כי רוח עברה בו ואיננו
סוד שנוי מקום שם ומעשה לבעלי חטאים, וכליאת הרוח בעליונה
אנוש כחציר ימיו - קושיית כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו
רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יוֹסֵי קָמוּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. עַד שֶׁיָּשְׁבוּ וְעָסְקוּ בַתּוֹרָה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זֶה שֶׁאָמַר רַבִּי חִיָּיא ׳אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו׳ (תהלים קג, טו) - יָפֶה אָמַר. אֲבָל בַּמֶּה בֵּאַרְנוּ סוֹף הַפָּסוּק - ׳כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׳ (תהלים קג, טז) - אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא בְּוַדַּאי, ׳אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו׳ כְּמוֹ שֶׁאָמַר. ׳כְּצִיץ הַשָּׂדֶה׳ - כְּצִיץ אוֹתוֹ שָׂדֶה הַנּוֹדָע - ׳כֵּן יָצִיץ׳, שֶׁהִתְחַדֵּשׁ וְחָזַר כְּמִקֹּדֶם. (כָּךְ יציץ ועולה. מָה הַטַּעַם, ' מִשּׁוּם) ׳כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ׳ (תהלים קג, טז) - זֶה רוּחַ עֶלְיוֹן טָמִיר קָדוֹשׁ גָּנוּז מֵהַכֹּל, שֶׁכּוֹלֵל אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ, וְאָז אֵינֶנּוּ. וְזֶהוּ סוֹד שֶׁל חֲנוֹךְ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים׳ (בראשית ה, כד), זֶה אֱלֹהִים עֶלְיוֹן - רוּחַ עֶלְיוֹנָה, רוּחַ גְּנוּזָה וּטְמִירָה. ׳וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׳ - שֶׁהֲרֵי נִכְלֶלֶת רוּחַ קְטַנָּה בְּרוּחַ עֶלְיוֹנָה. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? ׳וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם׳ (תהלים קג, יז) - וְנִכְנָס לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל לְתוֹךְ קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים, וְלוֹקְחוֹ וּמוֹלִידוֹ כְּמִקֹּדֶם, וּמִתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר עֲלוּמָיו, וְחוֹזֵר הוּא נַעַר.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יוֹסֵי, קָמוּ לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, עַד דַּהֲווֹ יַתְבֵי וְלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָא דְּאָמַר רִבִּי חִיָּיא ׳אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו׳ שַׁפִּיר קָאָמַר. אֲבָל בְּמַאי אוֹקִימְנָא סוֹפֵיהּ דִּקְרָא, ׳כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׳. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא וַדַּאי, ׳אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו׳ כְּמָה דְּאָמַר, ׳כְּצִיץ הַשָּׂדֶה׳ הַהוּא שָׂדֶה דְּאִשְׁתְּמוֹדַע. ׳כֵּן יָצִיץ׳ דְּאִתְחַדָּשׁ וְאִתְהַדָּר כְּמִלְּקַדְּמִין. (הכי יציץ וסליק, מאי טעמא בגין) ׳כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ׳ - דָּא הוּא רוּחָא עִלָּאָה טְמִירָא קַדִּישָׁא גְּנִיזָא מִכֹּלָּא, דְּכָלִיל לֵיהּ בְּגַוִּיהּ. וּכְדֵין וְאֵינֶנּוּ. וְדָא הוּא רָזָא דַּחֲנוֹךְ, דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלֹהִים׳ (בראשית ה, כד), דָּא אֱלֹהִים עִלָּאָה. רוּחַ עִלָּאָה, רוּחַ גְּנִיזָא טְמִירָא. ׳וְלָא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׳. דְּהָא אִתְכְּלִיל רוּחָא זְעֵירָא, בְּרוּחָא עִלָּאָה. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, ׳וְחֶסֶד יהו"ה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם׳ וְעָאל לֵיהּ כַּהֲנָא רַבָּא לְגוֹ קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים. וְנָטִיל לֵיהּ, וְאוֹלִיד לֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין, וְאִתְחַדָּשׁ כְּנֶשֶׁר עוּלְמִין. וְאִתְהַדָּר אִיהוּ נַעַר.
קושיית מה זה עברה בו - זו עברה וזעם, אחד ממלאכים רעים
וּבְחִבּוּר רִאשׁוֹן אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, יָפֶה אָמְרוּ רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי, אֲבָל ׳כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ׳ (תהלים קג, טז) - כָּאן צָרִיךְ לִפְתֹּחַ בִּדְבָרִים, מַה זֶּה ׳עָבְרָה בּוֹ׳? זוֹ עֶבְרָה וְזַעַם וְצָרָה, אֶחָד מֵאוֹתָם מַלְאָכִים רָעִים.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא וּבְחִבּוּרָא קַדְמָאָה אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא בּוּצִּינָא קַדִּישָׁא, שַׁפִּיר אָמְרוּ רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי, אֲבָל ׳כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ׳ (תהילים קג, טז), הָכָא צָּרִיךְ לְמִפְתַּח מִלִּין, מַאי ׳עָבְרָה בּוֹ׳. דָּא עֶבְרָה וְזַעַם וְצָּרָה. חַד מֵאִינּוּן מַלְאֲכִין רָעִים.
תקנת בעלי חטאים שנוי מקום שנוי שם שנוי מעשה - כמו אברהם, משל לרוח שמת בלא בנים
שֶׁמִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָדְעוּ בּוֹ אוֹתָם בַּעֲלֵי חֲטָאִים, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ שִׁנּוּי מָקוֹם וְשִׁנּוּי הַשֵּׁם וְשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה, כְּמוֹ אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳לֶךְ לְךְ מֵאַרְצְךְ וּמִמּוֹלַדְתְּךְ׳ (בראשית יב) - הֲרֵי שִׁנּוּי מָקוֹם. ׳וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךְ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךְ אַבְרָהָם׳ (שם יז) - הֲרֵי שִׁנּוּי הַשֵּׁם. שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה - שֶׁהִשְׁתַּנָּה מִמַּעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשָׂה בַתְּחִלָּה לְמַעֲשִׂים טוֹבִים. הוּא מָשָׁל לְרוּחַ שֶׁל אוֹתוֹ שֶׁמֵּת בְּלֹא בָנִים. כְּמוֹ זֶה עוֹשֶׂה הקב"ה לָאָדָם כְּשֶׁגֵּרַשׁ אוֹתוֹ מֵאוֹתוֹ עוֹלָם, וֶהֱבִיאוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
דִּבְגִין דְּלָא יִשְׁתְּמוֹדְעוּ בֵּיהּ אִינּוּן מָארֵי חוֹבִין, צָּרִיךְ לְמֶעְבַּד לֵיהּ שִׁנּוּי מָקוֹם, וְשִׁנּוּי הַשֵּׁם, וְשִׁנּוּי מַעֲשֵׂה. כְּגַוְונָא דְּאַבְרָהָם, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְּךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, הֲרֵי שִׁנּוּי מָקוֹם׳ (בראשית יב, א). ׳וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ אַבְרָם, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, הֲרֵי שִׁנּוּי הַשֵּׁם׳. שִׁנּוּי מַעֲשֵׂה דְּאִשְׁתָּנֵי מֵעוֹבָדִין בִּישִׁין דְּעָבַד בְּקַדְמִיתָא, לְעוֹבָדִין טָבִין. אִיהוּ מְתָלָא. לְרוּחַ דְּהַהוּא דְּמִית בְּלָא בְּנִין. כְּגַוְונָא דָּא עָבֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם, כַּךְ תָּרִיךְ לֵיהּ מֵהַהוּא עָלְמָא, וְאַיְיתֵי לֵיהּ לְהַאי עָלְמָא. וְהָא אִתְּמַר לְעֵיל.
משנה פניו ותשלחהו - כשרואים אותו משנה מלאכי החבלה שואלים זהו בעל חובך
׳מְשַׁנֶּה פָּנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ׳ (איוב יד, כ). וּמִשּׁוּם זֶה ׳כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ׳ (תהלים קג, טז) - אֶחָד מֵאוֹתָם מַלְאָכִים רָעִים, כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ מְשֻׁנֶּה בִּזְמַן שֶׁנִּפְגָּשׁ (בּוֹ) עִמּוֹ, שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ שְׁאָר הַמַּשְׁחִיתִים עָלָיו: זֶהוּ בַּעַל חוֹבְךְ? הוּא עוֹנֶה לָהֶם וְאוֹמֵר: אֵינֶנּוּ.
בלשון הזוהר
׳מְשַׁנֶּה פָּנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ׳ (איוב יד, כ), וּבְגִין דָּא ׳כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ׳, חַד מֵאִינּוּן מַלְאֲכִין רָעִים, כַּד חֲזֵי לֵיהּ מְשׁוּנֶּה, בְּזִמְנָא דְּאִעְרַע (ס"א ביה) עִמֵּיהּ, שָׁאַלִין לֵיהּ שְׁאַר מַשְׁחִיתִין עָלֵיהּ, דָּא הוּא מָארֵי חוֹבָךְ. אִיהוּ עָנֵי לוֹן וְאָמַר, וְאֵינֶנּוּ.
ולא יכירנו עוד מקומו - כשמתגרש ממקומו ונטע במקום אחר, סוד עפר אחר יקח וטח את הבית
כְּשֶׁמִּתְגָּרֵשׁ מִמְּקוֹמוֹ וְנִנְטָע בְּמָקוֹם אַחֵר, נֶאֱמַר בּוֹ ׳וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׳ (תהלים קג, טז), בִּגְלַל ׳שֶׁעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת׳ (ויקרא יד, מב) - וְזֶהוּ סוֹד ׳וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו׳ (ויקרא יד, מה) - אוֹתָם עֲצָמוֹת וְגִידִים וּבָשָׂר שֶׁהָיָה, חָזַר לְעָפָר. מַה כָּתוּב בּוֹ? ׳וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ׳ (ישעיה סה, כה), מִשּׁוּם שֶׁהָיָה מְנֻגָּע - וְאַחַר כָּךְ, ׳וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת׳ (ויקרא יד, מב) - וּבוֹנֶה לוֹ עֲצָמוֹת וְגִידִים וּמִתְחַדֵּשׁ, כְּמוֹ בַּיִת יָשָׁן שֶׁעוֹשִׂים אוֹתוֹ חָדָשׁ, וַדַּאי שֶׁהוּא מִתְחַדֵּשׁ.
בלשון הזוהר
כַּד אִתְתָּרַךְ מֵאַתְרֵיהּ, וְאִתְנְטָע בְּאֲתָר אַחֲרָא, אִתְּמַר בֵּיהּ ׳וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׳ (תהלים קג, טז). בְּגִין דְּעָפָר ׳אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבַּיִת׳ (ויקרא יד, מב). וְדָא אִיהוּ רָזָא, ׳וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָּיו׳, אִינּוּן גַּרְמִין וְגִידִין וּבִשְׂרָא דְּהֲוָה חָזַר עֲפָרָא. מַה כְּתִיב בֵּיהּ ׳וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ׳ (ישעיהו סה, כה). בְּגִין דְּהֲוָה מְנוּגָע. וּלְבָתַר ׳וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת׳, וּבָנֵי לֵיהּ גַּרְמִין וְגִידִין. וְאִתְחַדָּשׁ, כְּבַיִת יְשָׁנָה דְּעַבְדִין לֵיהּ חֲדָשָׁה. וַדַּאי אִיהוּ דְּאִתְחַדֵּשׁ.
משל לאילן שאינו עושה פרות שמרכיבים ענפיו בעץ אחר - כך נכללת רוח קטנה ברוח עליונה
וּמַה שֶּׁאָמַר ׳וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׳ (תהלים קג, טז) - עַל רוּחַ, שֶׁנִּכְלְלָה רוּחַ קְטַנָּה בְּרוּחַ עֶלְיוֹנָה. זֶהוּ מָשָׁל לְאִילָן שֶׁלֹּא עוֹשֶׂה פֵרוֹת, לוֹקְחִים עֲנָפִים שֶׁלּוֹ וּמַרְכִּיבִים אוֹתוֹ בְּעָנָף שֶׁל עֵץ אַחֵר עֶלְיוֹן (זהבזה) שֶׁעוֹשֶׂה פֵרוֹת, וְנִכְלָל זֶה בָּזֶה וְעוֹשֶׂה פֵרוֹת. בְּאוֹתוֹ זְמַן נֶאֱמַר בּוֹ, ׳וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׳.
בלשון הזוהר
וּמַאי דְּאָמַר ׳וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׳ (תהלים קג, טז). עַל רוּחַ, דְּאִתְכְּלִיל רוּחָא זְעֵירָא, בְּרוּחָא עִלָּאָה. הַאי אִיהוּ מְתָלָא, לְאִילָן דְּלָא עָבִיד אֵיבִין, נַטְלִין עַנְפִין דִּילֵיהּ, וּמַרְכִּיבִין לֵיהּ בְּעַנְפָּא דְּאִילָנָא אַחֲרָא עִלָּאָה, (דא בדא) דְּעָבִיד פֵּירִין, וְאִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא, וְעָבִיד פֵּירִין. בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר בֵּיהּ, ׳וְלָא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ׳.
היושב בעיר אנשי רשע יעשה שנוי מקום - שהתורה עץ חיים והאדם עץ השדה
כי האדם עץ השדהגַּם כָּךְ בֶּן אָדָם שֶׁיּוֹשֵׁב בְּעִיר שֶׁיּוֹשְׁבִים בָּהּ אֲנָשִׁים רָעִים, וְלֹא יָכוֹל לְקַיֵּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְלֹא מַצְלִיחַבלימוד ה הוא צריך לעשות בַּתּוֹרָה - עוֹשֶׂה שִׁנּוּי מָקוֹם וְנֶעֱקָר מִשָּׁם, וְנִשְׁרָשׁ בְּמָקוֹם שֶׁגָּרִים בּוֹ אֲנָשִׁים טוֹבִים, בַּעֲלֵי תוֹרָה, בַּעֲלֵי מִצְווֹת.ועצם מגוריו במקום בו גרים אנשים בעלי תורה ומצוות זה עצמו סיבה להשפעתם עליו לטובה לעשותו גם כן בעל פירות. שֶׁהַתּוֹרָה נִקְרֵאת עֵץ,ביחס להפירות שהן המצוות.- זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳ (משלי ג, יח). וְהָאָדָם הוּא עֵץ, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה׳ (דברים כ, יט) - וְהַמִּצְווֹת שֶׁבָּהּשבתורה דּוֹמוֹת לִפְרִי. וּמַה כָּתוּב בּוֹ? ׳רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּאשאדם שאינו מקיים המצוות הדומות לפרי העץ אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ׳ (דברים כ, כ) - אֹתוֹ תַשְׁחִית - מֵהָעוֹלָם הַזֶּה. וְכָרָתָּ - מֵהָעוֹלָם הַבָּא. וְלָכֵן צָרִיךְ לַעֲקֹר (׳אוֹתוֹ מֵאוֹתוֹ) מֵאוֹתוֹ׳ מָקוֹם, וְיִנָּטַע בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּין צַדִּיקִים.
בלשון הזוהר
אוּף הָכִי בַּר נָשׁ דְּיָתִיב בְּקַרְתָּא דְּיַתְבִין בָּהּ אֲנָשִׁין בִּישִׁין, וְלָא יָכִיל לְקַיְּימָא פִּקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא אַצְּלַח בְּאוֹרַיְיתָא, עָבִיד שִׁנּוּי מָקוֹם, וְאִתְעַקָּר מִתַּמָּן, וְאִשְׁתְּרָשׁ בַּאֲתָר דְּדַיְירִין בֵּיהּ גּוּבְרִין טָבִין, מָארֵי תּוֹרָה, מָארֵי פִּקוּדִין, דְּאוֹרַיְיתָא אִקְרֵי עֵץ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּה׳ (משלי ג, יח). וּבַר נָשׁ הוּא עֵץ, דִּכְתִּיב, ׳כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה׳ (דברים כ, יט). וּפִקּוּדִין דְּבָהּ, דַּמְיָין לְאִיבָא, וּמַה כְּתִיב בֵּיהּ, ׳רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אוֹתוֹ תַּשְׁחִית וְכָרַתָּ׳ (דברים כ, כ). אוֹתוֹ תַּשְׁחִית מֵעָלְמָא דֵּין, וְכָרַתָּ מֵעָלְמָא דְּאָתֵי. וּבְגִין דָּא צָּרִיךְ לְאַעְקְרָא (ליה מההוא) מֵהַהוּא אֲתָר, וְיִתְנְטַע בַּאֲתָר אַחֲרָא בֵּין צַּדִּיקַיָּיא.
אדם בלי בנים נקרא עקר וכן תורה בלי מצוות עקרה - לא המדרש עקר אלא המעשה
מָה אָדָם בְּלִי בָנִים נִקְרָא עָקָר וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה, גַּם כָּךְ תּוֹרָה בְּלִי מִצְווֹת נִקְרֵאת עֲקָרָה. ולפיכך נסמכו כאן שינוי מקום ושינוי מעשה ושינוי השם, שהם מן הדברים המקרעין גזר דינו של אדם (ר"ה טז:) וְלָכֵן פֵּרְשׁוּהָ,אבות יז) לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא עִקָּרכשהוא לבדו, אֶלָּאכשהוא יחד עם הַמַּעֲשֶׂה.וע"י כן יעשה שינוי מעשה מצד מעשיו, ושינוי השם שכבר אינו עקר שהרי הוא עושה פירות. בָּאוּ הַחֲבֵרִים וְהִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו וְאָמְרוּ, כָּעֵת לָמַדְנוּ חִדּוּשׁ אֵיךְ נִכְלֶלֶת רוּחַ בְּרוּחַ, כְּמִי שֶׁרָאָה דָבָר בָּעַיִן וְהֻבְרַר לוֹ. מִקֹּדֶם זֶה הָיָה קַבָּלָה לָנוּ, וְכָעֵת בֵּרוּר הַדָּבָר.
בלשון הזוהר
מַה בַּר נָשׁ בְּלָא בְּנִין, אִתְקְרֵי עָקָר, וְאִתְּתֵיהּ עֲקָרָה. אוּף הָכִי אוֹרַיְיתָא בְּלָא פִּקוּדִין, אִתְקְרִיאַת עֲקָרָה, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ, לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִיקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. אָתוּ חַבְרַיָּיא וְאִשְׁתְּטָחוּ קַמֵּיהּ, וְאָמְרוּ וַדַּאי כְּעַן אוֹלִיפְנָא חִדּוּשָׁא, אֵיךְ אִתְכְּלִיל רוּחַ בְּרוּחַ, כְּמַאן דְּחָזֵי מִלָּה בְּעֵינָא וְאִתְבְּרִיר לֵיהּ. בְּקַדְמִיתָא הֲוָה לָן קַבָּלָה, וּכְעַן בְּרִירוּ דְּמִלָּה.
משל הרועה והתיש
סוד לקוי זרועות האבות בעוון הדור וכפרת הצדיקים על ישראל
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.