ממלכת הזוהר › זוהר › ויקרא › מאמר 32: מעשה רשבי בשער לוד: השמש המסתירה אורה, הנחש המבוטל, וסוד ׳ישר יחזו פנימו׳ › פיסקה 7 (טו ע"ב)

וכשחטאי העולם מתרבים נסתר עתיקא קדישא - ומתעוררים הדינים ומהפכים רחמים לדין

ויקרא · מעשה רשבי בשער לוד: השמש המסתירה אורה, הנחש המבוטל, וסוד ׳ישר יחזו פנימו׳ · מאמר 32 · פיסקה 7 · דף טו ע"ב

לשון הזוהר

וכַד חוֹבֵי עָלְמָא סְגִיאוּ, אַסְתִּים עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וְלָא מַשְׁגִּחִין אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, וּכְדֵין דִּינִין מִתְעָרֵי בְּעָלְמָא, וְכוֹרְסָוָון ׳רְמִיוּ, וְעַתִּיק יוֹמִין׳ אַסְתִּים, וְלָא אִתְגַּלְּיָיא. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳חָזֵה הֲוִית עַד דִּי כוֹרְסָוָון רְמִיוּ וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִיב׳ (דניאל ז, ט). ׳עַד דִּי כוֹרְסָוָון רְמִיוּ׳ - דְּאִינּוּן כִּתְרִין עִלָּאִין, דִּמְשַׁקְיָין לְכֻלְּהוּ אָחֳרָנִין, לְאוּקוּמֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ. וּמַאן אִינּוּן. אֲבָהָן. ׳וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִיב׳ - וְלָא אִתְגַּלְּיָיא. וּכְדֵין מְהַפְּכִין חַיָּיבֵי עָלְמָא רַחֲמֵי לְדִינָא.

תרגום

וּכְשֶׁחֲטָאֵי הָעוֹלָם מִתְרַבִּים, נִסְתָּר עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וְאֵין מַשְׁגִּיחִים פָּנִים בְּפָנִים, וְאָז מִתְעוֹרְרִים הַדִּינִים בָּעוֹלָם, וְהַכִּסְאוֹת עוֹלִים, ׳וְעַתִּיק יוֹמִין׳ סָתוּם וְלֹא מִתְגַּלֶּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הָיִיתִי רוֹאֶה עַד שֶׁהַכִּסְאוֹת ׳הוּרְמוּ וְעַתִּיק יוֹמִין׳ (דניאל ז, ט) יוֹשֵׁב. עַד שֶׁהַכִּסְאוֹת הוּרְמוּ, שֶׁאוֹתָם הַכְּתָרִים הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁמַּשְׁקִים אֶת כָּל הָאֲחֵרִים לְהַעֲמִידָם בְּקִיּוּמָם. וּמִי הֵם? הָאָבוֹת. ׳וְעַתִּיק יוֹמִין׳ יוֹשֵׁב וְלֹא מִתְגַּלֶּה. וְאָז מְהַפְּכִים הָרְשָׁעִים שֶׁל הָעוֹלָם רַחֲמִים לְדִין.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד חובי עלמא סגיאו, אסתים עתיקא קדישא, ולא משגחין אנפין באנפין, וכדין דינין מתערי בעלמא, וכורסוון ׳רמיו, ועתיק יומין׳ אסתים, ולא אתגלייא. הדא הוא דכתיב, ׳חזה הוית עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב׳ (דניאל ז, ט). ׳עד די כורסוון רמיו׳ - דאינון כתרין עלאין, דמשקיין לכלהו אחרנין, לאוקומי בקיומייהו. ומאן אינון. אבהן. ׳ועתיק יומין יתיב׳ - ולא אתגלייא. וכדין מהפכין חייבי עלמא רחמי לדינא.

התרגום: וכשחטאי העולם מתרבים, נסתר עתיקא קדישא, ואין משגיחים פנים בפנים, ואז מתעוררים הדינים בעולם, והכסאות עולים, ׳ועתיק יומין׳ סתום ולא מתגלה. זהו שכתוב הייתי רואה עד שהכסאות ׳הורמו ועתיק יומין׳ (דניאל ז, ט) יושב. עד שהכסאות הורמו, שאותם הכתרים העליונים, שמשקים את כל האחרים להעמידם בקיומם. ומי הם? האבות. ׳ועתיק יומין׳ יושב ולא מתגלה. ואז מהפכים הרשעים של העולם רחמים לדין.

מן המפרשים

מקדש מלך: דמשקיין לכולהו אחרנין לאוקומי בקיומייהו פי' שכרסוון הם חג"ת שמשקים לספירות התחתונות מימי השפע כדי שיהיו עומדים על עומדם:

הסולם: וכד חובי עלמא וכו׳: וכשהעונות העולם מתרבים, נסתם עתיקא קדישא, ואינם משגיחים פנים בפנים, ואז דינים מתעוררים בעולם והכסאות הוטלו, ועתין יומין, שהוא כתר, נסתם ולא נתגלה. ז״ש חזו הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב. עד די…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: