׳כתר כתר׳ - שני בנים בחוץ עד נפילת הצפור בפח
ויחי · ׳בני אמי נחרו בי׳ - משל הצפור הנשרפת ברמז הגלות והגאולה · מאמר 23 · פיסקה 3 · דף ריט ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר, נִקְרַב גַּבֵּיהּ וְנִשְׁמַע. אָמַר, מִסְתָּפִינָא לְמִקְרַב. אָמַר לֵיהּ, וְכִי בַּר נָשׁ הוּא בְּאֲתַר דָא, אֶלָּא רְמִיזָא דְחָכְמְתָא דְּרָמִיז לָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. קְרִיבוּ גַבֵּיהּ, שָׁמְעוּ דְּהֲוָה אָמַר, עוֹטְרָא עוֹטְרָא, תְּרֵין בְּנִין שַׁרְיָין לְבַר, (ס"א שריאו לברא) לָא נָח וְלָא נַיְיחָא, עַד דְּצַפְרָא בְּקִיסְרָא רְמִיו. בָּכָה רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, הַיְינוּ דְתָנִינָן, ׳בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי וְגו'׳, מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּכַרְמִי ׳שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי׳.
תרגום
אָמַר, נִקְרַב אֵלָיו וְנִשְׁמַע. אָמַר, אֲנִי פּוֹחֵד לְהִתְקָרֵב. אָמַר לוֹ, וְכִי בֶּן אָדָם הוּא בְּמָקוֹם זֶה? אֶלָּא רֶמֶז שֶׁל חָכְמָה שֶׁרָמַז לָנוּ הקב"ה. קָרְבוּ אֵלָיו. שָׁמְעוּ שֶׁהָיָה אוֹמֵר: כֶּתֶר, כֶּתֶר, שְׁנֵי בָנִים שְׁרוּיִים בַּחוּץ (זרוקים לבחוץ). לֹא נָח וְלֹא מְנוּחָה, עַד שֶׁהַצִּפּוֹר בַּפַּח תִּפֹּל. בָּכָה רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, זֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ ׳בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי׳ (שיר השירים א, ו) - מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכַּרְמִי ׳שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר, נקרב גביה ונשמע. אמר, מסתפינא למקרב. אמר ליה, וכי בר נש הוא באתר דא, אלא רמיזא דחכמתא דרמיז לן קודשא בריך הוא. קריבו גביה, שמעו דהוה אמר, עוטרא עוטרא, תרין בנין שריין לבר, (ס"א שריאו לברא) לא נח ולא נייחא, עד דצפרא בקיסרא רמיו. בכה רבי יוסי ואמר, היינו דתנינן, ׳בני אמי נחרו בי וגו'׳, מאי טעמא. בגין דכרמי ׳שלי לא נטרתי׳.
התרגום: אמר, נקרב אליו ונשמע. אמר, אני פוחד להתקרב. אמר לו, וכי בן אדם הוא במקום זה? אלא רמז של חכמה שרמז לנו הקב"ה. קרבו אליו. שמעו שהיה אומר: כתר, כתר, שני בנים שרויים בחוץ (זרוקים לבחוץ). לא נח ולא מנוחה, עד שהצפור בפח תפל. בכה רבי יוסי ואמר, זהו ששנינו ׳בני אמי נחרו בי׳ (שיר השירים א, ו) - מה הטעם? משום שכרמי ׳שלי לא נטרתי׳.
מן המפרשים
הסולם: אמר נקרב גביה וכו': אמר ר' יוסי נקרב אל האיש ונשמע מה הוא אומר. אמר לו ר' חייא מפחד אני לקרב. אמר לו וכי בן אדם הוא במקום הזה, אלא רמז חכמה רמז לנו הקב"ה, קרבו אצלו, שמעו שהיה אומר, עטרה עטרה, דהיינו ז"א ונוקביה שנקראים עטרות,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: