ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 6לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת מטות · מאמר 1

וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר

זוהר ח"ג, פרשת מטות, דף רנט:
כ-5 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד האשה הכלולה בדין וברחמים ומדוע הבתולה מישראל נכשרת

וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר - אין העולם מתנהג אלא בשני גוונים מאשה חכמת לב תכלת וארגמן

וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר. ׳וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר׳ (במדבר לא, יח) - שָׁם שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵין הָעוֹלָם מִתְנַהֵג אֶלָּא בִּשְׁנֵי גְוָנִים שֶׁבָּאוּ מִצַּד אִשָּׁה שֶׁנִּמְצְאָה ׳חַכְמַת לֵב׳.שעיקר הנהגת העולם היא בשני גוונים של 'אדום ולבן' המורים על דין ורחמים [שהם שורש שני הגוונים שבעולם, כגון בחכמה ובינה, זכר ונקבה, משפיע ומקבל, חסד וגבורה, אור ישר ואור חוזר וכו']. והדבר רמוז בלשון הכתוב 'וכל אשה' זו הנהגת 'נוקבא' כאשר היא בתיקונה, פועלת בהארת בינה להיות 'חכמת לב' [בסוד 'חכמ"ת נשי"ם בנתה ביתה'] [ב. חכמת לב היא בהארת מלכות שהיא חכמה תתאה]. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶהגם מעשה הטוויה והיצירה, וגם מעשה ההבאה - אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן׳ (שמות לה, כה) - וּמַה הֵבִיאוּ?אם הביאו מה שטוו מדוע הכתוב מציין 'ויביאו' רק לגבי תכלת וארגמן, הדבר מורה על כך ׳אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָןתכלת הנתקנת במלכות שבחסד, וארגמן שהוא בקו אמצע בספירת תפארת דז"א שמכריע בין חסד וגבורה, אלו הם המורים על ׳ - גְּוָנִים שֶׁכְּלוּלִים בְּתוֹךְ גְּוָנִים.תכלת [כלולה עם שחור] וארגמן [כלול עם לבן], ובזה מורים על הארות הנמשכים מצד החכמה והבינה - שחיבורם וטוויתם מורים על תיקון הכלים לקבלת האור דווקא ע"י האשה בקומת 'חכמת לב'.

בלשון הזוהר

׳וְכָל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לָא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר׳ (במדבר לא, יח) - תַּמָּן תָּנֵינָן, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אֵין הָעוֹלָם מִתְנַהֵג אֶלָּא בִּתְרֵי גַּוְונִין, דְּאָתוּ מִסְּטַר אִתְּתָא דְּאִשְׁתְּכָחַת חַכִּימַת לִבָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְכָל אִשָׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוְה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן׳ (שמות לה, כה) - וּמַאי מַתְיָּין. ׳אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן׳ - גַּוְונִין דִּכְלִילָן בְּגוֹ גְּוָונֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה - קושיית רבי יצחק למה נקראה אשה, כלולה בדין ובחסד

זְהִוּ שֶׁכָּתוּב ׳דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָביאור הפסוק עפ"ז, ש'ותעש בחפץ כפיה' יכול להיעשות רק אחר שתאחד את צמר הלבן המורה על חסד, עם הפשתים המורה על הגבורה והדין - וכל זאת כדי להמתיק הדינים. והדבר נרמז במה ש׳ (משלי לא, יג) - וְכָתוּב ׳בְּיָדֶיהָ טָווּ׳,ויש להתבונן לשון מַה זֶּה טָווּ? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, טָווּ בְדִין, טָווּ בְרַחֲמִים.היינו טוו הנהגת הדין בתוך הרחמים להמתיק תוקפה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לָמָּה נִקְרְאָה אִשָּׁה? אָמַר לוֹ, שֶׁכְּלוּלָה בְדִין, וּכְלוּלָה בְרַחֲמִים.ודווקא משום כך יש לה הכח לטוות ולחבר שני הנהגות אלו, וכן יש לה הכח לאחד אף כח הרחמים הבא מצד האיש.

בלשון הזוהר

הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶיהָ׳ (משלי לא, יג-יד) - וּכְתִיב ׳בְּיָדֶיהָ טָווּ׳, מַאי טָווּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, טָווּ בְּדִינָא, טָווּ בְּרַחֲמֵי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, אֲמַאי אִתְקַרְיָא אִשָּׁה. אָמַר לֵיהּ דִּכְלִילָא בְּדִינָא, וּכְלִילָא בְּרַחֲמֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כל אשה נקראת בדין עד שטועמת טעם הרחמים - מצד האיש בא הלבן ומצד האשה האדם ולבן עדיף

בֹּא וּרְאֵה, שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל אִשָּׁהמצד שרשה נִקְרֵאת בְּדִין עַד שֶׁטּוֹעֶמֶת טַעַם הָרַחֲמִים. מצד בעלה, אחר שנישאת. שֶׁלָּמַדְנוּ, מִצַּד הָאִישׁ בָּא הַלֹּבֶן,לולד [לובן הוא הזרע מהארת חסד], וּמִצַּד הָאִשָּׁה בָּא הָאֹדֶם.לולד (כמבואר בנדה לא.) [אודם הוא הדם ששורשו בגבורות מצד הדין]. ואעפ"כ כ טַעַם אִשָּׁה מבעלה צד ה כשנשאת, הרי מִלֹּבֶן, וְלֹבֶן עָדִיף.אחר קבלתו מן המשפיע הוא מתוקן יותר.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, כָּל אִתְּתָא בְּדִינָא אִתְקַרְיָא, עַד דְּאַטְעֲמָא טַעֲמָא דְּרַחֲמֵי. דְּתַנְיָא, מִסִּטְרָא דְּבַּר נָשׁ, אָתֵי חִוָּורָא, וּמִסִּטְרָא דְּאִתְּתָא, אָתֵי סוּמָקָא. טַעֲמָא (ס"א אתתא) דְּאִתְּתָא מֵחִוָּורָא, וְחִוָּורָא עָדִיף.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קושיית למה נשות עעכומ שידעו משכב זכר אסורות - ישראל כנגד הרחמים ושאר העמים כנגד הדין

וּבֹא וּרְאֵה,להבין לפ"ז הטעם לָמָּה נְשׁוֹת שְׁאָר עַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁיָּדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר אֲסוּרוֹת? מִשּׁוּם שֶׁשָּׁנִינוּ, יֵשׁ יָמִין וְיֵשׁ שְׂמֹאל,מידת החסד והרחמים בכל מקום מצד ימין, ומדת הדין והגבורה מצד שמאל, וכך היחס שבין מידת הקדושה מצד ימין, לס"א שהוא מצד שמאל, וכן אתה שונה בכל מדרגות היחס שבין יִשְׂרָאֵל וּשְׁאָר הָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת,וכן מדרגות היחס שבין וְגַן עֵדֶן וְגֵיהִנֹּם,ובהבחנה אחרת גם היחס בין ה עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא. יִשְׂרָאֵלמצד שרשם כְּנֶגֶד הָרַחֲמִים, וּשְׁאָר הָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹתמצד שרשם כְּנֶגֶד הַדִּין.לפי זה יתבאר מה ש וְשָׁנִינוּ, אִשָּׁה שֶׁטָּעֲמָה טַעַם הָרַחֲמִים - הָרַחֲמִים מְנַצְּחִים.אף ששרשה מצד הדין, מ"מ אם נישאת לישראל אז הרחמים גוברים על הדין. אבל וְאִשָּׁה שֶׁטָּעֲמָה טַעַם הַדִּיןהיינו שנישאת לגוי שהוא מצד השמאל אז - דִּין בְּדִין נִדְבָּק, וַעֲלֵיהֶם קָרְאוּ, ׳וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָהשלכלבים שתי תכונות יסודיות, א. עזות נפש, ב. חוזק התאווה שלעולם אינם שבעים. ׳ (ישעיה נו, יא).

בלשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי אֲמַאי אֲסִירָן נְשֵׁי שְׁאַר עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דְּיַדְעֵי מִשְׁכְּבֵי דְּכוּרָא. מִשּׁוּם דְּתָנֵינָן, אִית יְמִינָא, וְאִית שְׂמָאלָא, יִשְׂרָאֵל, וּשְׁאַר עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְגַּן עֵדֶן, וְגֵיהִנָם, עָלְמָא דָּא, וְעָלְמָא דְּאָתֵי. יִשְׂרָאֵל לָקָבְלֵי דְּרַחֲמֵי, וּשְׁאַר עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לָקֳבְלֵי דְּדִינָא. וּתְנָן, אִתְּתָא דְּאַטְעֲמָא טַעֲמָא דְּרַחֲמֵי - רַחֲמֵי נַצְחָא. אִתְּתָא דְּטַעֲמָא טַעֲמָא דְּדִינָא - דִּינָא בְּדִינָא אִתְדַּבְּקַת, וְעָלַיְיהוּ אִתְקְרֵי ׳וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה׳ (ישעיהו נו, יא).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הנבעלת לעעכומ קשורה בו ככלב חצופה בדין - הנבעלת לישראל נשמתם מרוח אלהים חיים והרחמים מנצחים

וְעַל זֶה לָמַדְנוּ, וזהו עומק מה שאמרו חז"ל בת ישראל הַנִּבְעֶלֶת לְעוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת קְשׁוּרָה בּוֹ כְּכֶלֶב.ויש להבין מדוע דוקא נמשלה בכלב, אלא - מָה הַכֶּלֶב תַּקִּיף בְּרוּחוֹ, חָצוּף - גַּם כָּאןכאשר נבעלת לגוי, הרי זה קיום של דִּין בְּדִין,ונעשית מצד כוחות נפשה חֲצוּפָה בַּכֹּל.[כל"ב הוא בסוד נוקבא דקליפה שהיא היפך בכ"ל שזה נוקבא דקדושה [- מהרח"ו ח"ב קכא:]. [וענין ה'קשורה' בו ככלב, היינו כמו שכלב נאמן בתכלית לאדוניו, כן הנכרית משעה שנבעלת לגוי ועשאתו אדון עליה הרי היא דבוקה בדינו]. אבל לעומתה הַנִּבְעֶלֶת לְיִשְׂרָאֵל, שָׁנִינוּ, כָּתוּב ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׳ (דברים ד, ד) - מָה הַטַּעַם?שהכתוב אומר 'חיים'? מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁמַת יִשְׂרָאֵל בָּאָה מֵרוּחַ אֱלֹהִים חַיִּים, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי רוּחַ היינו נשמות ישראל מִלְּפָנַי מפנים שיותר למעלה יַעֲטוֹף׳ויתלבש בגוף (ישעיה נז, טז) - מַשְׁמָעויש לדקדק משמעות הלשון שֶׁכָּתוּב מִלְּפָנַי.שזה בפנים היותר עליונות [מצד בינה] [מלפני - היינו מלפנים בשורש הרחמים העליון, ולא מאחור] וּמִשּׁוּם זֶה, אִשָּׁה שֶׁהִיא בְּתוּלָה, וְלֹא נִדְבְּקָה בַּדִּין הַקָּשֶׁה שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים, וְנִדְבֶּקֶת בְּיִשְׂרָאֵל - הָרַחֲמִים מְנַצְּחִים, את הדין שבה, וְנִכְשֶׁרֶת.להיתקן ברחמים.

בלשון הזוהר

וְעַל דָּא תָּנֵינָן, הַנִּבְעֶלֶת לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת קְשׁוּרָה בּוֹ כַּכֶּלֶב. מַה כַּלְבָּא תַּקִּיפָא בְּרוּחֵיהּ חֲצִיפָא - אוּף הָכָא דִּינָא בְּדִינָא, חֲצִיפָא בְּכֹלָּא. הַנִּבְעֶלֶת לְיִשְׂרָאֵל, תָּנֵינָן, כְּתִיב ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְכֶם הַיּוֹם׳ (דברים ד, ד) - מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּנִשְׁמְתָא דְּיִשְׂרָאֵל, אַתְיָיא מֵרוּחָא דֶּאֱלֹהִים חַיִּים, דִּכְתִיב ׳כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף׳ (ישעיהו נז, טז) - מַשְׁמַע דִּכְתִיב מִלְּפָנַי. וּבְגִין כָּךְ, אִתְתָא דְּהִיא בְּתוּלְתָא, וְלָא אִתְדְּבָקַת בְּדִינָא קַשְׁיָא דִּשְׁאַר עַמִּין, וְאִתְדְּבָקַת בְּיִשְׂרָאֵל - רַחֲמֵי נַצְחָא וְאִתְכְּשָׁרַת.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אמרתי עולם חסד יבנה - נשמת ישראל קראה הקבה חסד על תנאי שיבנה ולא ישמד מהעולם

בֹּא וּרְאֵה,לפ"ז להבין ענין עמוק אחר ש כָּתוּב ׳אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶהשסדר ההשפעה בכל מציאות הבריאה הוא מצד החסד, וא"כ יש להתבונן ׳ (תהלים פט, ג) - מַה זֶּה חֶסֶד?והתשובה לכך, ש'חסד' הוּא אֶחָד מִכְּתָרִיםה עֶלְיוֹנִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ,ספירה אחת מתוך הספירות ש'המלכות' עונדת לראשה להיותה מונהגת על פיהם, שֶׁנִּשְׁמַת יִשְׂרָאֵל קָרָא לָהּ הקב"ה חֶסֶד,והקריאה בשם מורה על שרשה, אך כל זאת עַל תְּנַאי שֶׁיִּבָּנֶה, וְלֹא יֻשְׁמַד חֶסֶד מֵהָעוֹלָם,והדבר מַשְׁמָעמזה שֶׁכָּתוּב יִבָּנֶה.ולא אמר 'נבנה', ומשמע שהתנאי לקיומו של העולם שיבנה ע"י חסד בדווקא, והדבר תלוי מצד מעשי הנבראים. וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׁנִינוּ, מִי שֶׁמַּשְׁמִיד חֶסֶד מֵהָעוֹלָם,הזה, שע"י מעשיו לא תבוא לעולם נשמת ישראל, יֻשְׁמַר הוּא לָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה׳אלא שצריך אחי המת ליבמה, (דברים כה, ה), בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִםנשמת הַמֵּתבזה - וְיֵעָשֶׂה הַבִּנְיָן,וזהו מה שֶׁכָּתוּב ׳עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶהואם אשת המת משמדת 'החסד' מן העולם, היא תענש לצאת 'החוצה אף לעוה"ב. וזהו שנרמז ב'עולם חסד יבנה', שהתנאי לקיומו של החסד - שיבנה העולם ממנו, ובכך תזכה נשמת המת לגוף חדש בעולם (ראה זוה"ק משפטים צט:).׳.

בלשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה׳ (תהילים פט, ג) - מַאי חֶסֶד. הוּא חַד מִכִּתְרֵי עִלָּאֵי דְּמַלְכָּא, דְּנִשְׁמְתָא דְּיִשְׂרָאֵל קָרָא לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֶסֶד, עַל תְּנַאי דְּיִתְבְּנֵי, וְלָא יִשְׁתֵּיצֵי חֶסֶד מֵעָלְמָא, מַשְׁמַע דִּכְתִיב יִבָּנֶה. בְּגִין כָּךְ תָּנֵינָן, מַאן דְּשֵׁצֵי חֶסֶד מֵעָלְמָא, אִשְׁתֵּיצֵי הוּא לְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה׳ (דברים כה, ה), בְּגִין לְמֶעְבַּד ׳חֶסֶד עִם׳ מִיתָא - וְאִתְעָבִיד בִּנְיָינָא, דִּכְתִּיב, ׳עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה׳ (תהילים פט, ג).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא · פרשת ואתחנן

ואתחנן אל הוי

סוד כח התורה המבטל גזרות ומסירת פקדון הנפש בלילה

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.