ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 11: ׳ועתה שני בניך הנולדים לך׳ - גאולת ישראל שבגלות ונחלתם בשיבתם › פיסקה 4 (רטו ע"א)

חופה לכל צדיק בירושלים - מתן תורה ובניין המקדש

ויחי · ׳ועתה שני בניך הנולדים לך׳ - גאולת ישראל שבגלות ונחלתם בשיבתם · מאמר 11 · פיסקה 4 · דף רטו ע"א

לשון הזוהר

תָּנָא, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, עָתִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶיעְבַּד לְכָל זַכָּאָה וְזַכָּאָה, חוּפָּה בִּיְרוּשָׁלַ ם, ׳קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה׳ (ירמיהו טז, ט), כַּד תִּיתוּב מַטְרוֹנִיתָא לְמַלְכָּא, וְעָבִיד לָהּ אֵרוּסִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳צְאֶינָה וּרְאֶינָה וְגו'׳ (שיר השירים ג, יא) ׳בְּיוֹם חֲתוּנָתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ׳. ׳בְּיוֹם חֲתוּנָתוֹ׳ זֶה מַתַּן תּוֹרָה, ׳וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ׳ זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: ׳וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ׳ - דָּא יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, לַאֲבָהָן דְּאִינוּן רְתִיכִין, תְּהֵא שְׁמָהַתְהוֹן בְּרָזָא דְּאִתְיַילִידוּ לְבָתַר דְּנָן, עַל שְׁמָא דַּאֲחֵיהוֹן יְהוֹן מַקְרִיבִין בְּאַחְסָנָא דִלְהוֹן.

תרגום

שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, עָתִיד הקב"ה לַעֲשׂוֹת לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק חֻפָּה בִּירוּשָׁלַיִם, ׳קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, כְּשֶׁתָּשׁוּב הַמַּטְרוֹנִיתָא לַמֶּלֶךְ וְיַעֲשֶׂה לָהּ אֵרוּסִין׳ (ירמיה טז, ט) - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר ג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה וְגוֹ' בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ - זֶה מַתַּן תּוֹרָה - ׳וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ׳ (שיר השירים ג, יא) - זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. ׳וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךְ יִהְיוּ׳ (בראשית מח, ו) - זֶה יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, לָאָבוֹת שֶׁהֵם מֶרְכָּבוֹת יִהְיוּ שְׁמוֹתֵיהֶם בְּסוֹד שֶׁנּוֹלְדוּ לְאַחַר מִכֵּן, עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִהְיוּ מַקְרִיבִים בַּיְרֻשָּׁה שֶׁלָּהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תנא, אמר רבי שמעון, עתיד קודשא בריך הוא למיעבד לכל זכאה וזכאה, חופה בירושל ם, ׳קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה׳ (ירמיהו טז, ט), כד תיתוב מטרוניתא למלכא, ועביד לה ארוסין, הדא הוא דכתיב, ׳צאינה וראינה וגו'׳ (שיר השירים ג, יא) ׳ביום חתונתו וביום שמחת לבו׳. ׳ביום חתונתו׳ זה מתן תורה, ׳וביום שמחת לבו׳ זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו: ׳ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו׳ - דא ישראל לתתא, לאבהן דאינון רתיכין, תהא שמהתהון ברזא דאתיילידו לבתר דנן, על שמא דאחיהון יהון מקריבין באחסנא דלהון.

התרגום: שנינו, אמר רבי שמעון, עתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק חפה בירושלים, ׳קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, כשתשוב המטרוניתא למלך ויעשה לה ארוסין׳ (ירמיה טז, ט) - זהו שכתוב (שיר ג) צאינה וראינה וגו' ביום חתנתו וביום שמחת לבו. ביום חתנתו - זה מתן תורה - ׳וביום שמחת לבו׳ (שיר השירים ג, יא) - זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו. ׳ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו׳ (בראשית מח, ו) - זה ישראל למטה, לאבות שהם מרכבות יהיו שמותיהם בסוד שנולדו לאחר מכן, על שם אחיהם יהיו מקריבים בירשה שלהם.

מן המפרשים

הסולם: תנא אמר ר"ש וכו': למדנו אר"ש, עתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק חופה בירושלים, כמ"ש קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה , שזה יהיה כאשר תשוב השכינה אל המלך ויעשה לה אירוסין. וזהו שכתוב, צאנה וראנה וגו' ביום חתונתו וביום שמחת לבו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: