ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 12: ׳מתה עלי רחל בדרך׳ - מיתת הגלות וגאולתה בתחיית המתים › פיסקה 4 (רטו ע"א)

בקרב הגאולה נופלים בני ישראל - שכרם תחיית המתים

ויחי · ׳מתה עלי רחל בדרך׳ - מיתת הגלות וגאולתה בתחיית המתים · מאמר 12 · פיסקה 4 · דף רטו ע"א

לשון הזוהר

וְכִי לָא הֲוָה יָדַע יוֹסֵף דְּמֵתָה אִמֵּיהּ, תַּמָן הֲוָה עִמָּהּ כַּד מֵתָה. אֶלָּא יֹאמַר יִשְׂרָאֵל עִלָּאָה, כַּד נֵיתֵי מִפְרָקְנֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, תִּתְעַר מַטְרוֹנִיתָא, וְתִתְעַר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְתִגַּח קְרָבָא עִם עַמָּמִין, וִימוּתוּן מִנְהוֹן, וְיִתְקָרְבוּן בִּזְעֵיר לְמֵיתֵי אַרְעָא. יֵימַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד הִיא בָּכָה. לָא תִדְחֲלִי, אַגְרָא לְהוֹן בְּנַיָיא דְּמִיתָן עַל שְׁמִי, אָחֳרָנִין הָא תָּבוּ, אִינוּן יְתוּבוּן לְחַיֵּי מֵיתַיָיא. ׳מֵתָה עָלַי רָחֵל׳ - מֵתָה עַל יִיחוּד שְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעַל דָּא אִתְּמָר ׳בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא׳, דְּמִיתוּ עַל יִיחוּד שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְבַר לְאַרְעָא, בְּאַרְעָא דָּא, לָא יָמוּת חַד מִנְּהוֹן.

תרגום

וְכִי לֹא הָיָה יוֹדֵעַ יוֹסֵף שֶׁאִמּוֹ מֵתָה? שָׁם הָיָה עִמָּה כְּשֶׁמֵּתָה. אֶלָּא יֹאמַר יִשְׂרָאֵל הָעֶלְיוֹן, כְּשֶׁתָּבֹא גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל, תִּתְעוֹרֵר הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְתִתְעוֹרֵר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְתַעֲרֹךְ קְרָב עִם הָעַמִּים, וְיָמוּתוּ מֵהֶם, וְיִתְקָרְבוּ כִּמְעַט לָבֹא אַרְצָה. יֹאמַר לָהּ הקב"ה, כְּשֶׁהִיא בּוֹכָה: אַל תְּפַחֲדִי, יֵשׁ שָׂכָר לַבָּנִים שֶׁמֵּתוּ עַל שְׁמִי, הָאֲחֵרִים הֲרֵי שָׁבוּ, אֵלּוּ יָשׁוּבוּ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. ׳מֵתָה עָלַי רָחֵל׳ (בראשית מח, ז) - מֵתָה עַל יִחוּד שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה. וְלָכֵן נֶאֱמַר ׳בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא׳ - שֶׁמֵּתוּ עַל יִחוּד שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה מִחוּץ לָאָרֶץ, בְּאֶרֶץ זוֹ לֹא יָמוּת אֶחָד מֵהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכי לא הוה ידע יוסף דמתה אמיה, תמן הוה עמה כד מתה. אלא יאמר ישראל עלאה, כד ניתי מפרקניהון דישראל, תתער מטרוניתא, ותתער כנסת ישראל, ותגח קרבא עם עממין, וימותון מנהון, ויתקרבון בזעיר למיתי ארעא. יימר לה קודשא בריך הוא, כד היא בכה. לא תדחלי, אגרא להון בנייא דמיתן על שמי, אחרנין הא תבו, אינון יתובון לחיי מיתייא. ׳מתה עלי רחל׳ - מתה על ייחוד שמא דקודשא בריך הוא, ועל דא אתמר ׳בעוד כברת ארץ לבא׳, דמיתו על ייחוד שמא דקודשא בריך הוא, לבר לארעא, בארעא דא, לא ימות חד מנהון.

התרגום: וכי לא היה יודע יוסף שאמו מתה? שם היה עמה כשמתה. אלא יאמר ישראל העליון, כשתבא גאלת ישראל, תתעורר המטרוניתא, ותתעורר כנסת ישראל ותערך קרב עם העמים, וימותו מהם, ויתקרבו כמעט לבא ארצה. יאמר לה הקב"ה, כשהיא בוכה: אל תפחדי, יש שכר לבנים שמתו על שמי, האחרים הרי שבו, אלו ישובו לתחית המתים. ׳מתה עלי רחל׳ (בראשית מח, ז) - מתה על יחוד שמו של הקב"ה. ולכן נאמר ׳בעוד כברת ארץ לבא׳ - שמתו על יחוד שמו של הקב"ה מחוץ לארץ, בארץ זו לא ימות אחד מהם.

מן המפרשים

הסולם: וכי לא הוה ידע יוסף וכו': ושואל, וכי לא ידע יוסף שאמו מתה, הלא היה עמה שם כשמתה, ולמה היה צריך יעקב לספר לו את זה. ומשיב, אלא יאמר ישראל העליון, כשנבא מן גאולת ישראל, תתעורר השכינה, ותתעורר כנסת ישראל ותערוך מלחמה עם העמים,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: