ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 23: ׳בני אמי נחרו בי׳ - משל הצפור הנשרפת ברמז הגלות והגאולה › פיסקה 1 (ריט ע"א)

׳בני אמי נחרו בי׳ - הרחקת הארץ למעלה גורמת לגלות

ויחי · ׳בני אמי נחרו בי׳ - משל הצפור הנשרפת ברמז הגלות והגאולה · מאמר 23 · פיסקה 1 · דף ריט ע"א

לשון הזוהר

תָּנִינָן, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּתִיב, ׳בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמוּנִי נוֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, בְּנֵי אִמִּי, כְּמָה׳ (שיר השירים א, ו) דִכְתִיב, ׳הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ, דְּכַד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶחְרָבָא בֵּיתֵיהּ דִּלְתַתָּא, וּלְאַגְלָאָה יִשְׂרָאֵל בֵּינֵי עַמְמַיָא׳ (איכה ב, א). אַעֲבַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִקַּמֵּיהּ לְהַאי אֶרֶץ, וְאִתְרַחֲקָא מִנִּיהּ. כְּדִכְתִיב, ׳וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק׳ (שמות ב, ד). וְכַד הַאי אֶרֶץ אִתְרַחֲקָא מִשָּׁמַיִם דִּלְעֵילָא, הַאי אֶרֶץ דִּלְתַתָּא אִתְחָרְבָא, וְיִשְׂרָאֵל אִתְפַּזְּרוּ בֵּינִי עַמְמַיָא, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מַאן גָּרִים לִי הַאי וּמַאן עָבִיד לִי הַאי, בְּנֵי אִמִּי דְּנִחֲרוּ בִי, וְאִתְרַחֲקוּ מִנִּי, בְּנִי אִמִּי וַדַּאי.

תרגום

שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּתוּב (שִׁיר א) ׳בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים׳ (שיר השירים א, ו) - בְּנֵי אִמִּי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ׳ (איכה ב, א) - שֶׁכְּשֶׁרָצָה הקב"ה לְהַחֲרִיב בֵּיתוֹ שֶׁלְּמַטָּה וּלְהַגְלוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָעַמִּים, הֶעֱבִיר הקב"ה מִלְּפָנָיו אֶת הָאָרֶץ הַזּוֹ, וְהִתְרַחֲקָה מִמֶּנּוּ, כַּכָּתוּב ׳וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק׳ (שמות ב, ד) - וּכְשֶׁאֶרֶץ זוֹ הִתְרַחֲקָה מִשָּׁמַיִם שֶׁלְּמַעְלָה, הָאָרֶץ הַזּוֹ שֶׁלְּמַטָּה נֶחְרְבָה, וְיִשְׂרָאֵל הִתְפַּזְּרוּ בֵּין הָעַמִּים. אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: מִי גָרַם לִי אֶת זֶה וּמִי עָשָׂה לִי אֶת זֶה? בְּנֵי אִמִּי שֶׁנִּחֲרוּ בִי וְהִתְרַחֲקוּ מִמֶּנִּי, בְּנֵי אִמִּי וַדַּאי.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תנינן, אמר רבי שמעון, כתיב, ׳בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים, בני אמי, כמה׳ (שיר השירים א, ו) דכתיב, ׳השליך משמים ארץ, דכד בעא קודשא בריך הוא למחרבא ביתיה דלתתא, ולאגלאה ישראל ביני עממיא׳ (איכה ב, א). אעבר קודשא בריך הוא מקמיה להאי ארץ, ואתרחקא מניה. כדכתיב, ׳ותתצב אחותו מרחוק׳ (שמות ב, ד). וכד האי ארץ אתרחקא משמים דלעילא, האי ארץ דלתתא אתחרבא, וישראל אתפזרו ביני עממיא, אמרה כנסת ישראל, מאן גרים לי האי ומאן עביד לי האי, בני אמי דנחרו בי, ואתרחקו מני, בני אמי ודאי.

התרגום: שנינו, אמר רבי שמעון, כתוב (שיר א) ׳בני אמי נחרו בי שמני נטרה את הכרמים׳ (שיר השירים א, ו) - בני אמי, כמו שכתוב ׳השליך משמים ארץ׳ (איכה ב, א) - שכשרצה הקב"ה להחריב ביתו שלמטה ולהגלות את ישראל לבין העמים, העביר הקב"ה מלפניו את הארץ הזו, והתרחקה ממנו, ככתוב ׳ותתצב אחתו מרחק׳ (שמות ב, ד) - וכשארץ זו התרחקה משמים שלמעלה, הארץ הזו שלמטה נחרבה, וישראל התפזרו בין העמים. אמרה כנסת ישראל: מי גרם לי את זה ומי עשה לי את זה? בני אמי שנחרו בי והתרחקו ממני, בני אמי ודאי.

מן המפרשים

אור החמה: תנינן אר"ש כתי' בני אמי נחרו בי. אזיל לטעמי' דלעיל ומכריח מקרא דכתי' בני אמי נחרו בי שעל הת"ת נאמר שהוא בן לאמה של מלכות ששניה' אחים ויצאו מהבינה כדמפרש ואזיל. בני אמי נחרו בי כד"א השליך משמים ארץ ר"ל הפריש מהת"ת המלכות הנק'…

רמ"א: בני אמי בני אמי כו'. הכחות של (בנ"י) [כנסת ישראל] שהם בני אמה כמו שאמר ( תהלים קיג ט ) 'אם הבנים שמחה': [קיח ג]

הסולם: תנינן אמר ר' שמעון וכו': למדנו, אר"ש, כתוב, בני אמי נחרו בי וגו'. בני אמי, הוא כמ"ש השליך משמים ארץ וגו'. ש ארץ פירושו, הנוקבא, כי כשרצה הקב"ה להחריב את ביתו התחתון, דהיינו את בית המקדש, ולהגלות את ישראל בין העמים, הסיר מלפניו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: