ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 13: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳יקוו המים׳ רקיעת הארץ על המים וכנוס הצדיקים › פיסקה 1

אות בתוך אות במעשה בראשית - המים הקלים למטה והארץ הכבדה למעלה

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳יקוו המים׳ רקיעת הארץ על המים וכנוס הצדיקים · מאמר 13 · פיסקה 1

לשון הזוהר

דָּבָר אַחֵר, לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים, אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, מָה רָאָה דָּוִד דַּאֲמַר מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים, וְלָא אֲמַר מִפְעֲלוֹת ה'. אֶלָּא בִּשְׁמָא דֵּאלֹהִים, אִשְׁתַּכְלֵל עוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית. וְכַד בְּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, הֲווֹ מַיָא אָזְלִין וְנָחֲתִין וְכַד רָמָא אַרְעָא לְתַתָּא, רָמָא לָהּ בֵּין מַיָּא, וַהֲוַת טְמִירְתָּא, וְאִתְקַרְשָׁא בֵּין מַיָא. וְעָבַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָת בְּגוֹ אָת, אוֹרְחֵיהּ וְטִבְעֵיהּ דְּעָלְמָא, דְּמַיָא קְלִילָן, וְאַרְעָא יַקִּירָא. וּמַאן דְּאִיהוּ יַקִּירָא נָחֵית לְתַתָּא. וּקְלִילָא סָלֵיק לְעֵילָא. אֲבָל הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְאַחֲזָאָה אָתוֹהִי וְעוֹבָדוֹי לִבְנֵי נְשָׁא, אַרְכִין וְאַנְחֵית מַיָא דִקְלִילָן לְתַתָּא, וְאַרְעָא דְּאִיהִי יַקִּירָא, סָלֵיק לְעֵילָא, עַל קְלִילָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים קל״ו:ו׳) ׳לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם׳. כְּלוֹמַר, מַיָא דְּאִינוּן קְלִילִין, לְתַתָּא. וְאַרְעָא, דְּאִיהִי יַקִּירָא, לְעֵילָא. וְעוֹד, דְּמִבֵּין מַיָּא אַחֲזֵי וְאַפִּיק יַבֶּשְׁתָּא, דְּלֵית אֹרַח אַרְעָא לַאֲסָקָא מִגּוֹ מַיָּא יַבֶּשְׁתָּא, אֶלָּא לַחוּתָא. וְכַד אַסֵּיק יַבֶּשְׁתָּא מִבֵּין מַיָּא, קְרָא שְׁמָהּ אֶרֶץ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית א׳:י׳) ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אָרֶץ׳.

תרגום

דָּבָר אַחֵר, לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים. אָמַר רִבִּי פִּנְחָס: מָה רָאָה דָּוִד שֶׁאָמַר מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים, וְלֹא אָמַר מִפְעֲלוֹת ה'? אֶלָּא בְּשֵׁם אֱלֹהִים נִשְׁתַּלֵּם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. וּכְשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, הָיוּ הַמַּיִם הוֹלְכִים וְיוֹרְדִים, וּכְשֶׁהִשְׁלִיךְ אֶת הָאָרֶץ לְמַטָּה, הִשְׁלִיכָהּ בֵּין הַמַּיִם, וְהָיְתָה טְמוּנָה, וְנִקְרְשָׁה בֵּין הַמַּיִם. וְעָשָׂה הקב"ה אוֹת בְּתוֹךְ אוֹת: כְּדֶרֶךְ וְטֶבַע הָעוֹלָם, שֶׁהַמַּיִם קַלִּים וְהָאָרֶץ כְּבֵדָה. וּמִי שֶׁהוּא כָּבֵד, יוֹרֵד לְמַטָּה, וְהַקַּל עוֹלֶה לְמַעְלָה. אֲבָל הקב"ה, כְּדֵי לְהַרְאוֹת אוֹתוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו לִבְנֵי אָדָם, הִטָּה וְהוֹרִיד אֶת הַמַּיִם הַקַּלִּים לְמַטָּה, וְאֶת הָאָרֶץ הַכְּבֵדָה הֶעֱלָה לְמַעְלָה, עַל הַקַּל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (תהילים קל״ו:ו׳) ׳לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם׳ (תהלים קלו, ו) - כְּלוֹמַר, הַמַּיִם שֶׁהֵם קַלִּים, לְמַטָּה. וְהָאָרֶץ, שֶׁהִיא כְּבֵדָה, לְמַעְלָה. וְעוֹד, שֶׁמִּבֵּין הַמַּיִם הֶרְאָה וְהוֹצִיא אֶת הַיַּבָּשָׁה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָאָרֶץ לְהַעֲלוֹת מִתּוֹךְ הַמַּיִם יַבָּשָׁה, אֶלָּא לְהוֹרִיד. וּכְשֶׁהֶעֱלָה אֶת הַיַּבָּשָׁה מִבֵּין הַמַּיִם, קָרָא שְׁמָהּ אֶרֶץ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (בראשית א׳:י׳) ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אָרֶץ׳ (בראשית א, י).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דבר אחר, לכו חזו מפעלות אלהים, אמר רבי פנחס, מה ראה דוד דאמר מפעלות אלהים, ולא אמר מפעלות ה'. אלא בשמא דאלהים, אשתכלל עובדא דבראשית. וכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, הוו מיא אזלין ונחתין וכד רמא ארעא לתתא, רמא לה בין מיא, והות טמירתא, ואתקרשא בין מיא. ועבה הקדוש ברוך הוא את בגו את, אורחיה וטבעיה דעלמא, דמיא קלילן, וארעא יקירא. ומאן דאיהו יקירא נחית לתתא. וקלילא סליק לעילא. אבל הקדוש ברוך הוא, לאחזאה אתוהי ועובדוי לבני נשא, ארכין ואנחית מיא דקלילן לתתא, וארעא דאיהי יקירא, סליק לעילא, על קלילא. הדא הוא דכתיב, (תהילים קל״ו:ו׳) ׳לרוקע הארץ על המים׳. כלומר, מיא דאינון קלילין, לתתא. וארעא, דאיהי יקירא, לעילא. ועוד, דמבין מיא אחזי ואפיק יבשתא, דלית ארח ארעא לאסקא מגו מיא יבשתא, אלא לחותא. וכד אסיק יבשתא מבין מיא, קרא שמה ארץ. הדא הוא דכתיב, (בראשית א׳:י׳) ׳ויקרא אלהים ליבשה ארץ׳.

התרגום: דבר אחר, לכו חזו מפעלות אלהים. אמר רבי פנחס: מה ראה דוד שאמר מפעלות אלהים, ולא אמר מפעלות ה'? אלא בשם אלהים נשתלם מעשה בראשית. וכשברא הקב"ה את העולם, היו המים הולכים ויורדים, וכשהשליך את הארץ למטה, השליכה בין המים, והיתה טמונה, ונקרשה בין המים. ועשה הקב"ה אות בתוך אות: כדרך וטבע העולם, שהמים קלים והארץ כבדה. ומי שהוא כבד, יורד למטה, והקל עולה למעלה. אבל הקב"ה, כדי להראות אותותיו ומעשיו לבני אדם, הטה והוריד את המים הקלים למטה, ואת הארץ הכבדה העלה למעלה, על הקל. זהו שכתוב, (תהילים קל״ו:ו׳) ׳לרוקע הארץ על המים׳ (תהלים קלו, ו) - כלומר, המים שהם קלים, למטה. והארץ, שהיא כבדה, למעלה. ועוד, שמבין המים הראה והוציא את היבשה, שאין דרך הארץ להעלות מתוך המים יבשה, אלא להוריד. וכשהעלה את היבשה מבין המים, קרא שמה ארץ. זהו שכתוב, (בראשית א׳:י׳) ׳ויקרא אלהים ליבשה ארץ׳ (בראשית א, י).

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים