׳בני אמי נחרו בי׳
משל הצפור הנשרפת ברמז הגלות והגאולה
׳בני אמי נחרו בי׳ - הרחקת הארץ למעלה גורמת לגלות
שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּתוּב ׳בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים׳ (שיר השירים א, ו). ׳בְּנֵי אִמִּי׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ׳ (איכה ב, א), שֶׁכְּשֶׁרָצָה הקב"ה לְהַחֲרִיב בֵּיתוֹ שֶׁלְּמַטָּה וּלְהַגְלוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָעַמִּים. הֶעֱבִיר הקב"ה מִלְּפָנָיו אֶת הָאָרֶץ הַזּוֹ, וְהִתְרַחֲקָה מִמֶּנּוּ, כַּכָּתוּב ׳וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק׳ (שמות ב, ד). וּכְשֶׁאֶרֶץ זוֹ הִתְרַחֲקָה מִשָּׁמַיִם שֶׁלְּמַעְלָה, הָאָרֶץ הַזּוֹ שֶׁלְּמַטָּה נֶחְרְבָה, וְיִשְׂרָאֵל הִתְפַּזְּרוּ בֵּין הָעַמִּים. אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: מִי גָרַם לִי אֶת זֶה וּמִי עָשָׂה לִי אֶת זֶה? ׳בְּנֵי אִמִּי שֶׁנִּחֲרוּ בִי׳ וְהִתְרַחֲקוּ מִמֶּנִּי, ׳בְּנֵי אִמִּי׳ וַדַּאי.
בלשון הזוהר
תָּנִינָן, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּתִיב, ׳בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמוּנִי נוֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים׳ (שיר השירים א, ו). בְּנֵי אִמִּי, כְּמָה דִכְתִיב, ׳הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ׳ (איכה ב, א), דְּכַד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶחְרָבָא בֵּיתֵיהּ דִּלְתַתָּא, וּלְאַגְלָאָה יִשְׂרָאֵל בֵּינֵי עַמְמַיָא. אַעֲבַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִקַּמֵּיהּ לְהַאי אֶרֶץ, וְאִתְרַחֲקָא מִנִּיהּ. כְּדִכְתִיב, ׳וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק׳ (שמות ב, ד). וְכַד הַאי אֶרֶץ אִתְרַחֲקָא מִשָּׁמַיִם דִּלְעֵילָא, הַאי אֶרֶץ דִּלְתַתָּא אִתְחָרְבָא, וְיִשְׂרָאֵל אִתְפַּזְּרוּ בֵּינִי עַמְמַיָא, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מַאן גָּרִים לִי הַאי וּמַאן עָבִיד לִי הַאי, ׳בְּנֵי אִמִּי דְּנִחֲרוּ בִי׳, וְאִתְרַחֲקוּ מִנִּי, ׳בְּנִי אִמִּי׳ וַדַּאי.
מעשה באיש בנהר וצפור הטורפת עלה מעל ראשו
רַבִּי יוֹסֵי הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיָה עִמּוֹ רַבִּי חִיָּיא בַּר רַב. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי חִיָּיא, רָאִיתָ מַה שֶּׁרָאִיתִי? אָמַר לוֹ, רָאִיתִי גֶבֶר אֶחָד בַּנָּהָר, וְצִפּוֹר אַחַת עַל רֹאשׁוֹ, וְצֵלָע בְּפִי הַצִּפּוֹר, וְאוֹכֶלֶת וְרוֹמֶסֶת בְּרַגְלֶיהָ, וְאוֹתוֹ גֶבֶר מֵרִים קוֹלוֹת וְצוֹוֵחַ, וְלֹא יָדַעְתִּי מָה אָמַר.
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי הֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא, וְהֲוָה עִמֵּיהּ רִבִּי חִיָּיא בַּר רַב. עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי חִיָּיא, חֲמֵיתָא מַה דְּאֲנָא חָמִית. אָמַר לֵיהּ, חָמֵינָא גַּבְרָא חַד בְּנַהֲרָא, וְצִפֳּרָא חַד עַל רֵישֵׁיהּ, וְעִלְעָא בְּפוּמֵיהּ דְּצִפּוֹרָא, וְאָכְלָא וְרָפְסָא בְּרַגְלוֹי, וְהַהוּא גְּבַר רָמֵי קָלִין וְצָוַוח, וְלָא יְדַעְנָא מַאי קָאֲמַר.
׳כתר כתר׳ - שני בנים בחוץ עד נפילת הצפור בפח
אָמַר, נִקְרַב אֵלָיו וְנִשְׁמַע. אָמַר, אֲנִי פּוֹחֵד לְהִתְקָרֵב. אָמַר לוֹ, וְכִי בֶּן אָדָם הוּא בְּמָקוֹם זֶה? אֶלָּא רֶמֶז שֶׁל חָכְמָה שֶׁרָמַז לָנוּ הקב"ה. קָרְבוּ אֵלָיו, שָׁמְעוּ שֶׁהָיָה אוֹמֵר: עֲטָרָה, עֲטָרָה, שְׁנֵי בָנִים שְׁרוּיִים בַּחוּץ (ס"א: זרוקים לבחוץ), לֹא נָח וְלֹא מְנוּחָה, עַד שֶׁהַצִּפּוֹר בַּפַּח תִּפֹּל. בָּכָה רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, זֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ ׳בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי׳ (שיר השירים א, ו) - מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם ׳שֶׁכַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי׳.
בלשון הזוהר
אָמַר, נִקְרַב גַּבֵּיהּ וְנִשְׁמַע. אָמַר, מִסְתָּפִינָא לְמִקְרַב. אָמַר לֵיהּ, וְכִי בַּר נָשׁ הוּא בְּאֲתַר דָא. אֶלָּא רְמִיזָא דְחָכְמְתָא דְּרָמִיז לָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. קְרִיבוּ גַבֵּיהּ, שָׁמְעוּ דְּהֲוָה אָמַר, עוֹטְרָא עוֹטְרָא, תְּרֵין בְּנִין שַׁרְיָין לְבַר, (ס"א: שריאו לברא) לָא נָח וְלָא נַיְיחָא, עַד דְּצַפְרָא בְּקִיסְרָא רְמִיו. בָּכָה רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, הַיְינוּ דְתָנִינָן, ׳בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי וְגוֹ'׳ (שיר השירים א, ו), מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּכַרְמִי ׳שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי׳.
אריכות הגלות - ציפורי השמים לא זזות עד יום ה'
אָמַר, וַדַּאי הַגָּלוּת נִמְשֶׁכֶת, וְעַל זֶה (ס"א: די) צִפֳּרֵי הַשָּׁמַיִם לֹא זָזוֹת עַד שֶׁשִּׁלְטוֹן הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת יַעֲבֹר מֵהָעוֹלָם. וּמָתַי? עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַיּוֹם שהקב"ה מְעוֹרֵר דִּינָיו בָּעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה׳ (זכריה יד, ז). עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, שָׁמְעוּ קוֹל אֶחָד שֶׁהָיָה אוֹמֵר: שַׁלְהֶבֶת הַדִּין הִגִּיעָה בְּדִינָיו. יָצְאָה שַׁלְהֶבֶת אַחַת וְשָׂרְפָה אֶת אוֹתָהּ הַצִּפּוֹר. אָמַר, וַדַּאי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְנִתְּנָה לִשְׂרֵפַת הָאֵשׁ׳ (דניאל ז, יא).
בלשון הזוהר
אָמַר, וַדַּאי גָלוּתָא אִתְמְשַׁךְ, וְעַל דָּא (ס"א: די) צִפֳּרֵי שְׁמַיָא לָא אַעֲדִיוּ, עַד דִּי שָׁלְטָנוּתָא דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אַעֲדִיאוּ מִן עַלְמָא. וְאֵימָתַי, עַד דְּיִמְטֵי יוֹמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְעַר דִּינוֹי בְּעַלְמָא, דִּכְתִיב, ׳וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה׳ (זכריה יד, ז). עַד דְּהֲווּ אָזְלִין, שָׁמְעוּ חַד קָלָא דְּהֲוָה אָמַר, אוֹקִידָא דְּקוּפְטִירָא מָטָא בְּדִינוֹי, נָפַק חַד שַׁלְהוֹבָא, וְאוֹקִיד לְהַהוּא צִפּוֹרָא. אָמַר, וַדַּאי, כְּמָה דִכְתִיב, ׳וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא׳ (דניאל ז, יא).
׳וכפר בריתכם את מות׳
ביטול המוות בהתעוררות ישראל בימין התורה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.