והמים היו הלוך וחסור
סוד מיעוט חלק הממנים בקרבנות החג ועצרת האספת ישראל לבדם
מיום שני מתחילים המים להראות ומיום שלישי שורה עליהם - טוב ישראל ברבוי לא במעוט
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר, בֹּא וּרְאֵה, מִיּוֹם שֵׁנִי מַתְחִילִים הַמַּיִם לְהֵרָאוֹת. כֵּיוָן שֶׁהִתְחִילוּ הַמַּיִם - מִיּוֹם שְׁלִישִׁי הִיא שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם, וְאֵלּוּ הַמַּיִם לֹא הָיוּ יוֹדְעִים הַבַּבְלִים (בְּכָל) מַדּוּעַ רְשׁוּמִים כָּאן, שֶׁהֲרֵי הַטּוֹב שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ בִּמְקוֹם הַמִּעוּט, אֶלָּא בִּמְקוֹם הָרִבּוּי. וּמִפְּנֵי שֶׁאֵלּוּ הַמַּיִם שֶׁרְשׁוּמִים כָּאן מִתְמַעֲטִים, בָּא הַפָּסוּק לְהַשְׁמִיעֵנוּ, שֶׁכָּתוּב וְהַמַּיִם, אֵלּוּ שֶׁיְּדוּעִים בִּימֵי הֶחָג, אֵלּוּ שֶׁרְשׁוּמִים תּוֹךְ הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁהֵם הָרֵי קְלָלוֹת, ׳הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר׳ הַטּוֹב שֶׁלָּהֶם. וּמְשִׁיכָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת עֲלֵיהֶם ׳הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר׳. וּמִפְּנֵי שֶׁאֵלּוּ הַמַּיִם שֶׁלָּהֶם הוּא, לֹא מִתְחַבְּרוֹת אוֹתִיּוֹת, שֶׁלֹּא יִתְחַבֵּר הַטּוֹב שֶׁלָּהֶם אֶלָּא מְעַט מְעַט.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר, תָּא חֲזֵי, מִיּוֹמָא תִּנְיָינָא שָׁרִיאוּ מַיָּיא לְאִתְחֲזָאָה, כֵּיוָן דְּשָׁרִיאוּ מַיִם, מִיּוֹמָא תְּלִיתָאָה אִיהִי שָרַת עָלַיְיהוּ, וְאִינּוּן מַיִם לָא הֲווֹ יַדְעֵי בַּבְלָאֵי (ס"א בכולא), אֲמַאי רְשִׁימִין הָכָא, דְּהָא טוּבָא דְּיִשְׂרָאֵל לָא הֲוִי בַּאֲתָר דְּמִעוּטָא, אֶלָּא בַּאֲתָר דְּרִבּוּיָיא. וּבְגִין דְּאִלֵּין מַיִין דִּרְשִׁימִין הָכָא אִתְמַעֲטָן, אָתֵי קְרָא לְאַשְׁמְעִינָן דִּכְתִּיב, וְהַמַּיִם אִינּוּן דִּיְדִיעָן בְּיוֹמֵי דְּחַג, אִינּוּן דִּרְשִׁימִין גּוֹ קָרְבְּנִין, דְּאִינּוּן טוּרֵי לְוָוטִין, ׳הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר׳ טוּבָא דִּלְהוֹן, וּנְגִידוּ דְּאַנְגִּיד עָלַיְיהוּ, ׳הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר׳, וּבְגִין דְּאִינּוּן מַיִם דִּלְהוֹן הוּא, לָא אִתְחַבְּרָן אַתְוָון, דְּלָא יִתְחַבָּר טוּבָא דִּלְהוֹן, אֶלָּא זְעֵיר זְעֵיר.
לישראל ודרשי הוי לא יחסרו כל טוב - הולכים ועולים למעלה עד החדש העשירי טבת ימי הרעה ונראו ראשי ההרים
אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מהקב"ה, מַה כָּתוּב? ׳וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב׳ (תהלים לד, יא) - רֹאשׁ הַפָּסוּק - ׳כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ׳ - אֵלּוּ הַמְמֻנִּים שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים. וְדֹרְשֵׁי ה' - אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל - ׳לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב׳ - אֵלּוּ הוֹלְכִים וְעוֹלִים לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַטּוֹב שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵם מַיִם, ׳הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי׳ (בראשית ח, ה) - זֶה טֵבֵת, שֶׁהֲרֵי אָז יְמֵי הָרָעָה הֵם, וּמִתְעוֹרֶרֶת אוֹתָהּ רָעָה וּמִתְחַזֶּקֶת, וְהַכַּלָּה הַקְּדוֹשָׁה לֹא מְאִירָה מִתּוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ. אָז ׳נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים׳ - אֵלּוּ הֵם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ, הָרֵי הַקְּלָלוֹת נִרְאִים וּמִתְחַזְּקִים וְעוֹשִׂים רָעוֹת בָּעוֹלָם.
בלשון הזוהר
אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן מְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַה כְּתִיב. ׳וְדוֹרְשֵׁי יהו"ה לֹא יַחְסְרוּ כָּל טוֹב׳ (תהילים לד, יא). רֵישֵׁיהּ דִּקְרָא, ׳כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ׳, אִלֵּין מְמָנָן דִּשְׁאַר עַמִּין. וְדוֹרְשֵׁי יהו"ה, אִלֵּין יִשְׂרָאֵל, ׳לֹא יַחְסְרוּ כָּל טוֹב׳, אִלֵּין אַזְלִין וְאִסְתַּלָּקוּ לְעֵילָּא לְעֵילָּא. וּבְגִין כָּךְ, טוּבָא דִּלְהוֹן דְּאִינּוּן מַיִם, ׳הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר׳. ׳עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי׳. דָּא טֵבֵת, דְּהָא כְּדֵין יְמֵי הָרָעָה הֲווֹ, וְאִתְעֲרַת הַהִיא רָעָה וְאִתְתַּקְפַת, וְכַלָּה קַדִּישָׁא לָא אַנְהִירַת מִגּוֹ שִׁמְשָׁא, כְּדֵין ׳נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים׳, אִלֵּין אִינּוּן הֲרֵי חֲשׁוֹכָא, טוּרִין דִּלְוָוטִין אִתְחָזוּן וְאִתְתְּקָפוּ, וְעַבְדִין בִּישִׁין בְּעָלְמָא.
שבעים פרים כנגד שבעים ממנים עולים ביום ראשון ויורדים בכל יום - אילים ארבעה עשר יד יהוה כבשים חץ
בְּיָמִים אֵלּוּ אִשֶּׁה בְּזוֹ הָעוֹלָה, שֶׁהֲרֵי אָז אֵלּוּ הָאִשִּׁים אוֹכְלִים חֶלְקָם. שִׁבְעִים פָּרִים אֵלּוּ הֵם כְּנֶגֶד שִׁבְעִים מְמֻנִּים שֶׁשּׁוֹלְטִים עַל שִׁבְעִים עַמִּים, וְעוֹלִים בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וְיוֹרְדִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְנִקְרָאִים פָּרִים מְנַגְּחִים בַּיָּמִים שֶׁלָּהֶם. אֵילִם אַרְבָּעָה עָשָׂר, שְׁנַיִם בְּכָל יוֹם הֵם יַ"ד יְהֹוָ"ה. יָד שֶׁשּׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶם תָּדִיר, בְּכָל יוֹם וָיוֹם. כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה, הַמִּנְיָן שֶׁלָּהֶם חֵ"ץ.
בלשון הזוהר
בְּיוֹמִין אִלֵּין, אִשֶּׁה בְּהַאי עוֹלָה, דְּהָא כְּדֵין הָנֵי אִשִּׁים אָכְלֵי חוּלָקֵיהוֹן. שִׁבְעִים פָּרִים אִלֵּין, אִינּוּן לָקֳבֵל שִׁבְעִים מְמָנָן, דְּשַׁלְטוּ עַל שִׁבְעִין עַמִּין. וְסַלְּקִין בְּיוֹמָא קַדְמָאָה, וְנַחְתֵּי בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, וְאִקְרוּן פָּרִים מְנַגְּחִין בְּיוֹמִין דִּלְהוֹן. אֵילִם, (חסר) אַרְבֵּיסָר, תְּרֵין בְּכָל יוֹמָא אִינּוּן יָ"ד יְהוָֹ"ה. יְדָא דְּשָׁלִיטָא עָלַיְיהוּ תָּדִיר, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא. אַמְרִין בְּנֵי שָׁנָה, מִנְיָינָא דִּלְהוֹן חֵ"ץ.
קושיית האם רע עין אצלם - כן אך אנחנו נותנים בשמחה וגחלים לוהטות עושות להם רע
וְאִם תֹּאמַר, אִם כָּךְ, רַע עַיִן אָנוּ אֶצְלָם - כֵּן, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ׳ (משלי כה, כב) - אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא נוֹתְנִים אֶלָּא בְּשִׂמְחָה, שֶׁאֵין בִּימֵי הַשָּׁנָה שִׂמְחָה כְּאֵלּוּ הַיָּמִים. וּמִפְּנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹתְנִים בְּטוּב לֵב וּבְשִׂמְחָה שֶׁל רָצוֹן - מִתְהַפֵּךְ עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים עַל רָאשֵׁיהֶם, גֶּחָלִים לוֹהֲטוֹת שֶׁל הַשִּׂמְחָה שֶׁלָּנוּ עוֹשׂוֹת לָהֶם רָע. י"ד (ה'), ע', וח"ץ, כָּךְ עוֹלִים בַּחֶשְׁבּוֹן שֶׁלָּהֶם.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא אִי הָכִי, רַע עַיִן הֲוִינָן לְגַבַּיְיהוּ. אִין, דְּהָא כְּתִיב, ׳כִּי גֶּחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ׳ (משלי כה, כב). אֲבָל אֲנָן לָא יַהֲבֵינָן אֶלָּא בְּחֶדְוָותָא, דְּלֵית בְּיוֹמֵי שַׁתָּא, חֶדְוָותָא, כְּאִלֵּין יוֹמִין. וּבְגִין דַּאֲנָן יָהֲבִין בְּטוּב לִבָּא, וּבְחֶדְוָותָא דִּרְעוּתָא, אִתְהַפָּךְ עָלַיְיהוּ גֶּחָלִים עַל רֵישֵׁיהוֹן, גּוּמְרִין מְלַהֲטָן, דְּחֶדְוְותָא דִּילָן, עַבְדֵי לוֹן בִּישׁ. י"ד, (ס"א ה') ע', וחץ. כַּךְ סַלְּקִין בְּחוּשְׁבָּנָא דִּילְהוֹן.
אין שמחה לממנים כאשר ישראל נותנים סעודות אלו - אך הכל קרב רק להקבה שמחלק להם אם רעב שנאך האכילהו לחם
וְכָל זֶה אִם תֹּאמַר מִי נָתַן לָנוּ לְהַקְרִיב עֲלֵיהֶם, אוּלַי הֵם לֹא רוֹצִים אֶת כָּל זֶה? אֶלָּא אֵין שִׂמְחָה לְכָל אֵלּוּ הַמְמֻנִּים בְּכָל אֵלּוּ הַתּוֹרִים, הָאֵילִים, וְהַכְּבָשִׂים כְּאֵלּוּ, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נָתְנוּ לָהֶם סְעוּדוֹת אֵלּוּ. וְעִם כָּל זֶה לֹא קָרֵב הַכֹּל אֶלָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַדּוֹ, וְהֵם מִתְקָרְבִים שָׁם וְהוּא מְחַלֵּק לָהֶם. וְעַל זֶה כָּתוּב, (שם) ׳אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךְ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם׳ - אֵלּוּ הֵם קָרְבְּנוֹת הֶחָג. ׳וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳ (משלי כה, כא) - אֵלּוּ מַיִם שֶׁרְשׁוּמִים כָּאן בִּימֵי הֶחָג, וּבְיוֹם שֵׁנִי, וּבְיוֹם שִׁשִּׁי וּשְׁבִיעִי, וְסִימָן - ׳בּוֹ"ז יָבוּזוּ לוֹ׳ (שיר השירים ח).
בלשון הזוהר
וְכָל דָּא אִיתֵּימָא מַאן יָהִיב לָן לְאַקְרְבָא עָלַיְיהוּ, דִּלְמָא אִינּוּן לָא בָּעָאן כָּל דָּא. אֶלָּא לֵית חֶדְוָוה לְכָל אִינּוּן מְמָנָן, בְּכָל אִינּוּן תּוֹרִים אֵילִים וְאִמְרִין כְּהָנֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל יַהֲבֵי לוֹן סְעוּדְתִּין אִלֵּין. וְעִם כָּל דָּא לָא מִתְקַרְבוּ כֹּלָּא, אֶלָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, וְאִינּוּן מִתְקָרְבֵי תַּמָּן, וְאִיהוּ פָּלִיג לוֹן. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם, אִלֵּין אִינּוּן קָרְבְּנִין דְּחָג׳ (משלי כה, כא). ׳וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳ - אִלֵּין מַיִם דִּרְשִׁימִין הָכָא בְּיוֹמֵי דְּחָג. וּבְיוֹמָא תִּנְיָינָא, וּבְיוֹמָא שְׁתִּיתָאָה וּשְׁבִיעָאָה, וְסִימָן ׳בּוֹ"ז יָבוּזוּ לוֹ׳ (שיר השירים ח, ז).
מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה - מים שמנסכים ישראל בשמחה ונהרות אפרסמון, אם יתן איש בוז יבוזו זה סמאל
׳מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה׳ (שיר השירים ח, ז) - אֵלּוּ הֵם מַיִם אֲשֶׁר מְנַסְּכִים יִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה וּבְאַהֲבַת הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן׳ (ישעיה יב, ג) - ׳וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ׳ - אֵלּוּ הֵם נַהֲרוֹת אֲפַרְסְמוֹן טָהוֹר, שֶׁכֻּלָּם דְּבוּקִים וּמִתְקַשְּׁרִים בְּאַהֲבָה זוֹ. ׳אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ׳ - זֶה סָמָאֵל, בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת לוֹ חֵלֶק אִתָּם בְּאֵלּוּ הַמַּיִם שֶׁרְשׁוּמִים כָּאן בַּפָּרָשָׁה, שֶׁכָּתוּב ׳אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ׳ - סִימָן שֶׁל אֵלּו הַמַּיִם ׳בּוֹ"ז יָבוּזוּ לוֹ׳ וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם נֶחְשָׁבִים אֶצְלֵנוּ חֶרֶשׂ נִשְׁבָּר, שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
׳מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה׳ (שיר השירים ח, ז) - אִלֵּין אִינּוּן מַיִם, דִּי מְנַסְּכֵי יִשְׂרָאֵל, בְּחֶדְוָה וּבִרְחִימוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, ׳וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן׳ (ישעיהו יב, ג). ׳וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ׳ - אִלֵּין אִינּוּן נַהֲרֵי דְּאֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא, דְּכֻלְּהוּ דַּבְקֵי וּמִתְקַשְּׁרֵי בִּרְחִימוּ דָּא. ׳אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בְּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ׳ - דָּא סַמָאֵל, בְּאַהֲבָה דְּיִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוִי לֵיהּ חוּלָקָא בַּהֲדַיְיהוּ, בְּאִינּוּן מַיִם דִּרְשִׁימִין הָכָא בְּפַרְשְׁתָּא, דִּכְתִּיב ׳אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בְּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ, סִימָנָא דְּאִינּוּן מַיִם בּוֹ"ז, יָבוּזוּ לוֹ וַדַּאי, דְּהָא כֻּלְּהוּ אִתְחֲשִׁיבוּ לְגַבָּן, חֶרֶשׂ נִשְׁבָּר, דְּלֵית לֵיהּ תְקָנָה לְעָלְמִין׳.
המים נחלקים בימי בוז ונשארו שאר ימים - חרש שאין להם תקון
הַמַּיִם שֶׁלָּהֶם נֶחֱלָקִים בִּימֵי בּוֹ"ז. נִשְׁאֲרוּ שְׁאָר יָמִים, שֶׁהֵם ג' ד' - ה' (נוטריקון) חֲמִישִׁי רְבִיעִי שְׁלִישִׁי, וְסִימָן - ׳חֶרֶ"שׂ אֶת חַרְשֵׂי׳ (ישעיה מה, ט) (ה) אֲדָמָה, וְאֵין לָהֶם תִּקּוּן אִתָּנוּ וְלֹא לְעוֹלָמִים. וְאִם תֹּאמַר, ׳בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ׳ כָּתוּב שָׁם, ׳כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת׳ (תהלים כב, כה).
בלשון הזוהר
מַיִם דִּלְהוֹן אִתְפְּלִיגוּ בְּיוֹמִין בּוֹ"ז, אִשְׁתָּאֲרוּ שְׁאַר יוֹמִין, דְּאִינּוּן ג' ד' ה' (נוטריקון) חֲמִישִׁי רְבִיעִי שְׁלִישִׁי, וְסִימָן, ׳חֶרֶ"שׂ אֶת חַרְשֵׂי הָאֲדָמָה, וְלֵית לוֹן תִּקּוּנָא בַּהֲדָן, וְלָא לְעָלְמִין׳ (ישעיהו מה, ט). וְאִי תֵּימָא בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ כְּתִיב. הָתָם ׳כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת׳ (תהילים כב, כה).
יום ראשון לא נקרא ראשון אלא חמשה עשר סתם - התחלת רשום המים מיום שני
יוֹם רִאשׁוֹן מָה עוֹשֶׂה לוֹ? אֶלָּא לֹא נִקְרָא רִאשׁוֹן וְלֹא נִקְרָא אֶחָד, אֶלָּא חֲמִשָּׁה עָשָׂר סְתָם, בְּלִי רִשּׁוּם כְּלָל. אֲבָל הַתְחָלַת רִשּׁוּם הַמַּיִם מִיּוֹם שֵׁנִי הוּא. וְכָךְ רָאוּי, מִפְּנֵי שֶׁאֵין טוֹב בַּשֵּׁנִי, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא רָשׁוּם רִאשׁוֹן וְלֹא אֶחָד כְּלָל, וְהוּא בִּסְתָם, וּמַתְחִיל רִשּׁוּם הַיָּמִים בְּיוֹם שֵׁנִי. וְנֶחְלְקוּ מַיִם בְּבוֹ"ז, וְנִשְׁאֲרוּ בִּימֵי חֶרֶ"שׂ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳וְהַכֹּל כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ׳.
בלשון הזוהר
יוֹמָא קַדְמָאָה מַאי עָבִיד לֵיהּ. אֶלָּא לָא אִקְרֵי רִאשׁוֹן, וְלָא אִקְרֵי אֶחָד, אֶלָּא חֲמִשָּׁה עָשָׂר סְתָם, בְּלָא רְשׁוּמָא כְּלַל. אֲבָל שֵׁירוּתָא דִּרְשִׁימוּ דְּמַיִין, מִיּוֹם שֵׁנִי הֲוִי. וְהָכִי אִתְחֲזֵי, בְּגִין דְּלֵית טוֹב בַּשֵּׁנִי, וּבְגִין כָּךְ, לָא רְשִׁים רִאשׁוֹן וְלָא אֶחָד כְּלַל, וַהֲוִי בִּסְתָם, וְשָׁרֵי רְשִׁימוּ דְּיוֹמִין, בְּיוֹם שֵׁנִי. וְאִתְפְּלָגוּ מַיִם בְּבוּ"ז, וְאִשְׁתָּאָרוּ בְּיוֹמִין חֶרֶ"שׂ, כְּמָה דְּאִתְּמַר, וְכֹלָּא כַּדְּקָא יֵאוֹת.
אשרי חלקם של ישראל היודעים להכנס לתוך מח האגוז לשבר קלפות - עד עיר קדושה מקפת חומות ביום השמיני עצרת
אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹדְעִים לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ מֹחַ הָאֱגוֹז, וּכְדֵי לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַמֹּחַ מְשַׁבְּרִים קְלִפּוֹת אֵלּוּ וְנִכְנָסִים. מַה כָּתוּב לְאַחַר כָּל זֶה? ׳בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם׳ (במדבר כט, לה) - לְאַחַר שֶׁשָּׁבְרוּ כָּל אֵלּוּ הַקְּלִפּוֹת, וְשָׁבְרוּ כַּמָּה חֲתִיכוֹת, וְכַמָּה נְחָשִׁים הָרְגוּ, וְכַמָּה עַקְרַבִּים שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּאֵלּוּ הָרֵי הַחֹשֶׁךְ, עַד שֶׁמָּצְאוּ מְקוֹם יִשּׁוּב וְעִיר קְדוֹשָׁה מֻקֶּפֶת חוֹמוֹת סָבִיב סָבִיב - אָז נִכְנָסִים אֶצְלָהּ, לַעֲשׂוֹת מְנוּחָה שָׁם וְלִשְׂמֹחַ בָּהּ. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ הַדָּבָר.
בלשון הזוהר
זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּיַדְעֵי לְאַעְלָאָה לְגוֹ מוֹחָא דֶּאֱגוֹזָא. וּבְגִין לְמֵיעָאל לְגוֹ מוֹחָא, מְתַבְּרִין קְלִיפִין אִלֵּין, וְעָאלִין. מַה כְּתִיב לְבָתַר כָּל הַאי. ׳בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם׳. לְבָתַר דְּתַבְרוּ כָּל הָנֵי קְלִיפִין, וְתַבְרוּ כַּמָה גְּזִּיזִין, וְכַמָּה נְחָשִׁים קַטְלוּ, וְכַמָּה עַקְרַבִּים דַּהֲווֹ לוֹן בְּאִינּוּן טוּרֵי דַּחֲשׁוֹכָא, עַד דְּאַשְׁכָּחוּ אֲתָר דִּישׁוּבָא, וְקַרְתָּא קַדִּישָׁא, מַקְפָּא שׁוּרִין סְחוֹר סְחוֹר, כְּדֵין עָאלוּ לְגַבָּהּ, לְמֶעְבַּד נַיְיחָא תַּמָּן, וּלְמֵחדֵי בָּהּ. וְהָא אוֹקִימְנָא מִלָּה.
עצרת אספה מקום שנאסף הכל תהיה לכם ולא לאחר - שמחו בהוי וגילו צדיקים
וְזְהִוּ עֲצֶרֶת, אֲסֵיפָה, מָקוֹם שֶׁנֶּאֱסָף הַכֹּל אֶצְלָהּ. תִּהְיֶה לָכֶם, וְלֹא לְאַחֵר, לִשְׂמֹחַ אִתָּם בַּאֲדוֹנְכֶם, וְהוּא אִתְּכֶם. וְעַל כֵּן כָּתוּב, ׳שִׂמְחוּ בַה' וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב׳ (תהלים לב, יא).
בלשון הזוהר
וְדָא אִיהוּ עֲצֶרֶת, כְּנִישׁוּ. אֲתָר דְּמִתְכְּנַשׁ כֹּלָּא לְגַבָּהּ. תִּהְיֶה לָכֶם, וְלָא לְאַחֲרָא, לְמֶחְדֵּי אַתּוּן בְּמָארֵיכוֹן, וְאִיהוּ בַּהֲדַיְיכוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳שִׂמְחוּ בַּיהו"ה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב׳ (תהילים לב, יא). אמר ר' שמעון כל מאן דחדי וכו' עד שלא עשו חסד עם העניים (נדפס בהקדמת בראשית דף י' ע"ב)
וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר
סוד האשה הכלולה בדין וברחמים ומדוע הבתולה מישראל נכשרת
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.