ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 12: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - קדושת החבור לשם שמים ונפש חיה ונשמה › פיסקה 19

׳לכו חזו׳ מראש העולם עד סופו - מקום רשעים שאינו נבנה לעולמים

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - קדושת החבור לשם שמים ונפש חיה ונשמה · מאמר 12 · פיסקה 19

לשון הזוהר

כָךָ הוּא כְּתִיב, ׳לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת׳ אֱלֹהִים וְגו', אָמַר רִבִּי אַבָּא, עוֹבָדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּעָבִיד לְהוּ בְּעָלְמָא דֵּין, דָּוִד מַלְכָּא הֲוָה בְּהִתְבַּהֲלָא, וַאֲמַר ׳לְכוּ חֲזוּ׳, בּוֹאוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אֲמַר דָּוִד, כָּל דָּיְירֵי אַרְעָא דִי בְּעָלְמָא דֵין, זִילוּ, זִילוּ מֵרֵישָׁא דְּעָלְמָא עַד סוֹפֵיהּ, וְתִשְׁכְּחִין עוֹבָדוֹי דְּהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּעוֹבָדוֹי בְּרֵישָׁא דְעָלְמָא, כָּךְ עוֹבָדוֹי בְּסֵייפֵי דְעָלְמָא, מַיְיתֵי דִיּוּרִין בְּעָלְמָא, אִי זָכוּ, מוֹתִיב לְהוֹ וְלִבְנַיְיהוּ וְלִבְנֵי בְנַיְיהוּ עַד סוֹפָא דְעָלְמָא. לָא זָכוּ, מַחְרִיב לְהוֹ מִנְהוֹן. וְהַהוּא אַתְרָא, וְהַהוּא קַרְתָּא, לָא אִתְבְּנֵי לְעָלְמִין. לְאַחֲזָאָה לִבְנֵי נְשָׁא, דַּאֲתַר חַיָּיבַיָא הֲוָה הַהוּא אֲתַר, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲבַד בֵּיהּ דִּינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ׳.

תרגום

כָּךְ הוּא כָתוּב, ׳לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת׳ אֱלֹהִים וְגוֹ', אָמַר רַבִּי אַבָּא, מַעֲשָׂיו שֶׁל הקב"ה שֶׁעוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה, דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה בְּבֶהָלָה, וְאָמַר ׳לְכוּ חֲזוּ׳, ׳בֹּאוּ׳ הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר. אֶלָּא אָמַר דָּוִד, כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, לְכוּ, לְכוּ מֵרֹאשׁ הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ, וְתִמְצְאוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל הקב"ה, כְּמַעֲשָׂיו בְּרֹאשׁ הָעוֹלָם, כָּךְ מַעֲשָׂיו בְּסוֹף הָעוֹלָם. מֵבִיא דִּיּוּרִים בָּעוֹלָם, אִם זָכוּ, מוֹשִׁיב אוֹתָם וְאֶת בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוֹף הָעוֹלָם. לֹא זָכוּ, מַחֲרִיב אוֹתָם מֵהֶם. וְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, וְאוֹתָהּ הָעִיר, לֹא נִבְנֵית לְעוֹלָמִים, לְהַרְאוֹת לִבְנֵי אָדָם, שֶׁמְּקוֹם רְשָׁעִים הָיָה אוֹתוֹ הַמָּקוֹם, וְהקב"ה עָשָׂה בּוֹ דִּין. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ׳ (תהלים מו, ט).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כך הוא כתיב, ׳לכו חזו מפעלות׳ אלהים וגו', אמר רבי אבא, עובדוי דקודשא בריך הוא דעביד להו בעלמא דין, דוד מלכא הוה בהתבהלא, ואמר ׳לכו חזו׳, בואו מבעי ליה. אלא אמר דוד, כל דיירי ארעא די בעלמא דין, זילו, זילו מרישא דעלמא עד סופיה, ותשכחין עובדוי דהקדוש ברוך הוא, כעובדוי ברישא דעלמא, כך עובדוי בסייפי דעלמא, מייתי דיורין בעלמא, אי זכו, מותיב להו ולבנייהו ולבני בנייהו עד סופא דעלמא. לא זכו, מחריב להו מנהון. וההוא אתרא, וההוא קרתא, לא אתבני לעלמין. לאחזאה לבני נשא, דאתר חייביא הוה ההוא אתר, והקדוש ברוך הוא עבד ביה דינא, הדא הוא דכתיב ׳אשר שם שמות בארץ׳.

התרגום: כך הוא כתוב, ׳לכו חזו מפעלות׳ אלהים וגו', אמר רבי אבא, מעשיו של הקב"ה שעושה בעולם הזה, דוד המלך היה בבהלה, ואמר ׳לכו חזו׳, ׳באו׳ היה צריך לומר. אלא אמר דוד, כל יושבי הארץ שבעולם הזה, לכו, לכו מראש העולם עד סופו, ותמצאו מעשיו של הקב"ה, כמעשיו בראש העולם, כך מעשיו בסוף העולם. מביא דיורים בעולם, אם זכו, מושיב אותם ואת בניהם ובני בניהם עד סוף העולם. לא זכו, מחריב אותם מהם. ואותו המקום, ואותה העיר, לא נבנית לעולמים, להראות לבני אדם, שמקום רשעים היה אותו המקום, והקב"ה עשה בו דין. זהו שכתוב ׳אשר שם שמות בארץ׳ (תהלים מו, ט).

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: