אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל אלא צלי אש - לזרק עצמותיו בשוק בבזיון
פנחס · ובחדש הראשון זה ניסן - סוד קדוש הלבנה ומדוע נצטוו ישראל לתפוס ולשרף את יראת מצרים בפסח · מאמר 105 · פיסקה 33 · דף רנא ע"א
לשון הזוהר
בגין דא, ׳אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו׳ (שמות יב, ט), למהוי דן באש צלי, ומני לזרקא לגרמיה דיליה בשוקא בבזוי. ובגין דא, ׳ועצם לא תשברו בו׳ (שמות יב, מו). ומני ליומא רביעאה, בתר דהוה תפיש ג' יומין קשור, למעבד ביה דינא. ודא קשיא לון מכל מכתשין דמחא לון קדשא בריך הוא, על ידא דרעיא מהימנא. ולא עוד, אלא דמני דלא למיכל ליה בתיאובתא. ומיד דחמאן גרמוי בשוקא, ולא יכלין לשזבא ליה, דא קשיא לון מכלא. ולא עוד, אלא דאתמר בהו, ׳ומקלכם בידכם׳ (שמות יב, יא), לאתכפייא כל דחלן דמצראי, תחות ידייהו. ובגין דאינהו בכורות ממנן, כתיב ׳ויהו"ה הכה כל בכור׳ (שמות יב, כט).
תרגום
בִּגְלַל זֶה נֶאֱמַר, (שם) ׳אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ׳ - לִהְיוֹת נִדּוֹן בְּאֵשׁ צָלִי, וְצִוָּה לִזְרֹק לְעַצְמוֹתָיו בַּשּׁוּק בְּבִזָּיוֹן. וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר, (שם) ׳וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ׳ - וְצִוָּה לַיּוֹם הָרְבִיעִי, אַחַר שֶׁהָיָה תָּפוּס שְׁלֹשָׁה יָמִים קָשׁוּר, לַעֲשׂוֹת בּוֹ דִּין. וְזֶה קָשֶׁה לָהֶם מִכָּל נְגָעִים שֶׁהִכָּה לָהֶם הקב"ה עַל יְדֵי הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁצִּוָּה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אוֹתוֹ בְּתַאֲוָה. וּמִיָּד שֶׁרָאוּ עַצְמוֹתָיו בַּשּׁוּק וְלֹא יָכְלוּ לְהַצִּילוֹ, זֶה קָשֶׁה לָהֶם מֵהַכֹּל. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם) ׳וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם, לִכְפּוֹת כָּל יִרְאָתָם שֶׁל הַמִּצְרִים תַּחַת יְדֵיהֶם׳. וּמִשּׁוּם שֶׁהֵם בְּכוֹרוֹת מְמֻנִּים, כָּתוּב (שם) ׳וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בגין דא, ׳אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו׳ (שמות יב, ט), למהוי דן באש צלי, ומני לזרקא לגרמיה דיליה בשוקא בבזוי. ובגין דא, ׳ועצם לא תשברו בו׳ (שמות יב, מו). ומני ליומא רביעאה, בתר דהוה תפיש ג' יומין קשור, למעבד ביה דינא. ודא קשיא לון מכל מכתשין דמחא לון קדשא בריך הוא, על ידא דרעיא מהימנא. ולא עוד, אלא דמני דלא למיכל ליה בתיאובתא. ומיד דחמאן גרמוי בשוקא, ולא יכלין לשזבא ליה, דא קשיא לון מכלא. ולא עוד, אלא דאתמר בהו, ׳ומקלכם בידכם׳ (שמות יב, יא), לאתכפייא כל דחלן דמצראי, תחות ידייהו. ובגין דאינהו בכורות ממנן, כתיב ׳ויהו"ה הכה כל בכור׳ (שמות יב, כט).
התרגום: בגלל זה נאמר, (שם) ׳אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו׳ - להיות נדון באש צלי, וצוה לזרק לעצמותיו בשוק בבזיון. ומשום זה נאמר, (שם) ׳ועצם לא תשברו בו׳ - וצוה ליום הרביעי, אחר שהיה תפוס שלשה ימים קשור, לעשות בו דין. וזה קשה להם מכל נגעים שהכה להם הקב"ה על ידי הרועה הנאמן. ולא עוד, אלא שצוה שלא לאכל אותו בתאוה. ומיד שראו עצמותיו בשוק ולא יכלו להצילו, זה קשה להם מהכל. ולא עוד, אלא שנאמר בהם (שם) ׳ומקלכם בידכם, לכפות כל יראתם של המצרים תחת ידיהם׳. ומשום שהם בכורות ממנים, כתוב (שם) ׳וה' הכה כל בכור׳.
מן המפרשים
הסולם: בג"ד אל תאכלו וכו': משום זה אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו , כדי שיהיה נדון באש צלי. וצוה להשליך עצמותיו בשוק בבזיון, משום זה, ועצם לא תשברו בו. וצוה על יום הרביעי, שלאחר שיהיה ג' ימים…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: לזרקא לגרמי וכו' פי' אפי' רבים שיכולים להאכיל וכמ"ש הרמב"ם בפ"י מהלכות פסחים שהאוכל עצמות רכים לוקה משום ועצם לא תשברו בו שאכילה כזו נעשית בדבר חשוב שמוצצים אפילו העצמות וכאן הכוונה לבזיונו וכדלקמן דלא למיכל יתיה בתיאובתא.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: