להראות שעתיד להפרע מהם ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים - תפסו את השה ימים
פנחס · ובחדש הראשון זה ניסן - סוד קדוש הלבנה ומדוע נצטוו ישראל לתפוס ולשרף את יראת מצרים בפסח · מאמר 105 · פיסקה 32 · דף רנא ע"א
לשון הזוהר
ולאחזאה לון, דאיהו עתיד לאיתפרעא מנהון, הדא הוא דכתיב, ׳ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה׳ (שמות יב, יב). כד מטעיין לבריין ועבדין גרמייהו אלוהות. ובגין דטלה ממנא דיליה, איהו רב על כל ממנן דאלהים אחרים, מני קדשא בריך הוא לישראל, ׳ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית׳ (שמות יב, ג), ואשליט לון עליה, ותפשי ליה, תפיש בתפישה דלהון יומא ותרין ותלת. ולבתר דא אפיקו ליה לדינא לעיני כל מצראי, לאחזאה דאלהא דלהון ברשו דישראל למעבד ביה דינא.
תרגום
וּלְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁהוּא עָתִיד לְהִפָּרַע מֵהֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות יב) ׳וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהֹוָה (שמות יב, יב)׳ - כֵּיוָן שֶׁהִטְעוּ לַבְּרִיּוֹת וְעָשׂוּ עַצְמָם אֱלוֹהוּת, וּמִשּׁוּם שֶׁטָּלֶה, מְמֻנֶּה שֶׁלּוֹ, הוּא גָּדוֹל עַל כָּל הַמְמֻנִּים שֶׁל אֱלֹהִים אֲחֵרִים, צִוָּה הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל, (שמות יב) ׳וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת שֶׂה לַבָּיִת (שמות יב, ג)׳ - וְהִשְׁלִיט אוֹתָם עָלָיו, וְתָפְסוּ אוֹתוֹ תָּפוּס בַּתְּפִיסָה שֶׁלָּהֶם יוֹם וּשְׁנַיִם וְשָׁלֹשׁ, וּלְאַחַר זֶה הוֹצִיאוּ לוֹ לְדִין לְעֵינֵי כָּל מִצְרַיִם, לְהַרְאוֹת שֶׁהָאֱלוֹהַּ שֶׁלָּהֶם בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת בּוֹ דִּין.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ולאחזאה לון, דאיהו עתיד לאיתפרעא מנהון, הדא הוא דכתיב, ׳ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה׳ (שמות יב, יב). כד מטעיין לבריין ועבדין גרמייהו אלוהות. ובגין דטלה ממנא דיליה, איהו רב על כל ממנן דאלהים אחרים, מני קדשא בריך הוא לישראל, ׳ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית׳ (שמות יב, ג), ואשליט לון עליה, ותפשי ליה, תפיש בתפישה דלהון יומא ותרין ותלת. ולבתר דא אפיקו ליה לדינא לעיני כל מצראי, לאחזאה דאלהא דלהון ברשו דישראל למעבד ביה דינא.
התרגום: ולהראות להם שהוא עתיד להפרע מהם, זהו שכתוב (שמות יב) ׳ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה (שמות יב, יב)׳ - כיון שהטעו לבריות ועשו עצמם אלוהות, ומשום שטלה, ממנה שלו, הוא גדול על כל הממנים של אלהים אחרים, צוה הקב"ה לישראל, (שמות יב) ׳ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית (שמות יב, ג)׳ - והשליט אותם עליו, ותפסו אותו תפוס בתפיסה שלהם יום ושנים ושלש, ולאחר זה הוציאו לו לדין לעיני כל מצרים, להראות שהאלוה שלהם ברשות ישראל לעשות בו דין.
מן המפרשים
קרני אור: ולאחזאה לון ולאחזאה לון כו'. הכל בהמשך אחד, ומסקנא 'לכן מני קב"ה לישראל' כו'. ר"ל 'לאחזאה לון' כשם שישראל שולטין לתתא על שה דחלא דלהון, כך קב"ה יתפרע לעילא מממנא דשה, ומכל ש'עבדין גרמייהו אלוהות', וק"ל:
הסולם: ולאחזאה לון דאיהו וכו' : ולהראותם, שהוא עתיד להפרע מהם, ז"ש, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'. משום שהם מטעים את הבריות ועושים עצמם אלהות. ומשום שהטלה, הממונה שלו גדול על כל הממונים של אלהים אחרים, צוה הקב"ה לישראל ויקחו להם…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: מני קב"ה לישראל וכו' ולא אמר טלה אלא שה לרמוז שהטלה גדל כחו ונעשה שה: וה"ס שם אהי"ה מרובע העולה טלה כאמור. וזה בריבוי אפ"א הפ"ה יפ"י הפ"ה הכל גי' ש"ה: ואשליט לון שנוגה ורהב נכנעו לישראל. ונלקח בשבת שאז נגה פונה לצד הקדושה ונכנעה:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: