ובחדש הראשון זה ניסן
סוד קדוש הלבנה ומדוע נצטוו ישראל לתפוס ולשרף את יראת מצרים בפסח
ובחדש הראשון זה ניסן שם הולידה החיה - בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל
׳וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן׳ (במדבר כח, טז) - מִי הוּא רִאשׁוֹן? זֶה נִיסָן. שָׁם הוֹלִידָה אוֹתָהּ חַיָּה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁפֵּרְשׁוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, בְּנִיסָן נִגְאָלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִים לְהִגָּאֵל. וּבְי"ד שֶׁלּוֹ, ׳וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ׳ (שמות יז, טז) - שָׁם נִשְׁבַּע לְהַעֲבִיר מֵהָעוֹלָם זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו עֲמָלֵקִיִּים. בְּאוֹתוֹ זְמַן נֶאֱמַר, ׳משכו וקחו לָכֶם צֹאן למשפחתיכם ושחטו הפסח׳ (שם יב, כא) - משכו - ׳משך יָדוֹ אֶת לצצים׳ (הושע ז, ה).
בלשון הזוהר
׳וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן׳ - מַאן רִאשׁוֹן. דָּא נִיסָן. תַּמָּן אוֹלִידַת הַהִיא חַיָּה, לְקַיֵּים מַה דְּאוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לְהִגָּאֵל. וּבְי"ד דִּילֵיהּ, ׳וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ׳ (שמות יז, טז), תַּמָּן אוֹמֵי לְאַעְבְּרָא מֵעָלְמָא זַרְעָא דְּעֵשָׂו עֲמָלֵקִיִּים, בְּהַהוּא זִמְנָא ׳מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹּאן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח׳ (שמות יב, כא). מִשְׁכוּ: ׳מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לוֹצְּצִּים׳ (הושע ז, ה).
כה אמר הוי לרעים הפושעים בי - אלו רועי הצאן פרנסי הדור
בְּאוֹתוֹ זְמַן, ׳כֹּה אָמַר ה'׳ לָרוֹעִים ׳הַפּוֹשְׁעִים בִּי׳. וְאוֹמֵר, ׳וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ׳ (יחזקאל יג, ט) - וְאֵלּוּ הֵם רוֹעֵי הַצֹּאן, פַּרְנְסֵי הַדּוֹר. וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם, ׳הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר׳ (הושע ב, טז) - ׳וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם וְגוֹ'׳ (יחזקאל כ, לה), ׳כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם׳ (יחזקאל כ, לו) - שֶׁהָרַג אוֹתָם בְּמַכַּת חֹשֶׁךְ. (ע"כ רעיא מהימנא).
בלשון הזוהר
בְּהַהוּא זִמְנָא, ׳כֹּה אָמַר יהו"ה׳ לָרוֹעִים ׳הַפּוֹשְׁעִים בִּי׳. וְאוֹמֵר, ׳וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ׳ (יחזקאל יג, ט). וְאִלֵּין אִינּוּן רוֹעִים דְּעָנָא, פַּרְנָסֵי דָּרָא. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר עָלַיְיהוּ, ׳הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהוֹלַכְתִּיהָ׳ (הושע ב, טז) הַמִּדְבָּרָה. ׳וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם וְגוֹ'׳, ׳כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם׳ (יחזקאל כ, לו) דְּקָטִיל לוֹן בְּמַכַּת חֹשֶׁךְ. (ע"כ רעיא מהימנא)
ובחדש הראשון מיהו החדש שהחיה מתגלה בו ויוצאת בארבעה עשר יום
׳וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן׳ (במדבר כח, טז) -, ׳מִיהוּ הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן׳? זֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁזּוֹ הַחַיָּה מִתְגַּלֵּית בּוֹ וּמִתְחַזֶּקֶת בּוֹ, וְיוֹצֵאת לָעוֹלָם ׳בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם׳ - ׳בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר׳ - אֵלּוּ שְׁאָר הַחַיּוֹת שֶׁהֵן י' י (במדבר כה, יא) ' - לְכָל צַד, בְּאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם. וּבְסִפְרֵי הָרִאשׁוֹנִים, הוּא י', וְאַחַת לְכָל צַד לְאַרְבָּעָה צְדָדִים, וְהֵן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה. כֵּיוָן שֶׁהֵן אַרְבַּע, מִתְחַבְּרוֹת וְנִתְקָנוֹת עִם אֵלּוּ הָעֶשֶׂר שֶׁבְּצַד יָמִין, וְאָז י"ד בְּשִׂמְחָה לְתַקֵּן חַיָּה זוֹ (לְתַקֵּן הַלְּבָנָה חַיָּה זוֹ) בְּתִקּוּנֶיהָ.
בלשון הזוהר
׳וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, מַאן חֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן׳ (במדבר כח, טז). דָּא אִיהוּ חֹדֶשׁ, דְּהַאי חַיָּה אִתְגַּלְיָיא בֵּיהּ וְאִתַתְקְפַת בֵּיהּ, וְנָפְקָא לְעָלְמָא ׳בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם׳. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אִלֵּין שְׁאַר חֵיוָותָא, דְּאִינּוּן י' י' לְכָל סְטָר, בְּד' סִטְרִין דְּעָלְמָא. וּבְסִפְרֵי קַדְמָאֵי, אִיהוּ י', וְחַד לְכָל סְטָר לְאַרְבַּע סִטְרִין, וְאִינּוּן אַרְבַּע עָשָׂר. כֵּיוָן דְּאִינּוּן אַרְבַּע, מִתְחַבְּרָאן וּמִתְתַּקְּנָן עִם אִינּוּן עֶשֶׂר דִּבְסִטְרָא דִּימִינָא, כְּדֵין י"ד, בְּחֶדְוָה לְאִתְתַּקְנָא חַיָּה דָּא (ס"א לאתקנא סיהרא חיה דא) בְּתִקּוּנָהָא.
משכו וקחו לכם צאן מהו משכו - ימים עליונים לגבי תחתונים שסו ושנה
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, וַדַּאי כָּךְ הוּא. וּבֹא רְאֵה, כָּתוּב ׳מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן וְגוֹ'׳ (שמות יב, כא) '. מִשְׁכוּ, (בַּחִבּוּר הַקַּדְמוֹן) מַהוּ מִשְׁכוּ? כְּמִי שֶׁמּוֹשֵׁךְ מִמָּקוֹם אַחֵר לְמָקוֹם זֶה. מִשְׁכוּ יָמִים עֶלְיוֹנִים לְגַבֵּי יָמִים תַּחְתּוֹנִים. יָמִים עֶלְיוֹנִים הֵם שס"ו, כְּחֶשְׁבּוֹן מִשְׁכוּ. יָמִים תַּחְתּוֹנִים, פְּעָמִים שֶׁהֵם שנ"ה. וּבִזְמַן שֶׁמְּאִירָה הַלְּבָנָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ, עוֹלִים לִהְיוֹת אֵלּוּ הַיָּמִים שס"ה, כְּחֶשְׁבּוֹן "מִשְׁכוּ" חָסֵר אֶחָד.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, וַדַּאי הָכִי הוּא. וְתָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן וְגוֹ'׳ (שמות יב, כא), מִשְׁכוּ, (בחבורא קדמאה) מַאי מִשְׁכוּ. כְּמַאן דְּמָשִׁיךְ מֵאֲתָר אַחֲרָא, לַאֲתָר דָּא. מִשְׁכוּ יוֹמִין עִלָּאִין לְגַבֵּי יוֹמִין תַּתָּאִין. יוֹמִין עִלָּאִין אִינּוּן שס"ו, כְּחוּשְׁבַּן מִשְׁכוּ. יוֹמִין תַּתָּאִין, זִמְנִין דְּאִינּוּן שנ"ה, וּבְזִמְנָא, דְּאִתְנַהֲרָא סִיהֲרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא, סְלִיקוּ לְמֶהֱוֵי אִינּוּן יוֹמִין שס"ה, כְּחוּשְׁבַּן מִשְׁכוּ חָסֵר חַד.
משכו ימים עליונים אצל תחתונים להיות אחד - מיהו שמושך אלו העשר בעשור
מִשְׁכוּ יָמִים עֶלְיוֹנִים אֵצֶל יָמִים תַּחְתּוֹנִים לִהְיוֹת כֻּלָּם כְּאֶחָד בְּחִבּוּר אֶחָד. וּמִיהוּ שֶׁמּוֹשֵׁךְ אוֹתָם? אֵלּוּ עֶשֶׂר שֶׁלְּצַד יָמִין, שֶׁכָּתוּב בֶּעָשׂוֹר. בֶּעָשׂוֹר?! בַּעֲשָׂרָה הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב! מַהוּ בֶּעָשׂוֹר? אֶלָּא תֵּשַׁע הֵם לְכָל צַד, וּנְקֻדָּה אַחַת שֶׁהוֹלֶכֶת בָּאֶמְצַע כְּדֻגְמַת זֶה: (צִיּוּר לְמַעְלָה), וְאוֹתָהּ נְקֻדָּה מַשְׁלִימָה לְעֶשֶׂר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר בֶּעָשׂוֹר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳זָכוֹר וְשָׁמוֹר, לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲשָׂרָה אֵלּוּ הַתִּשְׁעָה יָמִים בְּאוֹתָהּ נְקֻדָּה׳. לַחֹדֶשׁ הַזֶּה - יָמִים שֶׁלְּצַד יָמִין כְּדֵי לְהִתְחַבֵּר זֹּאת בְּזֶה, לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד.
בלשון הזוהר
מִשְׁכוּ יוֹמִין עִלָּאִין לְגַבֵּי יוֹמִין תַּתָּאִין, לְמֶהֱוִי כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא בְּחִבּוּרָא חֲדָא. וּמַאן מָשִׁיךְ לוֹן. אִינּוּן עֶשֶׂר דְּלִסְטַר יְמִינָא, דִּכְתִּיב בֶּעָשׂוֹר. בֶּעָשׂוֹר, בַּעֲשָׂרָה מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי בֶּעָשׂוֹר. אֶלָּא ט' אִינּוּן לְכָל סְטָר, וּנְקוּדָּה חֲדָא דְּאַזְלָא בְּאֶמְצָעִיתָא. כְּגַוְונָא דָּא, וְהַהִיא נְקוּדָה אֲשְׁלִימָת לְעֶשֶׂר וְעַל דָּא בְּעֲשׂוֹר כְּמָה דְאִתְמָר זָכוֹר וְשָׁמוֹר לְשִׁמוּשָׁא בַּעֲשָׂרָה אִינוּן יוֹמִין תֵּשַׁע בְּהַהוּא נְקוּדָה. ׳לַחֹדֶשׁ הַזֶּה׳ יוֹמִין דְלִסְטָר יְמִינָא בְּגִין לְאִתְחַבְּרָא זֹאת בָּזֶה לְמֵהֲוִי כֹּלָּא חַד.
כשארבעה נקשרים לארבעה צדדים אז יולדת החיה והנחש הולך לו ומקדשים כבוד
וּבִזְמַן שֶׁאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה נִקְשָׁרִים לְאַרְבָּעָה צְדָדִים (וּמִתְחַבְּרִים) עִמָּהֶם, אָז יוֹלֶדֶת אוֹתָהּ הַחַיָּה, וְהַנָּחָשׁ הוֹלֵךְ לוֹ. וּבְאוֹתוֹ זְמַן מְקַדְּשִׁים לְמַעְלָה לְאוֹתָהּ חַיָּה וְקוֹרְאִים לָהּ כָּבוֹד. וְאָז מִתְקַדֵּשׁ הַמּוֹעֵד, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה עַד עַתָּה, וְעַתָּה קוֹרְאִים לָהּ כָּבוֹד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד׳ (תהלים כט, ט).
בלשון הזוהר
וּבְזִמְנָא דְּאִינּוּן ד' אִתְקְשָּׁרוּ לְד' סִטְרִין (מתחברן) בַּהֲדַיְיהוּ. כְּדֵין אוֹלִידַת הַהוּא חַיָּה וְחִוְיָא אָזִיל לֵיהּ וּבְהַהוּא זִמְנָא מְקַדְּשִׁין לְעֵילָּא לְהַאי חַיָּה וְקָרָאן לָהּ כָּבוֹד. וּכְדֵין אִתְקַדָּשׁ מוֹעֲדָא. מַה דְּלָא הֲוָה עַד הַשְׁתָּא, וּכְעַן קָרָאן לָהּ כָּבוֹד, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד׳ (תהילים כט, ט). (אמר רעיא מהימנא מילין אלין שייך כאן)
אמר הרועה הנאמן דברים אלו סתומים צריך לפתחם לחברים שלא יחזרו לחשך
אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, דְּבָרִים אֵלּוּ סְתוּמִים, וְצָרִיךְ לִפְתֹּחַ אוֹתָם אֵצֶל הַחֲבֵרִים. שֶׁמִּי שֶׁסּוֹתֵם לָהֶם סִתְרֵי הַתּוֹרָה, הוּא מְצַעֵר אוֹתָם. שֶׁלָּרְשָׁעִים, אוֹרוֹת שֶׁל הַסּוֹדוֹת חוֹזְרִים לִהְיוֹת לָהֶם חֹשֶׁךְ. וְהוּא מָשָׁל לְמָמוֹן שֶׁהוּא גָּנוּז - מִי שֶׁחוֹפֵר אוֹתוֹ עַד שֶׁמּוֹצֵא אוֹתוֹ, וְאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, חוֹזֵר בְּשִׂכְלוֹ לְחֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה. וּלְמִי שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, מֵאִיר לוֹ. וּמִשּׁוּם זֶה יֵשׁ לַבֶּן אָדָם לְגַלּוֹת סוֹדוֹת סְתוּמִים שֶׁבַּתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, מִלִּין אִלֵּין סְתִימִין, וְצָרִיךְ לְמִפְתַּח לוֹן לְגַבֵּי חַבְרַיָּיא, דְּמַאן דְּסָתִים לוֹן גְּנִיזִין דְּאוֹרַיְיתָא, אִיהוּ מְצַעֵר לוֹן. דִּלְרַשִׁיעֲיָיא נְהוֹרִין דְּרָזִין, אִתְחַזְרָן לוֹן חֲשׁוֹכִין. וְאִיהוּ מָתְלָא לְמָמוֹנָא דְּאִיהוּ גָּנִיז, מַאן דְּחָפַר לֵיהּ, עַד דְּגַלֵּי לֵיהּ, וְלָאו אִיהוּ דִּילֵיהּ, אִתְהַדָּר בְּסוּכְלְתָנוּתֵיהּ בַּחֲשׁוֹכָא וְקַבְלָא. וּלְמַאן דְּאִיהוּ דִּילֵיהּ, נָהִיר לֵיהּ. וּבְגִין דָּא, אִית לְבַּר נָשׁ לְגַלָּאָה רָזִין סְתִימִין דִּבְאוֹרַיְיתָא.
בעשור תשעה לכל כון כנגד תשעה חדשי היולדת כחשבון אח
בֶּעָשׂוֹר - תִּשְׁעָה הֵם לְכָל כִּוּוּן, כְּנֶגֶד תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים שֶׁל הַיּוֹלֶדֶת, כְּחֶשְׁבּוֹן א"ח. מַהִי יוֹלֶדֶת? אוֹת ד' מֵאֶחָד. א"ח, הִיא ט', לְאַרְבָּעָה צְדָדִים שֶׁל אוֹת ד', וְהֵם אַרְבָּעִים. א"ח - זָכוֹר. ד' - שָׁמוֹר. הֲרֵי אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם.
בלשון הזוהר
בֶּעָשׂוֹר: ט' אִינּוּן לְכָל סְטָר, לָקֳבֵל ט' יַרְחִין דְּיוֹלֵדָה, כְּחוּשְׁבַּן א"ח. מַאן יוֹלֶדֶת. ד' מִן אֶחָד. א"ח, אִיהוּ ט', לְד' סִטְרִין דְּאָת ד', וְאִינּוּן אַרְבָּעִים. א"ח זָכוֹר, ד' שָׁמוֹר. הָא אַרְבְּעִין וּתְרֵין.
נשאר כבוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד - לב למטה סד לארבעה צדדים רנו
נִשְׁאָר כָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר ׳בּוֹ בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד׳. וְהוּא כָּבוֹד ל"ב, אַרְבַּע פְּעָמִים לְכָל צַד שֶׁל אוֹת ד', הֲרֵי ס"ד לְאַרְבָּעָה צְדָדִים - רנ"ו. וּפֵרְשׁוּהוּ - כָּבוֹד לְמַעְלָה, ל"ב לְמַטָּה. וּמִשּׁוּם זֶה מְיַחֲדִים בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם, שֶׁאוֹמְרִים בָּהֶם פַּעֲמַיִם כָּבוֹד, שֶׁהֵם ס"ד. וּפַעֲמַיִם ד' ד' מֵאֶחָד - הֲרֵי ע"ב. הֲרֵי ד' שֶׁל אֶחָ"ד הִיא שְׁלֵמוּת שֶׁל מ"ב שֵׁמוֹת, וּשְׁלֵמוּת שֶׁל ע"ב שֵׁמוֹת. וּמִשּׁוּם זֶה אוֹמְרִים בְּמִזְמוֹר לְדָוִד, ׳מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר׳ (תהלים כד, ח) - וּבְפַעַם שְׁנִיָּה אוֹמְרִים, ׳מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׳ - (ע"כ רעיא מהימנא).
בלשון הזוהר
אִשְׁתְּאַר כָּבוֹד, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְאִיהוּ כָּבוֹד ל"ב, ד' זִמְנִין לְכָל סְטָר דְּאָת ד', הֲרֵי ס"ד לְד' סִטְרִין, רנ"ו. וְאוֹקְמוּהָ, כָּבוֹד לְעֵילָּא, ל"ב לְתַתָּא. וּבְגִין דָּא מְיַיחֲדִין בְּכָל יוֹמָא תְּרֵין זִמְנִין, דְּאַמָרָן בְּהוּ תְּרֵין זִמְנִין כָּבוֹד, דְּאִיהוּ ס"ד. וּתְרֵין זִמְנִין ד' ד' מִן אֶחָ"ד, הֲרֵי ע"ב. הֲרֵי ד' דְּאֶחָ"ד, שְׁלִימוּ דְּמ"ב שְׁמָהָן. וּשְׁלִימוּ דְּע"ב שְׁמָהָן. וּבְגִין דָּא אַמְרִין בְּמִזְמוֹר לְדָוִד ׳מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יהו"ה עִזוּז וְגִבּוֹר׳ (תהילים כד, ח). וּבְזִמְנָא תִּנְיָינָא ׳מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׳. (ע"כ רעיא מהימנא) (אמר רעיא מהימנא מילין אלין שייך כאן).
מיהו היכלו ההיכל העליון הפנימי איך מקדשים בו - נכנס הכהן הגדול בבגדיו
זהר: מִיהוּ הֵיכָלוֹ? זֶה הַהֵיכָל הָעֶלְיוֹן הַפְּנִימִי שֶׁשָּׁם מִתְקַדֵּשׁ הַכֹּל. שָׁם מְקַדְּשִׁים לְמִי שֶׁרָאוּי לְהִתְקַדֵּשׁ. אֵיךְ מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ הֵיכָל? בָּרִאשׁוֹנָה נִפְתָּחִים שְׁעָרִים, וּמַפְתֵּחַ אֶחָד סָתוּם מְתַקֵּן וּפוֹתֵחַ שַׁעַר אֶחָד, לְצַד דָּרוֹם, וְאָז נִכְנָס הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּאוֹתוֹ פֶּתַח וּמִזְדָּרֵז לַחְגֹּר אַבְנֵטוֹ וּמַלְבּוּשָׁיו, וּמִתְעַטֵּר בַּעֲטָרָה שֶׁל קְדֻשָּׁה, וְלוֹבֵשׁ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד, וּמְעִיל שֶׁל שִׁבְעִים פַּעֲמוֹנִים וְרִמּוֹנִים, שֶׁהֵם ׳פַּעֲמוֹן זָהָב וְרִמּוֹן׳ (שמות כח, לד) - וְצִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ עַל מִצְחוֹ, וְנִקְרָא צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, וּמִתְקַשֵּׁט בְּאַרְבָּעָה בִּגְדֵי זָהָב וּבְאַרְבָּעָה בִּגְדֵי לָבָן. וְעַל אוֹתוֹ צִיץ יֵשׁ מ"ב אוֹתִיּוֹת שֶׁלּוֹהֲטוֹת בּוֹ וְנוֹצְצוֹת עָלָיו, וּמֵאִיר כָּל אוֹתוֹ הֵיכָל בְּאוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים.
בלשון הזוהר
מַאן הֵיכָלוֹ. דָּא הֵיכָל עִלָּאָה פְּנִימָאָה, דְּתַמָּן מִתְקַדְּשָׁא כֹּלָּא. תַּמָּן מְקַדְּשִׁין לְמַאן דְּחָזֵי לְאִתְקַדְּשָׁא. הֵיךְ מְקַדְּשִׁין לֵיהּ בְּהַהוּא הֵיכָלָא. בְּקַדְמִיתָא אִתְפְּתָּחוּ תַּרְעִין, וְחַד מַפְתְּחָא סְתִימָא, אַתְקִין וּפָתַח תַּרְעָא חַד, לִסְטַר דָּרוֹם, כְּדֵין עָאל כַּהֲנָא רַבָּא בְּהַהוּא פִּתְחָא, וְאִזְדְּרָז בְּהֵימְיֶינוֹי, וְתִקּוּנוֹי. וְאִתְעַטָּר בְּעִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה וּלְבִישׁ חוֹשְׁנָא וְאֱפוֹדָא, וּמְעִילָא דְּשִׁבְעִין זָגִין וְרִמּוֹנִין, דְּאִינּוּן ׳פַּעֲמוֹן זָהָב וְרִמּוֹן׳ (שמות כח, לד). וְצִיץ נִזְרָא דְּקוּדְשָׁא עַל מִצְחֵיהּ, דְּאִתְקְרֵי צִיץ נֶזֶר הַקֹּדֶשׁ, וְאִתְקְשַׁט בְּד' בִּגְדֵי זָהָב, וּבְד' בִּגְדֵי לָבָן. וְעַל הַהוּא צִיץ מ"ב אַתְוָון מְלַהֲטָן בֵּיהּ, וּמְנַצְּצָן עָלֵיהּ, וְנָהִיר כָּל הַהוּא הֵיכָלָא בִּנְהוֹרִין עִלָּאִין. (רעיא מהימנא אסתחר ההוא היכלא לקמן וכו')
מסתובב המפתח ופותח שער צפון נכנס לוי בכנור עשרה נימים
מִסְתּוֹבֵב אוֹתוֹ מַפְתֵּחַ וּפוֹתֵחַ צַד אַחֵר שֶׁבְּצַד צָפוֹן, וְאָז נִכְנָס לֵוִי, מַעֲשֵׂר שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁהִפְרִישׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכִנּוֹר שֶׁל עֲשָׂרָה נִימִים עִמּוֹ, וּמִתְקַשֵּׁט בְּקִשּׁוּטָיו, וְאָז סוֹבֵב הַמַּפְתֵּחַ, וּפוֹתֵחַ בְּאוֹתוֹ הֵיכָל שַׁעַר אֶחָד, אוֹתוֹ שַׁעַר שֶׁעוֹמֵד בָּאֶמְצַע. עַמּוּד שֶׁלְּצַד מִזְרָח עוֹלֶה וּמִתְקַשֵּׁט בְּשִׁבְעִים עִטּוּרִים, וּמִתְקַשֵּׁט בְּאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. וּמִתְקַשֵּׁט בַּחֲקִיקוֹת שֶׁל מָאתַיִם וְשִׁבְעִים אֶלֶף עוֹלָמוֹת, וּמִתְקַשֵּׁט בְּקִשּׁוּטִים שֶׁל סוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹף הָעוֹלָם בְּכַמָּה מַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד, בְּכַמָּה קִשּׁוּטִים קְדוֹשִׁים.
בלשון הזוהר
אִסְתְּחַר הַהוּא מַפְתְּחָא, וּפָתַח סִטְרָא אַחֲרָא דְּבִסְטַר צָפוֹן, כְּדֵין עָאל לֵוִי, מַעְשֵׂרָא דְּיַעֲקֹב, דְּאַפְרִישׁ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכִנּוֹר דְּעֶשֶׂר נִימִין עִמֵּיהּ, וְאִתְעַטָּר בְּעִטְרוֹי, וּכְדֵין אִסְתְּחָר מַפְתְּחָא, וּפָתַח בְּהַהוּא הֵיכָלָא חַד תַּרְעָא, הַהוּא תַּרְעָא דְּקַיְּימָא בְּאֶמְצָעִיתָא, עַמּוּדָא דְּלִסְטַר מִזְרָח עָאל וְאִתְעַטָּר בְּשִׁבְעִין עִטְרִין, וְאִתְעַטָּר בְּאַרְבַּע אַתְוָון, דְּאִינּוּן תְּרֵיסָר. וְאִתְעַטָּר בְּגִלּוּפִין דְּמָאתָן וְע' אֶלֶף עָלְמִין, וְאִתְעַטָּר בְּעִטְרִין דְּסַיְיפֵי עָלְמָא עַד סַיְיפֵי עָלְמָא, בְּכַמָּה לְבוּשֵׁי יְקָר, בְּכַמָּה עִטְרִין קַדִּישִׁין.
מסתובב ופותח כל השערים הגנוזים ועומד כמלך מתברך בכמה ברכות
וּמִסְתּוֹבֵב אוֹתוֹ מַפְתֵּחַ, וּפוֹתֵחַ לוֹ כָּל הַשְּׁעָרִים הַגְּנוּזִים, וְכָל הַשְּׁעָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַנִּסְתָּרִים, וּמִתְקַדֵּשׁ בָּהֶם, וְעוֹמֵד שָׁם כְּמֶלֶךְ. וּמִתְבָּרֵךְ בְּכַמָּה בְּרָכוֹת, וּמִתְקַשֵּׁט בְּכַמָּה קִשּׁוּטִים. אָז יוֹצְאִים כֻּלָּם בְּחִבּוּר אֶחָד, מִתְקַשְּׁטִים בְּקִשּׁוּטִים כְּמוֹ שֶׁרָאוּי. כֵּיוָן שֶׁיּוֹצְאִים, מְעוֹרֵר אוֹתוֹ בְּקִשּׁוּטָיו.
בלשון הזוהר
אִסְתְּחַר הַהוּא מַפְתְּחָא, וּפָתַח לֵיהּ כָּל תַּרְעִין גְּנִיזִין, וְכָל תַּרְעִין דִּקְדּוּשִׁין טְמִירִין, וְאִתְקַדָּשׁ בְּהוּ, וְקַיְּימָא תַּמָּן כְּמַלְכָּא. מִתְבְּרָךְ בְּכַמָּה בִּרְכָאן, מִתְעַטֵּר בְּכַמָּה עִטְרִין. כְּדֵין נַפְקֵי כֻּלְּהוּ בְּחִבּוּרָא חֲדָא, מִתְעַטְּרָן בְּעִטְרַיְיהוּ כַּדְּקָא יָאוּת. כֵּיוָן דְּנַפְקֵי אִתְּעַר לֵיהּ בְּקִשׁוּטוֹי.
איך ממעטת עצמה מתוך אהבת השירה עד שנעשית נקדה אחת - ויקח את בת לוי
אֵיךְ מְמַעֶטֶת עַצְמָהּ מִתּוֹךְ אַהֲבָה שֶׁל הַשִּׁירָה? הִמְעִיטָה עַצְמָהּ מְעַט מְעַט, עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית נְקֻדָּה אַחַת. כֵּיוָן שֶׁהִיא הִקְטִינָה עַצְמָהּ (בשירה), אָז כָּתוּב ׳וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי׳ (שמות ב, א) - ׳בַּת לֵוִי׳ וַדַּאי, מִצַּד הַשְּׂמֹאל. אֵיךְ אוֹחֵז אוֹתָהּ? מוֹשִׁיט שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשָׁהּ מִתּוֹךְ חִבָּה.
בלשון הזוהר
וְהַאי חַיָּה אִתְּעָרָא, וְאַזְעִירַת גַּרְמָהּ, מִגּוֹ רְחִימוּ דְּשִׁירָתָא, הֵיךְ אַזְעָרַת גַּרְמָהּ מִגּוֹ רְחִימוּ דְּשִׁירָתָא, אַזְעָרַת גַּרְמָהּ זְעֵיר זְעֵיר, עַד דְּאִתְעָבֵידַת נְקוּדָּה חֲדָא. כֵּיוָן דְּאִיהִי אַזְעִירַת גַּרְמָהּ, (בשירתא) כְּדֵין כְּתִיב, ׳וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי׳ (שמות ב, א). ׳בַּת לֵוִי׳ וַדַּאי, מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. הֵיאַךְ אָחִיד לָהּ. אוֹשִׁיט שְׂמָאלָא תְּחוֹת רֵישַׁהּ מִגּוֹ חֲבִיבוּ.
איך אוחזים בנקדה קטנה אצל העליון דבר קטן שבח וגדלה - ויאחז ויחבק
וְאִם תֹּאמַר, כֵּיוָן שֶׁהִיא נְקֻדָּה אַחַת, אֵיךְ יָכוֹל לֶאֱחֹז בִּנְקֻדָּה קְטַנָּה? אֶלָּא אֵצֶל הָעֶלְיוֹן, כָּל מַה שֶּׁהוּא דָּבָר קָטָן, זֶה שֶׁבַח וְזוֹ מַעֲלָה וּגְדֻלָּה בַּגֹּדֶל הָעֶלְיוֹן. מִיָּד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מְעוֹרֵר אוֹתָהּ, וְאוֹחֵז בָּהּ וּמְחַבֵּק אוֹתָהּ. שֶׁאִלּוּ הָיְתָה גְּדוֹלָה, לֹא יְכוֹלִים לְהִתְאַחֵד כְּלָל. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁמַּקְטִינָה עַצְמָהּ, וְהִיא נְקֻדָּה אַחַת, אָז אוֹחֲזִים בָּהּ וּמַעֲלִים אוֹתָהּ לְמַעְלָה. וְכֵיוָן שֶׁמַּעֲלִים אוֹתָהּ וְיוֹשֶׁבֶת בֵּין שְׁנֵי צְדָדִים אֵלּוּ, אָז אוֹתוֹ עַמּוּד שֶׁעוֹמֵד בָּאֶמְצַע מִתְחַבֵּר עִמָּהּ בְּחִבָּה שֶׁל נְשִׁיקוֹת, בְּאַהֲבָה שֶׁל חִבּוּר אֶחָד. אָז נֶאֱמַר ׳וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל׳, בָּאַהֲבָה שֶׁל הַנְּשִׁיקוֹת שֶׁמִּתְחַבְּרִים זֶה בָּזֶה בְּלִי פֵרוּד, עַד שֶׁלּוֹקַחַת אֶת הַנֶּפֶשׁ שֵׁל הָעִנּוּגִים כְּמוֹ שֶׁרָאוּי (בראשית כט, יא).
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, כֵּיוָן דְּאִיהִי נְקוּדָּה חֲדָא, אֵיךְ יָכִיל לְאַחֲדָא בִּנְקוּדָּה זְעֵירָא. אֶלָּא לְגַבֵּי עֵילָּא, כָּל מַה דְּהוּא מִלָּה זְעֵירָא, דָּא תּוּשְׁבַּחְתָּא, וְדָא עִלּוּיָיא וְרַב בִּרְבוּ עִלָּאָה. מִיַּד כַּהֲנָא רַבָּא אִתְּעַר לָהּ, וְאָחִיד לָהּ, וְחָבִיק לָהּ, דְּאִלוּ הֲוַות רַבְרְבָא, לָא יַכְלִין לְאַחֲדָא כְּלַל. אֲבָל כֵּיוָן דְּאַזְעִירַת גַּרְמָהּ, וְאִיהִי נְקוּדָּה חֲדָא, כְּדֵין אֲחָדִין בָּהּ, וְסַלְּקִין לָהּ לְעֵילָּא, כֵּיוָן דְּסַלְּקִין לָהּ, וְיָתְבָא בֵּין תְּרֵין סִטְרִין אִלֵּין, כְּדֵין הַהוּא עַמּוּדָא דְּקַיְּימָא בְּאֶמְצָעִיתָא, אִתְחַבָּר בַּהֲדָהּ בְּחָבִיבוּ דִּנְשִׁיקִין, בִּרְחִימוּ דְּחִבּוּרָא חֲדָא. כְּדֵין ׳וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל׳ (בראשית כט, יא), בִּרְחִימוּ דְּנְשִׁיקִין מִתְדַּבְּקָן דָּא בְּדָא, בְּלָא פִּרוּדָא, עַד דְּנַקְטָא נַפְשָׁא דְּעִנּוּגִין כַּדְּקָא יָאוּת.
קוראים לה כבוד כבוד כבוד ואבא ואמא אומרים מקדש מקדש - הלבנה מתקדשת
בְּשָׁעָה שֶׁלּוֹקַחַת אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הָעִנּוּגִים כְּמוֹ שֶׁרָאוּי וְרוֹצָה לְצַוּוֹת לְחֵילוֹתֶיהָ, מִתְאַסְּפִים כֻּלָּם, וְקוֹרְאִים לָהּ מִתּוֹךְ הַהֵיכָל הַקָּדוֹשׁ: כָּבוֹד כָּבוֹד כָּבוֹד. בַּהֵיכָל הַקָּדוֹשׁ אַבָּא וְאִמָּא פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים: מְקֵדָּשׁ מְקֵדָּשׁ. וְאָז הַלְּבָנָה מִתְקַדֶּשֶׁת כְּמוֹ שֶׁרָאוּי. וְאָז כָּתוּב ׳וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן׳ (במדבר כח, טז) - רִאשׁוֹן וַדַּאי. וְעַל זֶה נֶאֱמַר מִשְׁכוּ וְגוֹ'. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה. שֶׁמִּתְחַבֶּרֶת הַלְּבָנָה בַּשֶּׁמֶשׁ, וּמַה שֶּׁהָיְתָה לוֹקַחַת נְקֻדָּה אַחַת, כַּאֲשֶׁר יוֹרֶדֶת, מִתְפַּשֶּׁטֶת מְעַט מְעַט וּמִתְמַלֵּאת, וְנַעֲשֵׂית אוֹת ה' מְלֵאָה מִכָּל הַצְּדָדִים, מִתְקַדֶּשֶׁת כְּמוֹ שֶׁרָאוּי.
בלשון הזוהר
בְּשַׁעֲתָא דְּנַקְטָא נַפְשָׁא דְּעִנּוּגִין כַּדְּקָא יָאוּת, וּבַעְיָא לְפַקְדָּא לְחֵילָהָא, מִתְכַּנְּשִׁין כֻּלְּהוּ, וְקַרְיָין לָהּ מִגּוֹ הֵיכָלָא קַדִּישָׁא, כָּבוֹד כָּבוֹד כָּבוֹד. בְּהֵיכָלָא קַדִּישָׁא אַבָּא וְאִמָּא, פַּתְחֵי וְאַמְרֵי מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ. כְּדֵין יַרְחָא אִתְקַדָשׁ כַּדְּקָא יָאוּת. וּכְדֵין כְּתִיב, וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, רִאשׁוֹן ודַּאי, וְעַל דָּא מִשְׁכוּ וְגוֹ'. וְעַל דָּא בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, דְּאִתְחַבָּר סִיהֲרָא בְּשִׁמְשָׁא, וּמַה דַּהֲוַת (נקטא) נְקוּדָּה חֲדָא, כַּד נַחְתָּא אִתְפְּשָׁט זְעֵיר זְעֵיר, וְאִתְמַלְּיָיא, וְאִתְעָבִידַת ה', מַלְיָיא מִכָּל סִטְרִין, מִתְקַדְּשָׁא כַּדְּקָא יָאוּת.
מסתובב ההיכל ופותח שער דרום בשבעים ושתים עטרות ושער מזרח בחמשים אורות
מִסְתּוֹבֵב אוֹתוֹ הֵיכָל, וּפוֹתֵחַ שַׁעַר אַחֵר שֶׁל צַד דָּרוֹם (צָפוֹן) בְּשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם עֲטָרוֹת. וְאַחַר כָּךְ פּוֹתֵחַ שַׁעַר שְׁלִישִׁי לְצַד מִזְרָח בַּחֲמִשִּׁים (וּשְׁנַיִם) אוֹרוֹת שֶׁל חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה. לְבַסּוֹף פּוֹתֵחַ שַׁעַר אַחֵר שֶׁל צַד צָפוֹן (מערב) בְּשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם עֲטָרוֹת, וְכֻלָּם בְּחֶשְׁבּוֹן רמ"ח תֵּבוֹת שֶׁל פָּרָשִׁיּוֹת קְרִיאַת שְׁמַע. וּמַה שֶּׁבַּהַתְחָלָה הָיְתָה אוֹתָהּ חַיָּה קְטַנָּה, בְּאוֹתוֹ זְמַן נִגְדֶּלֶת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (ישעיה ו, ג) - שֶׁהוּא כָּבוֹד עֶלְיוֹן וְתַחְתּוֹן.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא אִסְתְּחַר הַהוּא הֵיכָלָא, וּפָתַח תַּרְעָא אַחֲרָא דִּסְטָר דָּרוֹם (ד"א צפון) בְּשִׁבְעִין וּתְרֵין עִטְרִין. לְבָתַר אַפְתַּח תַּרְעָא תְּלִיתָאָה, לִסְטַר מִזְרָח, בְּחַמְשִׁין (ותרין) נְהוֹרִין, דְּחַמְשִׁין תַּרְעִין דְּבִינָה. לְבָתַר אַפְתַּח תַּרְעָא אַחֲרָא דְּלִסְטַר צָפוֹן (ד"א מערב), בְּע"ב עִטְרִין, וְכֻלְּהוּ רמ"ח בְּחוּשְׁבַּן תֵּיבִין דְּפָרְשִׁיָין דִּקְרִיאַת שְׁמַע. וּמַה דִּבְקַדְמֵיתָא הַהִיא חַיָּה הֲוַת זְעֵירָא, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְרְבִיאַת, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (ישעיהו ו, ג), דְּאִיהוּ כָּבוֹד עִלָּאָה וְתַתָּאָה.
כשמגיע לחי עולמות אדני שפתי תפתח - מתחבר עמה בנשיקת נצח והוד ולשון צדיק
כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ לְחַ"י עוֹלָמוֹת, שֶׁבּוֹ ח"י בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה, וּפָתַח בּוֹ פָּסוּק ׳אֲדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךְ׳ (תהלים נא, יז) - אָז עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא מִתְחַבֵּר עִמָּהּ בַּחֲבִיבוּת שֶׁל נְשִׁיקוֹת הַשְּׂפָתַיִם, שֶׁהֵם נֵצַח וְהוֹד, וְהַלָּשׁוֹן הוּא צַדִּיק בֵּינֵיהֶם. לְשׁוֹן לִמּוּדִים. בְּאוֹתוֹ זְמַן נֶאֱמַר, ׳וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל׳ (בראשית כט, יא) - וְאָז קוֹרְאִים לְאוֹתָהּ חַיָּה כָּבוֹד כָּבוֹד, אַבָּא וְאִמָּא, מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ. אָז הַיָּרֵחַ מִתְקַדֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁרָאוּי, וְאָז נֶאֱמַר וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, רִאשׁוֹן וַדַּאי.
בלשון הזוהר
כַּד מָטֵי לְחַ"י עָלְמִין, דְּבֵיהּ ח"י בִּרְכָאן דִּצְלוֹתָא, וּפָתַח בֵּיהּ ׳אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ׳ (תהילים נא, יז). כְּדֵין עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, אִתְחַבָּר בַּהֲדָהּ בְּחָבִיבוּ דְּנְשִׁיקִין דְּשִׂפְוָון, וְאִינּוּן נֶצַח וְהוֹד, דְּלָשׁוֹן אִיהוּ צַדִּיק בֵּינַיְיהוּ. לְשׁוֹן לִמוּדִים בְּהַהוּא זִמְנָא, ׳וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, כְּדֵין קָרָאן לְהַהִיא חַיָּה כָּבוֹד כְּבוֹד אַבָּא וְאִימָּא, מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ׳ (בראשית כט, יא). כְּדֵין יַרְחָא אִתְקַדְּשָׁא כַּדְּקָא יָאוּת, כְּדֵין וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וַדַּאי.
ואז משכו ובעשור לחדש הזה - שמתחברת הלבנה בשמש והחדש נעשה מלא
וְאָז מִשְׁכוּ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, שֶׁמִּתְחַבֶּרֶת הַלְּבָנָה הַקְּדוֹשָׁה בַּשֶּׁמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים פד) ׳כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה (תהלים פד, יב)' - אֱלֹהִים - (צְבָאוֹת)׳. וּמַה שֶּׁהָיְתָה נְקֻדָּה קְטַנָּה, (כְּמוֹ זֶה) (צִיּוּר) מִתְמַלֵּאת בַּלְּבָנָה, וְאָז הוּא חֹדֶשׁ מָלֵא. וְהַלְּבָנָה מִתְמַלֵּאת כְּמוֹ זֶה (צִיּוּר), ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ - בַּהַתְחָלָה חֲסֵרָה, וְכָעֵת בִּשְׁלֵמוּת. (ע"כ רעיא מהימנא). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח (במדבר כח, טז)׳ וְגוֹ'. - שֶׂה שֶׁהוּא פֶּסַח, מַדּוּעַ? אֶלָּא יִרְאָתָם שֶׁל הַמִּצְרִים וֵאלוֹהַּ שֶׁלָּהֶם הָיָה שֶׂה. מִשּׁוּם שֶׁהַמִּצְרִים עוֹבְדִים לְמַזַּל טָלֶה, וּמִשּׁוּם זֶה עוֹבְדִים לַשֶּׂה. בּא וּרְאֵה, כָּתוּב (שמות ח) ׳הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם׳ - מַהִי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם? וְכִי עַל שֶׁשּׂוֹנְאִים אוֹתוֹ כָּתוּב תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם? אֶלָּא יִרְאָתָם שֶׁל הַמִּצְרִים וְהָאֱלוֹהַּ שֶׁלָּהֶם נִקְרָא תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יח) ׳כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם, יִרְאָתָם שֶׁל שְׁאָר הָאֻמּוֹת׳.
בלשון הזוהר
וּכְדֵין מִשְׁכוּ. וְעַל דָּא בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, דְּאִתְחַבָּר סִיהֲרָא קַדִּישָׁא בְּשִׁמְשָׁא. דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, (תהילים פד יב) ׳כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יהו"ה אֱלֹהִים׳ (צבאות)׳. וּמַה דַּהֲוַת נְקוּדָה זְעֵירָא, (ס"א כגוונא דא) אִתְמַלְּאַת בְּסִיהֲרָא, וּכְדֵין אִיהִי הַחֹדֶשׁ מָלֵא. וְסִיהֲרָא אִתְמַלְּיָיא כְּגַוְונָא דָּא. ׳מָלֵא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳. בְּקַדְמִיתָא חָסֵר, וּכְעַן בִּשְׁלִימוּ. (ע"כ רעיא מהימנא) (ר חייא פתח וכו') רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח׳ וְגוֹ'. אִימְרָא דְּאִיהוּ פִּסְחָא אֲמַאי. אֶלָּא דַּחֲלָא דְּמִצְרָאֵי, וְאֱלָהָא דִּלְהוֹן, הֲוָה אִמְרָא. בְּגִין דְּמִצְרָאֵי פַּלְחִין לְמַזַּל טָלֶה, וּבְגִין כָּךְ פַּלְחִין לְאִימְרָא. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (שמות ח כב) ׳הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם׳. מַאי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם. וְכִי עַל דְּשַׂנְאִין לֵיהּ, כְּתִיב תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם. אֶלָּא דַּחֲלָא דְּמִצְרָאֵי, וְאֱלָהָא דִּילְהוֹן, אִקְרֵי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם. כְּמָה דִּכְתִּיב, (דברים יח ט) ׳כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם, דַּחֲלָא דִּשְׁאַר עַמִּין׳.
חכמת יוסף שלמד אחיו לומר אנשי מקנה היו עבדיך - שיחשיבום כיראתם
בֹּא וּרְאֵה חָכְמָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁכָּתוּב ׳וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים׳ (בראשית מז, ב) - וּמְלַמֵּד אוֹתָם לוֹמַר, ׳אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךְ׳ (בראשית מו, לד) - וְכִי יוֹסֵף שֶׁהָיָה מֶלֶךְ שֶׁהָיָה שׁוֹלֵט עַל כָּל הָאָרֶץ, וְאָב לְמַלְכוּת, עָשָׂה כָּךְ, וְעָשָׂה לְאֶחָיו שֶׁיִּשְׂנְאוּ אוֹתָם וְלֹא יַחֲשִׁיבוּ אוֹתָם (שיעשו מֵהֶם רועי צֹאן)?! אֶלָּא וַדַּאי ׳תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם׳, יִרְאָה וֵאלוֹהַּ שֶׁלָּהֶם נִקְרָא כָּךְ, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם׳ (שמות ח, כב).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי חָכְמְתָא דְּיוֹסֵף, דִּכְתִּיב, ׳וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים׳ (בראשית מז, ב), וְאוֹלִיף לוֹן לְמֵימַר, ׳אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ׳. וְכִי מַלְכָּא דְּהֲוָה שַׁלִּיט עַל כָּל אַרְעָא, וְאַבָּא לְמַלְכָּא, עָבִיד כְּדָּא, וְעָבִיד לַאֲחוֹי דְּיִשְׂנְאוּן לְהוֹן, וְלָא יַחְשְׁבוּן לְהוֹן. (למעבד להון רועי צאן) אֶלָּא וַדַּאי ׳תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם׳, דַּחֲלָא וְאֱלָהָא דִּילְהוֹן אִקְרֵי הָכִי, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם׳ (שמות ח, כב).
אמר יוסף כל מיטב מצרים ארץ רעמסס שהפרישו ליראתם - ירשו אחיו
אָמַר יוֹסֵף, כָּל מֵיטַב מִצְרַיִם הִיא אֶרֶץ רַעְמְסֵס, וְאוֹתָהּ אֶרֶץ הִפְרִישׁוּ לְיִרְאָתָם, לִרְעוֹת וְלָלֶכֶת בְּכָל תַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם. וְכָל הַמִּצְרִים הֶחְשִׁיבוּ לְאֵלֶּה שֶׁרוֹעִים לְיִרְאָתָם, כְּיִרְאָתָם. אֶעֱשֶׂה לְאַחַי שֶׁיִּירְשׁוּ אוֹתָהּ אֶרֶץ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם הַמִּצְרִים, וְיַחֲשִׁיבוּ אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁרָאוּי. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן׳ (בראשית מו, לד) - מַחֲשִׁיבִים אוֹתָם כְּיִרְאָתָם.
בלשון הזוהר
אָמַר יוֹסֵף, כָּל ׳מֵיטַב מִצְרַיִם הִיא אֶרֶץ רַעְמְסֵס, וְהַהִיא אַרְעָא אַפְרִישׁוּ לְדַחֲלָא דִּלְהוֹן, לְרַעְיָא וּלְמֵיהַךְ בְּכָל עִנּוּגִין דְּעָלְמָא׳ (בראשית מז). וְכָל מִצְרָאֵי חָשִׁיבוּ לְאִינּוּן דְּרָעָאן לְדַחֲלֵיהוֹן, כְּדַחֲלֵיהוֹן. אַעֲבִיד לְאַחַי דְּיַרְתּוּן הַהִיא אַרְעָא, וְיִסְגְּדוּן לוֹן מִצְרָאֵי, וְיַחְשְׁבוּן לוֹן כַּדְּקָא יָאוּת. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רוֹעֵה צֹאן, מְחַשְּׁבִין לוֹן כְּדַחֲלֵיהוֹן׳ (בראשית מז, ג).
קושיית רבי יוסי וכי יוסף עשה לאחיו עבודה זרה - לא אלא שישלטו על העבודה הזרה שלהם
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַהֲרֵי לָמַדְנוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּפְרַע הקב"ה מֵאֵלּוּ שֶׁעוֹבְדִים לַעֲבוֹדָה זָרָה - כָּךְ נִפְרַע מֵעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ. וְכִי יוֹסֵף עָשָׂה לְאֶחָיו עֲבוֹדָה זָרָה?! אָמַר לוֹ, לֹא עָשָׂה יוֹסֵף לְאֶחָיו עֲבוֹדָה זָרָה, אֶלָּא עָשָׂה לָהֶם שֶׁיִּשְׁלְטוּ עַל הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וְלִכְפּוֹת הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם תַּחַת יְדֵיהֶם וְלִרְדּוֹתָם בְּמַקֵּל. אָמַר יוֹסֵף, אִם יִשְׁלְטוּ אַחַי עַל הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּשְׁלְטוּ עַל עַצְמָם, וּמִשּׁוּם זֶה הוֹשִׁיב אוֹתָם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ וְהִשְׁלִיט אוֹתָם עַל כָּל הָאָרֶץ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וְהָא תָּנֵינָן כְּמָה דְּאִתְפְּרַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵאִינּוּן דְּפַלְחֵי לְעֲבוֹדָה זָרָה, הָכִי אִתְפְּרַע מֵעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ, וְכִי יוֹסֵף עָבִיד לַאַחוֹי עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לֵיהּ, לָא עָבִיד יוֹסֵף לַאַחוֹי עֲבוֹדָה זָרָה, אֶלָּא עָבִיד לוֹן לְשַׁלְּטָאָה עַל עֲבוֹדָה זָרָה דִּילְהוֹן, וּלְאַכְפְּיָא עֲבוֹדָה זָרָה דִּילְהוֹן תְּחוֹת יְדַיְיהוּ, וּלְרַדָּאָה לוֹן בַּמַּקֵּל. (אמר רעיא מהימנא כגון, בסוף דף שקודם זה) אָמַר יוֹסֵף, אִי יִשְׁלְטוּן אַחַי עַל עֲבוֹדָה זָרָה דִּילְהוֹן, כָּל שֶׁכֵּן דְּיִשְׁלְטוּן עַל גַּרְמַיְיהוּ, וּבְגִין כָּךְ אוֹתִיב לוֹן בְּמֵיטַב אַרְעָא, וְאַשְׁלִיט לוֹן עַל כָּל אַרְעָא.
שה שהוא פסח מדוע יראת המצרים - תפסו אותו בעשור לחדש וקשרוהו ימים
וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יהו"ה שְׁפָטִים. אחר שנתבאר שהקב"ה נפרע לא רק מעובדי ע"ז אלא אף מע"ז עצמה, יש להבין טעם נוסף מדוע נצטוו ישראל להביא דווקאוְעַל זֶה שֶׂה שֶׁהוּאיהיה לקרבן פֶּסַח - מַדּוּעַ? אֶלָּא יִרְאָתָם שֶׁל הַמִּצְרִים וֵאלוֹהַּ שֶׁלָּהֶם הָיָה הַשֶּׂה.וע"ז אָמַר הקב"ה: מִבֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ קְחוּבקנין אֶת יִרְאָתָם שֶׁל הַמִּצְרִים, וְתִפְשׂוּ אוֹתוֹ,ו וְיִהְיֶה קָשׁוּר וְתָפוּס בִּתְפִיסָה שֶׁלָּכֶם יוֹם אֶחָד וּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה, וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי הוֹצִיאוּ אוֹתוֹ לְדִיןותשחטו אותו וְהֵאָסְפוּ עָלָיו.בחבורה
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא אִמְרָא דְּאִיהוּ פֶּסַח אֲמַאי. אֶלָּא דַּחֲלָא דְּמִצְרָאֵי, וְאֱלָהָא דִּילְהוֹן הֲוָה אִימְרָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִבְּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ סִיבוּ דַּחֲלָא דִּילְהוֹן דְּמִצְרָאֵי, וְתִפְשׂוּ לֵיהּ, וִיהֵא אָסוּר וְתָפִישׂ בִּתְפִישָׂה דִּילְכוֹן, יוֹמָא חַד וּתְרֵין וְג', וּבְיוֹמָא ד', אַפִּיקוּ לֵיהּ לְדִינָא, וְאִתְכְּנָשׁוּ עָלֵיהּ.
כששמעו המצרים שיראתם תפוסה בכו - וקשה עליהם מכל המכות
וּבְשָׁעָה שֶׁהַמִּצְרִים הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל יִרְאָתָםשהוא השה שֶׁתָּפוּס בִּתְפִיסָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהַצִּיל אוֹתוֹ, הָיוּ בוֹכִים, וְהָיָה קָשֶׁה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ אֶת עַצְמָם קָשְׁרוּ לַהֲרִיגָה.שכ"כ היו שקועים בע"ז ולא היה הדבר רק מצד נימוסיהם או מן השפה ולחוץ. וְאָמַרלישראל: הקב"ה: יִהְיֶה תָּפוּס בִּרְשׁוּתְכֶם יוֹם אַחַר יוֹם - אַרְבָּעָה יָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ תָּפוּס, וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי הוֹצִיאוּ אוֹתוֹ לַהֲרִיגָה, וְיִרְאוּ אוֹתוֹ הַמִּצְרִים אֵיךְ אַתֶּם עוֹשִׂים בּוֹ דִּין, וְזֶה קָשֶׁה לָהֶם מִכָּל הַמַּכּוֹת שֶׁעָשָׂה לָהֶם הקב"ה, אֵלּוּסדרי הַדִּינִים שֶׁיַּעֲשׂוּ בְיִרְאָתָם.שלא זו בלבד א. שתפשוהו, אלא אף ב. שחטוהו.
בלשון הזוהר
וּבְשַׁעֲתָא דְּמִצְרָאֵי הֲווֹ שַׁמְעִין קָל דַּחֲלָא דִּילְהוֹן, דְּתָפִישׂ בִּתְפִישָׂה דְּיִשְׂרָאֵל, וְלָא יַכְלִין לְשֵׁזָבָא לֵיהּ, הֲווֹ בָּכָאן, וַהֲוָה קַשְׁיָא עָלַיְיהוּ, כְּאִילּוּ גַּרְמַיְיהוּ אִתְעֲקִידוּ לְקָטְלָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יִהְיֶה תָּפִישׂ בִּרְשׁוּתַיְיכוּ, יוֹמָא בָּתַר יוֹמָא, אַרְבָּעָה יוֹמִין, בְּגִין דִּיֶחמוּן יָתֵיהּ תָּפִישׂ, וּבְיוֹמָא רְבִיעָאָה אַפִּיקוּ לֵיהּ לְקָטְלָא, וְיֶיחמוּן לֵיהּ מִצְרָאֵי הֵיךְ אַתּוּן עַבְדִּין בֵּיהּ דִּינָא, וְדָא קַשְׁיָא לְהוּ מִן כָּל מַכְתְּשֵׁי דְּעָבַד לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִינּוּן דִּינִין דְּיַעַבְדוּן בְּדַחֲלֵיהוֹן.
לבסוף דנים אותו באש פסילי אלהיהם תשרפון - אל תאכלו ממנו נא צלי ולא מבשל
ואחר ששחטוהו ג. גם לְבַסּוֹף דָּנִים אוֹתוֹ בְּאֵשׁ,שצריך לאכלו צלי אש, והוא מטעם שֶׁכָּתוּב ׳פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁד. ועוד דין שתעשו בו ש׳ (דברים ז, כה) - אָמַר הקב"ה: אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא - שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁבְּרָצוֹן וּבַתַּאֲוָה שֶׁל יִרְאָתֵנוּ ומתוך רעבונם לא המתינו ו אָכְלוּ אוֹתוֹ כָּךְ.ה. ודין נוסף שיש בו אֶלָּא תַּקְּנוּ אוֹתוֹ צָלִי,ש יהא וְלֹא מְבֻשָּׁל, שֶׁאִם יִהְיֶה מְבֻשָּׁל, יִהְיֶה מֻסְתָּר וְלֹא יִרְאוּ אוֹתוֹ, אֶלָּא תִּקּוּנוֹ שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ כָּךְ שָׂרוּף בָּאֵשׁ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רֵיחוֹ נוֹדֵף.אף לאלו שלא יראוהו. ו.
בלשון הזוהר
לְבָתַר דַּיְינִין לֵיהּ בְּנוּרָא, דִּכְתִּיב, ׳פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ׳ (דברים ז, כה). אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ׳אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא׳. דְּלָא יֵימְרוּן בִּרְעוּתָא וּבְתִּיאוּבְתָּא דְּדָחַלְנָא, אַכְלִין לֵיהּ הָכִי. אֶלָּא אַתְקִינוּ לֵיהּ צָלִי, וְלֹא מְבוּשָׁל, דְּאִלוּ מְבוּשָׁל יְהֵא טָמִיר, וְלָא יֶחמוּן לֵיהּ, אֶלָּא תִּקּוּנָא דִּילֵיהּ דְּיֶחֱמוּן לֵיהּ הָכִי מוֹקְדָא בְּנוּרָא, בְּגִין דְּרֵיחֵיהּ נוֹדֵף.
ראשו כפוף על קרסליו שיכירו אותו - לא יאכלו בתאבון ועצם לא תשברו בו
וְעוֹד,דין נוסף שתנהגו בו, ש רֹאשׁוֹ עָלָיו כָּפוּף עַל קַרְסֻלָּיו, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁחַיָּה אוֹ דָּבָר אַחֵר הוּא,ולא שה, אֶלָּא שֶׁיַּכִּירוּ אוֹתוֹ שֶׁהוּא יִרְאָתָם. וְעוֹד,ז. דין נוסף שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ אוֹתוֹ בְּתֵאָבוֹן, אֶלָּא עַל הַשֹּׂבַע, דֶּרֶךְ קָלוֹן וּבִזָּיוֹןשאוכלים אף שאינם כ"כ רעבים ח. וְעוֹד, עֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ, אֶלָּאכדי שֶׁיִּרְאוּ עַצְמוֹתָיו מֻשְׁלָכוֹת בַּשּׁוּק, וְלֹא יִהְיוּ יְכוֹלִים לְהַצִּיל אוֹתוֹ. וְעַל זֶה כָּתוּב, (במדבר לג) ׳וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה (במדבר לג, ד)' - שְׁפָטִים׳ובזה יש לדרוש שפטים במשמעות נוספת, מלשון - דִּינִים רַבִּים. שיש לעשות בקרבן. ט. וְעוֹדדין נוסף שצריכים אתם לנהוג בו בעת אכילתכם, ש נֶאֱמַר, וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם,ובדווקא נצטוו על מקל וְלֹא חֶרֶב וְרֹמַח וּשְׁאָר כְּלֵי מִלְחָמָה.להראות שאינכם יראים מפניהם [ועוד, כבר בשעה שתעקדוהו להורות שאין צריך לרדותו בחרב וחנית דרך חשיבות, אלא במקל, ככלב שמכין אותו במקל. - אוה"ח].
בלשון הזוהר
וְתוּ רֵישֵׁיהּ עָלֵיהּ כָּפוּף עַל קַרְסוּלוֹי, דְּלָא יֵימְרוּן דְּחַיָּה, אוֹ מִלָּה אַחֲרָא הוּא, אֶלָּא דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ, דְּאִיהוּ דַּחֲלָא דִּלְהוֹן. וְתוּ, דְּלָא יֵיכְלוּן לֵיהּ. בְּתִיאוּבְתָּא, אֶלָּא עַל שַׂבְעָא, אֹרַח קְלָנָא וּבִזָּיוֹן. וְתוּ, עֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ, אֶלָּא דְּיֶחֱמוּן גַּרְמוֹי רָמָאן בְּשׁוּקָא, וְלָא יֵיכְלוּן לְשֵׁזָבָא לֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים׳ (במדבר לג, ד). דִּינִין סַגִּיאִין. תּוּ וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם, וְלָא חַרְבָּא וְרוֹמְחָא וּשְׁאַר מָאנֵי קְרָבָא.
קושיית רבי יהודה שהמצרים עובדים למזל טלה ולכן עובדים לשה
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כְּבָר פֵּרְשׁוּהוּ שֶׁהַמִּצְרִים עוֹבְדִים לְמַזַּל טָלֶה, וּמִשּׁוּם כָּךְ עוֹבְדִים לְשֶׂה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם כֵּן, יַעַבְדוּ טָלֶה וְלֹא שֶׂה. אָמַר לוֹ, הַכֹּל עוֹבְדִים, אֶלָּא שֶׁמַּזַּל טָלֶה יוֹרֵד וְעוֹלֶה בְּטָלֶה וְשֶׂה, וּמִשּׁוּם זֶה עוֹבְדִים לְכֻלָּם. אָמַר לוֹ, כָּךְ שָׁמַעְתִּי, שֶׁכָּל בְּהֵמָה גְּדוֹלָה (שֶׁל צֹאן), יִרְאָה שֶׁלָּהֶם הָיְתָה, וְעַל זֶה הָרַג הקב"ה כָּל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר שֶׁאֵלּוּ הֵן מַדְרֵגוֹת שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁנִּקְרָאוֹת כָּךְ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, הָא אוֹקְמוּהָ, דְּמִצְרָאֵי פַּלְחֵי לְמַזָּל טָלֶה, וּבְגִין כָּךְ פַּלְחִין לְאִימְרָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אִי הָכִי, טָלֶה יִפְלְחוּן, וְלָא אִימְרָא. אָמַר לֵיהּ, כֹּלָּא פַּלְחִין, אֶלָּא מַזָּל טָלֶה נָחִית וְסָלִיק בְּטָלֶה וְאִימְרָא, וּבְגִין כָּךְ פַּלְחִין לְכֹלָּא. אָמַר לֵיהּ הָכִי שְׁמַעְנָא, דְּכָל בְּעִירָא רַבָּא (ס"א דצאן) דַּחֲלָא דִּלְהוֹן הֲוָה, וְעַל דָּא קָטִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָא אִתְּמַר דְּאִלֵּין אִינּוּן דַּרְגִּין דִּלְעֵילָּא, דְּאִקְרוּן הָכִי.
קושיית רבי אלעזר כל מחמצת לא תאכלו ולא יאכל חמץ - זה זכר וזו נוקבא
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב ׳כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ׳ (שמות יב, כ), וְכָתוּב - ׳לֹא יֵאָכֵל׳ (שם יג, מג) חָמֵץ. אֶלָּא זֶה זָכָר, וְזוֹ נוּקְבָּא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּנִי, בָּזֶה כָּתוּב ׳לֹא תֹאכֵלוּ׳ (שמות יב, כ) - וּבָזֶה כָּתוּב ׳לֹא יֵאָכֵל׳. מַדּוּעַ לֹא כָתוּב ׳לֹא תֹאכְלוּ׳? אֶלָּא נוּקְבָּא שֶׁהִיא נוֹטָה מִדַּרְכָּהּ - וַדַּאי בְּאַזְהָרָה. זָכָר שֶׁהוּא אָחוּז בְּחוּט שֶׁל טָהֳרָה יוֹתֵר - בְּבַקָּשָׁה. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳לֹא יֵאָכֵל׳, לֹא תֹאכֵלוּ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, כְּתִיב ׳כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ׳ (שמות יב, כ), וּכְתִיב לֹא ׳יֵאָכֵל חָמֵץ׳ (שמות יג, ג). אֶלָּא דָּא דְּכַר, וְדָא נוּקְבָּא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּרִי, בְּדָא (זה שייך ברעיא מהימנא אחר קרבנא) כְּתִיב ׳לֹא תֹּאכֵלוּ׳, וּבְדָא כְּתִיב ׳לֹא יֵאָכֵל׳, אֲמַאי לָא כְּתִיב ׳לֹא תֹּאכְלוּ׳. אֶלָּא, נוּקְבָּא דְּאִיהִי אַסְטִיאַת אָרְחָהָא, בְּאַזְהָרָה ודַּאי, דְּכַר דְּאִיהוּ אָחִיד בְּחוּטָא דְּדַכְיוּ יַתִּיר, בְּבַקָּשָׁה. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳לֹא יֵאָכֵל׳, לֹא תֹאכֵלוּ.
קושיית לא תאכל עליו חמץ הרבה תבות לכבוד הקרבן - מחמצת ריח מות
אָמַר לוֹ, אַבָּא, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ׳ (דברים טז, ג). אָמַר לוֹ, הַרְבֵּה תֵּבוֹת יְתֵרוֹת לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּרְבָּן. אֲבָל בַּתְּחִלָּה בַּקָּשָׁה - לֹא יֵאָכֵל, אֲבָל לְבַסּוֹף בְּאַזְהָרָה - לֹא תֹאכֵלוּ, שֶׁהוּא קָשֶׁה מִשְּׁנֵיהֶם. מַחְמֶצֶת, מַה טַּעֲמָהּ? מִשּׁוּם שֶׁרֵיחַ שֶׁל מָוֶת יֵשׁ שָׁם. חָמֵץ - זָכָר, מַחְמֶצֶת - נוּקְבָּא. ׳רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת׳ (משלי ה, ה), בְּרֹאשׁ וּבְסוֹף הַתֵּבָה תִּמְצָא אוֹתָהּ - וּמִשּׁוּם זֶה מִי ׳שֶׁאוֹכֵל חָמֵץ׳ בְּפֶסַח הוּא מַקְדִּים לְעַצְמוֹ הַמָּוֶת, וְשֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא מֵת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּתוּב ׳וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא׳ (שמות יב, טו).
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ אַבָּא, וְהָא כְּתִיב ׳לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ׳ (דברים טז, ג). אָמַר לֵיהּ, אַסְגֵּי תָּבִין יְתֵירִין לִיקָרָא לְקָרְבְּנָא. אֲבָל בְּקַדְמִיתָא בְּבַקָּשָׁה לֹא יֵאָכֵל. אֲבָל לְבָתַר בְּאַזְהָרָה, לֹא תֹּאכְלוּ, דְּהוּא קַשְׁיָא מִתַּרְוַויְיהוּ. מַחְמֶצֶת מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּרֵיחָא דְּמוֹתָא אִית תַּמָּן. חָמֵץ, דְּכַר. מַחְמֶצֶת, נוּקְבָּא. ׳רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוְת׳ (משלי ה, ה), בְּרֵישָׁא וְסֵיפָא דְּתֵיבָה, תִּשְׁכַּח לָהּ. וּבְגִין דָּא מַאן דְּאָכִיל חָמֵץ בַּפֶּסַח, אִיהוּ אַקְדִּימַת לֵיהּ מוֹתָא, וְלִינְדַע דְּמִית הוּא בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, כְּתִיב ׳וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא׳ (שמות יב, טו).
מצה מדוע כמו שדי שאמר לעולמו די - כך מצה משדדת ומבריחה צדדים רעים
מַצָה, מַדּוּעַ (נִקְרֵאת מַצָּה)? אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, שַׁדַּי - מִשּׁוּם שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי, שֶׁיֹּאמַר לְצָרוֹ תֵינוּ דַּי. אַף כָּךְ מַצָּה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא מְשַׁדֶּדֶת וּמַבְרִיחָה לְכָל צְדָדִים רָעִים וְעוֹשָׂה קְטָטָה בֵּינֵיהֶם כְּדֻגְמַת שֵׁם שַׁדַּי שֶׁבַּמְּזוּזָה, שֶׁמַּבְרִיחַ לְשֵׁדִים וּמַזִּיקִים שֶׁבַּשַּׁעַר - אַף כָּךְ הִיא מַבְרִיחָה אוֹתָם מִכָּל מִשְׁכְּנֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְעוֹשָׂה מְרִיבָה וּקְטָטוֹת בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מַסָּה וּמְרִיבָה׳ (שמות יז, ז) - וְעַל זֶה כָּתוּב מַצָּה, וַהֲרֵי מַסָּה נִכְתֶּבֶת בָּאוֹת סָמֶ"ךְ? אֶלָּא תַּרְגּוּם שֶׁל מַסָּה הוּא מַצּוּתָא.
בלשון הזוהר
מַצָּה, אֲמַאי (ס"א אתקריאת מצה). אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, שַׁדַּי: בְּגִין דְּאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי, דְּיֹאמַר לְצָרוֹתֵינוּ דַּי. אוּף הָכִי מַצָּה, בְּגִין דְּקָא מְשַׁדֵּד דְּמַבְרָחַת לְכָל סִטְרִין בִּישִׁין, וְעָבִיד קְטָטָה בְּהוּ, כְּגַוְונָא דְּשַׁדַּי דִּמְזוּזָה, דְּמַבְרִיחַ לְשֵׁדִים וּמַזִּיקִים דְּתַרְעָא, אוּף הָכִי אִיהִי מַבְרָחַת לוֹן מִכָּל מִשְׁכְּנֵי קְדוּשָּׁה, וְעָבִיד מְרִיבָה וּקְטָטָה בְּהוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳מַסָּה וּמְרִיבָה׳ (שמות יז, ז). עַל דָּא כְּתִיב מַצָּה. וְהָא מַסָּה בְּסָמֶךְ אִיהוּ. אֶלָּא תַּרְגּוּמוֹ דְּמַסָּה, אִיהוּ מָצוּתָא.
לשון מקל לכל אנשי ביתו צורת אות וו - מטה שבו עשר אותיות עשר מכות
אָמַר הָרוֹעָה הַנֶּאֱמָן, כְּמוֹ לָשׁוֹן שֶׁהוּא מַקֵּל לְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ, וְהוּא לָשׁוֹן צוּרַת אוֹת ו', וְהוּא מַטֶּה שֶׁבּוֹ עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת, וּבוֹ הִכָּה הקב"ה עַל יָדוֹ עֶשֶׂר מַכּוֹת. וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל הַמַּכּוֹת הָיוּ מִצַּד שֶׁל ה' ה', אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הקב"ה עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת וְכוּ', אֱמֹר מֵעַתָּה וְכוּ'. וְאוֹת ה' עוֹלָה בְּאוֹת י' לַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת. חָמֵשׁ פְּעָמִים חֲמִשִּׁים הֵם מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים. וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, כְּגוֹן לִישָׁנָא דְּאִיהוּ מַקֵּל לְכָל אַנְשֵׁי בֵּיתֵיהּ, וְאִיהוּ לִישָׁנָא דְּאָת ו', וְאִיהוּ מַטֵה דְּבֵיהּ עֶשֶׂר אוֹתִיוֹת, וּבֵיהּ מָחָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל יְדוֹי י' מָחָאן. וּבְגִין דְּכָל מָחָאן הֲווֹ מִסִּטְרָא דְּה' ה', רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְּרִים בְּמִצְּרַיִם הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת וְכוּ', אֱמוֹר מֵעַתָּה וְכוּ'. וְאָת ה' סַלְּקָא בְּאָת י' לְחַמְשִׁין מָחָאן, חָמֵשׁ זִמְנִין חַמְשִׁין, אִינּוּן ר"ן. וּבְגִין דָּא, וְעַל הַיָּם לָקוּ ר"ן מַכּוֹת.
אמר יוסף כל טוב מצרים רעמסס שישלטו אחיו על יראתם - ולא ישלט אלא שם הוי
אָמַר יוֹסֵף, כָּל טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם הִיא רַעְמְסֵס, וְאוֹתָהּ אֶרֶץ הִפְרִישׁוּ לְיִרְאָתָם, לִרְעוֹת וּלְהַלֵּךְ בְּכָל תַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם. וְכָל הַמִּצְרִים הֶחְשִׁיבוּ לְאוֹתָם שֶׁרוֹעִים לְיִרְאָתָם - כְּיִרְאָתָם. וְזֶה מַה שֶּׁשָּׁאַל יוֹסֵף מִפַּרְעֹה, שֶׁיִּשְׁלְטוּ אֶחָיו עַל יִרְאָתָם שֶׁל הַמִּצְרִים, שֶׁכְּפוּיִים תַּחַת יָדָיו כַּעֲבָדִים אַחַר מַלְכֵיהֶם, לִהְיוֹת כֻּלָּם נִכְפִּים תַּחַת שֵׁם יְהֹוָה מִצִּדָּם, וְלֹא יִשְׁלֹט בָּעוֹלָם אֶלָּא שֵׁם יְהֹוָה, וְיִכָּנְעוּ כָּל מְמֻנִּים תַּחַת יָדָיו.
בלשון הזוהר
אמר יוסף, כל מיטב ארץ מצרים רעמסס היא, וההיא ארעא אפרישו לדחלן דלהון, לרעיא ולמיהך בכל ענוגין דעלמא. וכל מצראי חשיבון לאינון דרען לדחליהון, כדחליהון. ודא שאיל יוסף מפרעה, לשלטאה אחוי על דחלן דמצראי, דאתכפיין תחות ידיה, כעבדים בתר מלכיהון, למהוי כלהו מתכפיין תחות שם יהו"ה מסטריהון, ולא שליט בעלמא אלא שם יהוה. ואתכפיין כל ממנן תחות ידיה.
להראות שעתיד להפרע מהם ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים - תפסו את השה ימים
וּלְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁהוּא עָתִיד לְהִפָּרַע מֵהֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות יב) ׳וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהֹוָה (שמות יב, יב)׳ - כֵּיוָן שֶׁהִטְעוּ לַבְּרִיּוֹת וְעָשׂוּ עַצְמָם אֱלוֹהוּת, וּמִשּׁוּם שֶׁטָּלֶה, מְמֻנֶּה שֶׁלּוֹ, הוּא גָּדוֹל עַל כָּל הַמְמֻנִּים שֶׁל אֱלֹהִים אֲחֵרִים, צִוָּה הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל, (שמות יב) ׳וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת שֶׂה לַבָּיִת (שמות יב, ג)׳ - וְהִשְׁלִיט אוֹתָם עָלָיו, וְתָפְסוּ אוֹתוֹ תָּפוּס בַּתְּפִיסָה שֶׁלָּהֶם יוֹם וּשְׁנַיִם וְשָׁלֹשׁ, וּלְאַחַר זֶה הוֹצִיאוּ לוֹ לְדִין לְעֵינֵי כָּל מִצְרַיִם, לְהַרְאוֹת שֶׁהָאֱלוֹהַּ שֶׁלָּהֶם בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת בּוֹ דִּין.
בלשון הזוהר
ולאחזאה לון, דאיהו עתיד לאיתפרעא מנהון, הדא הוא דכתיב, ׳ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה׳ (שמות יב, יב). כד מטעיין לבריין ועבדין גרמייהו אלוהות. ובגין דטלה ממנא דיליה, איהו רב על כל ממנן דאלהים אחרים, מני קדשא בריך הוא לישראל, ׳ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית׳ (שמות יב, ג), ואשליט לון עליה, ותפשי ליה, תפיש בתפישה דלהון יומא ותרין ותלת. ולבתר דא אפיקו ליה לדינא לעיני כל מצראי, לאחזאה דאלהא דלהון ברשו דישראל למעבד ביה דינא.
אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל אלא צלי אש - לזרק עצמותיו בשוק בבזיון
בִּגְלַל זֶה נֶאֱמַר, (שם) ׳אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ׳ - לִהְיוֹת נִדּוֹן בְּאֵשׁ צָלִי, וְצִוָּה לִזְרֹק לְעַצְמוֹתָיו בַּשּׁוּק בְּבִזָּיוֹן. וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר, (שם) ׳וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ׳ - וְצִוָּה לַיּוֹם הָרְבִיעִי, אַחַר שֶׁהָיָה תָּפוּס שְׁלֹשָׁה יָמִים קָשׁוּר, לַעֲשׂוֹת בּוֹ דִּין. וְזֶה קָשֶׁה לָהֶם מִכָּל נְגָעִים שֶׁהִכָּה לָהֶם הקב"ה עַל יְדֵי הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁצִּוָּה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אוֹתוֹ בְּתַאֲוָה. וּמִיָּד שֶׁרָאוּ עַצְמוֹתָיו בַּשּׁוּק וְלֹא יָכְלוּ לְהַצִּילוֹ, זֶה קָשֶׁה לָהֶם מֵהַכֹּל. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם) ׳וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם, לִכְפּוֹת כָּל יִרְאָתָם שֶׁל הַמִּצְרִים תַּחַת יְדֵיהֶם׳. וּמִשּׁוּם שֶׁהֵם בְּכוֹרוֹת מְמֻנִּים, כָּתוּב (שם) ׳וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר׳.
בלשון הזוהר
בגין דא, ׳אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו׳ (שמות יב, ט), למהוי דן באש צלי, ומני לזרקא לגרמיה דיליה בשוקא בבזוי. ובגין דא, ׳ועצם לא תשברו בו׳ (שמות יב, מו). ומני ליומא רביעאה, בתר דהוה תפיש ג' יומין קשור, למעבד ביה דינא. ודא קשיא לון מכל מכתשין דמחא לון קדשא בריך הוא, על ידא דרעיא מהימנא. ולא עוד, אלא דמני דלא למיכל ליה בתיאובתא. ומיד דחמאן גרמוי בשוקא, ולא יכלין לשזבא ליה, דא קשיא לון מכלא. ולא עוד, אלא דאתמר בהו, ׳ומקלכם בידכם׳ (שמות יב, יא), לאתכפייא כל דחלן דמצראי, תחות ידייהו. ובגין דאינהו בכורות ממנן, כתיב ׳ויהו"ה הכה כל בכור׳ (שמות יב, כט).
אחר כל זה לא יראה חמץ שבעת ימים תאכל מצות - שבעה כוכבי לכת שצם חנכל
אַחַר כָּל זֶּה, כָּתוּב (שם יג) ׳לֹא יֵרָאֶה חָמֵץ,׳ (דברים טז) ׳שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי׳ - וְכָתוּב (שמות יב) ׳כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ (שמות יב, כ)׳ - אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, מַדּוּעַ צִוָּה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים - וְלֶאֱכֹל בָּהֶם מַצָּה? וּמַדוּעַ לֹא יֵאָכֵל, וּמַדּוּעַ נֶאֱמַר לֹא תֹאכֵלוּ? אֶלָּא שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת, וְהֵם: שצ"ם חנכ"ל. וְהֵם מִצַּד שֶׁל טוֹב וָרָע, אוֹר הַפְּנִימִי, מַצָּה. קְלִפָּה שֶׁבַּחוּץ - חָמֵץ. וְהֵם, חָמֵץ - זָכָר. מַחְמֶצֶת - נוּקְבָּא.
בלשון הזוהר
בָּתַר כָּל דָּא כְּתִיב, לֹא יִאָכֵל ׳חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עוֹנִי׳ (דברים טז, ג). וּכְתִיב ׳כָּל מַחְמֶצֶּת לֹא תֹאכֵלוּ׳ (שמות יב, כ). אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, אֲמַאי מָנֵי דְּלָא לְמֵיכַל ׳חָמֵץ שִׁבְעַת׳ יוֹמִין, וּלְמֵיכַל בְּהוֹן מַצָּה. וַאֲמַאי לֹא יִאָכֵל, וַאֲמַאי לֹא תֹּאכֵלוּ. אֶלָּא ז' כֹּכְבֵי לֶכֶת וְאִינּוּן: שצּ"ם חנכ"ל. וְאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּטוֹב וָרָע, נְהוֹרָא דִּלְגוֹ מַצָּה. קְלִיפָה דִּלְבַר חָמֵץ. וְאִינּוּן חָמֵץ דְּכַר מַחְמֶצֶּת נוּקְבָּא.
מצה שבפנים שמורה - שבע נערות הראויות לבית המלך ושמרתם את המצות
מַצָה שֶׁבִּפְנִים - שְׁמוּרָה. וְהֵם ׳שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ׳ (אסתר ב, ט) - וְנֶאֱמַר עֲלֵיהֶם ׳וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת׳ (שמות יב, יז) - מַצָּה הִיא שְׁמוּרָה לְבַעְלָהּ, שֶׁהוּא אוֹת ו', וּבוֹ נַעֲשֵׂית מִצְוָה.
בלשון הזוהר
מַצָּה דִּלְגוֹ שְׁמוּרָה. וְאִינּוּן, ׳שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאוּיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ׳ (אסתר ב, ט). וְאִתְּמַר עָלַיְיהוּ, ׳וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת׳ (שמות יב, יז). מַצָּה אִיהִי שְׁמוּרָה לְבַעְלָהּ, דְּאִיהוּ ו'. וּבֵיהּ אִתְעָבִיד מִצְּוָה.
מי ששומר בשביל יה הגנוזים באותיות מץ - שבע ברכות ליל פסח שצם חנכל
וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר לָהּ בִּשְׁבִיל יָ"הּ הַגְּנוּזִים בְּאוֹתִיּוֹת מ"ץ מִמַּצָּה, וְהֵם י"ם ה"ץ. וְצִוָּה הקב"ה לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בְּשֶׁבַע בִּרְכוֹת לֵיל פֶּסַח, שֶׁהֵן שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת שֶׁלָּהּ, שֶׁהֵן שצ"ם חנכ"ל. וְצִוָּה לְהַעֲבִיר מֵהֶן חָמֵץ וּמַחְמֶצֶת, שֶׁהֵם עֲנָנִים חֲשׁוּכִים שֶׁמְּכַסִּים עַל אוֹרוֹת שֶׁל שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וַתָּבאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע׳ (בראשית מא, כא) - חָשׁוּךְ ׳כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה׳ - שֶׁכָּל כָּךְ הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הָעֲנָנִים שֶׁלָּהֶם, שֶׁלֹּא יְכוֹלִים אוֹרוֹת לְהָאִיר לָהֶם, וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר ׳וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה׳ - (ע"כ רעיא מהימנא).
בלשון הזוהר
וּמַאן דְּנָטִיר לָהּ לְגַבֵּי יָהּ, דִּגְנִיזִין בְּמ"ץ מִן מַצָּה, וְאִינּוּן. י"ם ה"ץ. וּמָנֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבָרֵךְ לָהּ שֶׁבַע בְּרָכוֹת לֵיל פֶּסַח, דְּאִינּוּן שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת דִּילָהּ, שצּ"ם חנכ"ל. וּמָנֵי לְאַעְבְרָא מִנְּהוֹן חָמֵץ וּמַחְמֶצֶּת, דְּאִינּוּן עֲנָנִים חֲשׁוּכִין דִּמְכַסְּיָין עַל נְהוֹרִין, דְּשִׁבְעָה כֹּכְבֵי לֶכֶת, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָּה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָּה וּמַרְאֵיהֶן רַע׳ (בראשית מא, כא), חָשׁוּךְ ׳כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה׳. דְּכָל כַּךְ חֲשׁוֹכָא דַּעֲנָנִין דִּלְהוֹן, דְּלָא יַכְלִין נְהוֹרִין לְאַנְהָרָא לְהוֹן, וּבְגִין דָּא ׳וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה׳. (ע"כ רעיא מהימנא).
גער חית קנה
סוד שלטון רומי הנרמז בחמץ ושבירתו לעתיד על ידי שני המשיחים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.