׳אל תנח ידך׳ - להוליד גם בזקנה שלא נדע יכשר
וישב · ׳בבקר זרע את זרעך׳ - חומרת זרע לבטלה ושכר המוליד תמיד · מאמר 17 · פיסקה 7 · דף קפח ע"א
לשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ ׳בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ, וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ׳, אֲפִילּוּ בְּיוֹמֵי דְזִקְנָה, דְּאִיהוּ זִמְנָא דְסִיב בַר נָשׁ (לא יימא כבר אשתדלית ודי לי או כבר אשתדלית ולא יכילנא והשתא דאנא סיב לית אנא בעי ועם כל דא) מַה כְּתִיב ׳אַל תַּנַּח יָדֶךָ׳ לָא יִשְׁבּוֹק מִלְּאוֹלָדָא בְּהַאי עַלְמָא. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּלָא תֵדַע אֵיזֶה ׳יִכְשַׁר הַזֶּה אוֹ זֶה׳ לִפְנֵי הָאֱלהִים. בְּגִין דִּיקוּמוּן בְּגִינֵיהּ בְּהַהוּא עַלְמָא.
תרגום
וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךְ, וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךְ׳ (קהלת יא, ו) - אֲפִלּוּ בִּימֵי הַזִּקְנָה, שֶׁהוּא הַזְּמַן שֶׁאָדָם זָקֵן, (לֹא יאמר כְּבָר הִשְׁתַּדַּלְתִּי ודי לִי, אוֹ כְּבָר הִשְׁתַּדַּלְתִּי ואיני יָכוֹל, וְכָעֵת שֶׁאֲנִי זָקֵן אֵינִי רוֹצֶה, וְעִם כָּל זֶה) מַה כָּתוּב? ׳אַל תַּנַּח יָדֶךְ׳ - לֹא יַנִּיחַ מִלְּהוֹלִיד בָּעוֹלָם הַזֶּה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא תֵדַע אֵיזֶה ׳יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה׳ - לִפְנֵי הָאֱלֹהִים - כְּדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ בִּשְׁבִילוֹ בָּעוֹלָם הַהוּא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין כך ׳בבקר זרע את זרעך, ולערב אל תנח ידך׳, אפילו ביומי דזקנה, דאיהו זמנא דסיב בר נש (לא יימא כבר אשתדלית ודי לי או כבר אשתדלית ולא יכילנא והשתא דאנא סיב לית אנא בעי ועם כל דא) מה כתיב ׳אל תנח ידך׳ לא ישבוק מלאולדא בהאי עלמא. מאי טעמא, בגין דלא תדע איזה ׳יכשר הזה או זה׳ לפני האלהים. בגין דיקומון בגיניה בההוא עלמא.
התרגום: ומשום כך ׳בבקר זרע את זרעך, ולערב אל תנח ידך׳ (קהלת יא, ו) - אפלו בימי הזקנה, שהוא הזמן שאדם זקן, (לא יאמר כבר השתדלתי ודי לי, או כבר השתדלתי ואיני יכול, וכעת שאני זקן איני רוצה, ועם כל זה) מה כתוב? ׳אל תנח ידך׳ - לא יניח מלהוליד בעולם הזה. מה הטעם? משום שלא תדע איזה ׳יכשר הזה או זה׳ - לפני האלהים - כדי שיעמדו בשבילו בעולם ההוא.
מן המפרשים
אור החמה: מ"ט בגין דלא תדע איזה יכשר פעמים יכשר המוסר פעמים יכשר טוב הכוונה בשעת ההולדה וזוכה לבן שמעצמו אוחז דרך הטובה. ולפעמים שניהם כא'.
הסולם: ת"ח בבוקר זרע את זרעך: מקרא זה בארוהו, בבקר, זהו בזמן שאדם עומד בכחו והוא בימי עלומיו, ישתדל אז להוליד בנים באשה הראויה לו, שכתוב, בבקר זרע את זרעך .
אור יקר: ולערב אל תנח וכו׳, הנה בני הנעורים טובים מצד המוסר, ואינם בכוונה הגונה מצד הבחרות, אמנם בני הזקנה טובים מצד הכוונה שכבר חלש רתיחת .החומר ויצרו, אמנם אין כח להוכיחם, ולזה בבוקר זרע .ולערב אל תנח וז״ש מ״ט בגין דלא תדע איזה יכשר…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: