ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 129: והמים היו הלוך וחסור - סוד מיעוט חלק הממנים בקרבנות החג ועצרת האספת ישראל לבדם › פיסקה 5 (רנט ע"א)

אין שמחה לממנים כאשר ישראל נותנים סעודות אלו - אך הכל קרב רק להקבה שמחלק להם אם רעב שנאך האכילהו לחם

פנחס · והמים היו הלוך וחסור - סוד מיעוט חלק הממנים בקרבנות החג ועצרת האספת ישראל לבדם · מאמר 129 · פיסקה 5 · דף רנט ע"א

לשון הזוהר

וְכָל דָּא אִיתֵּימָא מַאן יָהִיב לָן לְאַקְרְבָא עָלַיְיהוּ, דִּלְמָא אִינּוּן לָא בָּעָאן כָּל דָּא. אֶלָּא לֵית חֶדְוָוה לְכָל אִינּוּן מְמָנָן, בְּכָל אִינּוּן תּוֹרִים אֵילִים וְאִמְרִין כְּהָנֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל יַהֲבֵי לוֹן סְעוּדְתִּין אִלֵּין. וְעִם כָּל דָּא לָא מִתְקַרְבוּ כֹּלָּא, אֶלָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, וְאִינּוּן מִתְקָרְבֵי תַּמָּן, וְאִיהוּ פָּלִיג לוֹן. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם, אִלֵּין אִינּוּן קָרְבְּנִין דְּחָג׳ (משלי כה, כא). ׳וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳ - אִלֵּין מַיִם דִּרְשִׁימִין הָכָא בְּיוֹמֵי דְּחָג. וּבְיוֹמָא תִּנְיָינָא, וּבְיוֹמָא שְׁתִּיתָאָה וּשְׁבִיעָאָה, וְסִימָן ׳בּוֹ"ז יָבוּזוּ לוֹ׳ (שיר השירים ח, ז).

תרגום

וְכָל זֶה אִם תֹּאמַר מִי נָתַן לָנוּ לְהַקְרִיב עֲלֵיהֶם, אוּלַי הֵם לֹא רוֹצִים אֶת כָּל זֶה? אֶלָּא אֵין שִׂמְחָה לְכָל אֵלּוּ הַמְמֻנִּים בְּכָל אֵלּוּ הַתּוֹרִים, הָאֵילִים, וְהַכְּבָשִׂים כְּאֵלּוּ, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נָתְנוּ לָהֶם סְעוּדוֹת אֵלּוּ. וְעִם כָּל זֶה לֹא קָרֵב הַכֹּל אֶלָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַדּוֹ, וְהֵם מִתְקָרְבִים שָׁם וְהוּא מְחַלֵּק לָהֶם. וְעַל זֶה כָּתוּב, (שם) ׳אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךְ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם׳ - אֵלּוּ הֵם קָרְבְּנוֹת הֶחָג. ׳וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳ (משלי כה, כא) - אֵלּוּ מַיִם שֶׁרְשׁוּמִים כָּאן בִּימֵי הֶחָג, וּבְיוֹם שֵׁנִי, וּבְיוֹם שִׁשִּׁי וּשְׁבִיעִי, וְסִימָן - ׳בּוֹ"ז יָבוּזוּ לוֹ׳ (שיר השירים ח).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכל דא איתימא מאן יהיב לן לאקרבא עלייהו, דלמא אינון לא בעאן כל דא. אלא לית חדווה לכל אינון ממנן, בכל אינון תורים אילים ואמרין כהני, בשעתא דישראל יהבי לון סעודתין אלין. ועם כל דא לא מתקרבו כלא, אלא לקודשא בריך הוא בלחודוי, ואינון מתקרבי תמן, ואיהו פליג לון. ועל דא כתיב, ׳אם רעב שונאך האכילהו לחם, אלין אינון קרבנין דחג׳ (משלי כה, כא). ׳ואם צמא השקהו מים׳ - אלין מים דרשימין הכא ביומי דחג. וביומא תניינא, וביומא שתיתאה ושביעאה, וסימן ׳בו"ז יבוזו לו׳ (שיר השירים ח, ז).

התרגום: וכל זה אם תאמר מי נתן לנו להקריב עליהם, אולי הם לא רוצים את כל זה? אלא אין שמחה לכל אלו הממנים בכל אלו התורים, האילים, והכבשים כאלו, בשעה שישראל נתנו להם סעודות אלו. ועם כל זה לא קרב הכל אלא להקדוש ברוך הוא בלבדו, והם מתקרבים שם והוא מחלק להם. ועל זה כתוב, (שם) ׳אם רעב שנאך האכלהו לחם׳ - אלו הם קרבנות החג. ׳ואם צמא השקהו מים׳ (משלי כה, כא) - אלו מים שרשומים כאן בימי החג, וביום שני, וביום ששי ושביעי, וסימן - ׳בו"ז יבוזו לו׳ (שיר השירים ח).

מן המפרשים

אור החמה: ועם כל דא לא מתקרב כלל אלא לקב"ה וכו' ולזה לא יוכלו לכבות את האהבה שהם התעוררות ישראל מצד הקודש ויעלה סוד התעוררות מצדנו וירד מידו של הקב"ה למטה אליהם דרך מורד השפע הידוע למעלה שאינם מתגלים אל הקדש ולא מטמאין המקדש ולזה ושאבתם…

קרני אור: אינון לא בעאן אינון לא בעאן. ר"ל הני ממנן:

הסולם: וכל דא איתימא וכו': וכל זה, אם תאמר, מי נותן אותנו להקריב עליהם, על הממונים של ע' אומות, אולי אינם רוצים כל זה. אלא אין שמחה לכל אלו הממונים, כמו בכל אלו הפרים ואילים וכבשים, בשעה שישראל נותנים להם סעודות אלו. ועם כל זה אין…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: