ממלכת הזוהר › זוהר › ויקרא › מאמר 32: מעשה רשבי בשער לוד: השמש המסתירה אורה, הנחש המבוטל, וסוד ׳ישר יחזו פנימו׳

מעשה רשבי בשער לוד: השמש המסתירה אורה, הנחש המבוטל, וסוד ׳ישר יחזו פנימו׳

ויקרא · מאמר 32 · 7 פסקאות · מתחיל בדף טו ע"א

  1. רשבי בשער לוד רואה השמש מסתירה אורה שלוש פעמים - אומר לר' אלעזר בנו שנגזרה גזרה למעלה (טו ע"א)
    כגון רבי שמעון בן יוחאי, דיומא חד הוה יתיב אבבא דתרעא דלוד, זקף עינוי, חזא שמשא דנהיר, ואסתים נהורא ג' זמנין, אדהכי אתחשך נהורא, ואתחזי ביה בשמשא אוכמא וירוקא. אמר ליה… לדף הפיסקה
  2. נכנסו לכרם ופגשו נחש - רשבי הכה בראשו וציווהו למסור לנחש העליון שרשבי מצוי בעולם (טו ע"א)
    עד דהוו אזלי עאלו בההוא כרם. חמו חד חויא דהוה אתי, ופומיה פתיחא , ומלהטא בארעא בעפרא. אשתניק רבי שמעון, וקטפר ידוי ברישיה דחויא, שכיך חויא, מאיך פומיה. וחמא לישניה… לדף הפיסקה
  3. רחש רשבי בתפילה ושמעו קול: ממוני המות היכנסו למקומכם - כי רשבי ביטל את המכות (טו ע"א)
    רחיש רבי שמעון בצלותא, עד דהוו מצלי שמעו חד קלא, פוטקרא דקיטפא עולו לאתרייכו, קטפירא דבורייני לא שראן בעלמא, דהא, רבי שמעון בן יוחאי בטיל לון. זכאה אנת רבי שמעון, דמארך… לדף הפיסקה
  4. השמש חזרה להאיר והשחור עבר - רשבי דרש ׳כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו׳ (טו ע"א)
    אדהכי חמא דנהיר שמשא, ואתעבר ההוא אוכמא, אמר רבי שמעון, ודאי הא עלמא אתבסם, עאל לביתיה ודרש, ׳כי צדיק יהו"ה צדקות אהב ישר יחזו פנימו׳ . מאי טעמא ׳כי צדיק יהו"ה צדקות… לדף הפיסקה
  5. קושיית ר' אלעזר: מדוע ׳ישר יחזו׳ ברבים - רשבי: ימי קדם של עתיקא קדישא וימי עולם של זעיר אנפין (טו ע"א)
    אמר ליה רבי אלעזר בריה, אי הכי ישר יחזה פנימו מבעי ליה, או ישרים יחזו, מאי ישר יחזו. אמר ליה רזא עלאה, דאינון ימי קדם דעתיקא קדישא, סתימא דכל סתימין. וימי עולם, דזעיר… לדף הפיסקה
  6. כשמעשי בני האדם כשרים מתגלה עתיקא קדישא בזעיר אנפין - ומסתכלים פנים בפנים ומתברכים כולם (טו ע"ב)
    דתאנא בשעתא דקודשא בריך הוא אשגח בעלמא, וחמא דמתכשרן עובדיהון דבני נשא לתתא, אתגלייא עתיקא קדישא בזעיר אנפין, ומסתכלן כל אינון אנפין באנפין סתימין, ומתברכן כלהו. מאי… לדף הפיסקה
  7. וכשחטאי העולם מתרבים נסתר עתיקא קדישא - ומתעוררים הדינים ומהפכים רחמים לדין (טו ע"ב)
    וכד חובי עלמא סגיאו, אסתים עתיקא קדישא, ולא משגחין אנפין באנפין, וכדין דינין מתערי בעלמא, וכורסוון ׳רמיו, ועתיק יומין׳ אסתים, ולא אתגלייא. הדא הוא דכתיב, ׳חזה הוית עד… לדף הפיסקה