ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 23: ׳בני אמי נחרו בי׳ - משל הצפור הנשרפת ברמז הגלות והגאולה › פיסקה 4 (ריט ע"ב)

אריכות הגלות - ציפורי השמים לא זזות עד יום ה'

ויחי · ׳בני אמי נחרו בי׳ - משל הצפור הנשרפת ברמז הגלות והגאולה · מאמר 23 · פיסקה 4 · דף ריט ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר, וַדַּאי גָלוּתָא אִתְמְשַׁךְ, וְעַל דָּא (ס"א די) צִפֳּרֵי שְׁמַיָא לָא אַעֲדִיוּ, ׳עַד דִּי׳ שָׁלְטָנוּתָא דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אַעֲדִיאוּ מִן עַלְמָא. וְאֵימָתַי, עַד דְּיִמְטֵי יוֹמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְעַר דִּינוֹי בְּעַלְמָא. דִּכְתִיב, ׳וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לא יוֹם וְלֹא לָיְלָה׳ (זכריה יד, ז). עַד דְּהֲווּ אָזְלִין, שָׁמְעוּ חַד קָלָא דְּהֲוָה אָמַר, אוֹקִידָא דְּקוּפְטִירָא מָטָא בְּדִינוֹי, נָפַק חַד שַׁלְהוֹבָא, וְאוֹקִיד לְהַהוּא צִפּוֹרָא. אָמַר, וַדַּאי, כְּמָה דִכְתִיב, ׳וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא׳ (דניאל ז, יא).

תרגום

אָמַר, וַדַּאי הַגָּלוּת נִמְשֶׁכֶת, וְעַל זֶה (ש) צִפֳּרֵי הַשָּׁמַיִם לֹא זָזוֹת עַד שֶׁשִּׁלְטוֹן הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת יַעֲבֹר מֵהָעוֹלָם, וּמָתַי? עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַיּוֹם שהקב"ה מְעוֹרֵר דִּינָיו בָּעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה׳ (זכריה יד, ז). עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, שָׁמְעוּ קוֹל אֶחָד שֶׁהָיָה אוֹמֵר: שַׁלְהֶבֶת הַדִּין הִגִּיעָה בְּדִינָיו. יָצְאָה שַׁלְהֶבֶת אַחַת וְשָׂרְפָה אֶת אוֹתָהּ הַצִּפּוֹר. אָמַר, וַדַּאי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְנִתְּנָה לִשְׂרֵפַת הָאֵשׁ׳ (דניאל ז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר, ודאי גלותא אתמשך, ועל דא (ס"א די) צפרי שמיא לא אעדיו, ׳עד די׳ שלטנותא דעמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות אעדיאו מן עלמא. ואימתי, עד דימטי יומא דקודשא בריך הוא אתער דינוי בעלמא. דכתיב, ׳והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה׳ (זכריה יד, ז). עד דהוו אזלין, שמעו חד קלא דהוה אמר, אוקידא דקופטירא מטא בדינוי, נפק חד שלהובא, ואוקיד לההוא צפורא. אמר, ודאי, כמה דכתיב, ׳ויהיבת ליקדת אשא׳ (דניאל ז, יא).

התרגום: אמר, ודאי הגלות נמשכת, ועל זה (ש) צפרי השמים לא זזות עד ששלטון העמים עובדי עבודת כוכבים ומזלות יעבר מהעולם, ומתי? עד שיגיע היום שהקב"ה מעורר דיניו בעולם, שכתוב ׳והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה׳ (זכריה יד, ז). עד שהיו הולכים, שמעו קול אחד שהיה אומר: שלהבת הדין הגיעה בדיניו. יצאה שלהבת אחת ושרפה את אותה הצפור. אמר, ודאי כמו שכתוב ׳ונתנה לשרפת האש׳ (דניאל ז).

מן המפרשים

הסולם: אמר ודאי גלותא וכו': אמר, ודאי שהגלות נמשך, ועל כן צפורי השמים שהם שרי האומות, אינם נעברים מממשלתם עד שממשלת עמים עובדי כו"מ, נעברים מן העולם, למתי יהיה זאת, הוא בשעה שיגיע יום הקב"ה, ודיניו יתעוררו בעולם, שכתוב, והיה יום אחד…

נפש דוד: וע"ד צפרי שמיא לא אעדיאו כו': לא העבירום (מלאכול פירות הכרם) למרמי בקסטרא כדבסמוך, ועיין לעיל: (ח"א ריז, א) "לא קיים דא כו' וישב אותם אברם כו'".

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: