ממלכת הזוהר › זוהר › ויקרא › מאמר 32: מעשה רשבי בשער לוד: השמש המסתירה אורה, הנחש המבוטל, וסוד ׳ישר יחזו פנימו׳ › פיסקה 2 (טו ע"א)

נכנסו לכרם ופגשו נחש - רשבי הכה בראשו וציווהו למסור לנחש העליון שרשבי מצוי בעולם

ויקרא · מעשה רשבי בשער לוד: השמש המסתירה אורה, הנחש המבוטל, וסוד ׳ישר יחזו פנימו׳ · מאמר 32 · פיסקה 2 · דף טו ע"א

לשון הזוהר

עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי עָאלוּ בְּהַהוּא כֶּרֶם. חָמוּ חַד חִויָא דְּהֲוָה אָתֵי, וּפוּמֵיהּ פְּתִיחָא (נ"א והוה לחיש בלישניה), וּמְלַהֲטָא בְּאַרְעָא בְּעַפְרָא. אִשְׁתְּנִיק רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְקַטְפָר יְדוֹי בְּרֵישֵׁיהּ דְּחִוְיָא, שָׁכִיךְ חִויָא, מָאִיךְ פּוּמֵיהּ. וְחָמָא לִישָׁנִיהּ מַרְחִישׁ. אָמַר לֵיהּ חִוְיָא חִויָא, זִיל וְאֵימָא לְהַהוּא חִוְיָא עִלָּאָה, דְּהָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בְּעָלְמָא שְׁכִיחַ. עַיְילֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ לְחַד נוּקְבָּא דְּעַפְרָא. אָמַר גּוֹזֵר אֲנָא, כְּשֵׁם דְּתַתָּאָה אִתְחֲזָר לְנוּקְבָּא דְּעַפְרָא, כֵּן עִלָּאָה יִתְחַזֵר לְנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא.

תרגום

עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, נִכְנְסוּ לְאוֹתוֹ כֶּרֶם. רָאוּ נָחָשׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא, וּפִיו פָּתוּחַ, (והיהלוחשבלשונו) וְלוֹהֵט בָּאָרֶץ בֶּעָפָר. נִעֵר בְּגָדָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהִכָּה יָדוֹ בְּרֹאשׁ הַנָּחָשׁ, שָׁכַךְ הַנָּחָשׁ, הִנְמִיךְ אֶת פִּיו וְרָאָה לְשׁוֹנוֹ רוֹחֶשֶׁת. אָמַר לוֹ: נָחָשׁ נָחָשׁ, לֵךְ וֶאֱמֹר לְאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁהֲרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מָצוּי בָּעוֹלָם. הִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ לְנֶקֶב שֶׁל עָפָר אֶחָד, וְאָמַר: גּוֹזֵר אֲנִי, כְּשֵׁם שֶׁהַתַּחְתּוֹן חָזַר לְנֶקֶב הֶעָפָר, כָּךְ הָעֶלְיוֹן יַחֲזֹר לְנֶקֶב תְּהוֹם רַבָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עד דהוו אזלי עאלו בההוא כרם. חמו חד חויא דהוה אתי, ופומיה פתיחא (נ"א והוה לחיש בלישניה), ומלהטא בארעא בעפרא. אשתניק רבי שמעון, וקטפר ידוי ברישיה דחויא, שכיך חויא, מאיך פומיה. וחמא לישניה מרחיש. אמר ליה חויא חויא, זיל ואימא לההוא חויא עלאה, דהא רבי שמעון בן יוחאי בעלמא שכיח. עייליה לרישיה לחד נוקבא דעפרא. אמר גוזר אנא, כשם דתתאה אתחזר לנוקבא דעפרא, כן עלאה יתחזר לנוקבא דתהומא רבא.

התרגום: עד שהיו הולכים, נכנסו לאותו כרם. ראו נחש אחד שהיה בא, ופיו פתוח, (והיהלוחשבלשונו) ולוהט בארץ בעפר. נער בגדיו רבי שמעון והכה ידו בראש הנחש, שכך הנחש, הנמיך את פיו וראה לשונו רוחשת. אמר לו: נחש נחש, לך ואמר לאותו הנחש העליון שהרי רבי שמעון בן יוחאי מצוי בעולם. הכניס את ראשו לנקב של עפר אחד, ואמר: גוזר אני, כשם שהתחתון חזר לנקב העפר, כך העליון יחזר לנקב תהום רבה.

מן המפרשים

הסולם: עד דהוו אזלי וכו׳: בעוד שהיו הולכים בכרם ההוא, ראו נחש אחד שהיה בא ופיו פתוח, ולוהט בארץ בעפר. הוצק ר׳ שמעון, והכו ידיו בראש הנחש. שקט הנחש והוריד פיו. וראה ר״ש את לשונו מתנדנדת. אמר לו, נחש נחש, לך ואמור לנחש ההוא העליון,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר