורה בחצות הלילה. עד שישבו ועסקו בתורה אמר רבי יוסי, זה שאמר רבי חייא ׳אנוש כחציר ימיו׳ (תהלים קג, טו) - יפה אמר. אבל במה בארנו סוף הפסוק - ׳כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו׳ (תהלים קג, טז) - אמר לו, כך הוא בודאי, ׳אנוש כחציר ימיו׳ כמו שאמר. ׳כציץ השדה׳ - כציץ אותו שדה הנודע - ׳כן יציץ׳, שהתחדש וחזר כמקדם. (כך יציץ ועולה. מה הטעם, ' משום) ׳כי רוח עברה בו ואיננו׳ (תהלים קג, טז) - זה רוח עליון טמיר קדוש גנוז מהכל, שכולל אותו בתוכו, ואז איננו. וזהו סוד של חנוך, שכתוב בו ׳ואיננו כי לקח אתו אלהים׳ (בראשית ה, כד), זה אלהים עליון - רוח עליונה, רוח גנוזה וטמירה. ׳ולא יכירנו עוד מקומו׳ - שהרי נכללת רוח קטנה ברוח עליונה. מה כתוב אחריו? ׳וחסד ה' מעולם ועד עולם׳ (תהלים קג, יז) - ונכנס לו כהן גדול לתוך קדש הקדשים, ולוקחו ומולידו כמקדם, ומתחדש כנשר עלומיו, וחוזר הוא נער.

מן המפרשים

מקדש מלך: דא הוא רוחא עילאה וכו' נ"ב שעולה למ"ן במלכות נ"א בבינה הנקר' רוח הקדש הסתום עכ"ל. ואם נפרש על המ' א"ש שמט"ט עולה בסוד מ"ן למלכות. ואם נפרש על הבינה. יפורש ג"כ על מט"ט שיש בו נשמת אד"הר שהיא בבינה. כמ"ש הרב בליקוטים: ומפשט…

אור החמה: ריז: ר' אבא ור' יוסי קמו וכו' גם זה מרעיא מהימנא דא רוח עילאה טמירא וכו' היינו סוד היותו נכלל תחתון בעליון בסוד כללות ההיכלות אלו באלו ומטטרון הוא בהיכל ז' וענפיו הם ו' היכלות תחתונים וכלם נכללים זה בזה עד עלייתם למעלה בסוד…

אור יקר: בו דהיינו שהוא מתעלם ומתלבש ברוח ההוא ואז ואיננו והחיילים התחתונים שהם חוצה להיכלות הנקראים יתדות, ועוד כמה חיילים שהם במדורים שאינם עולים בכללות זה אינם משיגים בו בעת התעלמותו, ועל זה אמר ולאיכירנו עוד מקוטו, ורעיא מהימנא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: